פעם הייתי יושבת ליד החלון ומסתכלת על השמים ועל ההרים המנצנצים
והיינו מדברים
הייתי מספרת לך הכל
הייתי מרגישה אותך שומע
והריח המתוק שעלה מההרים היה כמו גן העדן הפרטי
שלי ושלך
אבא מאז שעזבתי אותך החיים מספרים לי שאי אפשר להיות לבד
העולם מלא מידיי בכאב ובכעס
את המתח בלעדייך אני מחזיקה בידיים
והמתח הזה עושה לי חורים בכל מקום במוח
לא אין לי כח להיות בלעדיך
אפילו לא שנייה
אבל אתה לא מדבר איתי יותר
אנחנו ברוגז יותר מידיי זמן
בוא ויתן לי סימן סימן אחד קטן
שאתה עדיין
אוהב אותי
רציתי להיות רטייה על פצעים רבים
בדיוק כמו שאתי שלך רצתה
אבל איך אפשר לעזור לכל האנשים
בלעדייך
אבא מתוק שלי
אלוהים שלי
אז חזרתי אליך
סליחה על שבת של חול
סליחה על הרגשה שאני כל יכולה
אינני כלום
אני עפר ואפר ותולעת קטנה
הייתי רוצה להיות איתך מתחת לעלה תאנה
רק להרגיש את הלב שלך עוד פעם אחת
תודה על שנתת לי אתטיפת הרצון הזאת ; של לחזור אליך
גם הרצון הזה אשמור לגניזת עולמים
כל טיפת חיים כזאת
כל טיפה
כל טיפטוף
כל קול דק של רוח שהייתה פה
אי פעם

