למה אונן לא פשוט לקח את תמר ואז לקח עוד אישה...

והקדשה זה וודאי לא לקחת שני נשים. במקרה הכי טוב זה אולי פילגש...

עם שלה

 "כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה"

 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. (מחכה לבנתיים לשלה...) יב וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה(לא כתוב כלום על תמר) וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי--תִּמְנָתָה.  יג וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.(רק אחרי שהוגד לה שיהודה עולה אז היא מתחילה לפעול, לא אחרי שמתה בת שוע)  יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.(ואז גם מסביר הפסוק למה היא עשתה את כל זה. כי לא ניתנה לשלה.)

אבל זה במובן של לא לבגוד.

אבל להתחתן עם שתי נשים זה לא מובן מדבריך...

יכול להיות ואין לי כוח להמשיך לברר. אז שכוייח!

הפוליגמיה בתורה היא לא משהו חיובי. אברהם, יעקב ושמעון נשאו אשה נוספת, רק בגלל הכרח/הסכמה של האשה הקודמת.

לאה היא האשה השנייה.

זלפה היא לבקשת לאה, והיא גם לא ממש אשה.

לא, א"א. כי גם שמעון נשא שתי נשים.

מלבד דוד ואלקנה, איזה גיבורים חיוביים נשאו שתי נשים, לא בתנאים שציינתי?

הפוליגמיה לא מומלצת (לכן היה אפשר לאסור אותה בחרד"ג). הדוגמאות רק מחזקות את הטענה.

מובן שלא ברגעי הקרע הראשונים מהכנסייה הקתולית, אבל תוך זמן מסויים ובפומבי. כך שלא ברורה לי התיאוריה שלך בעניין.

כידוע, התורה כולה, ויותר בסיפורי המעשים שבה, היא דבר ה' ממש. לא רק בעבר אלא גם בהווה...

מובן מאוד למה לא אוהבים אותו.

(לפחות מי שאיכפת לו מהאבות ומהשבטים ולא מצליח לקבל את העובדה שהם נפלו בדברים כאלה...)

מתוקף היותו דבר ה', אין לנו אלא לאהוב אותו ולשמוח בו

אז חבל על המאמץ.

ב. שלך תלוי בכפירה שבא. אז כנ"ל

אבל זה לא "סיפור", אלא דבר ה' בתורתו.

צריך להעמיק ולהבין למה בא..

לקריאה.

גם מכירת יוסף ע"י אחיו - פרשה "כואבת".

יש בזה עומקים גדולים - ובכ"ז צריך גם לא לאבד את ההרגשה הפשוטה והלקח ממנה ("על מכרם בכסף צדיק - ואביון בעבור נעליים", כדברי הנביא עמוס שקוראים בהפטרת פרשה זו).

אגב זה, בבדיחותא - מספרים על זקנה אחת, ששמעה בבית הכנסת פרשת יוסף ואחיו, ובכתה מאד על מכירתו.

שנה אח"כ, הגיעה שוב לבית הכנסת - ושמעה שוב.

הפעם היא כבר לא בכתה. אמרה: הרי הוא ראה בשנה שעברה מה קרה לו - למה הוא עשה את זה שוב.....

מה בדיוק אמרת?

אותו מישור שכאן.

וגם הציטוט (הנלעג למדי), מצביע על הרצינות...

הרי בתורה כתוב "תמחה את זכר עמלק" - לקחת את השיר כמו ששרים במנגינה... אותה שטחיות של הטיעונים.

אמרתי שהציטוט הוא משיר של פורים - ולא מה שכתוב.

שגיאה בהבנת הנקרא.

אני כמובן כתבתי שהיתה לך בעיה בהבנת הנקרא של מה שאני כתבתי, בהודעה הקודמת, לגבי ה"מחה תמחה", שזה בכלל לא ציטוט הפסוק.

כעת שוב לא הבנת את הנקרא, ו"הבנת" שאני מדבר על אי הבנת הכתוב בפסוק.

זה מה שקורה למי ש"קורא" מתוך הבלבול של הראש של עצמו.

לגבי "ציוניך" לתורה - כבר אמרתי, עם מי שמתייחס כך לאבותיו (וכעת גם לתורה בעצמה..), אין "משא ומתן". אם מישהו היה שואל בצורה נורמלית - היה מקבל תשובה. אבל מי שמדבר כך - אתה יכול להיקבר עם שטויותיך... לתורה לא יקרה כלום בגלל נער כמותך, גם לא לאברהם אבינו..

פעם חשבתי שלהיות כופר זה להיות משוחרר...

מסתבר שזה ממש קשה ולא נעים...

כדי להשתיק את המצפון- צריך כל הזמן להתווכח

ומכיוון שיש תשובות טובות לכל דבר- המצפון רק מתעצם וצריך להתווכח שוב ושוב.

מעגל קסמים איום ונורא

מסכן, אני ממש מרחם עליך.

מלבד שהוא לא "פותח את המחשבה" בכלום.. שהרי ה"שאלות" הללו אין בהן ולא כלום - וכל מי שבאמת טיפה מבוגר יותר, מכיר את הדברים (והמשחק הזה, אם לא תענה אז סימן ש.. עובד אפילו לא על ילדים בגילו) - 

מי שכותב כך על אבותינו, על התורה, גם אם כ"פרובוקטור לצורך שעשוע", על כך נאמר "אין לו רפואה למכתו". אדם שבאמת מאמין  היה חושש מכך. מי שאינו חושש מכך, אז ה"אמונה" שלו באמת לא כ"כ מעניינת אותי..

אבל מלבד זה, כידוע לך, אני קצת מנוסה בבני אדם - ואני אומר, שמי שיכול לכתוב כך - גם לצורך "שעשוע ופרובוקציה", זה רקוב בפנים. לפעמים מרה שחורה שמלבשת בליצנות, לפעמים כל מיני דברים אחרים. אין לי ענין לעסוק בכך.

[ואף אחד לא נכנס ל"מלכודות" טפשיות כאלה. על סגנון ברבים מגיבים - ולמעבר לכך לא מתייחסים. זה כנראה מה שהצליח להרגיז...]

לכת ליצנים אין חלק לעולם הבא.   וכי לפעמים מותר להשתעשע על חשבון הקב"ה?

עכשיו אתה יורד לעם.. אחרי מאה 120 תרד לגיהנום.   (לא בקטע של איום.. זו האמת)

שיהיה בהצלחה שם!! 

אם מישהו היה כותב על הרב עובדיה זצ"ל, נניח, "מכר את אשתו"... כמובן, מיידית היו מוחקים וחוסמים אותו.

אברהם אבינו, הוא "רב" לא פחות גדול.

ואומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב... (כולל הרב עובדיה).

הוא אשר אמרתי: שוטה, רשע וגס רוח - ציטוט מרבותינו, מעריצי אברהם אבינו ע"ה.

כשטיפש לא מבין משהו גדול ממנו, משהו שכל גדולי עולם התייחסו בחרדת קדש, אז זה בסדר. יכול לשאול.

אבל כשהוא גם חושב שהוא "חכם".. זה כבר ענין אחר לגמרי.

?

"המוסר של אז"....

בינתיים, "המוסר של היום" הרג ששה מליון יהודים (ע"י "עמלק" שאתה כ"כ "מזדעזע" ממחייתו).

מה שהתורה אומרת כמוסרי, זה מוסרי. מה שהתורה - שבכתב ושבע"פ - אומרת כהוראת שעה, או כדבר שקיומו תלוי בנסיבות, אז הוא כך.

יש כמובן מה להתייחס לנושאים הללו למי שמדבר ברצינות. זה לא סיפור גדול - ולא משהו שהתחדש היום.

אבל עם מי שמוכן לבזות את אבא שלו - וגם שלי ושל כולנו - אין לי שמץ משא ומתן.

את המוסר ה"תלוי מציאות" שלך, תשאיר לעצמך..

היחדי ש"פג תוקף" שלו כאן, זה אתה. מאד תמהני שלא חסמו אותך.

וכמאמר חז"ל: שוטה, רשע וגס רוח..

כל ליצן מגיב כמותך.... אדם שאיבד כל תוכן, וכל הרגשה נורמלית, "צוחק" מהכל... חסר תחושה. ידועה האימרה שהליצנים הם הכי עצובים בעולם... 

ולגבי ה"מתחמק" - אתה בחברה טובה.. גם ה"פתח" אמרו כך כשבמדינת ישראל עוד היתה התנהלות נורמלי בענין - ואמרו שאין מו"מ עם מחבלים, לא מדברים איתם.. ניסו "לסחוב למו"מ, בערך באותה רמת דיבור כמו שלך.

וגם הפטנט הזול, ה"פסאודו-פסיכולוגי" בגרוש, לנסות לסחוף שיגיבו, כי אחרת  תגיד ש"בעצם יש לך שאלות שאתה לא מצליח לפתור".... מתאים לרמה של גן. אל דאגה, ה"שאלות" שלך לא מתחילות - אבל עם מי שמגדף את אבותיו ואת אבות האומה כולה, אין לנו משא ומתן... אין מה לדבר איתך - את "אחיך" תחפש במקום אחר.

נוגע ללב הדאגה שלך ל"הדחקה".. לפעמים מתוך דברים כאלה אפשר להבין מה עבר על האדם, עד שהגיע לביב כזה של חשיבה ודיבור. כנראה שלגביך, באמת חבל שכאשר היית בשלב ה"הדחקה", לא מצאת מישהו או שילמד איתך - או שיתן לך טיפול מתאים..

אבל את צודקת, לגבי אחרים שקוראים, זה כבר הספיק.

בשביל הליצן - ממילא לא יעזור.

אתה מדבר פה על אברהם אבינו!

מה נסגר איתך?

אתה באמת מצפה שמשהו "נסגר איתו". סוג כזה של אנשים, שמדברים באופן כזה, זה כבר רקוב מבפנים.

מנסה לגרור ל"כאילו-דיון", בדיוק בשביל מה שאתה מוחה כעת נגדו... כדי שעצם השיח בצורה נאלחת כזו, יהיה כאילו "לגיטימי".

לכן, כל מה שהיית עונה לאדם שהיה שואל באמת - אין לך מה לעשות את זה כאן. זה כבר לא מישהו שבא באמת "לשאול" משהו.

התמיהה היא רק על מי ש"מנהלים" כאן - שעל כל ניבול פה נגד אחרון שבאחרונים, חוסמים את הכותב (בצדק. כי יש רמה שאיתה לא מדברים. נקודה), ואברהם אבינו, והתורה (דהיינו, הקב"ה..), ממשיך..

התירוץ - לימוד זכות אמיתי כנראה - שהם פשוט עדיין לא ראו את זה. יש להם כמה דברים יותר חשובים בחנוכה מההבלים הללו.  אבל בכ"ז, אם מישהו יפנה שימת לב, זה ראוי. יש גבול מה מעלים על מסך של הערוץ הזה (כמובן, יקפוץ על ההזדמנות - כמו ילד קטן שמקלל ברחוב - אם אתה לא עונה, סימן שאין לך.. בוא נראה.... תת-רמה)

אתה באמת כ"כ טיפש, שלא מבין שאנשים לא מעוניינים להתייחס לרמה כזו של דיבור ותוכן?....

לגבי "הזמנתך" - עי' בהודעה הקודמת. תנסה חזק להבין. לא תזכה כאן להתייחסות מעבר לכך....

[איזה פחד.... הבוחן לא יוכל לראות אם זה "מחזיק מים"... ממש כל דורות ישראל רועדים..]

מה התורה אומרת כמוסרי?

המוסר של היום לא תואם את המוסר האלוקי.
בגלל שהמוסר של היום הוא "מוסר" שנקבע ע"פ הגויים ולא על פי ה' שהוא ברא את העולם והוא היחיד שיכול להגיד לנו איך להתנהג.
ואין כזה דבר משהו שנכתב בתורה ולא רלוונטי לנו להיום. אחרת- התורה היתה צריכה להיות הרבה יותר ארוכה, הרי מה שכתוב זה מידי קצת, אני בטוחה שאם זה רק היה אוסף סיפורים אז היו מכניסים עוד ועוד אפיזודות ואירועים. 
וגם כתוב- שאין מוקדם ומאוחר בתורה אז סימן שמה שיש זה דברים שאנחנו צריכים ללמוד מהם.
 

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת