את לא פוחדת כמו שאני פוחד
לאבד אותך אותנו לאבד
אה
אה
אני מרגיש
שהלב שלי עומד להתפוצץ
וגם הגוף האמת
אין לי מה לכתוב וזה בעיה כי אני רוצה לכתוב
מה אני אכתוב? אני אכתוב שמחה
ואהבה ויופי וחיים
וכאב וסכין
כן, זה מה שאני רוצֶה, שתהיי לי הסכין
שמרי נפשך כוחך שמרי
שער ראשך
מאבן קלע מסכין מצופרניים
זה ערב קיץ לכאורה
קיץ? זה ערב חורף
ערב חורף לכאורה
זה לכאורה רק ערב חורף טוב
רגוע וישר
שבא לחסד ולרחמים
זה מוזר לחפש כאב ואין כאב, בדרך כלל זה הפוך
כל היום רוצה אותָךְ ולא איתך על סף תהום קפואה
אני מרגיש
שהזמן שלי עומד להיגמר
שאת לא עוברת מה שאני עובר
(אני פצצה מתקתקת
ואתם תמותו)
אתם שומעים, תקשיבו
לפעימות של הלב הקטן שמחפש מקום
לפעום
עוד
אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ
ומה בינתיים?
ומה תעשה אז
כשיתמו המילים
ציפור מבקשת שמים
פרפר ביקש אל החופש
הציפורים ביקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא
זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק
הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר כואב
בואי אני אגלה לך סוד
אם את לא לבד אז זה כואב פחות
אבל את יודעת, יש גם לבד שהוא ביחד וביחד שהוא לבד
ויש לבד שהוא לבד כי ככה זה העולם
וגם יש ביחד שהוא ביחד
את יודעת?
את יודעת
אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ
אם לא תירדם לא תתעורר
פעם חשבתי שהמשפט הזה נכון
פאק, פעם חשבתי שהמשפט הזה נכון
איך יכולתי לשכוח
עם כל משפט הלב שלך הולך ומתמודד
את לא פוחדת כמו שאני פוחד
לאבד אותך
אותנו לאבד
אה
אה
אה
אולי אני אתגייס לצה"ל
אבל מה יהיה על הנזם?
ומה יהיה עלי
בן המלך יצא אל הדרך
לקח איתו תיק ו
גם ריח של ים
בינתיים שחה לו במים
תכנן שישיר כשימצא יבשה
אז להתגייס? אולי כן ואולי לא
אני רוצה עוד קצת יהודה עמיחי כי נאבדים לי המשפטים
בואי נפתח שיר אקראי
נולדתי ב-1924; אילו הייתי כינור בן גילי
לא הייתי מן הטובים. כיין הייתי טוב מאוד
או חמוץ לגמרי. ככלב הייתי מת. כספר
הייתי מתחיל להיות יקר או כבר זרוק.
כיער הייתי צעיר, כמכונה הייתי מגוחך
וכאדם אני עייף מאוד.
(מה זה הדבר הזה, מה)
(סליחה, ממשיכים)
נולדתי ב-1924. כשאני חושב על האנושות
אני חושב רק על אלה שנולדו בשנה אחת איתי,
אשר אמותיהם כרעו ללדת עם אמי
באשר הן, בבתי חולים או בדירות אפלות.
ביום הזה, יום הולדתי, אני רוצה
לומר עליכם תפילה גדולה,
אשר כובד תקוות ואכזבות כבר
מושך את חייכם למטה,
אשר מעשיכם מתמעטים
ואלוהיכם מתרבים והולכים,
כולכם אחי תקוותי וידידי יאושי.
ותמצאו מנוחה נכונה,
החיים בחייהם והמתים במותם.
(יאבאלה)
אוקיי, זהו. מי יקרא את זה כבר. את צריכה להפסיק לדבר לקהל המאזינים ולהתחיל לדבר אל הריק. היי ריק. אני מדברת אליך. תקשיב לי כבר.
שומע? מזמן לא התראינו
פאק
אני רוצה לברוח
לאבד אותך אותנו לאבד
אה
אה
אני מרגיש
שהלב שלי עומד להתפוצץ
וגם הגוף האמת
אין לי מה לכתוב וזה בעיה כי אני רוצה לכתוב
מה אני אכתוב? אני אכתוב שמחה
ואהבה ויופי וחיים
וכאב וסכין
כן, זה מה שאני רוצֶה, שתהיי לי הסכין
שמרי נפשך כוחך שמרי
שער ראשך
מאבן קלע מסכין מצופרניים
זה ערב קיץ לכאורה
קיץ? זה ערב חורף
ערב חורף לכאורה
זה לכאורה רק ערב חורף טוב
רגוע וישר
שבא לחסד ולרחמים
זה מוזר לחפש כאב ואין כאב, בדרך כלל זה הפוך
כל היום רוצה אותָךְ ולא איתך על סף תהום קפואה
אני מרגיש
שהזמן שלי עומד להיגמר
שאת לא עוברת מה שאני עובר
(אני פצצה מתקתקת
ואתם תמותו)
אתם שומעים, תקשיבו
לפעימות של הלב הקטן שמחפש מקום
לפעום
עוד
אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ
ומה בינתיים?
ומה תעשה אז
כשיתמו המילים
ציפור מבקשת שמים
פרפר ביקש אל החופש
הציפורים ביקשו אל המעוף
ואני ביקשתי את ליבך לקטוף
לא
זה לא יהיה השיר שלנו
זה רק
הכאב שמתעטף
ועם הזמן זה עוד יותר כואב
בואי אני אגלה לך סוד
אם את לא לבד אז זה כואב פחות
אבל את יודעת, יש גם לבד שהוא ביחד וביחד שהוא לבד
ויש לבד שהוא לבד כי ככה זה העולם
וגם יש ביחד שהוא ביחד
את יודעת?
את יודעת
אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ
אם לא תירדם לא תתעורר
פעם חשבתי שהמשפט הזה נכון
פאק, פעם חשבתי שהמשפט הזה נכון
איך יכולתי לשכוח
עם כל משפט הלב שלך הולך ומתמודד
את לא פוחדת כמו שאני פוחד
לאבד אותך
אותנו לאבד
אה
אה
אה
אולי אני אתגייס לצה"ל
אבל מה יהיה על הנזם?
ומה יהיה עלי
בן המלך יצא אל הדרך
לקח איתו תיק ו
גם ריח של ים
בינתיים שחה לו במים
תכנן שישיר כשימצא יבשה
אז להתגייס? אולי כן ואולי לא
אני רוצה עוד קצת יהודה עמיחי כי נאבדים לי המשפטים
בואי נפתח שיר אקראי
נולדתי ב-1924; אילו הייתי כינור בן גילי
לא הייתי מן הטובים. כיין הייתי טוב מאוד
או חמוץ לגמרי. ככלב הייתי מת. כספר
הייתי מתחיל להיות יקר או כבר זרוק.
כיער הייתי צעיר, כמכונה הייתי מגוחך
וכאדם אני עייף מאוד.
(מה זה הדבר הזה, מה)
(סליחה, ממשיכים)
נולדתי ב-1924. כשאני חושב על האנושות
אני חושב רק על אלה שנולדו בשנה אחת איתי,
אשר אמותיהם כרעו ללדת עם אמי
באשר הן, בבתי חולים או בדירות אפלות.
ביום הזה, יום הולדתי, אני רוצה
לומר עליכם תפילה גדולה,
אשר כובד תקוות ואכזבות כבר
מושך את חייכם למטה,
אשר מעשיכם מתמעטים
ואלוהיכם מתרבים והולכים,
כולכם אחי תקוותי וידידי יאושי.
ותמצאו מנוחה נכונה,
החיים בחייהם והמתים במותם.
(יאבאלה)
אוקיי, זהו. מי יקרא את זה כבר. את צריכה להפסיק לדבר לקהל המאזינים ולהתחיל לדבר אל הריק. היי ריק. אני מדברת אליך. תקשיב לי כבר.
שומע? מזמן לא התראינו
פאק
אני רוצה לברוח
ותודה שקראת.