פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
ילדים כמנו לא נרדמים כבר בלילותיומנים נשרפים
רק עוצמים את העיניים בין חלומות לחרדותיומנים נשרפים
וחיים עם הכעס ונשארים ביחד תמיד אותו הפחד שמשהו נורא יקרהיומנים נשרפים
ילדים כמונו איבדו את הילדות ככ מהר לתקן את הביתיומנים נשרפים
לרוץ מהר שיגמר ואז חיים ע הכעס רק לא להיות ביחדיומנים נשרפים
תמיד אותו הפחד בתוך כל הטירוף הזהיומנים נשרפים
על כל הנשמות הבודדות שומר ירחמתארחת בעולם
ורק שלא שומעים אז בלילות הלב צורחמתארחת בעולם
ילדים כמונו מסובכים באהבה לא למדנו לחבק אף פעםמתארחת בעולם
לא למנו לקבל בחזרה ועוצמים תעיניים ולא בוכים בנתייםיומנים נשרפים
והחיוך המזוייף הזה תמיד חוזר בחזרהיומנים נשרפים
לילדים כמונו יש חור גדול בחור הלב ורגשות אשמה לנצחיומנים נשרפים
ומשהו תמיד חסר חיים עם הכעס נמלטים מהפחדיומנים נשרפים
רק לא להיות ביחד בתוך כל הטירוף הזהיומנים נשרפים
על כל הנשמות הבודדות שומר ירחיומנים נשרפים
ורק שלא שומעים אז בלילות הלב צורחיומנים נשרפים
עכשיו זה הקטע המהר ואני כבר לא עוקבת במילים
יומנים נשרפים
איך ילד כמוני עומד בודד מול התנגשות לוחות טקטוניםשעות של אמת.
לומד לחבק תשוני. מסתובב עם ילדים שלא נראים כמוךשעות של אמת.
צעירים ויצרים שגועשים בתוך הנפש הכמוסהשעות של אמת.
כשהתקשורת לא תקינה בבית הספרשעות של אמת.
לא במשפחה ילד כמוני ילד חוץ משו משו משושעות של אמת.אחרונה
יש בקבוק נבחן תמציאות שם בשדות בין ערוגות
שמשו את החיים שורות שורות שבילים שבילים
פסגות ועמקים
ילד כמוני כבר הפנים
בחיים הכל תלוי רק בי
אז אם תמצא אותי מקיא תרעל מבפנים
צועק בשקט לעצמי
עזוב אותי לנפשי בחייאת.
ומשהו תמיד חסר חיים עם הכעס נמלטים מהפחדמתארחת בעולם
רק לא להיות ביחד בתוך כל הטירוף הזהמתארחת בעולם
ילדים כמונו איבדו את הילדות ככ מהרמתארחת בעולם
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

