לרגעים טוב לי.
אני צריכה לזכור שכשרע לי, אני צריכה לשמור בפנים.
אחרת אנשים נפגעים.
ואז זה עושה לי רע יותר.
לפעמים אני חושבת לעצמי מה קורה פה?
אז שוב קיבלתי ציון טוב.
ושוב הצלחתי.
ואז זה מתחיל להיות משעמם.
ורק שאני נכשלת, באלי להרוג את עצמי.
ומסתבר שהנכשל שלי זה המצויין אצל אחרים.
אולי הסטנדרטים שלי שונים , מי יודע?
אולי אני צריכה להצליח בהכל.
לא אולי. אני צריכה
ואולי זה עוד פחד.
לא לעשות דברים שאולי, אכשהו. אני לא אצליח לעשות בשלמות.
כי אז אני ארגיש כישלון.
זה דפוק.
לחייך, תזכרי לחייך.
החיים נעשים יותר יפים כשיש חיוך על הפנים.
זה כזה לא נכון.
החיים נעשים יותר יפים כשטוב בפנים.
זה נכון.
ואנשים, די לזייף את עצמכם.
מותר לכם להגיד מדי פעם את האמת על עצמכם.
גם אם אתם לא משהו פנטסטי.
זה אתם, וזה אמיתי. אז זה מעניין אותי יותר מהכל