אין לגיטימציה לחשוב ככה.
א י ן ל ג י ט י מ צ י ה !
עכשיו מספיק מובן?
אוקיי. אז אני לא חושבת כרגע כמו כולם וזה לא אומר כלום עלי ובמיוחד לא על זה שאני פשרנית יותר. כי לא. תראו עובדות...
זה מדהים לראות איך שמחמש מילים שאמרתי בשקט נפתחו עשרה זוגות עיניים לא מאמינות.
"באיזה עולם את חיה?! זה ברור."
"אז את מושפעת ממקורות זרים"
(אוף, זה טון כזה שפשוט... פוגע?)
...
"אולי, במידה והוא נקרא מקור זר" (לאא, לא חשבתי להגיד את זה ולא רציתי להגיד! פשוט לא! זה בכלל לא מדוייק. אם הייתה לי אפשרות הייתי מסבירה. לא הייתה לי אפשרות לענות כמו שצריך ולהגיד לה שתסתום ומיד כי,,
וידעתי את האמת, אבל אני כבר מספיק 'כופרת')
"אמ. טוב, על זה נאמר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ"
נשמה, יש לך את זה ביותר מעצבן?
דווקא ס הייתה הכי בסדר בסיפור הזה ואפילו הגנה עלי במידה מסויימת. אולי כי השכל שלה הכי בריא והיא רואה מעבר לריבוע.
ובכל זאת...
היה עדיף שלא הייתי אומרת את מה שאני חושבת וממשיכה לאכול את עצמי מבפנים. כבר ממזמן איבדתי את האני, אני ייצוג. ייצוג ייצוג וייצוג. בכל מקום כולל כמובן שם.
אני בהחלט אשמה בזה במידה מסויימת, אבל בזמן האחרון זה כבר מתחיל לפגוע. לא רק בי. ואם הדעה שלי היא רק שלי? ואם יש לי סדר עדיפויות קצת שונה? ואם ... ?
אוף, לא רוצה שידעו! פה הנקודה.
(חברה וההתייחסות שלנו אליה זה דבר מורכב כ"כ.)
אז עכשיו כשיהיה עוד פעם נושא שכזה, היא תזכיר את המקרה שהיה ותשייך אותו לכל מי שחושב טיפה שונה ממנה.
למה? כי זו בז. ובז מייצגת.
וזה, קטע שפשוט מתסכל.
ועוד פעם הסתבכתי לעצמי.
הדעה שלי לא השתנתה. אממה, היא נשמעת לא מספיק כמו שחשבו שאני וכמו שהצלילים 'צריכים' להיות. (כבר אמרתי שאין לגיטימציה לחשוב שונה?) אז בגלל שזו אני היא תזכיר את זה כמה וכמה פעמים לרעה, תסלף את כל התוכן ותשאיר את מה שהיא רוצה. מילא אני, נתמודד. אבל לא, זה הופך עוד לכאלו.
.
(בעצם, אולי זו קריאה סמויה להבנה ואמונה נכונה שלי?)
...
בעצם אני כותבת רק עכשיו כי לילה, ובלילה המחשבות רצות.
חשבתי הרבה בשבת על מה שהיה ו. זהו, פרקתי.
|
