עיגולבן עיגולבן של אור של מנורה שבוהקת, ואתה שוכב מולה ותוקע בה מבט בזמן שאנשים אחרים מסתכלים עליך
לקוח, אתה לקוח והם כולם הרופאים שבודקים מה לא בסדר ומגדירים בכמה מילים את המצב שלך

עיגולבן, עיגולבן צהוב של מנורה שמזכיר לך ירח שפעם כשהיית ילד סיפרו לך שהוא עשוי מגבינה צהובה ושילדים בונים בו מנהרות כדי לישון
רופאים שעושים סתימות, כאלה בשן וכאלה בלב, אוטמים ומדביקים ומחברים בזהירות את הכאב ואת הצער ואת הפחד ומכניסים הכל בעדינות לתוך החורים שבגבינה הצהובה שהיא בעצם ירח, שדומה לעיגולבן צהוב שמאיר עליך עכשיו

ומה אם לא נדע להגיע למנהרות האלה שילדים ברחו אליהם, חפרו אותם לאט לאט, כל פעם טועמים עוד קצת ועוד ביס עד שהראשים שלהם התנגשו
את זוכרת, כשהיית קטנה חלמת שיש לך קסטה ענקית ושאת זוחלת בתוך הגלידה וחופרת לך מנהרות בכפית פלסטיק קטנה, לאט לאט, ככה עם מעיל של דובון את הולכת לישון בין הרבה וניל עוגיות ושני ביסקוויטים של חיבוק

אולי נלמד לקבל ולהכיל וכשנעמוד מול פס דק לבן בשמיים נזכור שזה אותו ירח אם אותן התעלות שבנינו בו ושהחושך רק מסתיר לנו טיפה, אבל הכל עוד נשאר
וכשעיגולבן יהיה מלא וזורח ליד הכוכבים זה יגרום לנו לחייך, כי אם נשתדל ממש אולי נבין שלפעמים, מותר לנו להרפות