[חוץ מבליל טבילה. שאז באמת לא שייך. ומבין שאתם כבר אחרי שנה נישואין]

מדובר פעם בשבוע, לא אסון.

ממש אין לך ממה להיפגע. זה לא "נגדך". אוהב לבלות פעם בשבוע עם חברים.

אדרבה, אם לא תלחצי על זה - סביר שבשאר הזמן יהיה נוח, יותר מאשר אם ה"פינה" הזו לא תהיה לו. יש כאלה שזה חשוב להם.

ואת רואה שהוא איש טוב; ביקשת שיחזור בשעה סבירה - לא אמר לך שלא מסכים, אלא פשוט לא יצא, כי לא התאים לו.

תלכי לקראתו - אבל תסכמי איתו שזה עד הגבול של זמן טבילה וכד'. אחרי הכל, מה שביניכם קודם.

אם כל השאר באופן כללי בסדר - אל תעשי מזה ענין.

יש אנשים שמאד צריכים את זה.

אל תצרי אצלו הרגשה שאת "כובלת" אותו. זה לא לטובתך.

אין מה "להיפגע" מזה. זה כלל לא "נגדך".

הם אחרי שנה ראשונה לפי מה שהובן.

לגבי פרטים - "אולי פעם בשבועיים".. זה רעיון שאת יכולה להציע לה שתשאל את בעלה.

ליבוי האש שכאילו מדובר במשהו נוראי - מלבד שאינו נכון, גם לא יעזור לאף אחד מהם.

היא כתבה שזה בבית של אחד החברים.

יכולה להציע שיהיה יותר אצלם....

ברצון טוב והבנה הדדית - מוצאים פתרונות.

היא כבר הסבירה - ל"כלה נאה", שדייקה בשבעה נקיים.

וגם אם לא היתה מסבירה, הייתי לכל היותר מעיר את שימת ליבה ולא "זועק". ברור מראש לפי כתיבה שלא עלה על דעתה לעבור על משהו..

לגבי ה"ליברלי" ביחס לתוכן - תודה על הקומפלימנט... ולא נצרכנו להגדרה הזו כדי לומר כך..

כלומר, הם באמת יושבים ומשוחחים, נהנים מהחֶברה הזו ולא מעבר לכך - 

אז לדעתי, תעשי חשבון אם את רוצה להרוס לעצמך בשביל זה.

לפי הנתונים שכתבת - בלי שיודעים מעבר לכך - את מנסה לכבול אותו שלא בצדק, ואת עתידה להצטער על כך.

אם מעבר לכך הכל בסדר, הוא אדם רגיל, מתחשב - אז שחררי. אולי תגיעו לסיכום שמידי פעם המפגשים הללו יתקיימו אצלכם.

אם זה מאד קשה לך, את יכולה לדבר איתו ולבקש שיפחית קצת תדירות. אולי כמו שכתבו, פעם בשבועיים.

כל מי שמייעצים לך "אל תוותרי, וכו' - לא ישאו במקומך בתוצאות.

אם את חושבת שזה שתסיתי אותה נגד בעלה יעזור במשהו - יש לך טעות גמורה.

מי אמר שהוא לא "רגיש לרגשותיה"? היא רמזה משהו כזה?

לדעתי, זו טעות גמורה בהבנה של מהות הנישואין.

האיש, יש לו אישיות משלו. וכך גם האשה. זה שהתחתנו - אינו אומר שמאותו רגע הוא אמור "לשאול" על כל דבר. אם היה דבר מאד תדיר, זה משהו אחר. פוגע במהות. אדם שלילה בשבוע יושב עם מס' מצומצם של חברים בבית של אחד מהם, אין בכך כל רע. הרי אם היה עובד לילה בשבוע לפרנסתם עד שעה כזו - הכל היה בסדר.

לדעתי, זה ממש צמצום-מוחין, אי היכולת להבין שמישהו אחר הוא קצת אחרת. יש גברים כאלה, גם מאד טובים ומסורים. אני ראיתי חבר'ה, "יותר "ספרדים".. שאצלם זה ממש חלק מהווי החיים. צריך לת לכך מקום גם בנישואין, כשזה לא מוגזם על חשבון הבית.

הרי אם מישהו היה מעלה פה "בעיה", שאשתו מדברת מלא בטלפון עם חברות - והוא מצפה שכל זמן שהוא בבית היא לא תדבר עם אף אחת, על אף שאין לה זמן אחר.. ובכלל, מה היא מפטפטת כ"כ הרבה... - היו מסבירים לו מן הסתם, בצדק, שככה זה נשים, צריכות את הדיבור והשיתוף - ושיקדישו זמנים שמיועדים רק להם.

יש להניח, שהשעות בשבוע שאשה מקדיה לשיחות חשובות עם חברותיה, אינן פחות ממה שהוא מקדיש לילה בשבוע. אלא  מה? זה לילה. אולי בשבילו האחה"צ שיהא מדברת ממש חשוב?...

להתרגל לראות גם את העיניים של השני. אי אפשר להיות כל כך מצומצמים, כ"כ חונקים. בסוף זה חוזר כבומרנג.

לדעתי, אי אפשר להעמיד את הנישואין כשיעבוד מוחלט על כל דבר שטוב לו - כל זמן שאינו מגזים.

אני לא מכיר הלכה כזו.

אלא שבוודאי ראוי להתחשב מצד ואהבת לרעך כמוך.

אבל זה צריך להיות הדדי..  

צריכים לדבר בנחת - בלי "העלבויות", ולהגיע לעמק השווה מתוך התחשבות הדדית.

אבל לא לראות בכך דבר שהוא מראש "פוגעני" במהותו

אין כל קשר לאוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו.

מי שמפרש את זה במובן שההתחשבות בבית צריכה להיות חד צדדית, יש לו  בעיה.

לחשוב שאם מישהו אינו רבי אריה לוין, אז זה אומר שאפשר לומר לאשה "אל תוותרי"... זה ממש  ההיפך מללכת בדרכיו.

מה ש"אצלך בראש" כשבונים בית, אינו משנה כלל בנידון זה (בתקוה שזה אצלך בראש גם מצד האשה בעלה - אחרת זה שום דבר). אם בגלל אידיאל של שיא התחשבות הדדית, גורמים להסית איפה שנראה שאין את השיא הזה - נמצא הרצון הטוב האישי - גורם לקלקל לאחרים.

היא "כ"כ מתוסכלת" מכיוון שאינה מבינה את ה"ראש" שלו. אם במקום להסביר לה שעדיין דבר כזה אינו אומר כלל כוונת פגיעה כלשהי, אומרים "אל תוותרי", זה לא עוזר כלום.  

אין לכך כל קשר ל"השקפה ליברלית". בין אדם לחבירו, זה דבר הדדי.  יכולים בני הזוג לדבר ביניהם, להסביר אחד לשני מה חשוב - ולהגיע לעמק השווה. אבל אם ההנחה מראש היא שאין בכלל צד שהאשה הזו אמורה לנסות להבין מה רוצה בעלה - זו בעיה, וזה עלול לא להיגמר שם.

מדובר על שנה אחרי נישואין. ההנחה היא שעברו את השנה הראשונה. ואדרבה, ראוי משלבים כאלה, להיות מבינים את הצרכים השונים. לא חד צדדית.

"ספרדים" לא חושף שום גזענות... אולי מה שבראש של מי שמעיר על זה.  אדרבה, נכתב כדי לגרום להבין חֶברה ששם זה יכול להיות. בהיות שאני פגשתי הווי כזה לראשונה (לא בשעות כאלה. אבל ההווי הזה של החברים) אצל מישהו חביב, "ספרדי", וראיתי שזה חלק מהמנטליות - אמרתי, שמא יעזור לאפיין ותבין שאינם בודדים בכך.

אם היה הולך, למשל, לעבוד כמעט כל ערב - היה אמור לברר איתה.

כשמדובר ההיפך - שאדם הולך פעם בשבוע לבלות עם חברים, גם האשה אמורה להבין את הראש שלו. אח"כ, יבררו ביניהם, ישתדלו להתחשב זה בזה. אולי יפחיתו תדירות, אולי יקבעו שהפגישה תהיה בביתם, כמו שהעלו כאן. אבל לא תפיסה כמו שהיא תפסה, כאילו מדובר במשהו "פוגעני",

לגבי "השקפת עולם בבנין בית של תורה" וש"את לא מצפה ממי שאינם ביינישים להבין זאת"... כדאי קצת להוריד את האף, ולא להגחיך את עצמך - כשאינך יודעת כלל מי כותב.. כתיבה אלימה קלאסית. בשם "בית שלך תורה", כמובן... גם ה"אל תוותרי".. (אולי זו פשוט השקפת עולם באיך משכינים שלום בין איש לאשתו..)

באמת טוב, שתשווה אותו לצדיק אריה לוין, 

בעלך צדיק בכזאת דרגה? 

יש גם אשכנזים כאלה, אם זה מרגיע אותך. 

הרב אריה לוין זצ"ל היה צדיק וקדוש. 

מותר לאשה לא לריב עם בעלה כל יום חמישי , ולהיכנס לשבת ברוגז "עד שתדבר עם הרב שלו"

אפילו אם בעלה לא בדרגה כזו.

אבל לא שיתן מוסר לחברו כי הוא עוד לא שם...

ממישהו אחר "את לא מצפה להבין"...

אולי במקום לחלק ציונים - עדיף לתפוס שיש כאלה, גם עם נסיון חיים, שחושבים אחרת ממך איך פותרים מצבים כאלה?

קודם כל, להבין שזו לא בהכרח התנהגות "נלוזה".

נכון שאנחנו לא מכירים דבר כזה - כי זה לא ההווי שלנו. אנחנו לא בהכרח מכירים גם בשעות היום דברים כאלה.

אבל יש כאלה שזה ההווי שלהם, חברים טובים - ואם הם אנשים הגונים (הדגשתי כל הזמן - כי זה באמת העיקר), אז זה לא "נלוז". "לשבת בטל" - יש גם נשים שמדברות שעות... נכון שאיש באמת אמור לעסוק בתורה, מה נעשה.. עוד לא כולם שם. וגם כאלה שרוצים להיות תורניים, לפעמים צריכים את הזמן הזה.

וזה לא שהוא "נמשך אחרי החברים ולא הבית".. זה פעם בשבוע. גם הבית, גם החברים.

אגב, היה מקובל - לפחות בעבר -  אצל תלמידי חכמים גדולים, שליל שבת היו לומדים כל הלילה...

לגבי זה שהאשה הצעירה מרגישה פגועה, או לפחות לא נעים - אפשר להבין. אם בקביעות לילה בשבוע הולכת לישון בלי בעלה, באמת לא נעים.

אבל היא לא תפתור דבר כזה, בלי להבין את הראש שלו ואת הצורך שלו, שאינו מתבטא כך ביום-יום.

אחרי שתבין, ותצא מההסתכלות שביטאה כאן בצורה קיצונית - יוכלו לדבר. היא תשאל, למה זה כ"כ חשוב לך?.. הוא יסביר. היא תסביר מה היא מרגישה.  תבקש אותו להציע פיתרון שגם יהיה לו טוב - וגם לה.

אחרי שיהיה פיתרון (למשל, פעם בשבועיים), תסכם איתו שביום חמישי שהוא בבית סוגרים את הנייד משעה מסויימת, שהחבר'ה לא יעמידו אותו בנסיון..

אכן, אם האישה מדברת אחה"צ בטלפון ולא עם בעלה כשהוא מרגיש שאלה הן שעות יקרות לביחד שלהם, אז הוא עלול להיפגע מזה.

אבל לילה זה משהו אחר.

גם לפי ההלכה, לפחות בשנה ראשונה הבעל צריך לבקש רשות מאשתו אם הוא רוצה\צריך לא לישון בבית באופן קבוע (למיטב זכרוני מדובר על כמה לילות רצופים וזה לא קשור למקרה פה, אבל זה מבטא את חשיבות העניין).

ומה שקורה כאן זה, שלילה קבוע בשבוע הוא לא איתה. בפועל, הוא לא בבית כמעט עד הזריחה.

ובמקרה שתיארה, זה לא ליל טבילה, אבל זה היה לילה אחרי טבילה (על המשתמע מבחינת מצב הורמונלי), ובעיקר - זה היה לילה שהיה לה מאד חשוב להיות איתו ולא משנה הסיבה.

אם אשה רוצה ומבקשת בלילה מסויים, ואם האיש אכן הבין לְמה היא מצפה, נראה לי שזה בגדר מצוות עונה.

סליחה על השימוש במילים חמורות של הלכה, כמובן שאני לא יכולה יכולה לדון את האיש הספציפי על מה שבינו לבין אשתו ולקבוע שעבר איזושהי עבירה חלילה. ההלכה רק מלמדת אותי על החשיבות העצומה שיש לעניין הזה מבחינת האישה ולעניין שלום הבית.

   פשוט רציתי להסביר למה בעיני הבקשה שלה כן לגיטימית, וזה לא רק שהיא נפגעה כי יש לה "ראש אחר"... כי לילה שבו אישה מצפה לישון עם בעלה אינו דומה לכל זמן אחר ביום, שאיש\ה רוצה תשומת לב מבן\ת הזוג והם מתעסקים במשהו אחר. 

   אין זה סותר שככל הנראה מדובר באדם טוב שאינו עושה זאת מכוונה רעה או מזלזול באשתו או "נגדה", אלא מרצון לגיטימי להיות עם חברים. וכל עוד זה היה בהסכמת אשתו זה היה בסדר.

   ואין זה סותר את העצות החכמות שנתת לה, להסביר את הקושי, לא לכבול בכוח ולא ליצור "אנטי", לשמוע את הצורך שלו, להגיע לפשרה של פעם בשבועיים וכד', ובעיקר להדגיש לו את החשיבות שיעמוד אח"כ במה שהבטיח מול הלחץ של החברים. זה בעיקר מה שירגיע אותה, כי זה יראה לה, שעם זאת שהחברים נוכחים בחייו (זכותו המלאה), בכל מקרה היא קודמת לחברים בסדר העדיפויות שלו כאדם נשוי.

ונראה לי שכן כדאי להיעזר ברב שלו ולהגיע להסכמה בהקדם האפשרי, לפני שתתפתח "מלחמה" עם טינה משני הצדדים והמצב רק יחמיר. (יכול להיות שזה כבר קורה ושלכן הוא מתעכב עד 5?)

א. כתבתי במפורש שאני מדבר אחרי השנה הראשונה, שזה מה שהיה נשמע שמדובר כעת.

ב. בוודאי את צודקת, שאם זה לילה שדווקא אז היא רוצה את קרבתו - אז זה בגדר מצות עונה, ואינו יכול לבטלה בשביל איזה מפגש.

ג. גם לגבי המקרה הספציפי שתיארה, נכון. ולא לכך התייחסתי.

ד. מה שעליו דיברתי, הוא התחושה שלה שהוא "פוגע בה" בעצם זה שהולך לשבת עם חבריו (בהנחה שמדובר בבילוי כשר).

על זה אמרתי, שלא רק טקטית, אלא גם מהותית, אינה יכולה לשעבד אותו. הוא אינו חי רק "בשירותה". יש לו גם חיים משלו - ואין בכך שמץ פגיעה בה.

אחרי שהיא תבין את העיקרון הזה, ולא תמהר "להיעלב", תוכל להציג את הרגשתה - שגם אותה בהחלט ניתן להבין - ואז גם יהיה קל יותר להגיע לעמק השווה.

[ושלא ישתמע לא נכון... אני בהחלט לא חושב שבכלל נכון שיהיה דבר כזה, שלא באופן "חריג".

כעיקרון, שישתדלו בלילה לשהות בביתם. אבל כשיש מישהו שזה "חלק מעניינו", ניתן להבין שיש דבר כזה..]

גם אני לא הכרתי את ההתנהלות הזו.. וגם ניסיתי להילחם נגדה.. ללא הצלחה..

שומעת מאוד חברות (גם חילונים) שפעם בשבוע החברים נפגשים ומבלים עד שעה מאוחרת..

זה ממש לא אישי נגדך.. והצורך כ"כ חזק שהם מתעלמים מהתחינות שלנו..

אני חושבת שהכי חכם זה להבין את הצורך הגדול שלו ולעבוד על עצמך לשחרר.. לעשות גם משהו כיף לעצמך.. להזמין חברה.. ערב בנות/אחיות.. להירדם לחוג ערב וכדומה..

אני לא אומרת שההתנהגות שלו צודקת.. אך בזוגיות מי שמחפש להיות צודק לאו דווקא מגיע לזוגיות מוצלחת.. לפעמים צריך להבין שלבן הזוג שהתחתנו אתו יש צרכים/מגבלות/תכונות שיותר טוב ללמוד לחיות אתם מלהלחם בהם ולהגיע למקומות לא טובים בכלל.. עדיף לחיות בשלום ולהתכופף במקומות לא קריטיים..

לצורך העניין, ככל שתעשי לעצמך כיף בחמישי, תהיה לך יותר יכולת "לשחרר" אותו בשמחה.. 

בהצלחה!!

לא כולם מתפללים את כל התפילות..

וניתן גם להמשיך לותיקין ואז ללכת לישון..

אנחנו לא יודעים מה רמת הדתיות של השואלת..

אבל לא כ"כ מתאימה למציאות.

ראשית, מה זה "מבלה".. תלוי מה עושים. יש כאלה, מאד חברותיים, מדברים, אוכלים משהו.. יש דבר כזה. הכל  תלוי במה מדובר, מה עושים. אם הכל כשר - אין בכך בעיה עצמית.  נכון שקצת קשה להבין, מה אפשר לעשות כ"כ הרבה זמן.. נו, לפעמים גם קשה להבין מה יש לנשים לפטפט כ"כ הרבה זמן..

לגבי התפילה, אכן, יתכן שבבקר למחרת אינו מתפלל במנין אלא בבית. יש גם דתיים כאלה. מאד טוב שאת "לא יכולה לתפוס" - סימן שאת חיה במציאות מעולה, אבל בהחלט קיים.

הקיצור, לא זאת הנקודה..

אחת, לחץ על הריון - וזה נראה סביר אחרי שנה, לתת יותר תשומת לב לנושא הזה. אז אם הוא רוצה לצאת, ואת לא רוצה להתעורר בחמש בבוקר, תחליטו להיות ביחד לפני שהוא יוצא לבילוי.

השניה, זה ה"תחרות" שאת עושה עם החברים. מי יותר חשוב? את, אבל ככל שאת כובלת יותר  - ככה הוא יותר יאחר ופחות ירצה לחזור הביתה.

אין שעה "נורמלית" לחזור הביתה כשיוצאים עם חברים. גם שתים, שלוש זה סביר לגמרי. אם תניחי לו הוא יצליח לישון 4 שעות אחר כך ולקחת חלק בהכנות לשבת.

אם תכנסי למתחים על זה, הוא גם לא ירצה לחזור בשתים כי מחכה לו בבית אשה ערה ועצבנית.

שחררי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?