אתה מרגיש חצי מפורק
בגלל מה
אין סיבה
ימים קשים עוברים על כוחותינו
בכל יום יש קטעים קשים
כל יום יותר מאתגר מהשני
ובכי.
היום היא אמרה שהיא גם צריכה להספיק ללכת לנחם
ואתה מתכווץ.
איזה קשה זה
ואתמול היא שעות אומרת
כמה קשיים אנשים עוברים
וסבל
ואתה לא יודע
וייסורים
ואני בולעת את הרוק.
קשה לי.
מותר להגיד?
מותר שיהיה לי טוב?
יש לי זכות?
אתמול היא אמרה שזה שעשיתי
זה לא הופך אותי ללא בסדר ורשעה ומגעילה
ואני מנסה להאמין לה
ותכלס,
האמת,
לא כל כך מצליחה.
אני מבינה מה היא אומרת
מבינה למה היא אומרת את זה
יודעת שזו האמת
אבל לא מצליחה להאמין בזה.
כואב לי.
עייף לי.
אני מותשת כבר.
אני רוצה לקבל כח מאנשהו.
אני רוצה אותך אבא.
וזהו.
(ואת. @צמאה לך נפשי.
תדעי שהרבה מהרגעים הטובים שכן היו,
הם בזכותך.
תשמחי.)
