הימים האלה, אומרת שלה שורשן-רוזנק, הם הקשים ביותר שידעה אי-פעם. בינואר 1992 נרצח בעלה הראשון, דורון שורשן הי"ד, בדרכו לביתם בכפר דרום מעבודתו בחממות הסמוכות. שלה נשארה לבדה עם ילדיהם הקטנים, אביחי, טל והדר, וכעבור כחצי שנה ילדה את בנם הרביעי, יאיר-דורון. שנתיים אחר-כך תקף חיידק אלים את טל בת השש. טל מתה. את דורון הסכימה שלה לקבור במרכז הארץ, בעיר מגוריהם של הוריו. את טל הקטנה היא בחרה להביא למנוחת עולמים על יד הבית, בבית העלמין של גוש קטיף.
עכשיו יש מי שמתכוון להפר את מנוחת העולמים של הילדה המסכנה. שלה, שרק אלוקים יודע כיצד הצליחה לקום מאבלה הכפול ולשקם את חייה, אינה מסוגלת לעמוד במכה הנוספת הזאת. אולי מפני שכאשר ניחתו עליה המהלומות הראשונות היא יכלה להצדיק את הדין הנורא באמירת "השם נתן, השם לקח", ואילו המהלומה החדשה כולה מעשה ידי אדם. ואולי מפני שהדעת – כל דעת – פשוט אינה יכול לסבול עקירת ילדה מתה מתוך קברה, מתוך חלקת אלוקים הקטנה שלה, 11 שנים לאחר שנטמנה בה לנצח.
הם גרים עכשיו בכפר!!