אני צריכה לברר אם יש בכלל דבר כזה "יצר לעבוד את ה'", קרי - לעשות מצוות.

 

בכל מקרה,

הפתרון הוא ללמוד אמונה.

להבין למה אני עושה את מה שאני עושה, למה אני צריך לעבוד את ה', מה ה' רוצה ממני.

יש אנשים שגם צריכים להבין מה המצווה הספציפית באה לעזור לי בחיים.

 

איך לומדים אמונה?

שואלים שאלות (יש את חברים מקשיבים, ואפשר גם בבמה זו) וקוראים ספרים ("אמונות", "דע מה שתשיב לעצמך" - יש הרבה, אתה צריך למצוא מה מתאים לך).

 

בהצלחה!

לימוד אמונה.

להבין למה את עובדת אותו באמת, ולא בשביל אינטרסים.

ללמוד א מ ו נ ה, לא ספרים אחרים (אפשר גם...).

 

ואשרייך שיש לך את הרצון!

תשמרי עליו...

 

האינטרס שלך זה לעבוד את ה'?

את רוצה לעבוד את ה' מתוך האינטרס הזה ולא מתוך אינטרסים אחרים?

את מנסה לעבוד אותו מאהבה ושזה גם ישרת את האינטרסים שלך?

הבנתי נכון?

 

בכל מקרה,

עבודת ה' מאהבה זאת עבודה קשה. זה בכלל לא בא בקלות.

קודם כל, צריך להבין למה עושים את המצווה - להבין ולהפנים שזה טוב לי.

אח"כ להזכר בתובנות הללו כל פעם שאני עושה את המצוה, ולשמוח - שה' נתן לי אותה, שהיא טובה לי...

אחרי כמה זמן כבר יורדת ההתלהבות. נכון.

אם יש לך כח נפשי - תחזירי לעצמך קצת התלהבות. תלמדי שוב, שפנימי שוב, ותשתדלי לשמוח שוב כל פעם שאת עושה את המצווה. תתאמצי לשמוח.

אבל אם אין כוחות נפשיים - גם לעשות בלי התלהבות ורצון מיוחד זה מעולה.

 

לא כל חיינו נוכל להרגיש קרובים לה' ולעשות את כל מצוותיו מאהבה...

הלוואי שנזכה.

בע"ה

בואו נחשוב רגע למה אנחנו כאן בעולם? בשביל מה הקב"ה הוריד אותנו לעולם החומרי הזה?
בשביל לגרום לעולם הזה להיות יותר טוב, בשביל להתקרב לקב"ה, בשביל לקדש את שמו יתברך בעולם.. וכיצד ניתן לעשות זאת? ע"י קיום המצוות שהוא נתן לנו. ע"י ההדרכה שהבורא יתברך, היצרן שלנו, נתן לנו.
אם אנחנו לא נקיים את המצוות, אנחנו מפספסים את כל המטרה שלנו בעולם הזה.. הרי לכל אדם יש שליחות בעוה"ז, וכדי למצוא מהי השליחות שלנו, יש לנו את ההוראות לכך - התורה הקדושה, שהיא הוראות היצרן שלנו. אם לא ננהג לפי הוראות היצרן, אנחנו עלולים ח"ו להרוס את עצמנו, להשחית את עצמנו.
איך באמת לא מתעסקים בהבלי העולם הזה? איך מתרכזים במטרה שלנו בחיים?
זאת העבודה האמיתית בחיים שלנו. זה תהליך שלוקח הרבה זמן, תהליך עם עליות וירידות, אבל בסוף התהליך בע"ה נגיע לתוצאה.
קודם כל, אני חושבת שצריך באמת לזכור שהקב"ה נמצא איתך בכל צעד ושעל, ורואה את כל מעשייך "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". יש דין ויש דיין, כשנעלה בע"ה לבית דין של מעלה - נצטרך לתת דין וחשבון על כל עבירה שעשינו בעולם ההבל הזה. לי זה לפעמים עוזר לזכור את זה כשאני באה לעשות עבירה, אני יודעת כמה אתחרט על זה אח"כ, האם בשביל סיפוק רגעי כדאי לי להפסיד כ"כ הרבה? נכון, זה שיא הקשה, אבל לא באנו לעולם הזה בשביל להנות, באנו לכאן בשביל לעבוד. אבל בע"ה בסוף העבודה נקבל שכר כ"כ גדול שהסבל הזה כדאי..
עוד נקודה שאני רוצה לציין היא, שמותר ליפול. לכל אדם יש נפילות. וככל שאתה בדרגה יותר גבוהה, הנפילות שלך יותר גדולות. אבל צריך לזכור שגם לפני הזריחה, יש את החושך הכי גדול. כדי לעלות עוד מדרגה בעולם הזה, צריך לעבור גם את החושך.
יש משל ממש יפה ששמעתי בשבת, על עליות וירידות.. קצת קשה להסביר את זה בכתב, אבל אני אנסה.. אם זה לא ברור, תגידו ואני אשתדל בע"ה להסביר שוב..
אם לוקחים בלוק עץ ומעמידים אותו אפשר לטפס עליו? לא, אם מנסים לעלות עליו מחליקים למטה ישר..
אבל אם לוקחים סולם, אפשר לטפס עליו? כן.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק העץ שגורם לזה שעל הסולם אפשר לטפס ואילו על הבלוק לא?
כמובן שהשלבים שבסולם עושים את ההבדל הזה. בזכות השלבים ניתן לעלות בסולם משום שיש מקום להניח את הרגליים ולעלות בו. הרווח שבין השלבים עושה את ההבדל הזה.
כל שלב בסולם הוא בעצם מדרגה רוחנית, ואילו הרווחים שבין המדרגות הם הנפילות, החושך שנמצא לפני האור. לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם, למדרגה הבאה בעבודת ה', מגיעים לרווח הזה, לחושך הזה. אבל בסוף החושך הזה בע"ה יגיע האור, נגיע למדרגה הבאה.
אי אפשר לטפס על הדיקט דווקא משום שאין בו את הרווחים האלו, דווקא משום שאין בו את הנפילות האלו, ומי שמנסה לטפס עליו מחליק ישר.
צריך את הנפילות האלו כדי להמשיך קדימה למדרגה הבאה. כאשר אני בנפילה אני לא נמצאת במקום נמוך יותר מהמקום בו הייתי קודם, אלא אני מתקדמת יותר לעבר השלב הבא, לעבר המדרגה הבאה. היצר הרע מנסה לגרום לנו לחוש כשאנחנו בנפילה שעכשיו אנחנו כ"כ רעים, שאנחנו נמצאים בדרגה יותר נמוכה מהדרגה בה היינו קודם, אך להיפך - אנחנו בדרגה יותר גבוהה, ועוד מעט בע"ה נגיע למדרגה הבאה..
לפעמים היצר הרע מנסה להכשיל אותנו ע"י זה שהוא אומר לנו שאין לנו עוד סיכוי לעבוד את ה'.. הוא גורם לנו להרגיש כאילו התרחקנו כ"כ ממנו יתברך שכבר אין טעם לנסות ולעלות בחזרה, אז בואו לפחות נהנה מהעולם הזה, הרי את העולם הבא כבר הפסדנו.. אבל צריך לזכור שהקב"ה לא עוזב אותנו אף פעם. ותמיד תמיד אפשר לחזור אליו. גם לאחר שחטאנו בחטא הכי גדול, אבא שם, מחכה לנו שנחזור בתשובה ונשוב אליו.. אבא אף פעם לא מפסיק לאהוב את הילדים שלו, לא משנה מה הם יעשו..
אם אתה רוצה באמת ובתמים לעבוד את ה', באמת ובתמים להתקרב אליו - אל תוותר. תנסה להגיע למטרה בכל מחיר.. תיקח בחשבון שיכול להיות קשה, יכול להיות מסובך, אבל בסופו של דבר, אחרי שאתה מתגבר על הקשיים יש לך הרגשה כ"כ טובה שזה שווה את זה..
מעניין אם מישהו באמת קרא את הכל עד פה..
בכל מקרה - מקווה שעזרתי ומצטערת על החפירה..

  אח"כ כמו שיעל כתבה לאט לאט תתחילי באיזה משהו קטן תתחברי אליו ותעלי דרגה תראי שזה אף פעם לא יגמר כל הזמן אנחנו צריכים לעשות תשובה תעשי את זה שלב,שלב.

בהצלחה!

איך היה לך כח לכתוב את הכל

 

בע"ה

 

האמת שכתבתי את זה כבר בתחילת השבוע למישהי אחרת, ופשוט העתקתי את זה לפה והוספתי כמה דברים..

עם מטרה - לענ"ד בשלב הראשוני, זה טוב לקיים את המצוות גם אם הרגש שלך לא ממש מחובר לזה, כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", קודם כל כדאי לעשות את המצוות גם מסיבות אינטרסנטיות ושכליות, ולאחר מכן הקב"ה יעזור לך ותרגישי מחוברת אליו.. ייקח קצת זמן עד שזה יקרה, אבל בע"ה בסופו של דבר זה יגיע..

בע"ה

 

את אומרת שאת מבינה בשכל שצריך לעבוד את הקב"ה, אבל הרגש שלך עוד לא מחובר לזה. אבל את רוצה לרצות באמת מהלב לעבוד את ה'..
זה נכון?
אם כן, שתדעי קודם כל, שהרצון הזה לרצות הוא כבר רצון טוב..
שאלו איזשהו רב (אני לא זוכרת איך קוראים לו, מצטערת...) עד כמה פעמים אפשר לרצות לרצות את ה', והוא אמר שאפשר עד 49 פעמים לרצות לרצות, אבל גם אדם שרוצה 49 פעמים לרצות את ה', עדיין במעלה גבוהה, כי הרצון הוא בעצם מה שמעורר אותנו לעבוד את ה'..
אם את רוצה לרצות זה בעצם אומר שאת רוצה! ולכן, את כבר מחוברת לקב"ה ברצון=ברגש..
עכשיו את צריכה לפתח את הרצון הזה..
אבל תוך כדי פיתוח הרצון את צריכה להמשיך ולקיים את המצוות. כי המצוות הן האמצעי להתקרב לקב"ה, הן מה שמצוות אותנו עם הקב"ה.. לאט לאט את תראי שעם קיום המצוות הרגש שלך גם יתחבר לעבודת ה', אבל הבסיס זה לעשות את המצוות..
תוך כדי את יכולה גם ללמוד ספרי אמונה, מוסר וכד' כדי שיעזרו לך להתחבר אל ה'..
מקווה שעזרתי..