אי שם בעולמנו חי לו ילד בשם מנחם.

מנחם לא אהב לקום לתפילת שחרית,

ועל תפילת מנחה היה מדלג באופן קבוע.

מידי יום היתה אימו מזרזת אותו לתפילת מנחה,

והוא היה עונה את אותה תשובה קבועה:

"רק רגע, אני רק גומר ת'עיתון."

וכך היה מפספס את תפילת מנחה.

יום אחד, בשעת בין ערביים, סמוך לחשיכה,

מנחם וחברו איבדו את דרכם במהלך מסע.

כמעט שקיעה,

ומנחם עומד להתפלל מנחה.

מתפלל בכוונה מכופלת וכפולה,

בדיוק עכשיו מתאים לו נס קטן.

אבל אחרי שעתיים לתוך הלילה,

מנחם מתייאש וקורא:

"אלוקים! איפה אתה כשאני צריך אותך?!"

נשמע אז קול משמים, שלא שמעתו אוזן מעולם.

"רק רגע" אמר הקול.

"אני רק גומר ת'עיתון"