מה לעשות?קוגל ירושלמי
אוףףף..
תקשיבו ישלי בעיה.
קולה זמן זה נראה שאני עצובה!
היום הכי טוב שיהיה לי- אני לא אצליח לחייך!
מרגע שאני יוצאת החוצה-
ועד שאני חוזרת הביתה-
יש לי פנים שקטות ורציניות ודכאוניות!
ואני רוצה להיות חייכנית!
כולם אוהבים אנשים שמחים וחברמהניים!
אני כזאת...

מסורבלת... וממורמרת...;(   

ושקטה...



זה מעצבן!


תעזרו לי!
קחי את זה בתור דבר קל..Michal1
גם אם זה לא ממש בקטע שלך להרעיש וכל זה..
את יכולה באמת כמו שאמרת פשוט לחייך..!!
אולי לפעמים קשה.. אבל.. אני בטוחה שתצליחי..1!!
בהצלחה!
דבר ראשון עשית לי צמרמורת שכתבת:אוהבת את אבא
בס"ד
"יש לי פנים רציניות, שקטות ודכאוניות!"- מה פתאום! תכלס, את זאתי שמחליטה באמת איך את תראי בעיני אחרים
ובעיקר- בעיני עצמך.
עכשיו חברה, את רוצה להשתנות, את רוצה להיות חייכנית ושמחה.
אבל- משהו מפריע. עצם זה שאת מודעת לבעיה שאת עצובה ושאת לא יכולה להיות שמחה ושיש בך רצון להשתנות זה כבר חצי פיתרון.
החצי של הפתרון השני הוא ממה זה נובע. למה זה קורה לך. [נקרא- בירור פנימי]
לכן, אפשר לאבחן את זה מכמה זויות. או לבדוק מה ישמח אותך ואז ממילא לא תהיי עצובה.
ז"א למלאות חסרון ביתרון. או שפשוט תביני ממה את עצובה ותנסי לפתור את זה.
יש כאן הרבה להרחיב, אבל אני אתן לך כמה עצות קלות:
שבי עם עצמך לבד בחדר או איפה שלא תהיי. ופשוט תגידי לעצמך שאת רוצה לשמוח.
ואת רוצה להשתנות לטובה. וכדי להיות שמחה זה משהו שצריך לבוא אליך מהפנים.
בעצם, כל דבר חיצוני הוא שקר, שמחה חיצונית, הכל נעלם תוך שניה.
שמחה שנובעת מהבפנים של האדם היא שמחה אמיתית.
לכן- תבדקי מאיפה נובע בעיית הדיכאוניות/עצב שלך,
אח"כ תחילטי החלטה. תחליטי שאת רוצה להיות שמחה. פשוט תחליטי את זה.
וזה צריך לבוא ממך. זה צריך לבוא מהרצון שלך. הרצון הוא הכלי.
כמו שהזכרתי להלן יש כאן הרבה מה להרחיב איך לשמוח מכל המובנים.
[וד.א בפורום בראש יהודי יש על טיפים ל"תמיד בשמחה", מעונינת לעיין שם]
שיהיה ב"הצלחה.
אולי תלבשי מסיכה? אנונימי (פותח)
את צריכה לבדוק מאיפה זה נובע.
1) האם את שמחה שמחה אמיתית?
2) אולי זה נובע רק מביישנות?
3) שמא את אינך לא אוהבת את המראה ה''מחוייך'' שלך ומפאת זאת אינך מחייכת?
ו..כמו בערך שאמרה ''אוהבת את אבא''- אם זה נובע מ''אי-שמחה-אמיתית''' את יכולה לטפל בזה
נסי לחשוב- האם ביום חתונתך וכד', הרגעים הכי שמחים בחייך, את כן מחוייכת? אם כן- ולמה זה שונה מיום רגיל? מה יום-מיומים?
שמא אינך אוהבת את חיוכך? שמא את לא נמצאת בחברת אנשים שמחייכים ומפאת זאת אינך מרגישה בנוח לחייך?
ניסית אי פעם להכריח את עצמך לחייך או לצחוק? לדעתי נסי כמה ימים. בהתחלה זה יהיה קשה, אח"כ זה יבוא לבד. פשוט תחריכי את עצמך, תחשבי רק על דברים טובים, תרגישי קלילה, שמחה. ככה לא תרגישי ''מסורבלת'', תהיי חייכנית, ונסי לראות אם עוזר.
שמא את מרגישה שהחיוך ''לא מתאים'' לפנייך (הנוגות;))? אולי את לא מרגישה בנוח עם שיניים הקידמיות וכד'? (כן כן, לפעמים זה כך).
ובקיצור- לבדוק האם זה בעיה שנובעת מ''בפנוכו'' או מ''בחוץ''- האם בעיה של אי-שמחה אמיתי או רק מראה וכד'.
ב"הצלחה! 
אגב מיכל- מה הקטע לאמר לה ''לקחת את זה בתור דבר קל''? כאילו בחייאת, היא פותחת על זה נושא, רוצה ייעוץ.. מה נותנת לה התגובה הזאת? במחילה.. לה זה לא קל, זה מפריע לה בחיים והיא רוצה עצה, ולכן תגובתך לא הועילה לה בגורנישט. זוהי דעתי הדלה.

זה מוכר לי מאוד אבלרוצה להבין
עוד לא כ"כ מצאתי לזה פתרון שבאמת אפשר לומר שהוא תמיד עוזר, זה תלוי בכ"כ הרבה דברים ובעיקר באותו היום ובך, את צריכה לבדוק בתוךך, כי את היחידה שבאמת יכולה לשנות את זה ולדעת ממה זה, אבל הדבר שהכי עוזר במקרים כאלו זה חברות. אז תשמרי אותם קרוב
בשמחה תמיד!!
המממ...זכוכית מגדלת
בקשר למה שכתבת שאנשים אוהבים אנשים שמחים וחברמניים , זה לא תמיד נכון...
אני אישית לא  אוהבת אנשים שמחייכים יותר מדי , אולי זה נשמע מוזר , אבל לפעמים בחיים גם צריך להיות רציניים, ברור שצריך לשמור על פנים שמחות , אבל לא למרוח על הפרצוף חיוך מפגר....
וואואנונימי (פותח)
אולי זה בגלל שקשה לך לוותר על העצב..? חשבת על זה?
תרשי לעצמך להראות שאת שמחה. הכי מעריכים אנשים שמחיםץ
אמממ.... הכול יכול להיות...קוגל ירושלמי
העניין הוא ש...
אולי זה נובע מביישנות..
כי-
בבית אני די שמחה כזאת...
לפחות משתדלת....
ברור שבימים המאושרים בחיי אני מחייכת..
אממ..
אני חושבת ש..
אני לא שמחה הרבה פעמים..
שמחה אמיתית..
כי..
אני בנאדם רגיש..
ואפילו מאוד..
וזאת בעיה 
גדולה מאוד
אני יכולה לבכות שעות על צרות שיש לאנשים אחרים..
ועל כל קשקוש שמישהו אומר..
אני חושבת...
ולפני שאני מוציאה משהו מהפה..
אני חושבת טוב טוב..
ויש לי הרגשה שכולם מסתכלים עלי...
ואני יודעת שזה לא נכון!
אבל ההרגשה הזאת לא עוברת..
אני מרגישה כמו אדם מבוגר...
למרות שאני רק בת 12..
אני מרגישה שהבנות בכיתה שלי תינוקיות..

וואי...שפכתי
אוף..

החיים מסובכים..



חשיבה חיוביתאנונימי (פותח)
מתי שקורה לך משו ואת נהיית דיכאונית בגללו אז אני מציעה לך להיסתכל מה טוב במה שקרה לך ולא ברע {למרות שזה הכי קל..} אבל דוגרי אני לא יכולה להגיד על זה כלום כי זה בדיוק מה שקורה לי וגם אני מנסה להשתנות....
 מקווה שעזרתי כמה שיוכלתי..
אבל תזכרי משפט שכדאי לך לשנן אותו כל הזמן- {אני מקווה שזה לא דוסי מידי}
"תחשוב טוב יהיה טוב"
כאילו מישו מסתכל עלייך בכלל!!חיימשוגעים!!
את יכולה לצאת איך שבא לך..
 
שיא המסכימה עם תותי פרותי!כפ"ד בנשמה
אבל תתחילי בקטן לאט לאט נגיד להסתכל על משהו בצורה חיובית במשהו מסוים ואז את מתרגלת כבר ואת מתייחסת להכול ככה. אצלי זה עבד!
כנסי!!!malichi
זה כיתה ז' ח' זה עובר , רוצים להתאבד ולמות וסתם חיים מסריחים.. אבל כזה
שמגיעים לכיתה ט' זה עובר (מנסיון!)
תתחילי לישמוע שירים שמחים ופשווט תיהיה ילדה שמחה כמבה שאת יכולה!!
אז בהצלחה..
לחשוב חיוביאיציק הג'ינג'י
תתחילי לחשוב חיובי
הכל לטובה! גם אם אפילו את לא מבינה
פשוט תחייכי...Reutotאחרונה
בלי לחשוב על סיבות לחייך...
תרגילי ת'פנים שלך תמיד לחייך... אפילו סתם ככה...(רק שזה לא יראה דבילי...)
כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות...
 ואז תהיי שמחה כי תמצאי את החיוך בסביבתך.... [מנסיון...]
 
 וחוץ מזה חיוכים זה מדבק... את מחייכת, אנשים מחייכים בחזרה, אלה שקלטו ת'חיוך שלהם מחייכים... וזה מתגלגל...
 
-יש לי חברה שיא הדכאונית.. בחיים לא תראו אותה עם חיוך...
אז במקום להגיד לה כל הזמן סיבות לחייך ולהיות שמחה... אני פשוט מחייכת אליה
וזה הכי הכי הכי עובד!!!
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך