כאשר אשתו והילדה היו איתו ברכב. אם הוא רוצה שבסוף יקרה משהו איום כמו זה?

הכביש הוא לא תחרות, הכביש הוא מסלול מכשולים מסוכן!

תנסי לפתוח איתו את הנושא בצורה נעימה על איזה כוס קפה בזמן נוח.

תגידי לו שזה מאוד מפחיד אותך והוא נוהג בצורה שמסכנת אותו, אתכם ואחרים בכביש.
אני חושבת שאולי גם תתנצלי על כך שאת מרבה להעיר לו ולהסביר שזה לא נובע מביקורת אלא מפחד אמיתי, ואם הוא לא מתכוון לשנות את הרגלי הנהיגה שלו את תצטרכי למצוא דרך חלופית לך ולילדה. כי יותר חשוב מהאגו שלו- חשובים השפיות הנפשית והבריאות שלכם.

לנסות לא לבוא בנימה תוקפנית אלא בגישה שיש פה בעיה- בוא נראה איך פותרים אותה ביחד.

הייתה לי בדיוק את אותה הבעיה לפני כמה שנים. אני כ"כ מבינה את ההרגשה שלך. זה חוסר אונים ותיסכול גדול. התפללתי לקב"ה שיעזור לי, ובחסדי ה' יתברך גנבו לנו את האוטו.. לא היה לנו ביטוח על זה, ולא הייתה לנו אפשרות לקנות רכב עד היום ב"ה.. אמנם ממש לא התפללתי שיגנבו לנו את הרכב, פשוט ביקשתי מה' שיעזור לי ושאני והילדים ממש בסכנת חיים כל פעם שבעלי נוהג - ואלו לא היו דימיונות, הסתכלתי כל פעם על מד המהירות וחשכו עיניי, ופשוט התפללתי שנזכה להגיע הביתה בריאים ושלמים, והקב"ה ראה את הפחדים שלי ואיך שבעלי מתרגז כל פעם שאני מבקשת ממנו להרגיע, וה' החליט שהכי טוב שפשוט לא יהיה לנו רכב.. ותאמיני לי שכמה שקשה לנו להסתדר עם אוטובוסים עם הילדים הקטנים, לפחות אני לא צריכה להיות על סף התקף לב כל פעם שעולים לרכב עם או בלי הילדים..

בכל אופן.. תנסי להמשיך להשפיע עליו שיסע יותר בזהירות, ואם הוא באמת לא מבין, אולי תנסי לנסוע יותר בתחבורה הציבורית, או במצבים של לחץ ואין ברירה אז אולי במונית. בהצלחה רבה, ושה' ישמור עליכם.

כמהר.

אם הוא נוסע במהירות המותרת, תעבדי על עצמך לסמוך עליו יותר. כשנוסעים עם אדם שסומכים עליו לא מרגישים נסיעה מהירה (בדומה, נניח, לטיסה במטוס).

אם הוא באמת נוסע מעל המהירות המותרת או בצורה פראית את יכולה להגיד לו שיש פוסקים בני זמננו שאמרו שלאדם כזה יש דין רודף ומותר להרוג אותו כי הוא מסכן אנשים אחרים... אולי זה ישפיע.

הילדים שלי תמיד נסעו ללא חגורות והייתי משתגעת-

פעם עצר אותי שוטר ואמרתי לו שיביא לי קנס וסבבה והכול אבל שיסביר לילדים הוא היה חמוד ממש ודבר איתם בנחרצות ומאז אין מצב ללא חגורה והם גם מלמדם את הקטן והכול בא על מקומו בשלום...

אחותי אומרת שמאז הנהיגה המונעת היא נוסעת זהיר כי היא לא מסוגלת את השעמום הזה עוד פעם...

אז משהו בכיוון הזה

אחרי שפעם אחת הוא לקח סיבוב מהיר וכמעט עשינו "צלחת" (ב"ה זה היה בשטח חקלאי שומם) כעסתי עליו והוא נעלב אבל זה פתח שיח שבסיומו בכיתי והסברתי לו שבתור יתומה מגיל צעיר, מוות אצלי זה דבר מאוד מוחשי, זו לא מילה או כותרת בעיתון, זו הוויה שלמה של אובדן.

הבהרתי באמת בדמעות שאני לא רוצה להיות בכותרות ביום המחרת ושאני באמת מסוגלת לדמיין את הכותרות האלו באופן ממשי...

ורק אז הוא הפשיר...וקיבל...ושינה... 

בהריונות הייתי מבקשת שיאט כי זה עושה לי בחילות...זה גם עזר לפני השיחה הזו...

שזה מה שנשמע שרוב הנשים פה מפחדות ממנו.

בנוסף, ביו"ש הוא עשוי להיות מציק אם אתה יורד המון לשוליים.

(ספציפית - יש לי מובילאיי, אוהב אותו)

אצלי המובילאיי לא מזהה תמרורים/רמזורים וכד'.

ומתסכלת מאוד!!!

פחות בגלל הנסיעה האיטית, יותר בגלל נסיונות עקיפה מסוכנים של מי שנוסע מאחוריכם ומתחרפן.

אם אני נוסע לאט, זה מפתה נהגים מולי לצאת לעקיפות מסוכנות כשיש משאית או רכב איטי בצד שלהם.

כשאני נוסע קצת יותר מהר, הם לא מעיזים.

ממש צחקתי, תודה. (כתוב בצורה מוצלחת)

את יכולה להגיד לו שאם הוא יסע מהר תתקשרי למשטרה שתחכה לו צומת הבאה וישללו לו את הרשיון.

ואם זה מעניין אותו- אז מבחינה הלכתית יש לו דין רודף לכל דבר ועניין..

בהצלחה!!

מה כן הורג: חוסר ריכוז בכביש, עקיפות מסוכנות בכביש לא פנוי, צמיגים/בלמים לא תקינים.

נסיעה לאט שגורמת לנהגים מאחוריך לעקוף בצורה מסוכנת, זה למשל הורג.

אם יש לכם רכב מ-5 השנים האחרונות, אפשר להיות רגועים גם עם נהג קצת יותר זריז. ABS, ESP ומערכות שונות ברכב דואגים שלא יקרה לכם משהו מסוכן מדי.

ברכבים קצת יותר ישנים או פחות בטיחותיים (ע"ע רנו לוגאן שהתפרסמה לאחרונה), הסיכוי למות בתאונה חזיתית עולה בהרבה.

האם הבלמים שלכם תקינים? האם הרכב מתוחזק תקין?

האם הנהג מרוכז בכביש או מתחיל לרחף?

המשטרה בישראל בעיקר אוהבת לעשות את מה שקל. דו"ח מהירות בכביש פנוי באמצע הלילה למשל. נראה אותם מוצאים את העוקפים בפס לבן בכבישי השומרון, או את אלו שנוסעים על 60 בכביש מהיר בצד שמאל - עבירת תנועה לכל דבר ועניין ובכך מכשילים את מי שנוסע סביבם בלעקוף אותם מימין.

מה זה נקרא אצלך קצת מהר? תדייק

במקום 90 -110? או במקום 90 -150?

מדינת ישראל משקיעה מליארדים בכבישים ישרים ואיכותיים יחסית (6, 471, 5,  חלקים מ-1 המחודש ועוד) ואז שמה עליהם תמרור של 90, או של 110.

אין שום סיבה לא ליסוע מהר בכביש כזה בשעות הלילה כשהוא ריק.

למעט כמובן המצלמות, שהן מחוללות תאונות-חזית אחור בעיקר של אנשים שרואים אותן ובולמים בפאניקה.

תזכורת: הילדה בת השלוש שנהרגה מזריקת אבנים בכביש 5, נהרגה למעשה בתאונת חזית-אחור עם משאית, שבלמה כתגובה ליידוי אבנים. אפקט דומה בדיוק לנהג שפתאום מגלה שיש לימינו מצלמה.

גם 150 קמ"ש זה סבבה לרכב מודרני שאינו מיני ועם בלמים תקינים וצמיגים שאינם סיניים. מתאונה במקרה כזה תצאי עם נזק פח וצליפת שוט, ולא מעבר לזה.

זה לא נעים, אבל לא נורא. בשביל זה יש לאוטו שלך "כלוב" ברזל וציוד נוסף.

(גם זה מנסיון, אמנם לא כנהג אבל הייתי ברכב בקרות התאונה).

אבל ברכב ממול יכולים להיות הרוגים-כמו שראינו עם המשפחה,תושבי הזיפ נשארו בחיים והמשפחה ממול נמחקה

אז לא חכמה לחשוב רק על החיים של עצמך שאתה מוגן, כשאפשר למחוק חיים לאנשים אחרים.

גם לי שנים בעלי אומר שאין בעיה שהוא נוהג ב150. לפני כמה ימים עצר אותנו שוטר על המהירות הזאת, לא לדבר על שלילה וקנס וכ. השוטר  הוציא אותי מפגרת ותמימה שאני לא מבינה את הבעיה ב150.

אומר לי מה את ילדה קטנה את לא מבינה שזה נהיגה מופרזת????????????????????????

אחרי ששנים בעלי עושה ממני סתם חרדתית ואין בעיה.תאמין לי בעלי יצא כל כך מושפל מכך ששנים הוא מאכיל אותי שהמהירות הזאת מעולה על אף פחדי המיותרים. ופתאום שוטר מסביר בפנים עד כמה אני צודקת

המהירות המותרת היא סתם קשקוש של פקיד על נייר. נתחיל מזה.

בטח כשמדובר בכבישים מודרניים וחדשים יחסית. 

רוב התאונות לא נגרמות ממהירות מופרזת. רמזור אדום לא קשור למהירות מופרזת אלא לרמזור אדום. גם אלכוהול לא קשור למהירות מופרזת אלא לעייפות.

"קורס נהיגה מונעת" (עברתי) הוא קשקוש שנועד לספק פרנסה לשוטרים בגימלאות. בסדר, שיהיה.
לא נתקלתי בשום דבר מעניין באמת שם. כולל לא באיך רכב מתנהג לפני התהפכות או איך מונעים "זריקת ת..ת" כשזו מתחילה.

הולכי רגל לא קשורים בכלל. הולכי רגל יש בדרכים עירוניות ושם לפעמים גם 50 קמ"ש זה יותר מדי. אין הולכי רגל על כביש בין עירוני, אני מקווה לפחות.

"רוב תאונות הדרים נגרמות על ידי גברים". אמת. גם רוב הגננות המתעללות הן נשים.  עניין של ק"מ על הכביש, לא מעבר לזה.

פרקטית, אם התשתית תהיה סלחנית, גם נהגים אשמים לא יגרמו לתאונות.

מי שנוהג לאט מדי אשם. הוא נוהג מתחת למהירות המותרת או נוהג בשמאל ולגמרי אפשר להעמיד אותו לדין.

בוודאי שמי שאשם בזה שיש גמל על הכביש  הוא בעליו של הגמל. גמל לא צריך להיות על הכביש.

רמזור  אדום לא קשור למהירות גבוהה בכבישים מהירים, שם כידוע אין רמזורים בכלל.

סטטיסטיקות של מוקדי סיכון

גורמים שהמטרה שלהם זה להרוויח יותר כסף על ידי זה שיש פחות תאונות.

וספציפית כביש 90 -

כביש דו נתיבי מפותל מהסוג הזה הוא מסוכן גם במהירות 80 קמ"ש. עדיף שלא יהיו כאלה.

המצלמות הם בפרוש גורמות לתאונות -אנשים נוסעים מהר לפניהן ואחריהן ובולמים באמצע.
 

אלכהול ועייפות הם באמת גורמי תאונות ומי שלא ישן בלילה עדיף שלא ינהג.

מהירות *מחמירה* תאונות, אבל לא בהכרח *גורמת* לתאונות.

לגבי האלה שהמכונית שלהם פחות חזקה משלי- יש בלימה אוטונומית (שוב, מחשב שמחליף נהג), וכמובן בכל כביש לא מופרד אסור לנסוע מהר מהסיבה שציינת. בכביש מופרד- אם שמרת מרחק, אתה היחיד שאחראי לחיים שלך ובמרבית המקרים אתה זה שתמות או תינזק בתאונה.

התנהלות פרטית - תחמיר על עצמך, תנהג יותר טוב.

התנהגות כללית - לא כל הנהגים משתמשים בוויז (למשל, בצבא אסור), ולא כולם רואים את המצלמה בזמן = המצלמה בשורה התחתונה מסכנת ולא מועילה לציבור בכלל, גם אם יש כאלה שהיא גורמת להם להאט (ליד המצלמה בלבד כמובן...).

לגבי הרענון נהיגה- מי שעושה את הרענון הנהיגה הוא בדיוק אותם פקידים שאומרים לשים את המצלמות. אם רוצים להתווכח על מה נכון ומה לא נכון יש מחקרים בשביל זה, וממש לא פקידים במשרד התחבורה הם אלה שצריכים לחנך את הציבור לעניין.

מי שאמור לקבוע כמה מסוכן לנסוע או לא זה חברות הביטוח, הן משלמות בסוף והן בעלות האינטרס הגדול ביותר להפחתת תאונות הדרכים (בארה"ב יש להם איגוד שבודק את בטיחות המכוניות - הIIHS, וגם מנהל כמה מחקרים מעניינים על הדרכים והתחבורה בכלל).

יש גם מחיר לנסיעה איטית: הירדמות.

אחד הכבישים עם הכי הרבה תאונות דרכים הוא כביש 90 בדרך לאילת. הבעיה העיקרית שם היא כביש ארוך ומונוטוני שפשוט "מרדים" נהגים שנוסעים לאט מדי.

סיבת התאונה היא סטיה מנתיב. תקראי את התוכן ולא רק את הכותרת.

אם הבחור היה נוסע 20 קמ"ש יותר אבל לא סוטה מנתיב (למעשה, נרדם כנראה), הכל היה בסדר.

היא פשוט לקחה תמונות שלה ושל הילדים כתבה עליהם "מחכים לך בבית בריא ושלם" ותלתה את זה ברכב ככה שהוא אמור לראות את זה ממש טוב כל פעם שהוא קצת מזיז עיניים. זה היה הזוי לגמרי אבל עבד!

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..