אני ממחשב

עבודת מידות על כוח הרצון,

הצבת גבולות עצמיים, נניח להחליט שעד מחר בצהריים אתה לא נכנס לכאן, להתאפק ממש

ועם הזמן להנמיך תדירויות, להחליט שאתה נכנס לפה פעם ביומים, אח"כ פעם בשבוע, בחודש וכן הלאה.

להנמיך תדירות של תגובות- להגיב רק לכמה שרשורים בודדים ולאט לאט להגיב רק לתיוגים וכדומה.

בהצלחה גדולה.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.