זה על כנסת ישראל וה' יתברך בתקופת החורבן ובעיקר אחריו.
"אני ישנה וליבי ער
קול דודי דופק, פתחי לי אחותי,רעיתי, יונתי, תמתי"
ישנה. בחושך. באפלה.
נהנת מאותו החושך שמסתיר
ודודי צופה בי
ונפשו יוצאת אלי בראותו אותי
טובעת בחושך. בשקר.
והוא עדין אוהבני
ומחפש את אהבתי אליו בחזרה.
והוא קורא ומזהירני
אך אני ישנה ולא שומעת את קריאותיו.
והנה ליבי זועק
"היכן דודך?"
"קמתי אני לפתוח לדודי וידיי נטפו מור"
רצתי. נפלתי. המשכתי
לפתוח לדודי חפצתי
בכל ליבי ונפשי רציתי.
אך הנה "דודי חמק עבר, נפשי יצאה בדברו"
דודי עבר על דלתי
ונפשי... נפשי בוכה. פצועה
קרבתו לה פתאום מאד חסרה
זועקת, צועקת
אך דודי כבר את ראשו מסב בבכי
"חייב אני".
"מצאוני השומרים הסובבים בעיר.
היכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות"
נגזרה הגזרה
אין בידי לשנותה.
את בית דודי רואה אני
אש. שרפה. להבה עליונה
את בית אבי היא שורפת
שורפת ושורפת, בשאגתי אינה מתחשבת.
צעקתי. השתגעתי. לא האמנתי
"אבי אבי למה עזבתני??"
שומרים תפסוני
את דיברי דודי עושים הם.
פגעוני, היכוני
ואני, אנה אני באתי?
אל חיילות אוייבי הגעתי וזעקתי "אם תמצאו את דודי... שחולת אהבה אני"
להעיד עלי מבקשת אני מכם
כשתגיעו לפני אבי והוא יבקש את עדותכם
אימרו לאבי שבשביל אהבתו חליתי ועוברת אני ייסורים.
לכבודו. באהבתי אותו.
לי אין אבי מקשיב עתה ומתביישת אני לבוא לפניו ולהתחנן לו
אך "נהפכו עלי המון מעי לשוב לאהבתו ולפתוח לו"
רוצה אני שוב את קרבתו. אהבתו.
והם בטפשותם לי עונים
"מה יפה דודך מדוד היפה בנשים
מה דודך מדוד שככה השבעתנו"
אין הם מכירים את דודי
אין הם יודעים כמה אוהבני
אין הם יודעים להיכן אהבתי אליו מגיעה!!
"אבאאאא" זועקת ופורצת בבכי חזק
"את חומת הברזל רוצה אני לראות נסדק.
איפה ביתך? היכן אהבתך? היכן קרבתך?
בדמי אני מתבוססת
את אהבתך מחפשת,
את ביתך שבו שכנת
את קרנך ששם הצמחת"
"אבאא!" נפלתי בבכיי.
והנה דודי. מטושטש.
עיניו אדומות מבכי וחיוך אוהב על פניו.
"כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות"
אוהב אני אותך בכל ליביונפשי
את ליבך להשיב עדין מנסה אני.
את בעיניי כשושנה בין החוחים
פרח מושלם שמציץ לו בין הקוצים.
מסתכל אני עליך ומחכה.
ובקרוב זה יקרה!
את אורי עליך אאיר
את ליבך אלי אשיב
ואת החומה מעלי אסיר!!
ואני אל דודי מביטה
חיוך של הקלה וצפיה.
חולת אהבה.
מהמם!!
