זה מצער באופן שקשה לתאר. אין מלים. באמת.
למען האמת, את צודקת.
כל אישה והחוויה שלה. אין חוויה דומה.
גם בין ההפלות של אותה אישה אין דמיון. כל הפלה עומדת בפני עצמה. אין דמיון.
לכאורה, באמת כל אחת עוברת את מה שהיא עוברת, עם האנשים שלה, עם העבר שלה, עם הכלים שלה, הכוחות שלה, הזמנים, הגיל, הרופאים, המטפלים, מספר הילדים.... השונות יכולה להיות אינסופית ממש...
אז איך נבין בכלל זו את זו?
כמטפלת, וגם כמלווה נשים שעברו אבדני הריון, אני רואה מגוון עצום של סיפורים. באמת אין אחד דומה למשנהו.
ובכל זאת, אני לא צריכה לחוות בדיוק את מה שאישה חוותה כדי להיות איתה בצערה. בשביל לתמוך בה. בשביל להקשיב לה, לשמוע מה היא מרגישה, מה היא עוברת, מה היא זקוקה... אני לא צריכה ואני לא יכולה לעבור בדיוק אותו הדבר.
הקושי שאת מעלה דווקא מראה בעיניי את היופי שבזה: למרות שאנחנו שונות וכל אחת עברה משהו אחר, עדיין אנחנו יכולות להיות זו עם זו, לתמוך זו בזו ולתת כח.
וכן, יש גם הרבה מאוד נקודות משיקות ודומות- שנשים מוצאות בהן הזדהות, הבנה וכח.
יקירה,
אני כואבת איתך ומרגישה את הכאב שלך שאולי את לא יכולה להיות מובנת.
אני רוצה להזמין אותך לשתף אותנו, לאפשר לעצמך להיות מי שאת, ולאפשר לנו להיות איתך כמה שאפשר.
תתפלאי כמה אפשר להרגיש שהתמיכה והיחד נותנים כח.
ועצה פרקטית-
אני ממליצה ללכת לבדוק קרישיות יתר בדם.
אלה בדיקות דם די פשוטות, שצריך הפניה מיוחדת בשבילן- אך לאחר שלוש הפלות הרופאים מפנים אליהן לרוב. לבירור הפלות חוזרות.
מחבקת אותך חיבוק חם;
תנוחי כמה ימים. אפשרי לעצמך מנוחת הגוף. ואפשרי לעצמך לבכות, להרגיש ולכאוב.
מזמינה אותך בכל לב להרגיש מעט יותר מובנת.
💓