ממה שאני יודעת כדאי לגזור את חבל הטבור כמה שיותר מהר

יש לה סיכויים הרבה יותר גבוהים לצהבת

אז תתפללי שיהיה טוב,ולא לסוג דם

כי את מעבירה את בעיה אליה בעתיד

לבעלות סוג דם O דווקא ,יש סיכוי  יותר גבוה מכל סוג דם אחר שלילדיהם יהיה צהבת,כך אמרה לי הרופאה

זה מה שעודד אותי,שהיא כנראה לא תעבור את זה

מוזרה אני

ויש סוג שקשור לסוג דם

אין אפשרות,אבל עדיף לגלות כמה שיותר מהר,ואז לטפל מיד

בד"כ אם לאמא יש סוג דם O וילד סוג דם אחר,אז זה קורה-בתוך סוגי הדם יש גם נוגדנים וככל שרמת הנוגדנים אצל התינוק גבוהה יותר לדם של האמא ,אז הצהבת גבוהה יותר

(יש לי סוג דם רצסיבי. ב"ה לא הייתה צהבת לאף אחד מילדיי בלע"ה, וגם לי לא היה כתינוקת, נדמה לי...)

(אבל אנטי די מונע עוד דברים, לא? אפילו עד מות העובר חלילה...)

הוא בדיוק אותו דבר- המטרה היא שיתנקז הצהבת מהגוף כמה שיותר מהר. איך יתנקז? ע"י יציאות .איך יהיו יציאות? ע"י זה שאוכלים הרבה... 

מי שיכולה ויש לה להניק הרבה בוודאי עדיף . מי שלא יכולה מכל סיבה שהיא תצטרך לתת תחליף.

שמעתי מכמה וכמה מקורות- כולל מוהלים גדולים וידועים שצהבת נגרמת ע"י עודף של ברזל אצל האמא בסוף ההריון. (או לפעמים זה נקרא אי ספיגה נכונה של הברזל)  ואז זה מתנקז לעובר ו"מסבך" אותו אחרי הלידה. ולכן יש המלצה (של מוהלים, לא שמעתי מרופאים, למרות שרופא ששאלתי לא התנגד לתיזה הזו) שאישה שיש לה היסטוריה של ילדי צהבת, שתפחית או תפסיק (בהתאם למצב שלה) את לקיחת הברזל בחודש תשיעי- לקראת הלידה.

אצל 3 הילדים שלי היה צהבת... היו באור כחול בבית חולים.... ואח"כ עלה בחזרה....

מוהל אחד אמר לי 2 דברים שמאוד עוזרים:

1. לתת לתינוק אומגה 3 - עושים חור עם מחט סטרילית למעלה בקפסולה ואחרי כל ארוחה מטפטפים לו לפה טיפה...(האומגה 3 נוזלי מבפנים...)

2. לתת לו לשתות מים בין הארוחות... (הרעיון, שיהיו כמה שיותר טיטולים רטובים...)

אני נתתי את האומגה 3 וראיתי מיד!!! שיפור....

בהצלחה!!!! והרבה נחת!!!!!

מבין בהנקה ותזונת תינוקות

מאיפה את יודעת שאומגה 3 לא טוב לתינוק?

ואף פעם לא שמעתי שיש בעיה להביא קצת מים רתוחים לתינוק...

אל תגידו דברים מעצמכם, אם זה לא מרגיש לכם אל תעשו את זה! אבל יכול להיות שזה מאוד יעזור לנשים אחרות!!!

אבל לגבי מים זה ידוע שממש אסור כל רופא יגיד לך את זה

ובאמת אף פעם לא שמעת שאסור לתת מים לתינוק?
זה ממש מוזר. בכל פורום ומקום שתיכנסי אליו אומרים את זה
אין לי זמן לחפש עכשיו הוכחות אבל זה ממש משהו שכולם די יודעים...

לשנות את האיזון של המלחים בגוף... מאוד מסוכן

ושבעתך ימצא פתרון לרכב באותם ימים או שאת תמצאי רכב משכנה או משהו כדי להחזיר

מבינה שמורכב אבל לא נשמע שיש ברירה אחרת

להביא איתך זה תלוי בבוס ובסוג העבודה ובכל מקרה מוגבל לזמן קצוב ומה אחר כך

אני מכירה נשים שעבדו עם תינוק בעבודה משרדית בתיאום עם האחראיים. תלוי מאוד בסגנון של המשרד.

חוץ מזה, אפשר לחפש בקבוצות וואטסאפ באיזור שלך אם יש אמא בחל"ד שתרצה לשמור על התינוק שלך בתשלום.

לחפש מסגרת קרובה לעבודה שלך.

למצוא פיתרון איך להביא ולהחזיר ממסגרת רחוקה.

אני מנהלת עובדים בכמה סניפים.

ככה שאין לי מקום אחד שעובדת בו. ולא לוז קבוע.

לפעמים נוסעת 3 שעות.. לא הכי סביר לעשות את זה עם תינוקת.

ויש ימים שאני בפגישות עם גורמים מבחוץ שאז באמת לא לענין להביא אותה- אולי ליום פה ושם נמצא סידור או שבעלי ישאר אז, כי זה לא רב הימים.

אין אמא בחלד, כאמור, יש כבר יותר מ20 אמהות במצבי

אז הרעיונות די מוצו.

זה מתסכל

גם לשנה הבאה אינלי מסגרת..

למה אין פה מספיק מטפלות??

כמה עשרות נשים (יותר מכפול מאצלכם) באזור שלנו התפטרו מהעבודה כי לא היתה מסגרת, אני הייתי ביניהן. זה לא היה קל ואין לי איך לעודד, רק להציע אחת מ2 אפשרויות שלא יושמו אצלנו בזמנו:

1. כמה מתוך 22 הנשים אצלכן תפתחנה משפחתונים עבור כל השאר. החיסרון הוא שזה ממש לא מתאים לכל אחת, ורוב הנשים רוצות לחזור לעבודה המקורית שלהן ולא להיתקע מאחור בשביל שאחרות תחזורנה לעבודה

2. לעשות "קייטנת אמהות" - מארגנים מתוך 20 המשפחות קבוצה של 5 או 10 אמהות שבכל יום אמא אחת או שתיים (בהתאם לכמות הילדים) נשארות עם כולם וכלל האמהות פנויות לעבוד 4 ימים בשבוע. היתרון פה הוא שכולן יכולות לכאורה לחזור לעבוד, אבל החסרונות גם לא קטנים כי את צריכה לסמוך על האחרות, זה קשוח לוגיסטית לארגן, יש כאלה שלא יכולות לחזור רק ל4 ימים וזה 5 או כלום וכו. אגב, היתרון של להרכיב קבוצה של 10 תינוקות ולא 5 הוא שלשתי אמהות יהיה קל ונעים יותר להתמודד עם קבוצה מאשר לאחת, ובעיניי גם יותר קל לסמוך על 2 מאשר על מטפלת אחת.

אם יש לך אופציה לעבוד בחלק מהימים ואת רוצה פתרון פרטני רק לך ברוח האופציות האלה אז לעשות כמו אופציה 2 אבל עם 2-3 אמהות שאת מכירה וסומכת. הקושי בכל האפשרויות הוא כמובן שגם את תצטרכי להיות יום שלם לפחות עם כמה תינוקות בבית... 

התארגנו כמה נשים

וכל יום הגן עבר לבית אחר.

בשלב מסוים אחרי מספר שבועות אחותי הסכימה שהגן יהיה אצלה בבית, לא יודעת מה היה השיקול אבל זה התאים לה (בעיקר היה את העניין של העברת המשחקים, משטח פעילות בקבוקים וכו ממקום למקום.

בכל יום הגיעה אמא אחרת להיות עם הילדים.

היה מדובר בסהכ ב 4 תינוקות, אף אחת לא שילמה על זה, ככה שאיכשהו כולן הרוויחו וכולן גם הפסידו יום עבודה.

משחקים כל אמא דאגה להביא, אוכל כנל.

אני דווקא אהבתי את הרעיון.

היה להן גם מאין הסכם כזה שאפשר לעבוד במקביל (לאלה שיכולות להעלות עמדה מהבית), היו גם שיתופי פעולה ביניהן, אם לאחת יש שבוע עמוס אז תביא יומיים בשבוע שלאחר מכן.

זה פשוט הסתדר להן איכשהו.

מפיטורין עד שנה

אבל זה לא יעזור לך אם זה יהיה באווירה לא טובה מול הבוסים...

מי אמור לאשר?

בעיקרון מותר לצאת לחלת לאחר חופשת לידה עד רבע מהזמן של תקופת העסקה

ולא יותר משנה

וחייבים לקבל אותך לעבודה בחזרה אחכ

בכל מקרה בעיני זה לא משנה אם זה חייב להיות באישור המעסיק או לא

כי החוק לא מגן על השם הטוב שלך....

ואם זה נכפה על המעסיק - בסוף זה יתגלגל אליך בחזרה...

חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה

הלוואי ויהיה לי אומץ לבקש את זה בכלל (אני אמורה לחזור לחודשיים וחצי בערך עד סוף השנה. ולא בטוחה שאמצא סידור לקטן).

לק"י

ואני לא מהמעיזים לבקש כל דבר🙊

(למרות שבפועל הכי הגיוני להעלות את זה, ולראות אם זה מסתדר. כי יש לי מחליפה, מה שלא מובן מאליו, אבל יש עוד מורות שצריכות ללדת, והגיוני שבונים עליה שתחליף מישהי אחרת....

הייתי רוצה לפחות להוריד חלק מהמשרה עד לשנה הבאה).

(וגם כלכלית זה יהיה קצת כבד, אבל כנראה שנסתדר).

וסליחה פותחת שניצלשתי קצת לפריקה משלי.

אני ממש מבינה אותך❤️

אם אני ארצה להוסיף מעל למשרה, בטוח יתנו לי גם את זה בשמחה.

אבל חשוב לדעת. תודה!!

נורא לא נעים

כי גם ככה קבלו אותי בהריון

והיו סופר נחמדים איתי.

גם כלכלית מורכב לי להאריך...

זה בעיניי לא סיבה לריטלין.

אני מבינה שזה הדבר הכי קל למורה, ונוח שאם הורים משתפים פעולה אז יאללה למה לא.

אבל נשמע שהילד בסדר גמור, הוא רק בכיתה א, בעבר בכלל לא היתה ציפיה לעלות לכיתה א קוראים ורק בשלב הזה של השנה ילדים התחילו להתאפס על הנושא.

הגבירו את הציפיות מהילדים לשמיים, שיבואו קוראים, שלא ידברו, שלא יזוזו, שיתקדמו כולם בול באותו קצב כי אם זה מהר מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתת מחוננים ואם זה לאט מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתה קטנה או שילוב וכמובן כדורים.. ולמרות שמורים עובדים מאד מאד קשה, נשמע לי שיש דברים שהם פשוט החליטו לא להתמודד איתם.

אישית לא הייתי נותנת גם את מה שאתם כבר נותנים.. הייתי מדברת עם הילד מסבירה לו כמה חשוב לא להפריע בשיעור, עושה לו מבצע עם טבלת מדבקות או כל תמריץ אחר. וכן, לפעמים הוא ידבר ויהיה אסוציאטיבי (הוא ילד! הם אסוציאטיביים...) וזה יהיה בול כמו כל ילד אחר.

ועם ההתקדמות ההו כה חשובה בקריאה - פשוט שבו איתו בבית ותקראו. יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן. אז מה

פשוט יש סביבי המון ילדים בגיל הזה, חלקם ילדים עם אתגרים כאלה ואחרים וחלקם "נורמטיביים" לגמרי (יודעת שזה נחשב מילה פוגענית, אין לי ניסוח יותר טוב כרגע), ואני ממש רואה שזה חוזר על עצמו אצל המון ילדים, שגרים באזורים שונים ובתיס שונים. עם הילדים המאתגרים יותר אני עוד יכולה להבין, אבל ילדים שקצת חולמים - אבחון וריטלין, ילדים שמדברים- אבחון וריטלין, ילדים שלא משתלבים חברתית - אבחון ותרופות. ועוד ועוד.  ברמה שבית ספר לא מוכן לתת לילד שקט שלא מפריע בכלל אבל שמאובחן עם דיסלקציה עזרה עד שיקח ריטלין.. לא יודעת פשוט נשמע לי מוגזם כל המצב

בכיתה המורה שלו לא התלוננה על דיבורים

יזמנו כמה פעמים כבר שיחות איתה והיא אמרה שההוראה המתקנת תעזור לו אבל חוץ מזה הכל בסדר גמור

(הדגישה שאין לנו מה לחשוש שהיא כבר עברה הרבה ילדים ופגשה הרבה סוגים והוא יעלה על דרך המלךך עם הקריאה)

הייתה אפילו רגועה מדי

אני מדברת על דיבור אצל המורה התקנת שעוזרת לו בקריאה

שם זה שיעור אחד על אחד

וכנראה הציפייה היא להיות הרבה יותר קשב כי למעשה אין הרבה הסחות...

לק"י

כל עוד הוא לומד ומתקדם (ולא מפריע אפילו לאחרים), אז הכל בסדר.

שהמורה הפרטנית תמצא דרך להתמודד עם זה.

על כזה דבר

לכדורים יש המון תופעות לוואי

אם לא חייבים לא כדאי

ואני חושבת שהגיוני שכשהילד באחד על אחד הוא יותר מעוניין לפטפט

יכול להיות שזה מבחינתו חוג עם "חברה גדולה" והוא לא מבין שזה זמן שיעור. או שלא בא לו עוד שיעור של להחזיק את עצמו בנוסף לשיעורים בכיתה. חוג זה דבר משוחרר יותר..

מממש לא הייתי נותנת ריטלין על כזה דבר. זה כדור עם הרבה השפעות

הוא נשמע ממש ילד מתוק ולעניין. ילד שמח שבשיחה אחד על אחד באלו להנות

אם המורה בכיתה לא מתלוננת, מי היא שכן תתלונן? שתתמודד. היא מצפה שהשיעור ירוץ כמו במרתון?

כותבת את דעתי האישית בלי שום הבנה בתחום. הוא נשמע כלכך מתוק!

בה יש לי עוד ילדים.. כולם מתוקים מאוד 

אבל בו יש משהו שובה לב 

מקבלת על זה הרבה פידבקים מאנשים

שמחתי שהתרופה לא כיבתה אותו  לגמרי כמו שחששנו

וניסינו להתמודד עם ההשלכות האחרות

ועכשיו זה גם לא מספיק

לא יודעת למה זה ממש הציף אותי...

וכמו שאת אומרת, ילד שובה לב

כולם משוגעים עליו

משהו קטן מתפקשש

וזה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.

ממש מבינה את הכאב שלך

מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בקלות.

בשורות טובות 

ועם הריטלין.

ילדים צריכים קצת דחיפה של ההורים בקריאה לפעמים. ולפעמים לוקח זמן ללמוד קריאה ונשמע שהמורה הזו של הוראה מתקנת לא משהו

לק"י

אם רק בשיעור הפרטני הוא פטפטן זה לא נורא.

אם בכיתה, אז צריך לחשוב מה לעשות (לא מבינה בקשב וריכוז. אבל לא בטוח שתרופה זה הפתרון, אם זה הקושי היחיד).

או בגלל הקריאה? אם זה רק לקריאה אז קודם כל כתבת שגם אתם וגם היא רואים התקדמות, ושעם כל הכבוד תנסה להתמודד עם זה שהוא מדבר ואסוציאטיבי. אם יש פה בעיה של קשב וריכוז צריך לבדוק את זה כמו שצריך ולאבחן. עם כל הכבוד למורה הפרטית, מותר לילד לדבר ולהיות מוסח גם אם זה אחד על אחד, והדרך לטפל בזה היא לא לדחוף לו תרופות אלא לעניין אותו- בין אם שתשנה את צורת הלימוד או שתעשו לו מבצע או משהו שיתן לו יותר מוטיבציה. לדחוף תרופות של קשב וריכוז רק בשביל שיעורי קריאה פרטיים נשמע לי פשוט לא קשור. אם היא לא מוכנ העדיף בעיני להחליף מורה ולא לתת לילד תרופות שהוא לא באמת צריך

ועוד אחכ בהמשך התגובות הבנתי שבכיתה הוא בסדר והמורה לא התלוננה ושזה רק המורה באחד על אחד, אז באמת נשמע לי מוזר לתת על זה תרופה..

להפך לנצל את זה שהוא אסוציאטיבי לעשות לו משחקים מעניינים לאתגר אותו, לעניין אותו לא לדכא אותו... ולא בטוח שילד בגיל הזה צריך להיות דממה על הכסא בפרטני... 

פרופ ווטמברג

והוא גם אמר שהוא מבין על מה המורה המתקנת מדברת

שהוא כן ילד עם הסחות יחסית לגילו

ומקבל את ההצעה שזה יהיה לתקופה של הקנית הקריאה

ואז נשקול אם להמשיך אם בכלל צריך...

אני גם מכירה מהבית שהוא מדבר הרבה

זא עשינו אבחון

בלב כבד נתתי לו כי באמת רוצה שיצליח והוא גם יש לו המון מוטיבציה

אבל עכשיו היא ממש גרמה לי להתחרט...

באמת אחד על אחד זה משעמם כנראה בשבילו

אבל בכיתה עם כל ההסחות הוא כנראה לא משתעמם, בכל אופן הוא לא מפריע שזה ממש יפה

והשאלה אם אפשר להקנות קריאה גם בלי הכדור או שזה בלתי אפשרי? היתה תקופת ניסיון? 

בתחילת שנה הוא למד כמה שיעורים

ואז כשיזמנו איתה שיחה על התקדמות היא התלוננה שהוא מרבה לדבר וזה מפריע לו להתקדם כמו שהיא חושבת שהיה צריך

לכן המליצה על  אבחון

מה שלי הפריע בכל הסיפור

זה השורת סיכום

" מתקדם ומשתף פעולה אך עדין מרבה לדבר וכו... ולכן ממליצה לשקול העלאת מינון...

לא הבנתי היא מאבחנת קשב או מורה מתקנת?

לא יודעת איך מקובל לכתוב אבל נשמע קצת קשוח משתף פעולה ומתקדם למה אי אפשר להשאיר את זה שם פשוט

אולי להחליף מורה מתקנת? 

שמורה מתקנת לילדים בגיל הזה

אמורה לדעת להתמודד עם זה

אמורים להיות לה הכלים המתאימים לגרום לו להתעניין וללמוד

הוא לא בן 15

היא לא יכולה לצפות ממנו להקשבה של מבוגר

וגם הוא מתקשה לשבת

ויוצא מריכוז.

המורה אמרה שזה עדיין טבעי כי הם בסהכ באו הרגע מהגן הם צריכים ללמוד סדר יום.

וכל עוד הוא מתקדם היא לא רואה סיבה להתחיל לטפל.

נשמע שהגיוני שילד קצת תזזיתי.

מה אני הייתי עושה...

תגידי לה שהעלית לו ל20 מג ותשאלי אם יש שיפור.

ילד בכיתה א לא צריך יותר מ10 בעיקרון... הריטלין לא משתיק, אולי היא צריכה יותר לתת גבולות?

אולי הוא מפטפט בגבול הנורמלי והיא רוצה שקט?

ריטלין לא נותנים כדי שיהיה למורה קל יותר! נותנים כדי לעזור לילד. ואני גם מורה ואני יודעת שילד שמפטפט זה יכול לשגע, אבל לא בגלל זה נותנים מינון גבוה יותר. 

ואכן תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לפנות לרופא ולהגיד "הילד ממשיך לדבר..."

בתור מורה ילד בכיתה א בשיעור אחד על אחד עד כמה הגיוני שהילד ידבר ועם זאת לא יפריע לו בלימוד?

כמה גבולות יש בשיעור הזה,

כמה מעניין לעומת כמה משעמם,

כמה השיעור ממושך? כמה פעיל וכמה סביל...

ילד פטפטן זה גם אופי, יש לי כאלה בבית, דברנים בלי סוף (בנים!)

היא לא יכולה להמליץ לשנות מינון, בטח שלא להמליץ לתת טיפול תרופתי

היא כן יכולה להמליץ ללכת לנויורלוג שיאבחן. (הוא מאבחן, לא היא).

משהו נוסף, בניגוד לחלק מהדעות כאן אני חושבת שילד שהוא אסוציאטיבי ומדבר הרבה בזמן לא מותאם בהוראה פרטנית בהחלט לא תואם גיל. (תלוי כמה ומתי).

אפשר לנסות מרפאה בעיסוק לשיפור תפקודים ניהוליים (אני חושבת שגישת קוגפאן מומלצת מאוד לזה).

לעבוד על זה בבית, (זמן גדל בהדרגה שבו רק קוראים, דקה, שתי דקות עם טיימר.

להקפיד להתחיל ולסיים מטלה, לדבר על נושא ספציפי ).

להתאים את אתגרי הקריאה ליכולותיו, בלי תסכול משמעותי.

ועוד משהו, ממש מוזר לי לקחת ריטלין להקניית הקריאה, ומה עושים אחרי שקוראים?

יש אתגרים אחרים, הבנת הנקרא, חשבון וכו'

והם אתגרים לא פחות קשים שדורשים לא פחות משאבי קשב.

איך מגיעים למי שעובדת לפיה הגישה הזו???

גם אני שאלתי כמוך

מה זה תקופה מוגבלת

ואמרו שכן זה אפשרי

ואחרי שיעלה על המסלול מבחינת קריאה כנראה כבר לא יצטרך

עכשיו הפנמתי זה גישה פסיכולוגית לתווך להורים את התרופה

כשיודעים ש\זה רק לזמן מוגבל זה  פחות מלחיץ

ובינתיים לאט לאט אפשר להמליץ לשנות מינון וכו...

יש להם גם באתר מטפלים שעובדים בשיטה הזו.

בכללי מרפאות בעיסוק יכולות לעבוד על תפקודים ניהוליים. שזה קושי מרכזי אצל ילדים עם הפרעות קשב

יש לנסות כל מיני שיטות להתמודד עם הקשב והריכוז. אם יש לילד בעיה של קשר וריכוז היא לא תיעלם אחרי שהוא ילמד לקרוא...

לא מכירה את גישת קוגפאן אבל זה שיטה להתמודדות וטיפול בקשב וריכוז

יש באתר פירוט של מטפלים

אני גם מבררת על זה, הקלינאית תקשורת שלנו ממש המליצה. 

פעם ראשונה ששומעת על המושג

איך מגיעים לכאלו שעובדות לפי הגישה הזו?

ואגב גם אני שאלתי מה זה אומר רק לתקופה מוגבלת להקנית הקריאה?<

אחרי שהפנמתי גם את הסגנון שהיא חותר ת אליו זו שיטה פסיכולוגית אולי כדי לא לתת הרגשה 

שעכשיו הילד הולך לקחת תרופה לכל החיים

אלא זה רק לתקופה של הקריאה.. ואחכ רק להעלות מינון וכו וכו

ובאמת תוהה עד כמה רחוק לקבל הכל או באמת אני צריכה לעצור ולהגיד עד כאן יש עוד שיטות לעזור לילד...

זה דבר שחדש לי ובאמת אני תוהה לגבי כל הסיפור הזה

בין הלימוד קריאה לקשב וריכוז. אם יש לילד בעיה של קשב וריכוז, כדאי לדעתי לאבחן ולהחליט איזה דרך טיפול אתם רוצים (לא חייב תרופות, אבל כדאי שתדעו עם מה אתם מתמודדים) כי הבעיה לא תהיה רק עכשיו בלימוד קריאה אלא בעוד דברים בהמשך (דרך אגב, למרות מה שהמומחה אמר, זה לא נשמע שיש פה בעיית קשב וריכוז חמורה שתצריך בשלב הזה טיפול תרופתי, כי הוא כן מסתדר בשאר התחומים ובבי"ס).

בלי קשר, הוא צריך הוראה מתקנת ללימוד קריאה. ובשביל זה למיטב ידיעתי לא צריך ריטלין, אלא יש גישות ודרכים שונות של והראה מתקנת שבה מלמדים את זה וכנראה שהמורה הפרטית הזאת פשוט לא מתאימה לילד שלכם. באופן כללי, אם בכיתה של שלושים תלמידים שבה מלמדים בשיטה אחת הילד לא צריך ריטלין אין שום סיבה שיקח לשיעור פרטי, שתתכבד המורה הפרטית שהוא התלמיד היחיד שלה בשיעור הזה ותתאים את עצמה אליו, ואם היא לא מוכנה אז שווה להחליף מורה.

איפה מוצאים על זה מידע?

בדרך משחקית

שיטת חמוטל שהינו

זה לא בסמכותה ולא בתחום אחריותה. היא יכולה להגיד מה היא רואה,
ולהמליץ לחזור לרופא, לא מעבר.
אני הייתי שוקלת להחליף מורה, בפרט אם בכיתה המחנכת לא מתלוננת על זה.

חיזקתן אותי

לא יודעת למה הרגשתי חצי מרומה... כאילו אני זרמתי במשהו שאני לא מתחברת אליו והמערכת מנסה לשנות לי את הילד

לפה או לפה 

לפעמים צריך חיזוק מבחוץ

אמנם לא מורה על כיתה גדולה ב"ה, אבל כן עובדת עם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.

כמו שכתבו לך )לא קראתי הכול) למורה אין סמכות להגיד להעלות מינון או להמליץ תרופה מסוימת. מורות מאוד מאוד נזהרות במילים שלהן בהקשרים האלה. רק מי שבסמכותו לאבחן ולתת תרופה בסמכותו גם להגיד את זה.

דבר שני... למי מפריעים הפטפוטים? למורה מפריע? אז שתתמודד... הוא איתה בפרטני?

אם הילד מתקדם ולומד לקרוא ומשתפר למה היא כתבה את זה? הרי המטרה אצלה שהוא יתקדם לא שיהיה בשקט...

אולי לנסות להבין ממנה מה היא מתכוונת ורוצה, ועל הדרך לגרום לה להבין שאם זה מהסיבה הפשוטה שהיא רוצה ילד טטל'ה בחינוך סובייטי אז זה לא המקרה😅

סליחה אם כתבתי קצת חריף, אני די בהלם שמורה כתבה להעלות מינון של תרופה.

פעם מורה אמרה לנו להעלות מינון.

זה חוצפה ולא מסמכותה, לא נכנסתי איתה לזה כי רציתי לשמור על היחסים.

התייעצתי עם הרופא הוא המליץ שלא.

חזרתי למורה ואמרתי לה שאכן הרופא העלה את המינון ושתעדכן אותי לגבי הילד.

באותו היום היא אמרה שהוא היה ילד קסם.

גם בימים הבאים היא לא העלתה דברים חריגים ואני החמאתי לה על ההמלצה שלה.

לאורך כל אותה השנה היא הייתה בטוחה שהילד מקבל את המינון הגבוה שעליו היא המליצה ושיבחה את הילד לא מעט.

בשביל הילדים, איפה שצריך, אני משקרת בלי חשבון.

זו לא המלצה כיצד לפעול, משתפת מהמקום שלי.

מה זה אומר על המורה?

מה זה אומר על הילד?

עוד לא הגעתי למסקנות, משאירה אותן לך.

בהצלחה בכל מקרה. 

או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם

(אם זה הריון ראשון)

שיהיה בשעה טובה!

בקלות ובבריאות!

אין סיכוי שאצליח להפתיע...

הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...

ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו

לא סיפרתי לו שאני בודקת

ולא האמנתי בכלל שזה זה

זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח

הופתעתי ממש

אני תמיד עשיתי באמצע היום

קניתי ובדקתי

פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון

שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי

לא ראיתי טעם בזה

שיחה רגילה לגמרי

לא אוהבת הפתעות

לא לעשות ולא לקבל

במיוחד לא מאנשים קרובים 

יש מחזור קבוע

ואז אין תאריכים מדויקים 

או שהוא לא מסודר.

הדימום לא הגיע עם הפרישה

המחזור שלי לא סדיר

דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.

בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.

אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.

והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.

אין אמון בבדיקה ביתית

היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂

סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי

אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.

מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין

מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.

אמן אמן! בהצלחה!

אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.

הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה. 

הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה). 

@לפניו ברננה! 

@שמש בשמיים 

@מצפה88 

@חשבתי שאני חזקה 

@מכחול 

@התלבטות טובה 

@בוקר אור 

@בארץ אהבתי 

@ואילו פינו 

@מישי 22 

@התייעצות הריון 

@השם שלי 

@שומשומונית 

@כבת שבעים 

@תודה לה'' 

@עוד מעט פסח 

@חולמת להצליח 

@פצלשהריון 

@אוהבת את השבת 

@אמ פי 5 

@שמ"פ 

@רקאני 

@שירה_11 

@תוהה לעצמי 

@שושנושי 
 

מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה

מתחברת בהנקות ומתנתקת כשהוא ישן או משחק כדי לנצל את הזמן.

בצהריים עם הילדים בעזרת ה' אני אקח שעתיים או שלוש הרמטי יותר

בלי נדר

תודה על התיוג!

מעכשיו עד 19:00

שוב, עד 19:30

זה עוזר לי להתנתק כמו שצריך וללמוד למבחן....

בעזרת ה' בלי נדר

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

אגב אם זה עבודה מהבית למשל, אז הרבה חברות לא מתחייבות לזה בחוזה, ושומרות על גמישות בהיברידיות.

אבל אם למשל זה העלאה בשכר, אפשר במקום להוסיף סעיף בונוס וכד'.

אם אין אפשרות מבחינתך לאלטרנטיבה,

אז אין איך לבקש את זה יפה, כבר ביקשת יפה.

את יכולה להסביר שזה הם המנהלים ממשיכים, לא אומר שזה יישאר כך לנצח, בסוף כולם שכירים.

את צריכה לחשוב עם עצמך אם שווה לך לסכן את החתימה על זה, ותהיי שלמה עם כל החלטה.

את יכולה לבקש שירשמו לך את ההסכמות במייל או במסמך ארגוני שהוא לא חלק מהחוזה.

חוזה עבודה הוא משהו רגיש למעסיק, בגלל הקלות שבה עובדים תובעים מעסיק, והרבה מעסיקים נמנעים מלהיכנס לפינות משפטיות, גם כשהם מלאים ברצון טוב.

למשל גם אם הם רוצים לכבד צוות של בנות ולהבטיח מנהל אישה ולא גבר למחלקה, אסור להם חוקית להתייחס לזה, זה יכול להיות רק הסכמה של הבנה הדדית ותו לא.

שוק העבודה היום לא מאוד יציב, אם הם יתהפכו עלייך יום אחד עם הנושא הזה, תמיד תוכלי לחפש עבודה חדשה.

עצם זה שניהלו איתך משא ומתן ולא הבטיחו מילים ריקו על ההתחלה, מעיד שהם עקרונית כן מתעוונים לעמוד במילה שלהם.

מפה זו החלטה שלך איפה לקחת את הסיכון.

(כי בכל החלטה כרוך סיכון)

בהצלחה!

הם רוצים שאגיע חלק מהשבוע לעבוד במטה בתל אביב,

מדובר בשעתיים נסיעה

הם רצו בהתחלה שזמן הנסיעה יהיה על חשבוני ואני לא הסכמתי.

גם אצל העובדת הקודמת זה לא היה על חשבונה.

הם אשרו בעל פה להחתים כניסה במשרדים ליד הבית ולצאת משם לנסיעה.

אני רוצה שזה יופיע בחוזה כי לא יודעת כמה ירצו בהמשך שאגיע למטה ולא מוכנה לספוג 4 שעות נסיעה ביום על חשבוני

מבינה?

זה סעיף שלדעתך אפשר להתעקש עליו או לזרום?

תנוחי הרבה וכמה שיותר

בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר

אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח

לגבי האחים לא להיבהל

תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני

בטח אם הוא כרגע לא רגוע

אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה

ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה

ואיזה יופי שהוא בריא

ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות

להכניס לשיח...

ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם

וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי

וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד

את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו

אפשר גם שוקו ועוגיה

בהצלחהההה

חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.

עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.

היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.

אני עוד בתחילת הדרך שלי

אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום

אבל מעבר לסבלנות

אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל

שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר

אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים

יועצת הנקה שתעשה סדר

יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...

וכמובן חיבוק גדול לך! 

זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.

בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.

חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍

להתחיל עם הבנה

שתינוק זה לפעמים סיוט

ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו

כנות והכלת רגשות

זה הצעד הראשון לחיים טובים

אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות 

וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.

הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.

ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.

וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.

אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.

וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.

וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.

בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!

דווקא כשזה לא ילד ראשון, יש עוד ילדים שצריכים אותך והבית לא יכול להתנהל לפי הקצב של הבייבי.

לפעמים זה מאתגר יותר

אני מציעה ללכת לרופא ילדים מנוסה שאת סומכת עליו, לספר לו הכל ולשמוע מה הוא אומר.

לפעמים יש משהו שמציק או כואב ואנחנו לא יודעים (ריפלוקס, דלקות אוזניים, מערכת עיכול לא בשלה ועוד ועוד). רופאי ילדים רואים המון תינוקות ובגלל זה אני אוהבת להתייעץ איתם (אפילו על קשיי התנהגות או הצבת גבולות אני מתייעצת לפעמים).

לפחות תדעי שמבחינה פיזית בדקת הכל.

עוד נקודה שכדאי לבדוק זה הטונוס שרירים, ילדים עם טונוס גבוה הם בכיינים, לא רגועים ומגיבים לכל שינוי קטן.

את יכולה לקרוא על זה  כאן

הכול על טונוס השרירים בתינוקות – היפוטוניה והיפרטוניה

ההרגשה שהתהפכו החיים הגיונית אם לא היו תינוקות בבית הרבה שנים

זה כמו ילד ראשון בעצם

עם התוספת של האחים בבית שגם דורשים תשל

אז קודם כל לא להרגיש רע בגלל ההרגשה

תינוק זה לא דבר קל בדרכ

יש תינוקות רגועים יותר ויש כאלו שפחות ויש כאלו שהרבה פחות

אני כן חושבת שלפעמים יש משהו פסיכולוגי שהתינוק מרגיש

למשל לי יש ילד שבתור  תינוק נולד בתקופה משפחתית רגישה מאוד בגלל התעסקות עם משבר אצל קרוב משפחה

מעליו יד 2 גדולים שכמובן גם דרשו את שלהם

והוא בכה כללללל הזמן

ביום וגם בלילה 

במנוחה או בנסיעה (אז בכלל הצרחותץ הגיעו עד לב השמיים)

זה היה ממש מסתכל

בכיתי איתו

הילדים היו בשוק 

והם קטנים סהכ

התרגלו לראות אותי מסתובבת איתו ובוכה

הרופא טען שאולי יש משהו כמו ריפלוקס ואולי לכן

אבל לדעתי  חוץ מזה הוא הרגיש את המתח עוד בבטן

ונולד לתוך תקופה רגישה

והוא הרגיש...

ברור שזה לא קל לשמוע בכלללל

אבל אחרי שאני עברתי את זה 

התובנה שלי הייתה להיות יותר רגישה כלפיו

תנטרלי רעשי רקע ותהיי שלמה איתו

להראות לילדים כמה שיותר שהלוואי להרבה כאלו "קשיים"

ושאת אוהבת ושלמה איתו (למרות שבפנים אולי גם לך קשה)

תנסי כמה שיותר לשחרר מהמתח סביבו

הוא יגדל והאחים שלו  יאהבו אותו מאווווד

וטכנית מנשא או כל דבר שיכול לעזור...

קשירות נמוכות הולכות עכשיו ממש

כדי שלא יתקע לך הראש בגג (-:

השילוב כנראה הכי גרוע הוא בין מטפחת לרכב. כבר קרו לי כמה מקרים שבהם יצאתי או נכנסתי לרכב, ולא הייתי מודעת לגובה הנוסף, אז המטפחת נשארה מאחוריי.

המרחק בין המושב למשענת ראש נשאר זהה, לא?  

שואלת כדי להבין..

אולי באמת אשחק עם זה קצת ואנסה לראות

עם הגובה של המשענת ראש?

אם עיקר הנפח הוא המטפחת, פשוט תורידי לבובו.

זה לא הכי אסתטי, אבל זה מכסה… ולא דורש מי יודע מה תכנון מראש