מזהיר- זה קצת ארוך... מי שיש לו כוח אשמח לתגובות.בחור שמח

"ה' שפתי תפתח"

 

אני זוכר את הפעם הראשונה שיצאתי להעביר שיחה.

הכול מסודר כמו שצריך, בנקודות על דף והשאר בזיכרון בראש.

המצגת והסרט במחשב ובדרך לשם ברכב אני יושב, חושב, ומתפלל.

רצים לי ימים שבועות וחודשים בראש,

רצים לי מחשבות פחדים ותפילות בראש.

רצים לי תובנות והבנות. ואני מתפלל...

 

שיצא מובן, שיצא רק לטובה. הרי לא לחינם הבאת לי את הניסיון הזה, לא? אני אמור לעשות עם זה משהו...

השיחה הייתה רחוקה, אי שם בישיבה בדרומה של הארץ,

מחזור של ארבעים חבר'ה שישיסטים מחכים לשמוע איזה משהו חכם שיש לי להגיד.

אחרי שעה ורבע של נסיעה, והמון פרפרים בבטן אני מגיע, חונה בצד ויוצא על קביים לכיוון החדר מורים.

 

"אתה לשיחה?"

"כן"

"ברוך הבא, אני אחד הרמים פה של החבר'ה, רוצה קפה?"

"כן תודה"

 

אני מתיישב ומסתכל קצת מסביב, מקום מעניין...

שלושה מחשבים בצד, פינת קפה מושקעת, שולחן עגול ארבע עשרה כיסאות בערך מסביב, לוח מודעות בצד, "ישיבה פדגוגית" - שבוע הבא.אני נזכר במעט נוסטלגיה על הפעם האחרונה שעשו עלי ישיבה פדגוגית.

הקפה מגיע. נס, אחד קפה. אחד סוכר מעט חלב. מדויק.

 

הוא מתיישב לידי. "מתי השיחה?" הוא שואל אותי, "עוד עשרים דקות בערך".

"אז יש לך קצת זמן, אני יכול לשאול אותך שאלה?"

"בוודאי..."

 

"אתה באמת מאמין בזה?"

אתה באמת חי ככה במאה אחוז?"

.

.

"אני לא סתם שואל, החבר'ה שמחכים לך הם לאו דווקא חבר'ה פשוטים, אני שמעתי על הסיפור שלך, ואין ספק שעברת דרך ארוכה ויש לך משהו חזק ביד, אבל החבר'ה לא יוותרו לך, קשה להם והם יישאלו שאלות קשות.

אז אני רק מכין אותך, אתה באמת מאמין בזה?"

הקפה התקרר לי ביד ואני מוצא את עצמי קצת בלי מילים...

אני נכנס לכיתה עם הקביים. החבר'ה כבר שם.

אני מחבר את הברקו, מפעיל את המצגת, מניח את הדף ומסתכל על החבר'ה.

קצת פחות מארבעים חבר'ה, פרוסים לרוחב הסקאלה של הכיפה הסרוגה.

מסתכלים עלי בשקט. אני שם את הקביים בצד.

 

"וואו איזה שקט..." גל שקט של גיחוך.

"הכול טוב חבר'ה לא צריך להילחץ לא ממני ולא מהקביים, כל עוד אתם לא בטווח שלהם..." שוב גל שקט של צחוק.

"אני לא אוהב שיחות רשמיות כאלה שאני ידבר שעתיים ואתם תנסו לשתוק שעתיים עד שיימאס לכם, אז בואו, אני רוצה לדבר איתכם בגובה עניים, תזיזו את השולחנות תעשו פה מעגל כיסאות."

עכשיו כבר החבר'ה יותר זורמים, כמה דקות של רעש מסדרים את הכיתה מחדש ואני מתחיל.

"עכשיו יותר טוב. אז אהלן חבר'ה קוראים לי ----------"

"אז אני באתי לספר לכם את הסיפור שלי.

זה אומנם הסיפור שלי, אבל באותה מידה זה יכול להיות הסיפור שלכם.

והלוואי ונצליח ביחד להתחזק מזה ואולי גם ללמוד ממנו משהו."

אני מתחיל לדבר איתם, מספר להם את הסיפור,

את הקשיים את הכעסים ואת הפחדים,

מנסה כמה שיותר להכניס אותם לבפנים,

שירגישו בסיפור את הקשיים שלהם, את השאלות שלהם.

תוך כדי השיחה אני קולט את אחד מהחבר'ה בצד.

הוא נראה אדיש, לא מחובר לשיחה, לא מקשיב.

תמיד כשאני תופס את המבט שלו הוא מפנה מבט, מנסה לא להקשיב, לא להתחבר.

אבל אני מרגיש שיש משהו מאחורי הפרצוף הזה...

אני ממשיך בשיחה, משלב תמונות, סיפורים הבנות ובדיחות, וכל כמה דקות זורק מבט לבחור ההוא בצד... אדיש.

לקראת סוף השיחה אני קם מעט בקושי עם הקביים והולך ללוח של הכיתה.

אני רושם בטוש שחור ועבה על הלוח.

אל תאמין למה שאתה רואה! תראה את מה שאתה מאמין...

"כי אם אתה מאמין למה שאתה רואה, אם אתה רואה קושי בחיים ומקבל אותו כמו שהוא, לעולם לא תצליח להתגבר עליו."

ותוך כדי אני הולך במאמץ עם הקביים.

"אבל, אם אתה מחליט לראות בראייה שלמה ומוחלטת את מה שאתה מאמין בו..." ואני זורק קב אחד.

"אם אתה מחליט שאתה רואה קושי אז שום דבר לא יימנע ממך מלהתגבר עליו..." ואני זורק את הקב השני..

"אז אתה תצליח!"

ובהליכה שקטה בלי מאמץ מיוחד אני חוזר למקום שלי ומתיישב.

בזווית עין אני רואה את אותו בחור עם מבט בקרקע.

"זה מה שאני רוצה שתצאו איתו הביתה היום. זה לא משנה מה הקושי או מי אתם, היכולת להתגבר על הקושי נמצאת אצלכם, זה תלוי רק בכם..."

אני עושה עוד סבב שאלות מאוד מרתק, מראה להם את הסרט ומסיים.

החבר'ה לאט לאט יוצאים מהכיתה חלק נשארים לשאול עוד שאלה או שתיים, ובסוף אני מוצא את עצמי לבד עם אותו בחור בכיתה.

"רוצה לצאת לסיבוב?" אני שואל אותו. אנחנו יוצאים ביחד החוצה.

נושמים את האוויר בחוץ, אוויר נקי של אחרי הגשם. הולכים ביחד.

אני מסתכל עליו ויודע שהוא רוצה לדבר וקשה לו.

אני רואה שהוא מסתכל על ההליכה שלי מתקשה להאמין...

"איך קוראים לך?" הוא עונה לי. אנחנו ממשיכים ללכת.

"מאיפה אתה?" הוא עונה לי. אנחנו ממשיכים ללכת.

אני לא מפחד משתיקות.

אני חושב שלרוב הם הרבה יותר מועילות מדיבורים מיותרים... בסוף הוא נפתח.

 

"אתה באמת מאמין לזה?"

 

אני מסתכל לו בעיניים ורואה ייאוש.

"אתה באמת חי ככה במאה אחוז?" "

באמת אפשר להצליח למרות המציאות?"

ואני רואה שיש בשאלות שלו משהו אחר,

הוא מחפש פתח, לשבור חומה של ייאוש ושל אדישות שעוטפות אותו.

ואני לא מסוגל לענות לו.

כי אני יודע בתוך תוכי שאני בעצמי לא שלם עם זה, שלי בעצמי קשה עם זה.

ואני לא יודע מה לענות לו...

השקט מתארך ואני מוצא את עצמי אומר לו

"לא לגמרי, לא. תמיד. אבל אני בטוח שלשם אני שואף. אני בטוח שזאת הדרך.

אם אתה מחפש דרך קלה ופשוטה שתוציא אותך מהבוץ, אני לא יכול לעזור לך.

כי אין דרך כזאת. כדי לצאת החוצה, כדי להתגבר על קושי אתה חייב לעבוד קשה, להזיע, להתלכלך. אבל זה עדיף על פשוט להישאר בבוץ."

ישבנו אחרי זה עוד שעה, הוא סיפר לי איפה הוא נמצא,

על הניסיונות, על הקשיים, ועל נקודת הייאוש. ועל האדישות שפסחה בו מאז.

התפללתי לה' שייתן לי את המילים הנכונות בפה...

 

ובדרך חזור כשהיינו רק אני והמחשבות שלי באוטו.

הרי אני יודע שזאת הדרך הנכונה. אני בטוח בזה.

רק בגלל שהאמנתי חזרתי ללכת בניגוד למציאות.

אז למה מול התסכול של ילד שישיסט, לא ידעתי מה להגיד?

מאז לפני כל שיחה אני נושא תפילה קטנה.

"ה' שפתי תפתח- ופי יגיד תהילתך"

(הסיפור עצמו אינו אמיתי, והתובנות האישיות בו נולדו מכמה וכמה שיחות שהעברתי בשנה האחרונה.

שה' יזכה אותנו לכוון תמיד הכול לשמו יתברך.)

 

@לעבדך באמת!

ואו.היי זאת אני ..
כל הסיפור שנגע בי
ובסוף הוא לא אמיתי??

אז אתה לא נכה ?? ברוך ה'🤗
האמת שאני מכירה מקרוב אדם נכה שמתנהג כל כך רגיל , יש לו אישה וילדים והוא עובד בחוץ , כל יום הולך לאוטו לאט לאט עם הקביים נוסע לעבודתו וחוזר בלילה.
ומה שחמוד , שהבעיות שבאמת מרגיזות אותו והוא לא מצליח להתגבר כל כך זה אם מבזבזים מים ציבוריים או משאירים את האור במדרגות כל הזמן ( הוא הוועד בית גם)

בכל מקרה, לכל סיפור יש משמעות. אשמח שתשתף אותי , מבטיחה להקשיב ולא לגלות 🤗😗
אמיתי במובן מסויים...בחור שמח


חזק,ניצוץ ההוויה
קראתי עד הסוף בפעם אחת-אז זה ממש אדיר!
אממ אין באמת תשובה חד משמעית,ולחיות תהליך זו דרך חיים,אני סבור שהתשובה שלך ממש ממלאת
תודה אחי חיזקת!בחור שמח


התיוג שלך לא עבד..לעבדך באמת!
אבל מזל שראיתי את זה.


תקשיב, אין סיכוי שכל מה שכתוב פה מומצא.
וודאי לי שחלק אמיתי.

ונדמה לי שעמישראל זכה בדמות מיוחדת..
אכן הרבה מהבסיס אמיתי...בחור שמח

תודה!

עבד!!בחור שמח

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

חחח😅לעבדך באמת!אחרונה
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאביאחרונה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת