(היי וואו אני מוחמאת כאן. איזה כיף שזכרת משהו שכתבתי)

יאוש הוא עמדה שסוברת שאין מוצא. אני טוענת שבעולמו האינסופי של הרב"ה אין יאוש, בהגדרה. לעומת זאת, בעולם אנושי ומוגבל יכול להיות מושג של יאוש.

צריך להפריד בין חוויית יאוש לבין ממשות של יאוש. בחוויה ודאי שהוא קיים - כולנו חווים אותו מדי פעם; אולם במהות אין לו קיום. אין מצב שהקב"ה מפקיר אותנו בפני סיטואציה שאין דרך להתמודד עמה. אם כן - איך אנחנו מגיעים ליאוש? פשוט מאוד - אנחנו מסרבים להיפתח לאפשרויות פתרון חדשות. אנחנו נעולים על מספר אפשרויות מצומצם ולפעמים הפתרון הוא זה שאנחנו שוללים.
קצת אין לי בהירות כרגע אולי ארחיב בהמשך.