יש לה 6 פאות, ו-9 ריבועים זהים בצבע בכל צד.
חלק מהקוביות בעלי 2 צבעים, חלק בעלי 3 צבעים, וחלק רק צבע אחד. ככל שמתרחקים מהמרכז, יש יותר סוגים של צבע על הקוביה.
חלק מהצבעים כהים יותר, כועסים יותר, וחלק עדינים יותר. רוב הקוביה עדינה.
כשהיא מגיעה לידינו, היא יפה חלקה, אבל ברור לנו שאין מקומה על המדף. ואחרי שהיא קיבלה את הצומי שלה, היא מתבלגנת, לפעמים בטעות ולפעמים בכוונה.
מתחילים בעבודה.
התקופה הכי יפה של הקובייה- לא מייד בהתחלה, אלא אחרי מספר סיבובים שנעשו בה. וכך היא נשארת עד שהיא דועכת ואז צריך לשמן אותה. דועכת ומשמנים. וחוזר חלילה. עד ש... היא מתה.
כדי לבלגן אותה, מספיק 9-10 סיבובים. אך כדי לפתור אותה, צריך הרבה יותר.
כל כך קל לפתור אותה אם יודעים את הדרך, אבל קשה מאוד לפצח את הנוסחה לבד. ואעפ"כ תמיד אפשר להתקדם, גם אחרי שיודעים איך לפתור, ולנסות בכמה שפחות זמן. במובן מסויים זה אחד מסוגי המטרות בפתירת קוביה הונגרית.
איך פותרים?
שלב ראשון- צריך ליצור בסיס. קודם מתרכזים בקוביות עם פחות צבעים, ואחכ עם יותר צבעים.
שלב ב- חייבים לפתור את כל 4 הפאות כל אחד בתורו, אך לא בשלמותו. כבר לא ניתן לפתור כל פאה בשלמותו בנפרד.
שלב ג- מתחילים לפתור את הלמעלה, מתרכזים בבסיס הפאה העליונה, ככל שיש פחות צבעים יש יותר שליטה.
בשלב זה, לפעמים צריך לוותר מן ההכרח על קוביה שממוקמת במקום כדי לפתור את הקוביה.
שלב ד- פותרים את הפינות.
לכל אורך השלבים כדי לפתור צריך לערבב, לא ניתן לפתור בלי "לקלקל".
אחרי שעושים זאת מספיק פעמים ויש מומחיות בנושא, אפשר בשלב א' לפתור קוביה עם 2 צבעים יחד עם הפינה (3 צבעים) בתור אחד. אבל אחרי שלב א' כבר לא אפשרי לקצר במספר התורות. קיצורי הדרך מתחילים להיות נקודתיים למה שרוצים, אבל לא ניתן לחבר רצונות (לא ניתן לחבר 2 קוביות בבת אחת למקומם בתור 1). זה קשה מדי, ואולי בלתי אפשרי.
אחרי שרכשנו את היכולת לפתור אותה, ניתן לפתור אותה בצורות שונות. לפני כן נורא קשה ללמוד ככה, יותר מדי צבעים וחוסר סדר.
לקוביהה כבר יש מטרה שונה. יש לה מלא מטרות, כל אחד בוחר את דרכו לפי רצונו. הקוביה הרצון קבוע, ולפיו יש מטרה.
חלק יפתרו אותה עם צבעים זהים בכל פאה, אך שונים מהמרכז.
חלק יבחרו באיקסים על כל פאה.
הקוביה צריכה שישמנו אותה, אם היה לה אפשרות, אני בטוח שהיא הייתה עושה את זה לעצמה. אם לא תשמן היום, המצב יכול להחמיר. לפעמים יספיק במצב חמור רק הרבה שמן, אבל לפעמים בלתי נמנע, וצריך לפרק את הברגים ולשמן בצורה יותר אגרסיבית. ומצוי שישבר חתיכה כשמפרקים בורג, ואז נשאר צלקת עמוקה על הקוביה. (לפעמים הנזק ככ גדול שהקוביה צולעת לכל אורך הדרך, ואין לשריטה תקנה. צריך טיפול רציני והחלפת חתיכה)
לא פעם קורה שלקראת שלבי הסיום, בגלל המורכבות של הסוף בשילוב מהירות הפותר, שקוביה תצא מהמקום. פעמים שהנזק מסתכם רק ביציאתו, וכל מה שצריך לעשות זה להחזיר.
לפעמים רוב שלב ב' יתפרק עקב יציאת הקוביה מהמקום.
ולעיתים אף שלב א יתפרק, ואז צריך להתחיל מהתחלה.
מי שפותר לאט, לא נפגע במובן הזה. (מצד שני הוא לא תמיד עומד בזמן שהוא צריך לעמוד בו)
כשהצבע דוהה, הקוביה לא לא יפה כבעברה. ואין תקנה אלא להזמין חדש. צריך להביא מדבקה מבחוץ. זה לא צלקת עמוקה כמו כשנשבר חתיכה, אבל בקוביה יש פגם. מסוג היופי.
לפעמים יורד המדבקה, כשהמדבקה יורדת הקוביה כבר לא אותו דבר. יש בה מן הכיעור, מכיוון שלפעמים המדבקה מכווצת, לפעמים לא ממוקמת במקום הנכון.
ככל שמשקיעים יותר בקוביה, כך היא איכותית יותר וממילא תקלות מצויים פחות.
אחרי שיודעים איך לפתור, יש לפתור שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב בכדי לא לשכוח. וגם כדי לפתור מהר יותר. אפשר להעזר בדרכי קיצור כי יש לנו ידע, אז אין מעמסה של אינפורמציה על הפותר.
הקוביה בלי הפותר, הפותר בלי הקוביה. חסרים.
בכדי לפתור צריך את הידע עם הפותר, ואת הקוביה.
אם קראתם עד לפה,
מוזמנים להוסיף
חלק מהקוביות בעלי 2 צבעים, חלק בעלי 3 צבעים, וחלק רק צבע אחד. ככל שמתרחקים מהמרכז, יש יותר סוגים של צבע על הקוביה.
חלק מהצבעים כהים יותר, כועסים יותר, וחלק עדינים יותר. רוב הקוביה עדינה.
כשהיא מגיעה לידינו, היא יפה חלקה, אבל ברור לנו שאין מקומה על המדף. ואחרי שהיא קיבלה את הצומי שלה, היא מתבלגנת, לפעמים בטעות ולפעמים בכוונה.
מתחילים בעבודה.
התקופה הכי יפה של הקובייה- לא מייד בהתחלה, אלא אחרי מספר סיבובים שנעשו בה. וכך היא נשארת עד שהיא דועכת ואז צריך לשמן אותה. דועכת ומשמנים. וחוזר חלילה. עד ש... היא מתה.
כדי לבלגן אותה, מספיק 9-10 סיבובים. אך כדי לפתור אותה, צריך הרבה יותר.
כל כך קל לפתור אותה אם יודעים את הדרך, אבל קשה מאוד לפצח את הנוסחה לבד. ואעפ"כ תמיד אפשר להתקדם, גם אחרי שיודעים איך לפתור, ולנסות בכמה שפחות זמן. במובן מסויים זה אחד מסוגי המטרות בפתירת קוביה הונגרית.
איך פותרים?
שלב ראשון- צריך ליצור בסיס. קודם מתרכזים בקוביות עם פחות צבעים, ואחכ עם יותר צבעים.
שלב ב- חייבים לפתור את כל 4 הפאות כל אחד בתורו, אך לא בשלמותו. כבר לא ניתן לפתור כל פאה בשלמותו בנפרד.
שלב ג- מתחילים לפתור את הלמעלה, מתרכזים בבסיס הפאה העליונה, ככל שיש פחות צבעים יש יותר שליטה.
בשלב זה, לפעמים צריך לוותר מן ההכרח על קוביה שממוקמת במקום כדי לפתור את הקוביה.
שלב ד- פותרים את הפינות.
לכל אורך השלבים כדי לפתור צריך לערבב, לא ניתן לפתור בלי "לקלקל".
אחרי שעושים זאת מספיק פעמים ויש מומחיות בנושא, אפשר בשלב א' לפתור קוביה עם 2 צבעים יחד עם הפינה (3 צבעים) בתור אחד. אבל אחרי שלב א' כבר לא אפשרי לקצר במספר התורות. קיצורי הדרך מתחילים להיות נקודתיים למה שרוצים, אבל לא ניתן לחבר רצונות (לא ניתן לחבר 2 קוביות בבת אחת למקומם בתור 1). זה קשה מדי, ואולי בלתי אפשרי.
אחרי שרכשנו את היכולת לפתור אותה, ניתן לפתור אותה בצורות שונות. לפני כן נורא קשה ללמוד ככה, יותר מדי צבעים וחוסר סדר.
לקוביהה כבר יש מטרה שונה. יש לה מלא מטרות, כל אחד בוחר את דרכו לפי רצונו. הקוביה הרצון קבוע, ולפיו יש מטרה.
חלק יפתרו אותה עם צבעים זהים בכל פאה, אך שונים מהמרכז.
חלק יבחרו באיקסים על כל פאה.
הקוביה צריכה שישמנו אותה, אם היה לה אפשרות, אני בטוח שהיא הייתה עושה את זה לעצמה. אם לא תשמן היום, המצב יכול להחמיר. לפעמים יספיק במצב חמור רק הרבה שמן, אבל לפעמים בלתי נמנע, וצריך לפרק את הברגים ולשמן בצורה יותר אגרסיבית. ומצוי שישבר חתיכה כשמפרקים בורג, ואז נשאר צלקת עמוקה על הקוביה. (לפעמים הנזק ככ גדול שהקוביה צולעת לכל אורך הדרך, ואין לשריטה תקנה. צריך טיפול רציני והחלפת חתיכה)
לא פעם קורה שלקראת שלבי הסיום, בגלל המורכבות של הסוף בשילוב מהירות הפותר, שקוביה תצא מהמקום. פעמים שהנזק מסתכם רק ביציאתו, וכל מה שצריך לעשות זה להחזיר.
לפעמים רוב שלב ב' יתפרק עקב יציאת הקוביה מהמקום.
ולעיתים אף שלב א יתפרק, ואז צריך להתחיל מהתחלה.
מי שפותר לאט, לא נפגע במובן הזה. (מצד שני הוא לא תמיד עומד בזמן שהוא צריך לעמוד בו)
כשהצבע דוהה, הקוביה לא לא יפה כבעברה. ואין תקנה אלא להזמין חדש. צריך להביא מדבקה מבחוץ. זה לא צלקת עמוקה כמו כשנשבר חתיכה, אבל בקוביה יש פגם. מסוג היופי.
לפעמים יורד המדבקה, כשהמדבקה יורדת הקוביה כבר לא אותו דבר. יש בה מן הכיעור, מכיוון שלפעמים המדבקה מכווצת, לפעמים לא ממוקמת במקום הנכון.
ככל שמשקיעים יותר בקוביה, כך היא איכותית יותר וממילא תקלות מצויים פחות.
אחרי שיודעים איך לפתור, יש לפתור שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב בכדי לא לשכוח. וגם כדי לפתור מהר יותר. אפשר להעזר בדרכי קיצור כי יש לנו ידע, אז אין מעמסה של אינפורמציה על הפותר.
הקוביה בלי הפותר, הפותר בלי הקוביה. חסרים.
בכדי לפתור צריך את הידע עם הפותר, ואת הקוביה.
אם קראתם עד לפה,
מוזמנים להוסיף
