אם זה היה רק ללכת לקולנוע או לשתות בירה באיזו פיצוציה או אפילו לעשן פייסל מול אנשים זרים, אז הייתי פחות מוטרד שיש לי כיפה על הראש.

אבל יש דברים שאצל לא דתיים הם נחשבים גבוליים או חוסר טאקט במקרה הטוב (ופליליים במקרה הפחות טוב) ואצל דתיים הם אסורים לגמרי.

אצלי "שמירת עיניים" בחוץ זה נושא רגיש... תכלס כבר לא מרגיש את הבושה כמו פעם כשאחרים קולטים אותי. אפילו כשאותה אחת שפזלתי עליה, מחזירה לי מבט רצחני. העיקר שלא להיראות כמו עוד "דתי סוטה" וכאלה.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.