ארי פוטער עמד לחבוש את מגבעת המיון.
הוא עמד שם ונזכר איך רק לפני כמה שעות הוא עוד הסתובב עם האגרי"ד הקדוש בסמטת דיאגון דבני ברק, הלא היא רחוב ר' עקיבא. הוא ראה דוכן מפוקפק שמציע קמעות לזיווג הגון עם בת ים (המוכר הבטיח שהיא אישה כשרה, כי יש לה סנפיר וקשקשת), הוא ראה חנויות למכירת קדירות קסם לחמין, חנות ממתקים עם סוכריות ברטי בוטס מהדרין בטעם רגל קרושה וכמובן גרינגוטעס- הבנק של העילויים שמנוהל על ידי עיראקים.
האגרי"ד הקדוש סיפר לארי שאיש מעולם לא פרץ לגרינגוטעס. לא בגלל האבטחה אלא פשוט כי לא היה מה לגנוב שם כי לרוב העילויים אין בכלל זוזים. למעשה הבנק משמש בעיקר כמקום להתפלל בו מנחה עם מזגן.
אבל ההורים של ארי לא היו כמו שאר העילויים והם השאירו לו אוצר גדול – קרן השתלמות. האגרי"ד אמר לארי שאם הוא לא מבין מה זה כל המושגים הפינאנסיים, הוא תמיד יכול לקבוע פגישה עם יועץ שיעשה כאילו הוא מסביר לו, אבל למעשה יציף אותו במושגים שהוא בעצמו לא מבין. סוג של אימפריוס תודעתי. ארי הנהן על אף שלא ידע מה זה אימפריוס, אבל זכר שהדוד רונן שמע פעם שיר חסידי שנקרא "אימפריוס נופלוס לאס"
לבסוף, הם הגיעו לחנות המעניינת והחשובה ביותר-
חנות האצבעות לספרי תורה שבאמצעותה ארי יוכל להטיל כשפים (כמובן, אחרי שיתפלל את תפילת הלחש).
מאחורי הדלפק הישן הם פגשו את הרב אלי בענדר הישיש שזיהה את ארי ישר לפי צלקת השופר.
הוא הסביר שהתורה של האצבעות היא תורה עתיקה ורק מעטים יודעים להתאים בין העילוי לבין האצבע. "הסוד הוא ארי" הוא אמר בקול חלש "שהאצבע בוחרת את העילוי ולא להיפך".
הוא נבר בארגז אצבעות והגיש לו אצבע עשויה מסגסוגת של אלומיניום ובדיל עם ליבת קיגעל, אבל כשארי ניסה להניף אותה כלום לא קרה. הוא הניף שוב והצביע כלפי מעלה ובבת אחת שני עוברי אורח נכנסו ומלמלו במהירות "וזאת התורה אשר שם משה". אבל כלום לא בקע מהאצבע.
"טוב" אמר הרב בענדר "בוא ננסה משהו אחר". הוא שלף קופסה ממדף קרוב והגיש לארי אצבע חדשה, עשויה במבוק עם שערה מזקנו של אדמו"ר. ארי לקח את האצבע והקפיץ אותה קלות. "זה הרבה יותר קל לי" אמר ארי בחיוך לרב אלי. "הו, כן" השיב הרב "כי זה היה שייך לאדמו"ר מקאלי". ארי צייר באוויר מעגל עם האצבע ופרפר סגלגל בקע מהקצה שלה. הרב אלי תפס אותו ושאל את ארי אם הפרפר חי או מת. ארי שאל אם זה הפרפר של שרדינגר. הרב אלי לא ידע מיהו הרב שרדינגער ומה הוא חידש בעולם, אבל מיד נזכר שארי לא גדל על סיפורי עילויים. "התשובה הנכונה היא "בידך הדבר", הבנת?" הוא המתיק איתו סוד.
ארי רשם זאת לעצמו ותהה אם זו האצבע המתאימה, אבל הרב בענדר הניד בראשו לשלילה. פתאום הבזיקה מחשבה במוחו של הרב אלי. הוא לקח במהירות את הסולם וניגש לאחד המדפים הגבוהים תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו "מעניין מאוד". הוא עלה ושלף קופסה שנראתה ישנה מאד, נשף מעליה את האבק. ארי הרגיש פתאום איך צלקת השופר שלו מעקצצת.
הוא הגיש לארי את האצבע ומיד הרגיש איך השטייגען שבגופו עולה. איך הוא והאצבע נעשים אחד. הוא הניף את האצבע ואור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא הציף את כל החנות. הרב בנדער המסונוור צעק "שכוייח" והסביר. "באצבע שנתתי לך יש שערה של פרה אדומה. אותה פרה אדומה נתנה רק 2 שערות, אחת באצבע הזו ואחת באצבע שלקח 'אחר'"
'אחר?' חזר אחריו ארי בשאלה. (כלומר, הוא לא חזר בשאלה חלילה, אבל הבנתם) 'אתה רוצה להגיד לי שלא שמעת על אחר?' הסתכל עליו בפליאה הרב בענדר. "אחר. זה שאסור להגיד את שמו המפורש. העילוי האפל הכי גדול של העת החדשה שהעמיד דורות רבים של סאטמערים וחושב שהמזרוחניקים והחילויינים צריכים לשרת את העילויים, שימשלו עליהם בהתנשאות עם כוחות השטייגען ולעתיד לבוא יבטלו את מה שהם קוראים לו "מדע"". הוא כתב על פתק את השם שלו. "האדמו"ר גוועלדמורט?" "שששששש!!!!" היסה אותו מיד הרב בענדר. "זה שאת שמו אין להגיד"
בתור מי שגדל אצל מזרוחניקים, ארי לא הבין למה צריך להימנע מלנקוב בשמו של רב, אבל הוא הבין שהוא יצטרך ללמוד דברים רבים. ארי הודה לרב בענדר ושילם לו במטבע המקומי (הקפה). האגרי"ד חיכה לו בחוץ וניסה לאסוף מניין למנחה גדולה.
"מי זה הסאטמערים?" שאל ארי את האגרי"ד כשהוא יצא החוצה. הפנים של האגרי"ד הפכו רציניות וקודרות פתאום "הם סיטרא אחרא, ארי. הם היו חסידיו של אתה יודע מי. הם השתמשו בשטייגען כקרדום לחפור בו. מזל שהמרא דאתרא דמבעלדור עצר אותם. אחרת...אחרת...אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אחרת ארי."
"ארי פוטער!!" הכריז שוב השמש והחזיר את ארי לרגע שהוא היה בו. הוא ניגש לחבוש את המגבעת.
הוא התפלל (בלי שם ומלכות) שהמגבעת לא תשים אותו ב"שאגת הסלית'רין", החצר שבה גדל ההוא שאת שמו יש להגיד רק בשינוי. המגבעת נחה על ראשו והשתהתה. "בהחלט יש בך שטייגען" היא אמרה. "הרבה שטייגען. ואומץ הלכתי. זה אין ספק. עם ההכוונה הנכונה אתה יכול להתיר עגונות". ארי כיווץ את אגרופיו במתח. "מצד שני, אני רואה בך גם כוחות אפלים. אם תלך אחריהם תחמיר לא רק על עצמך, אלא גם על אחרים" המילה החמרה גרמה לגל של זיעה קרה בגבו של ארי.
"תפארת גריפענדור!" הכריזה המגבעת, וכולם הריעו.
בזווית העין ארי קלט גם את רון, שהרים את הראש ממסכת "כישופין" פרק "האיש מכשף".
המשך יבוא...
#ארי_פוטער
הוא עמד שם ונזכר איך רק לפני כמה שעות הוא עוד הסתובב עם האגרי"ד הקדוש בסמטת דיאגון דבני ברק, הלא היא רחוב ר' עקיבא. הוא ראה דוכן מפוקפק שמציע קמעות לזיווג הגון עם בת ים (המוכר הבטיח שהיא אישה כשרה, כי יש לה סנפיר וקשקשת), הוא ראה חנויות למכירת קדירות קסם לחמין, חנות ממתקים עם סוכריות ברטי בוטס מהדרין בטעם רגל קרושה וכמובן גרינגוטעס- הבנק של העילויים שמנוהל על ידי עיראקים.
האגרי"ד הקדוש סיפר לארי שאיש מעולם לא פרץ לגרינגוטעס. לא בגלל האבטחה אלא פשוט כי לא היה מה לגנוב שם כי לרוב העילויים אין בכלל זוזים. למעשה הבנק משמש בעיקר כמקום להתפלל בו מנחה עם מזגן.
אבל ההורים של ארי לא היו כמו שאר העילויים והם השאירו לו אוצר גדול – קרן השתלמות. האגרי"ד אמר לארי שאם הוא לא מבין מה זה כל המושגים הפינאנסיים, הוא תמיד יכול לקבוע פגישה עם יועץ שיעשה כאילו הוא מסביר לו, אבל למעשה יציף אותו במושגים שהוא בעצמו לא מבין. סוג של אימפריוס תודעתי. ארי הנהן על אף שלא ידע מה זה אימפריוס, אבל זכר שהדוד רונן שמע פעם שיר חסידי שנקרא "אימפריוס נופלוס לאס"
לבסוף, הם הגיעו לחנות המעניינת והחשובה ביותר-
חנות האצבעות לספרי תורה שבאמצעותה ארי יוכל להטיל כשפים (כמובן, אחרי שיתפלל את תפילת הלחש).
מאחורי הדלפק הישן הם פגשו את הרב אלי בענדר הישיש שזיהה את ארי ישר לפי צלקת השופר.
הוא הסביר שהתורה של האצבעות היא תורה עתיקה ורק מעטים יודעים להתאים בין העילוי לבין האצבע. "הסוד הוא ארי" הוא אמר בקול חלש "שהאצבע בוחרת את העילוי ולא להיפך".
הוא נבר בארגז אצבעות והגיש לו אצבע עשויה מסגסוגת של אלומיניום ובדיל עם ליבת קיגעל, אבל כשארי ניסה להניף אותה כלום לא קרה. הוא הניף שוב והצביע כלפי מעלה ובבת אחת שני עוברי אורח נכנסו ומלמלו במהירות "וזאת התורה אשר שם משה". אבל כלום לא בקע מהאצבע.
"טוב" אמר הרב בענדר "בוא ננסה משהו אחר". הוא שלף קופסה ממדף קרוב והגיש לארי אצבע חדשה, עשויה במבוק עם שערה מזקנו של אדמו"ר. ארי לקח את האצבע והקפיץ אותה קלות. "זה הרבה יותר קל לי" אמר ארי בחיוך לרב אלי. "הו, כן" השיב הרב "כי זה היה שייך לאדמו"ר מקאלי". ארי צייר באוויר מעגל עם האצבע ופרפר סגלגל בקע מהקצה שלה. הרב אלי תפס אותו ושאל את ארי אם הפרפר חי או מת. ארי שאל אם זה הפרפר של שרדינגר. הרב אלי לא ידע מיהו הרב שרדינגער ומה הוא חידש בעולם, אבל מיד נזכר שארי לא גדל על סיפורי עילויים. "התשובה הנכונה היא "בידך הדבר", הבנת?" הוא המתיק איתו סוד.
ארי רשם זאת לעצמו ותהה אם זו האצבע המתאימה, אבל הרב בענדר הניד בראשו לשלילה. פתאום הבזיקה מחשבה במוחו של הרב אלי. הוא לקח במהירות את הסולם וניגש לאחד המדפים הגבוהים תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו "מעניין מאוד". הוא עלה ושלף קופסה שנראתה ישנה מאד, נשף מעליה את האבק. ארי הרגיש פתאום איך צלקת השופר שלו מעקצצת.
הוא הגיש לארי את האצבע ומיד הרגיש איך השטייגען שבגופו עולה. איך הוא והאצבע נעשים אחד. הוא הניף את האצבע ואור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא הציף את כל החנות. הרב בנדער המסונוור צעק "שכוייח" והסביר. "באצבע שנתתי לך יש שערה של פרה אדומה. אותה פרה אדומה נתנה רק 2 שערות, אחת באצבע הזו ואחת באצבע שלקח 'אחר'"
'אחר?' חזר אחריו ארי בשאלה. (כלומר, הוא לא חזר בשאלה חלילה, אבל הבנתם) 'אתה רוצה להגיד לי שלא שמעת על אחר?' הסתכל עליו בפליאה הרב בענדר. "אחר. זה שאסור להגיד את שמו המפורש. העילוי האפל הכי גדול של העת החדשה שהעמיד דורות רבים של סאטמערים וחושב שהמזרוחניקים והחילויינים צריכים לשרת את העילויים, שימשלו עליהם בהתנשאות עם כוחות השטייגען ולעתיד לבוא יבטלו את מה שהם קוראים לו "מדע"". הוא כתב על פתק את השם שלו. "האדמו"ר גוועלדמורט?" "שששששש!!!!" היסה אותו מיד הרב בענדר. "זה שאת שמו אין להגיד"
בתור מי שגדל אצל מזרוחניקים, ארי לא הבין למה צריך להימנע מלנקוב בשמו של רב, אבל הוא הבין שהוא יצטרך ללמוד דברים רבים. ארי הודה לרב בענדר ושילם לו במטבע המקומי (הקפה). האגרי"ד חיכה לו בחוץ וניסה לאסוף מניין למנחה גדולה.
"מי זה הסאטמערים?" שאל ארי את האגרי"ד כשהוא יצא החוצה. הפנים של האגרי"ד הפכו רציניות וקודרות פתאום "הם סיטרא אחרא, ארי. הם היו חסידיו של אתה יודע מי. הם השתמשו בשטייגען כקרדום לחפור בו. מזל שהמרא דאתרא דמבעלדור עצר אותם. אחרת...אחרת...אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אחרת ארי."
"ארי פוטער!!" הכריז שוב השמש והחזיר את ארי לרגע שהוא היה בו. הוא ניגש לחבוש את המגבעת.
הוא התפלל (בלי שם ומלכות) שהמגבעת לא תשים אותו ב"שאגת הסלית'רין", החצר שבה גדל ההוא שאת שמו יש להגיד רק בשינוי. המגבעת נחה על ראשו והשתהתה. "בהחלט יש בך שטייגען" היא אמרה. "הרבה שטייגען. ואומץ הלכתי. זה אין ספק. עם ההכוונה הנכונה אתה יכול להתיר עגונות". ארי כיווץ את אגרופיו במתח. "מצד שני, אני רואה בך גם כוחות אפלים. אם תלך אחריהם תחמיר לא רק על עצמך, אלא גם על אחרים" המילה החמרה גרמה לגל של זיעה קרה בגבו של ארי.
"תפארת גריפענדור!" הכריזה המגבעת, וכולם הריעו.
בזווית העין ארי קלט גם את רון, שהרים את הראש ממסכת "כישופין" פרק "האיש מכשף".
המשך יבוא...
#ארי_פוטער
