אני גם טיפוס כזה שנוטה להתבודד וזה בא ממקום טראומטי.

אבל בתור אבא אני לא רוצה שהילדים שלי ילמדו מימני. זה יכול לפגוע בהם במסגרות כי הבתי ספר היום לא כ"כ מסתדרים עם ילדים שאין להם דינמיקה חברתית. אז אני עושה לעצמי חיי חברה דרך התנדבות אפילו שלא תמיד יש לי כוח לזה. האמת שזה גם עוזר לי עם אשתי. הבידוד שלי קצת מפחיד אותה.   

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה