[חוץ מבליל טבילה. שאז באמת לא שייך. ומבין שאתם כבר אחרי שנה נישואין]

מדובר פעם בשבוע, לא אסון.

ממש אין לך ממה להיפגע. זה לא "נגדך". אוהב לבלות פעם בשבוע עם חברים.

אדרבה, אם לא תלחצי על זה - סביר שבשאר הזמן יהיה נוח, יותר מאשר אם ה"פינה" הזו לא תהיה לו. יש כאלה שזה חשוב להם.

ואת רואה שהוא איש טוב; ביקשת שיחזור בשעה סבירה - לא אמר לך שלא מסכים, אלא פשוט לא יצא, כי לא התאים לו.

תלכי לקראתו - אבל תסכמי איתו שזה עד הגבול של זמן טבילה וכד'. אחרי הכל, מה שביניכם קודם.

אם כל השאר באופן כללי בסדר - אל תעשי מזה ענין.

יש אנשים שמאד צריכים את זה.

אל תצרי אצלו הרגשה שאת "כובלת" אותו. זה לא לטובתך.

אין מה "להיפגע" מזה. זה כלל לא "נגדך".

הם אחרי שנה ראשונה לפי מה שהובן.

לגבי פרטים - "אולי פעם בשבועיים".. זה רעיון שאת יכולה להציע לה שתשאל את בעלה.

ליבוי האש שכאילו מדובר במשהו נוראי - מלבד שאינו נכון, גם לא יעזור לאף אחד מהם.

היא כתבה שזה בבית של אחד החברים.

יכולה להציע שיהיה יותר אצלם....

ברצון טוב והבנה הדדית - מוצאים פתרונות.

היא כבר הסבירה - ל"כלה נאה", שדייקה בשבעה נקיים.

וגם אם לא היתה מסבירה, הייתי לכל היותר מעיר את שימת ליבה ולא "זועק". ברור מראש לפי כתיבה שלא עלה על דעתה לעבור על משהו..

לגבי ה"ליברלי" ביחס לתוכן - תודה על הקומפלימנט... ולא נצרכנו להגדרה הזו כדי לומר כך..

כלומר, הם באמת יושבים ומשוחחים, נהנים מהחֶברה הזו ולא מעבר לכך - 

אז לדעתי, תעשי חשבון אם את רוצה להרוס לעצמך בשביל זה.

לפי הנתונים שכתבת - בלי שיודעים מעבר לכך - את מנסה לכבול אותו שלא בצדק, ואת עתידה להצטער על כך.

אם מעבר לכך הכל בסדר, הוא אדם רגיל, מתחשב - אז שחררי. אולי תגיעו לסיכום שמידי פעם המפגשים הללו יתקיימו אצלכם.

אם זה מאד קשה לך, את יכולה לדבר איתו ולבקש שיפחית קצת תדירות. אולי כמו שכתבו, פעם בשבועיים.

כל מי שמייעצים לך "אל תוותרי, וכו' - לא ישאו במקומך בתוצאות.

אם את חושבת שזה שתסיתי אותה נגד בעלה יעזור במשהו - יש לך טעות גמורה.

מי אמר שהוא לא "רגיש לרגשותיה"? היא רמזה משהו כזה?

לדעתי, זו טעות גמורה בהבנה של מהות הנישואין.

האיש, יש לו אישיות משלו. וכך גם האשה. זה שהתחתנו - אינו אומר שמאותו רגע הוא אמור "לשאול" על כל דבר. אם היה דבר מאד תדיר, זה משהו אחר. פוגע במהות. אדם שלילה בשבוע יושב עם מס' מצומצם של חברים בבית של אחד מהם, אין בכך כל רע. הרי אם היה עובד לילה בשבוע לפרנסתם עד שעה כזו - הכל היה בסדר.

לדעתי, זה ממש צמצום-מוחין, אי היכולת להבין שמישהו אחר הוא קצת אחרת. יש גברים כאלה, גם מאד טובים ומסורים. אני ראיתי חבר'ה, "יותר "ספרדים".. שאצלם זה ממש חלק מהווי החיים. צריך לת לכך מקום גם בנישואין, כשזה לא מוגזם על חשבון הבית.

הרי אם מישהו היה מעלה פה "בעיה", שאשתו מדברת מלא בטלפון עם חברות - והוא מצפה שכל זמן שהוא בבית היא לא תדבר עם אף אחת, על אף שאין לה זמן אחר.. ובכלל, מה היא מפטפטת כ"כ הרבה... - היו מסבירים לו מן הסתם, בצדק, שככה זה נשים, צריכות את הדיבור והשיתוף - ושיקדישו זמנים שמיועדים רק להם.

יש להניח, שהשעות בשבוע שאשה מקדיה לשיחות חשובות עם חברותיה, אינן פחות ממה שהוא מקדיש לילה בשבוע. אלא  מה? זה לילה. אולי בשבילו האחה"צ שיהא מדברת ממש חשוב?...

להתרגל לראות גם את העיניים של השני. אי אפשר להיות כל כך מצומצמים, כ"כ חונקים. בסוף זה חוזר כבומרנג.

לדעתי, אי אפשר להעמיד את הנישואין כשיעבוד מוחלט על כל דבר שטוב לו - כל זמן שאינו מגזים.

אני לא מכיר הלכה כזו.

אלא שבוודאי ראוי להתחשב מצד ואהבת לרעך כמוך.

אבל זה צריך להיות הדדי..  

צריכים לדבר בנחת - בלי "העלבויות", ולהגיע לעמק השווה מתוך התחשבות הדדית.

אבל לא לראות בכך דבר שהוא מראש "פוגעני" במהותו

אין כל קשר לאוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו.

מי שמפרש את זה במובן שההתחשבות בבית צריכה להיות חד צדדית, יש לו  בעיה.

לחשוב שאם מישהו אינו רבי אריה לוין, אז זה אומר שאפשר לומר לאשה "אל תוותרי"... זה ממש  ההיפך מללכת בדרכיו.

מה ש"אצלך בראש" כשבונים בית, אינו משנה כלל בנידון זה (בתקוה שזה אצלך בראש גם מצד האשה בעלה - אחרת זה שום דבר). אם בגלל אידיאל של שיא התחשבות הדדית, גורמים להסית איפה שנראה שאין את השיא הזה - נמצא הרצון הטוב האישי - גורם לקלקל לאחרים.

היא "כ"כ מתוסכלת" מכיוון שאינה מבינה את ה"ראש" שלו. אם במקום להסביר לה שעדיין דבר כזה אינו אומר כלל כוונת פגיעה כלשהי, אומרים "אל תוותרי", זה לא עוזר כלום.  

אין לכך כל קשר ל"השקפה ליברלית". בין אדם לחבירו, זה דבר הדדי.  יכולים בני הזוג לדבר ביניהם, להסביר אחד לשני מה חשוב - ולהגיע לעמק השווה. אבל אם ההנחה מראש היא שאין בכלל צד שהאשה הזו אמורה לנסות להבין מה רוצה בעלה - זו בעיה, וזה עלול לא להיגמר שם.

מדובר על שנה אחרי נישואין. ההנחה היא שעברו את השנה הראשונה. ואדרבה, ראוי משלבים כאלה, להיות מבינים את הצרכים השונים. לא חד צדדית.

"ספרדים" לא חושף שום גזענות... אולי מה שבראש של מי שמעיר על זה.  אדרבה, נכתב כדי לגרום להבין חֶברה ששם זה יכול להיות. בהיות שאני פגשתי הווי כזה לראשונה (לא בשעות כאלה. אבל ההווי הזה של החברים) אצל מישהו חביב, "ספרדי", וראיתי שזה חלק מהמנטליות - אמרתי, שמא יעזור לאפיין ותבין שאינם בודדים בכך.

אם היה הולך, למשל, לעבוד כמעט כל ערב - היה אמור לברר איתה.

כשמדובר ההיפך - שאדם הולך פעם בשבוע לבלות עם חברים, גם האשה אמורה להבין את הראש שלו. אח"כ, יבררו ביניהם, ישתדלו להתחשב זה בזה. אולי יפחיתו תדירות, אולי יקבעו שהפגישה תהיה בביתם, כמו שהעלו כאן. אבל לא תפיסה כמו שהיא תפסה, כאילו מדובר במשהו "פוגעני",

לגבי "השקפת עולם בבנין בית של תורה" וש"את לא מצפה ממי שאינם ביינישים להבין זאת"... כדאי קצת להוריד את האף, ולא להגחיך את עצמך - כשאינך יודעת כלל מי כותב.. כתיבה אלימה קלאסית. בשם "בית שלך תורה", כמובן... גם ה"אל תוותרי".. (אולי זו פשוט השקפת עולם באיך משכינים שלום בין איש לאשתו..)

באמת טוב, שתשווה אותו לצדיק אריה לוין, 

בעלך צדיק בכזאת דרגה? 

יש גם אשכנזים כאלה, אם זה מרגיע אותך. 

הרב אריה לוין זצ"ל היה צדיק וקדוש. 

מותר לאשה לא לריב עם בעלה כל יום חמישי , ולהיכנס לשבת ברוגז "עד שתדבר עם הרב שלו"

אפילו אם בעלה לא בדרגה כזו.

אבל לא שיתן מוסר לחברו כי הוא עוד לא שם...

ממישהו אחר "את לא מצפה להבין"...

אולי במקום לחלק ציונים - עדיף לתפוס שיש כאלה, גם עם נסיון חיים, שחושבים אחרת ממך איך פותרים מצבים כאלה?

קודם כל, להבין שזו לא בהכרח התנהגות "נלוזה".

נכון שאנחנו לא מכירים דבר כזה - כי זה לא ההווי שלנו. אנחנו לא בהכרח מכירים גם בשעות היום דברים כאלה.

אבל יש כאלה שזה ההווי שלהם, חברים טובים - ואם הם אנשים הגונים (הדגשתי כל הזמן - כי זה באמת העיקר), אז זה לא "נלוז". "לשבת בטל" - יש גם נשים שמדברות שעות... נכון שאיש באמת אמור לעסוק בתורה, מה נעשה.. עוד לא כולם שם. וגם כאלה שרוצים להיות תורניים, לפעמים צריכים את הזמן הזה.

וזה לא שהוא "נמשך אחרי החברים ולא הבית".. זה פעם בשבוע. גם הבית, גם החברים.

אגב, היה מקובל - לפחות בעבר -  אצל תלמידי חכמים גדולים, שליל שבת היו לומדים כל הלילה...

לגבי זה שהאשה הצעירה מרגישה פגועה, או לפחות לא נעים - אפשר להבין. אם בקביעות לילה בשבוע הולכת לישון בלי בעלה, באמת לא נעים.

אבל היא לא תפתור דבר כזה, בלי להבין את הראש שלו ואת הצורך שלו, שאינו מתבטא כך ביום-יום.

אחרי שתבין, ותצא מההסתכלות שביטאה כאן בצורה קיצונית - יוכלו לדבר. היא תשאל, למה זה כ"כ חשוב לך?.. הוא יסביר. היא תסביר מה היא מרגישה.  תבקש אותו להציע פיתרון שגם יהיה לו טוב - וגם לה.

אחרי שיהיה פיתרון (למשל, פעם בשבועיים), תסכם איתו שביום חמישי שהוא בבית סוגרים את הנייד משעה מסויימת, שהחבר'ה לא יעמידו אותו בנסיון..

אכן, אם האישה מדברת אחה"צ בטלפון ולא עם בעלה כשהוא מרגיש שאלה הן שעות יקרות לביחד שלהם, אז הוא עלול להיפגע מזה.

אבל לילה זה משהו אחר.

גם לפי ההלכה, לפחות בשנה ראשונה הבעל צריך לבקש רשות מאשתו אם הוא רוצה\צריך לא לישון בבית באופן קבוע (למיטב זכרוני מדובר על כמה לילות רצופים וזה לא קשור למקרה פה, אבל זה מבטא את חשיבות העניין).

ומה שקורה כאן זה, שלילה קבוע בשבוע הוא לא איתה. בפועל, הוא לא בבית כמעט עד הזריחה.

ובמקרה שתיארה, זה לא ליל טבילה, אבל זה היה לילה אחרי טבילה (על המשתמע מבחינת מצב הורמונלי), ובעיקר - זה היה לילה שהיה לה מאד חשוב להיות איתו ולא משנה הסיבה.

אם אשה רוצה ומבקשת בלילה מסויים, ואם האיש אכן הבין לְמה היא מצפה, נראה לי שזה בגדר מצוות עונה.

סליחה על השימוש במילים חמורות של הלכה, כמובן שאני לא יכולה יכולה לדון את האיש הספציפי על מה שבינו לבין אשתו ולקבוע שעבר איזושהי עבירה חלילה. ההלכה רק מלמדת אותי על החשיבות העצומה שיש לעניין הזה מבחינת האישה ולעניין שלום הבית.

   פשוט רציתי להסביר למה בעיני הבקשה שלה כן לגיטימית, וזה לא רק שהיא נפגעה כי יש לה "ראש אחר"... כי לילה שבו אישה מצפה לישון עם בעלה אינו דומה לכל זמן אחר ביום, שאיש\ה רוצה תשומת לב מבן\ת הזוג והם מתעסקים במשהו אחר. 

   אין זה סותר שככל הנראה מדובר באדם טוב שאינו עושה זאת מכוונה רעה או מזלזול באשתו או "נגדה", אלא מרצון לגיטימי להיות עם חברים. וכל עוד זה היה בהסכמת אשתו זה היה בסדר.

   ואין זה סותר את העצות החכמות שנתת לה, להסביר את הקושי, לא לכבול בכוח ולא ליצור "אנטי", לשמוע את הצורך שלו, להגיע לפשרה של פעם בשבועיים וכד', ובעיקר להדגיש לו את החשיבות שיעמוד אח"כ במה שהבטיח מול הלחץ של החברים. זה בעיקר מה שירגיע אותה, כי זה יראה לה, שעם זאת שהחברים נוכחים בחייו (זכותו המלאה), בכל מקרה היא קודמת לחברים בסדר העדיפויות שלו כאדם נשוי.

ונראה לי שכן כדאי להיעזר ברב שלו ולהגיע להסכמה בהקדם האפשרי, לפני שתתפתח "מלחמה" עם טינה משני הצדדים והמצב רק יחמיר. (יכול להיות שזה כבר קורה ושלכן הוא מתעכב עד 5?)

א. כתבתי במפורש שאני מדבר אחרי השנה הראשונה, שזה מה שהיה נשמע שמדובר כעת.

ב. בוודאי את צודקת, שאם זה לילה שדווקא אז היא רוצה את קרבתו - אז זה בגדר מצות עונה, ואינו יכול לבטלה בשביל איזה מפגש.

ג. גם לגבי המקרה הספציפי שתיארה, נכון. ולא לכך התייחסתי.

ד. מה שעליו דיברתי, הוא התחושה שלה שהוא "פוגע בה" בעצם זה שהולך לשבת עם חבריו (בהנחה שמדובר בבילוי כשר).

על זה אמרתי, שלא רק טקטית, אלא גם מהותית, אינה יכולה לשעבד אותו. הוא אינו חי רק "בשירותה". יש לו גם חיים משלו - ואין בכך שמץ פגיעה בה.

אחרי שהיא תבין את העיקרון הזה, ולא תמהר "להיעלב", תוכל להציג את הרגשתה - שגם אותה בהחלט ניתן להבין - ואז גם יהיה קל יותר להגיע לעמק השווה.

[ושלא ישתמע לא נכון... אני בהחלט לא חושב שבכלל נכון שיהיה דבר כזה, שלא באופן "חריג".

כעיקרון, שישתדלו בלילה לשהות בביתם. אבל כשיש מישהו שזה "חלק מעניינו", ניתן להבין שיש דבר כזה..]

גם אני לא הכרתי את ההתנהלות הזו.. וגם ניסיתי להילחם נגדה.. ללא הצלחה..

שומעת מאוד חברות (גם חילונים) שפעם בשבוע החברים נפגשים ומבלים עד שעה מאוחרת..

זה ממש לא אישי נגדך.. והצורך כ"כ חזק שהם מתעלמים מהתחינות שלנו..

אני חושבת שהכי חכם זה להבין את הצורך הגדול שלו ולעבוד על עצמך לשחרר.. לעשות גם משהו כיף לעצמך.. להזמין חברה.. ערב בנות/אחיות.. להירדם לחוג ערב וכדומה..

אני לא אומרת שההתנהגות שלו צודקת.. אך בזוגיות מי שמחפש להיות צודק לאו דווקא מגיע לזוגיות מוצלחת.. לפעמים צריך להבין שלבן הזוג שהתחתנו אתו יש צרכים/מגבלות/תכונות שיותר טוב ללמוד לחיות אתם מלהלחם בהם ולהגיע למקומות לא טובים בכלל.. עדיף לחיות בשלום ולהתכופף במקומות לא קריטיים..

לצורך העניין, ככל שתעשי לעצמך כיף בחמישי, תהיה לך יותר יכולת "לשחרר" אותו בשמחה.. 

בהצלחה!!

לא כולם מתפללים את כל התפילות..

וניתן גם להמשיך לותיקין ואז ללכת לישון..

אנחנו לא יודעים מה רמת הדתיות של השואלת..

אבל לא כ"כ מתאימה למציאות.

ראשית, מה זה "מבלה".. תלוי מה עושים. יש כאלה, מאד חברותיים, מדברים, אוכלים משהו.. יש דבר כזה. הכל  תלוי במה מדובר, מה עושים. אם הכל כשר - אין בכך בעיה עצמית.  נכון שקצת קשה להבין, מה אפשר לעשות כ"כ הרבה זמן.. נו, לפעמים גם קשה להבין מה יש לנשים לפטפט כ"כ הרבה זמן..

לגבי התפילה, אכן, יתכן שבבקר למחרת אינו מתפלל במנין אלא בבית. יש גם דתיים כאלה. מאד טוב שאת "לא יכולה לתפוס" - סימן שאת חיה במציאות מעולה, אבל בהחלט קיים.

הקיצור, לא זאת הנקודה..

אחת, לחץ על הריון - וזה נראה סביר אחרי שנה, לתת יותר תשומת לב לנושא הזה. אז אם הוא רוצה לצאת, ואת לא רוצה להתעורר בחמש בבוקר, תחליטו להיות ביחד לפני שהוא יוצא לבילוי.

השניה, זה ה"תחרות" שאת עושה עם החברים. מי יותר חשוב? את, אבל ככל שאת כובלת יותר  - ככה הוא יותר יאחר ופחות ירצה לחזור הביתה.

אין שעה "נורמלית" לחזור הביתה כשיוצאים עם חברים. גם שתים, שלוש זה סביר לגמרי. אם תניחי לו הוא יצליח לישון 4 שעות אחר כך ולקחת חלק בהכנות לשבת.

אם תכנסי למתחים על זה, הוא גם לא ירצה לחזור בשתים כי מחכה לו בבית אשה ערה ועצבנית.

שחררי.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)