חשבתי שאת קטנה ממני משום מה.

עשיתי 21 לפני חודש וקצת

זה כבר באמת זקן

את יודעת ש120 זו לא תוחלת החיים הממוצעת ואפילו לא קרוב... נכון?

למה לא 300? למה לא אינסוף?
לא מבינה את ההגבלה על 120 דווקא. למרות שזה מספר ממש יפה בעיני.

אין שם זיהום אוויר

@פסידונית
לא יודעת, הצחיק אותי הרעיון

🤷🏻‍♀

לא זוכר ניסוח מדוייק


כמובן שזה לא קשור, שם דובר שעוד 120 שנה יבוא מבול...

אבל שוב, כמו שאמרתי, למה להתקמצן על שנים תיאורטיות?

שמשם תיאולוגים למדו שאפשר לחיות רק עד 120 אחרי המבול...


בדיוק כמו שלמשה היו קרני אור...

(שכחת מאתמול שצריך להסביר לי במילים פשוטות כניראה😁.)
תודה

אם כי עכשיו פחות מובן למה מתייחסים לזה כלגיטימי, הרי לקרן פני משה אף אחד לא מתייחס ככה... ופה זו ברכה שגרתית לימי הולדת

אני פשוט לא מסוגלת לקחת דברים כמובן מאליו.
וכשמברכים אדם בכזו קמצנות זה מגרד לי במוח

הוא אפילו לא מגיע לגיל הזה ביכלל...

אני מעריך שיש עוד המון מסורות שגויות שהוטמעו מהנצרות שאף אחד לא זוכר...

כבוד לנשים
שיוויון בפני האל
כל תרבות ה'מוסר' הושפעה רבות מהתרבות הנוצרית
כל החיפוש אחרי הלב של המאמין זה סטארטאפ של האינקויזיציה בעיקר בטח ברמה המעשית
אד הומיניזם גם התקבל כלגיטימי בעיקבותם
תיאולוגיה מסודרת ותולדתה הפילוסופיה ועוד המון שאני לא יודע...

היה עוד מלפני הנצרות.

לא היה קיים בשום תרבות
הנשים תמיד היו הרכוש של הבעלים או האבות שלהן

אחרי שהם קיעקעו את יחסי המין כדבר שלילי-עוד מסורת מפגרת מהם שהדתיים אימצו

הם קבעו שמותר לשאת רק אישה אחת ומשם התגלגל כבוד האישה

שום רכוש ושום כלום.


חוץ מיזה שגם בנים הם הרכוש של אבא שלהם.


זה לא הנוצרים קבעו שמותר אישה אחת.

נו במת..
אישה מעשה ידיה ומציאתה שייך לבעלה/אביה

לא חסרות דוגמאות נו במת..


זה כן, רבינו גרשום אימץ את הפסיקה הנוצרית

גם הבעל שייך באותה מידה לאשתו.

וגם הבנים שייכים לאבא שלהם.
חוץ מיזה שלהיות שייכים לאבא זה יתרון ולא חיסרון.


(על להיתחתן עם אשה אחת זה חרם דרבנו גרשום ולא נצרות)

מיכל, הוא אמנם כתוב דברים מעצבנים

אבל הוא די צודק

תכתוב במה.

מסוים, ולא הבן.

חדר"ג נוצר בסביבה שזו דרך החשיב בה, ולכן איננו ראיה לשום דבר.

 

גם הבן וגם הבת הם הרכוש של האבא.


חוץ מיזה שכבר אמרתי שלהיות רכוש של האבא זה לא חיסרון.
זה יתרון.

והאבא יכול למכור את ביתו לאמה

לא את הבן

והוא יכול לקדש את ביתו כשהיא קטנה

ולא את בנו

קשה לך להודות שאתה רכוש של אבא שלך??
האבא יכול למכור גם את הילד.

אין לזה שום מקור

בבקשה לא לחרטט

אתה אל תחרטט

אני למדתי את זה

בבקשה בלי "ככה ידוע"

מקור

חכה אני יביא מקור.

לא נראלי שתצליחי למצוא כזה.

ותייגתי אותך שם. כי כבר פה אי אפשר לראות

אם איש ואישה התחתנו  בעברית המקראית זה נקרא שהאיש התחתן עם אביה של האישה. או ליתר דיוק: האיש התחתן את אביה של האישה.

 

האיש הוא לא רכוש של אביו, אחרת זה היה נקרא שהאבא של האיש התחתן.

 

אבל הבת היא כן רכוש של האבא שלה. אחרת זה היה נקרא שהאיש התחתן עם האישה.

 

לא, חתונה במקרא זה טקס העברת בעלות על האישה.

הבעלות על האישה עוברת מהאב לאיש

 

ולכן האבא והבן הם שמוזכרים, כי בניהם מתרחשת העיסקה הזאת שנקראת חתונה.

 

מאז, בעברית החדשה הפכנו ללהיות פמניסטים, ורומנטיים.

והחתונה כבר מתרחשת בין איש לאישה.

 

ובנוגע למאיפה אני יודע את זה, דבר ראשון אמא שלי עורכת לשון, והיא סיפרה לי את זה.

אבל בגלל שידעתי שאת תדרשי מקורות, הקדמתי תרופה למכה, אז הרי לך מקור:

יִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה, אֶת-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (מלכים א' פרק ג' פסוק א')

 

טעות. חתנות זה איחוד משפחות, ולכן גם כש הבן מתחתן עם הבת, זה נקרא 'לא תתחתן בם'.

הדבר שאתה אומר היה נכון מציאותית, רק בגלל שנשים התחתנו צעירות.

"יתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים".
מקור של מזה בדיוק? לא מוזכר פה שום אשה וגם אתה כניראה מהאלה שמחרטטים במח. לכו ללמוד גמרא ודברו איתי אחר כך...
@פלוני מפונפן בא לפההה

אגב, את יודעת מה השם שלה? למי אכפת?!

וכן הברית הישנה היא מקור מספיק טוב

שבת פרעה הייתה גויה?? ניראלך מעניין אותי גויות??
אתם סתם ממציאים המצאות כדי להראות שאתם יודעים ותכלס אתם מחרטשים תמח.

הפועל להתחתן בתנ"ך, משמעותו איחוד משפחות, זו לא הוכחה לכלום.

מה הקשר התגובה הזאת? אם אין לך מה להגיב אל תגיב.
במקום לכתוב שטויות.

גויה לא רלוונטי, אין כל הוכחה ל'בעלות' האב על הבת מלשון חתנות.

גם כשבן נושא אשהזה נקרא שאביו התחתן את אביה.

מומלץ לא לתקוף מקור שעוזר לטענות שלך.

אני באתי לדחות את ההוכחה של בדרך אליו.

אז על מה הויכוחחח אם גם אני באתי לדחות את ההוכחה שלו.
שתהיה בריא אתה.

אני הבאתי מקור שמראה אחרת, האם ישלך מקור שמראה את מה שאתה טוען?

לא תחתן בם בנך לא תתן לבנו.

גם כשאב מוסר את בנו, זה נקרא חתנות.

"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ"

זו דווקא ראיה נוספת לי.

צודק, טעיתי בהבאת הפסוק.

אבל מהמילים 'ובתו לא תקח לבנך', יש הוכחה.

אני רואה פה שהבת נלקחת מביתה לטובת הבן, שיהיה בעלה.

זה מה שאמרתי, העברת בעלות.

אתה רואה שאבא של החתן מתחתן עם אבא של הכלה, ללא קשר לבעלות.

לא כתוב פה הפועל "מתחתן", בפסוק הזה אף  אחד לא מתחתן עם אף אחד.

מה שאני מסכים איתך שרואים פה, שהאבא הוא הדמות העיקרית שיוזמת את החתונה.

אפשר להסיק מזה שהאבא הוא האחראי על הבן.

אבל אני לא מבין איך אתה מסיק שזה מראה שהבת והבן שווים.

לא תתחתן בם.

לא אמרתי שהבן והבת שווים, אמרתי שאין הוכחה מלשון חתנות.

בבקשה תענה על הודעה מוקדמת, נגמר המקום.

אם אתה רוצה אפשר לפתוח לזה שרשור חדש.

ולגופו של עניין:

למה לא להגיד שזה שני איסורים נפרדים, איסור לא להתחתן איתם ואיסור לא לתת לבניך ובנותיך להתחתן איתם?

לא כך כותב הרמב"ם, וגם מהפשט לא משמע כך.

בנוגע לפשט אני חלוק עליך.

בנוגע לרמב"ם, טוב, אז לדעתו לא תמיד זה ככה, אבל גם לדעתו רוב הפעמים זה ככה.

אז מה? אין הוכחה מהלשון לבעלות.

 

דבר ראשון, שכחתי לבקש מקור.

דבר שני, רוב הפעמים זה כמו שאמרתי, במירים שזה כמו שאמרתי יש ראיה לבעלות. במקרים שבהם הלשון סימטרית אין ראיה לא לכאן ולא לכאן.

ומצאת אותו לבד, אז מה הבעיה?

זו לא בעלות, הלכתית אין לאבא בעלות מגיל בגרות.

לא מצאתי (אם כי לא חיפשתי במיוחד) מקור לדברי הרמב"ם, אשמח שתציין לי אותו.

אולוי זה לא מעיד על בעלות, אבל זה כן מעיד על אי סימטריה ועל כך שהבת היא זוטרה יחסית לבן.

כך ראיתי בספר החינוך.

אי הסימטריה לא קשור לביטוי חתנות, זה תיאור של מציאות מקובלת.

אבל להזכירך, כל הדיון הזה התחיל משחוני המעגל אמר שקיבלנו מהנוצרים את שיוויון האישה, ובעבר זה לא היה ככה.

ומיכל חלקה עליו ואמרה שגם בעבר זה היה ככה

ואני טוען שבעבר זה לא היה ככה.

 

מה בין חוסר כבוד לענייננו?

על חוסר כבוד?

בתחילת הדיון.

סליחה, לא אתה. אבל כך התחיל הדיון בין חוני ומיכל שהצטרפנו לתוכו.

טוב, הטענה שלי היא שממעקב אחרי ביטוי חתנות ניתן לגלות שברוב המקרים הבת היא הדמות הפסיבית והחתונה מתרחשת בין אביה ולבלה.

מכאן ניתן להסיק די בביטחון שבמציאות שהייתה אז החתונה היא בעצם העברת אחריות ובעלות על האישה, מאביה לאחיה.

מכאן ניתן להסיק שבאותה תקופה האישה לא הייתה דמות שעמדה בפני עצמה אלא תמיד הייתה כפופה לדמות גברית אחרת, או אביה או בעלה.

מפה אנחנו מגיעים לחוסר כבוד.

מה הקשר לכבוד?

כבוד.

אבל זאת שאלה של הגדרה, ובכל מקרה, לא אני אמרתי את זה חוני אמר.

אני מסתפק בלהוכיח מפה שברוב המקרים אישה לא עמדה בפני עצמה.

זה שאשה לא עמדה בפני עצמה, לא אומר שלא כבדו אותה.

כמו שאמרתי מקודם, זאת שאלה של הגדרה.

ולכן אני לא מתמקד בה אלא בהשלכות בפועל.

וההשלכות הן?

ברוב המקרים אישה לא עמדה בפני עצמה ותמיד היה גבר שהיה אחראי עליה.

האם אתה חולק על זה?

ואם כן, מה בדרך ההסקה שלי פגום?

אתה צודק בעיקרון, אבל בהחלט היו נשים עצמאיות (כפי שאוהבים להזכיר היום, ולהוציא עליהן ספרים כל הזמן).

אבל הם היו חריגות.

אז נראה לי שאנחנו מסכימים.

שיינעל בבקשה תודה.

אז כמו שביקשתי מצ'יאל, אשמח אם תגידי לי מה פגום בדרך ההסקה שלי.

אני לא יכולה לראות את כל מה שכתבת, כי זה עבר לצד של הפלפון ולא רואים הכל.
אני רק אמרתי כל זה שאשה עצמאית זה לא חריג(לא זוכרת את המילה שכתבת שם).
הם כן עובדות, לפעמים הם מרוויחות גם יותר מהבעל או עובדות במקום יותר נחשב.
והם כן לומדות וכן עצמאיות ויכולות להסתדר מצוין גם לבד.


לא אוהבת את המישחק כוחות שאתם מנסים לעשות פה.

אני מדבר על זמן התנ"ך.

הם היוא עצמאיות יותר מימה שאתה חושב.

שאת לא ככיולה לראות את דרך ההסקה שלי שבתקופת התנ"ך נשים עצמאיות היו נדירות מאוד.

אם אני יקשר לך זה  יעזור?

תודה אבל בכל מיקרה אני לא ישנה את הדיעה שלי.
אבל תודה

אז אין עוד טעם להמשיך לדון בזה.

יום טוב!

היא התגיירה.


חשבת ששלמה המלך נשא גויה לאישה???!!!!

זה לא ברור לגמרי

"וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה, אֶת-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַיִּקַּח אֶת-בַּת-פַּרְעֹה, וַיְבִיאֶהָ אֶל-עִיר דָּוִד, עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-בֵּית יְהוָה, וְאֶת-חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב."

עכשיו מוזכרת פה אישה, מובן?

מה הקשר גמרא? אנחנו מדברים פה על התנ"ך.

בדיוק באותו מידה

"האשה נקנית"

זה אומר שהיא רכושו של בעלה מצד מסוים

הבעל הוא הרכוש שלה אם כבר.
וגם העבד.

ונהפך להיות העבד שלה.

הופך להיות עבד שלה, לזה אין מקור

בהסכמתה. ואם היא לא מסכימה אז הוא לא יכול.

אבל הוא קונה אותה סופסוף

ולא היא אותו

כי אני לא רואה אותם כבר

לא נכון, עליה נאמר קנין כספו, לא עליו.

אתה רואה שהוא מתחייב בחופה לדאוג לה להכל. שזה אומר שהכסף שלו נהפך גם לשלה

זה אומר שיש לו שעבוד הגוף לדאוג לזה

הוא מתחייב על זה בכתובה

לא מדוייק, אשה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה.

זה בדיוק גם מה שאני אמרתי.
שאם היא אומרת לא אז לא.
אתה סתם אוהב להיתווכח אתה.

התשובה לא אליך.

מדובר על זה שאשה לא חייבת לתת את הכסף שהיא מרוויחה לבעל, אם היא לא רוצה, ואז הוא לא חייב לפרנס אותה.

אין קשר לנישואי קטנה/נערה, או לאמה עבריה.

@חוני המעגל פינותלא הבנתי עד עכשיו את המישחק "כוחות" שאתה מנסה לעשות בן גברים לנשים.
זה לא הולך לפי כוחות.
יש דברים שבהם הגבר חלש.
ויש דברים שבהם האשה חלשה.
זה לא הולך לפי "מי יותר חזק", זה גישה ממש לא נכונה.
ואם אתה רוצה להעצים את עצמך ואת הבנים, אז בזה שיענו "תירד" על הנשים, אז זה לא יתן לך כלום ורק מראה כמה אתם ברמה הרבה יותר נמוכה.
זה בדיוק כמו שתי אחים. שאחד יותר גבוה מהשני.
אז הילד היותר נמוך בשביל "להגביה" את עצמו דחף והפיל את הגבוה ואז חשב "אני הגבוה" אבל היתה לו אפשרות יותר בוגרת וזה לעלות על כיסא ואז להיות יותר "גבוה" מהאח.
אז תבחר אם אתה רוצה להיות התינוק או הבוגר.
יום נעים

אתה גם הרכוש של אבא שלך.


ובכללי שתידע שבקטע של כאילו להיות "רכוש" של הבעל, אז גם בכללי הבעל הופך להיות הרכוש של אשתו.
וכתבתי את זה בעוד מקום ואני יכתוב כאן שוב.
שברגע שהבעל חותם על הכתובה אז הוא נהפך להיות "העבד" של האשה.
והוא חייב לדאוג לה להכללל... לבית, לבגדים, לכלכלה... וכל הכסף שלו עובר גם אליה.

הכסף שלו לא עובר אליה, בגמרא כתוב, שאשה שנותנת לחברתה מהבצק שהיא לשה, לטעום, עוברת על גזל. ותראי גם מה כתבתי למטה.

מקור: חולין ו:

והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת השתא מיגזל גזלה חלופי מיבעיא.

רש"י:

שחבירתה נותנת לה ואוכלת - אלמא שחשודה לגנוב משל בעלה ולהאכיל את חבירתה ואשת חבר אע"פ שאינה רגילה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר שאינו מעושר חיישינן לשכחה דעביד אינש דמינשי ואכיל מאי דיהבי ליה אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה ורגילה בגזל לא מינשיא.

אז אני גדולה ממך בשנה בגיל שלך כבר הייתי נשואה

חבורה של צעירים..

והיי, אתה יותר ילדודס מימני.

איך הגעת למסקנה המוזרה הזאת?

שבכותרת או שזאת בתגובה עצמה?

צריך לפתוח פורום לוותיקי נסיופ,אני אהיה המנהל...

כי לא רואים למעטה כבר@נזק מנוזק
וגם אתה @צ'יאל אני לא רואה מה שכתבת...

הכסף שלו לא נהיה שלה.

יש לה שתי אפשרויות:

1. לתת לו את כל מה שהיא מרוויחה, והוא יהיה חייב לפרנס אותה.

2. לשמור את הכסף לעצמה, והוא לא חייב לפרנסה.

דווקא לו יש זכויות בנכסים שהיו לה לפני החתונה.

אשכרה.