התיאור שאת מביאה הוא טבעי לחלוטין,
התקופה בה יש ריחוק גופני מיועדת להעצמת הקירבה הריגשית.
דווקא כשאין את "השוחד" של הגוף, כשאי אפשר להתפייס באמצעות ליטוף אוהב או חיבוק מנחם אנחנו נדרשים לעבודה יותר קשה להתאמץ ולהתחבר במגע עיניים, במחמאות, בדיבורים של אהבה, בהעמקת הקשר.
ההכנה לליל הטבילה מתחילה עם רגע ראיית טיפת הדם הראשונה, "כשושנה בין החוחים" - "כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה".
ההתאמצות של החיזור, הפיוס, הקשר הרגשי והרוחני שבין בני הזוג מוציא את הגבר מעצמו ומחבר אותו לאשתו - ומעצים את תחושת הקרבה של האשה אל בעלה, ומאליו ליל הטבילה הופך לאירוע נשגב ומעצים.
בעולם הקודש לא מדברים על "משחק מקדים" שמטרו לעורר את התאווה הרגעית ואת התשוקה להרגשת ולסיפוק הגופים. בקודש מדובר על "פיוס", על הכנה ארוכה ונכונה. וזהו ההבדל בין "תלמיד חכם" ל"עם הארץ" שעם הארץ כארי דורס ובועל ללא הכנס נכונה וראויה, ואילו תלמיד חכם מפייס תחילה. (וכבר התבטא הסטייפלר שיש עמי ארצות שהם תלמידי חכמים לעניין זה ולהיפך....)
צריך להבין שמלאכת הפיוס לא מוטלת רק על הבעל! גם לאשה יש תהליך חשוב מאוד בהכנה הזו. בתקופה היקרה הזו, על אף ההורמונים והרגישות, עבודת המידות הנדרשת מהאשה (כמו מן הבעל) היא גם כן לצאת לקראת בעלה, לראות כל נסיון התפייסות ועל נסיון לפיוס כמסירות נפש, להעצים בעיניה באמת כל השתדלות מצידו ולחפש היכן הוא מראה לה את אהבתו.
למעשה כך בני הזוג יוצרים גלגל חוזר, של מחמאות הדדיות, פרגון וקרבה.
לגבי תחושת הפגיעה, האם ירדתם לעומקה של הפגיעה?
בסופו של דבר, אם היתה רק בקשת "סליחה..." ונסיון התחנפות, ברור הוא שלא תצליחי להתפייס.......... שלבי התשוב הם ארבעה, הראשון שבהם הוא הכרת החטא.
מבלי שהוא ידע או יבין מה היתה הפגיעה ומדוע זה נגע בך כל כך עמוק שאת סוחבת איתך את הפגיעה, הוא לא באמת יוכל להתפייס....
מה שכן, התפקיד הזה לא מוטל רק עליו. גם עלייך מוטל התפקיד, לא בעת הפגיעה, אלא בערב או בזמן שנוח לשניכם, פשוט לגשת ולהסביר לו באמת מה היה שם, למה זה כל כך זעזע אותך, טלטל ופגע.
בלי להאשים! בלי לפגוע בחזרה! זה לא מסע נקם..
אלא מתוך מקום ללמוד להבא איפה יש מוקש ואיך מפעילים אותו. ברור שבשיחה שכזו הוא גם יציג את הצד שלו, וצריכה להיות בגרות נפשית לשמוע את הדברים וגם אותם להכיל.
רק אחרי בירור משותף, נוצר הבנה משותפת - וגם חיבור נוסף.
וכידוע, אין כמו החיבוק האוהב שמגיעה אחרי מריבה קשה.
כי משניים אנחנו חוזרים להיות אחד, מאחור באחור - חוזרים להיות פנים בפנים, והחיבוק רק מבטא את ריקוד הנשמות שבאותה העת.