מה זה "פניה לרופא קשב וריכוז"..

זה האדם.

אם הוא היה מבקש עצה, אפשר להעלות השערה כזו (שאינני בטוח בנכונותה).

מחילה...

אבל אני גם מאנשי הרגע האחרון וממש אין לי בעיות של קשב וריכוז... 

גם טיפול תרופתי, אגב, לא עוזר לשנות הרגלים לא טובים! מניסיון משפחתי...

זה עוזר להתמקד, זה מתפקד במקום הורמון שחסר במח... אבל לא עוזר לשפר הרגלים כהוא זה...

אפשר לקחת ריטלין ולהמשיך להכניס שבת ברגע האחרון, ואחרי האחרון... ולהגיע באיחור לכל מקום. 

אין לי פתרון קסמים, אני אישית גם כן מהסוג הזה
מה שכן, לאט לאט למדנו שיש כאן איזשהו איזון ששנינו צריכים להרפות וללמוד זה מזה (כמו כל דבר בחיים)

אני למדתי עם השנים לקחת אחריות איפה שקריטי (זה דורש מאמץ עילאי...) וכן להתאמץ לעמוד קצת יותר בזמנים,

ורחלי למדה לאט לאט להרפות ולהבין שיש ייתרון גם בספונטניות ובחוסר הלחץ.

מה זה "את שונאת את זה"?...

התחתנת איתו? זו תכונה של האיש הזה. מן הסתם גם לך יש תכונות שהוא יכול "לשנוא"... אולי, למשל, דווקא את זה שאת "מתוכננת" כזו?..

אתם איש ואשתו, משפחה. זו לא איזו תכונה שלילית נוראית אלא חלק מאופי. קבלי את זה בסבלנות. הוא לא "עובד אצלך".. תני לו לנשום לפי הקצב שלו. את רק תוויחי מזה בסופו של דבר.

[אין ספק, שיש הרבה גברים שהיו יכולים  לשאול "למה לדבר בטלפון שעה כשאת יכולה באותו זמן להספיק המון דברים"....]

[אגב, "לחץ" זה דבר סובייקטיבי. אני לא מניח שהוא, למשל, נלחץ מזה]

צריכות ללמוד שהבעל אינו ילד שלכן. הוא אדם, עם אופי - שיש לו כל מיני השלכות - לא על כל דבר שוברים את הכלים.

עצם העובדה שאומר שזה נכון, ובכ"ז הדברים חוזרים, מראה שאכן זה האדם.

אפשר להזכיר בנחת דברים מסויימים - למשל, אולי תתקן אחרי שנחזור, שנגיע בנחת. אם מקבל -מקבל. אם לא, זה האדם, כל אחד עם התנהלותו. לא מדובר בדברים שהם בלתי נסבלים באופן אובייקטיבי.

אפשר גם בזמנים אחרים, במינון לא גדול, להציע לגבי נקודה קונקרטית, לשים לב, וגם עצה פרקטית איך ליישם. אם זה בא מרצון טוב, יש להניח שתהיה השתדלות. אם ילך, מה טוב. אם לא, אפשר אח"כ להזכיר ש"חבל שלא זכרת, תשתדל פעם הבאה".. כשדברים באים ברצון טוב, בלי הלחצות יתרות, ובמינון סביר וכבוד לזולת - יש סיכוי שיעזרו.

מעבר לכך - אין מה לעשות לכל אחד יש יתרונות וחסרונות, צריך לקחת את האדם השלם, להשתדל "להתנתק" מנטלית כשקורה משהו שיכול להלחיץ (כניסת שבת - לא חייבת להיות בתוך האוירה של המהירות של עצמו ברגע האחרון..), ולהתמקד בעיקר בחיובי.

בקושי את עצמנו אנחנו מצליחים.... לא?

אז את השני?

חוץ מזה שזה נורא מרגיז שמנסים לשנות אותך.

להשלים עם המצב זה להרפות,

ולמצוא בעצמך דברים שיעזרו לך להתמודד עם זה.

משנה לך שהוא מכניס את השבת בלחץ? תנסי לראות מה יקל עליו להכניס את השבת בזמן... מה תוקע כל פעם את ההכנות לשבת שלו? (תמיד זה הגיהוץ? אז תכניסי ללו"ז שלך לגהץ לו ביום חמישי...או מה שנוח לך... תמיד זה הסדר בבית? תנסו ביחד לבדוק באיזה שעה או יום אתם מסדרים את הבית ביחד שזה לא יהיה הנק' המלחיצה לפני שבת)

אנחנו גם כאלה- שנינו אנשי הרגע האחרון..ובעלי יותר ממני. ואפילו שאני מנסה להיות מתוכננת- הדברים לא דופקים כמו שאני רוצה! אני רוצה לסיים את הבישולים לשבת ביום חמישי, ובאמת מתכוננת לזה כמו שצריך, עושים קניות יום רביעי, מפשירה דברים כבר מחמישי בבוקר..

אבל-

לפעמים מגיע חמישי אחהצ / ערב והילדים לא רוצים לתקתק ארוחת ערב מקלחות וכו' כמו שאני רוצה, הם לא נרדמים בזמן (תינוקת..) ואז צריך לאכול א.ערב גם...ולהכין שיעורים למחר .... או -שכל היום היה מעייף ואני צונחת על הספה... ופתאום 12 בלילה.. להכין עכשיו בישולים לשבת?

אז כמה שאנחנו מנסים להיות מתוכננים...זה לא תמיד עובד. אולי התכנון לא נכון..לא יודעת...אולי התכנון לא מתאים לכוחות הפיזיים הנדרשים..

אני יכולה להגיד לך ששנינו מנסים לעבוד על זה- וזה מאד מאד קשה! קשה לשנות הרגלים. יש אנשים שהלו"ז שלהם דופק והכל סבבה אצלם. אצל אנשי הרגע האחרון- זה לא דופק. לא יודעת למה..לא הצלחתי לעלות על העניין..

בגלל זה... בחג... 

וחנינו בכניסה לעיר והלכנו קצת ברגל...

ממש ממש לא קל. ולא קל לשתוק.

אבל מדברים על זה שאנחנו ביחד - ושותפים. וזה מקרי קיצון האיחורים האלה לתוך שבת.

לגבי אוטובוסים- זה מחרפן ממש. אני לא הייתי סומכת על האוטובוס האחרון ואם אין שני זמנים של אוטובוסים (בקטע שבונים על הראשון ואם מפספסים עולים על הבא)- אז צריך מראש למצוא דרך אחרת לנסיעה (לשכור רכב לשבת למשל... או כל פתרון אפשרי אחר. אפילו לקבוע עם אח שיבוא לקחת אתכם מראש זה פיתרון..אם הוא מסכים...)

העניין הוא שכמה שמנסים לשנות - זה לא עוזר. זה רק מעלה את העצבים יותר.

אני החלטתי בלי נדר, לשנות גישה, ורק על דברים שממש ממש חשובים לי להגיד ולהדגיש שזה חייב להיות בזמן (זה אומר שבעלי מפסיד דברים שהוא רוצה לעשות, כי אני יודעת, למשל, שלוקח לו זמן מסויים לעשות משהו - למרות שהוא בטוח שהוא יספיק...הוא לא עושה את זה כדי לעמוד בזמנים ספציפיים שחשוב לי להיות בזמן).

זה בהחלט עבודה הדדית, כמו שכתבת במשפט האחרון.. ולכן צריך לדבר ולדבר ולדבר...בנחת, ברגיעה ובלי עצבים שניה לפני שבת..

ראשית: אין טעם להמליץ המלצות מעשיות אם בפעול בעלך אינו מעוניין לשנות את הגישה. ולכן כדאי לך להשקיע את המשאבים של הכעס והתסכול בדברים חיוביים שיגרמו לו להבין בעצמו שלחכות עם דברים לרגע האחרון ובכללי דחיינות היא תכונה שלילית. 

אחכ כשהוא כבר מוכן לעשות שינוי מסויים:

יש שני דברים עיקריים שפותרים את הבעיה - 
1. לעבוד עם רשימה מסודרת מה עושים ועד מתי. 

2. לעשות את תכנון היום כך שדברים שיש להם משך קבוע - יהיו בהתחלה וכך ממזערים את הסטיות והאיחורים. 

שנית, את צריכה לקבל אותו כמו שהוא ולהבין שאם הוא עושה את הכול בזמן וכמו שצריך, זו הדרך שלו וזה מה שהוא בוחר כאדם בוגר. 

בהצלחה

הזיזי בהסכמה איתו את מחוגי השעונים בסביבתו שיגרמו לשעון למהר.

החליטי שלא סוף העולם אם תאחרו למקומות שמקובל לאחר אליהם.

קבעו מראש לצאת מהבית בשעה מוקדמת יותר מזו שלהערכתך צריך לצאת מהבית.

בקשי מחברים שכשהם מזמינים את כולם לשעה מסוימת שיזמינו אתכם לשעה המוקדמת בחצי שעה.

בדקי את עצמך האם כשאתם מגיעים להצגה, סרט וכו' אתם האחרונים 

או שעם ישראל ממשיך להגיע גם אחריכם.

בהצלחה

אורז מיום רביעי בשבת?

האוכל פשוט ישב במקרר ויהיה לו טעם לא טרי..זה למה שבת צריך להכין סמוך לשבת ולא בתחילת השבוע.

אפשר להציע דרכים אחרות להתייעלות בהכנות לשבת , כמו להכין אוכל פשוט שלא דורש הרבה שלבים... 

שלא לוקח הרבה זמן בישול.

אפשר לקחת עוזרת אם יש לכם מספיק מאיפה.. לסידור הבית ואז להתפנות לבישולים לגמרי...

אם היא לא לבד בבית בימי שישי (תינוק/ילדים) אז בכלל אין מה לדבר שקשה להספיק.

זורקת אחרי יומיים כי הייתי בטוחה שזה מתקלקל כבר.

לא נורא, העיקר שאנחנו יכולים להמשיך ללמוד.

אולי הוא נשאר טיפה זמן מחוץ למקרר וזה מספיק כדי להחמיץ...

אולי היה יום חם במיוחד.

זה קורה הרבה פעמים כשמכינים לראש השנה...במיוחד אם יש גם שבת צמודה...

אצלי המצב חמור בהרבה - לא רגע אחרון, אלא איחור בלתי נסבל.

זה לא משתנה או משתפר, וצריך להחליט מה עושים.

אני החלטתי שלמקומות שחשוב לי להגיע בזמן אני לא מחכה לו. שיגיע לבד, ואם גם הילדים הולכים, הם מוכנים בזמן והולכים איתי.

לשבת, תהיי את מוכנה. הוא רוצה לגהץ שיגהץ.  את מוכנה ומדליקה נרות בזמן.

צריך הרבה כוחות נפש, אני עדין מתחרפנת ועולה בטונים. 

מקוה שתצליחי לשפר את המצב, הוא צריך להבין שזה לא אפשרי להתנהל כך כשהוא לא לבד, ולנסות לשנות.

בהצלחה.

ויש כנראה, וגם היו ממנו דרישות ולא איפשרו לו לממש את הדברים בהם הוא מאמין.

תני לו להיות הוא והוא ישתנה במפתיע. 

יכול להיות שלפחות חלק מהדברים שהוא מתעכב מלבצע פשוט שנואים בעיניו או שהוא מפחד מהם?

כרגיל אני יצור די מתוקתק, אבל כשיש משהו ששנוא בעיני או מפחיד אותי, אני מתעסק בדברים אחרים בכדי 'לדחות את הקץ'.

בכל מקרה אני מאחל לשניכם המון הצלחה

קודם כל - בשביל לאפיין קשב וריכוז אצל מבוגרים צריך פחות מאפיינים מאשר אצל ילדים

בגלל שהמבוגרים לומדים  עם השנים איך להתמודד עם החיים

כך שגם אדם מתוכנן יכול להיות קשב וריכוז

מומלץ ללמוד את הנושא במידה וחושבים שזה רלוונטי

אני מכירה כמה מבוגרים שיש להם ורואה את ההבדל בין אנשים מטופלים ואלו שלא 

(יש גם הדרכה פסיכולוגית למבוגרים -השם לומדים להשתמש בנקודות חוזק שלהם להתגבר על הקושי)

לא ממליצה להזניח

לגבי תופעות הרגע האחרון

זה קשור מאוד לקשב וריכוז כי הסדר עדיפויות שלהם לא נכון

הם מתמקדים בדברים שוליים 

ילדה מסתרקת במשך שעה

כשהיא צריכה לצאת הרגע לבית הספר - אבל היא בכלל לא לבושה...

מה שאני יכולה להמליץ לשנות את האווירה בבית:

1) תסבירי לו שאת יודעת שהוא מסתדר כך וזה מקסים לו,

    אבל את לא מצליחה עם זה והאם הוא מוכן לעזור לך?

    המון הבנה שכמו שמותר לך להיות מתוכננת, מותר לו להיות אחרת

    אבל אתם נשואים ורוצים לעשות טוב אחד לשני.

    תבקשי טובה שיתאמץ בשבילך

    (אבל במקביל תעזרי לו לעשות את זה)

1) תגדירי זמנים - למשל נקיון מתחילים ברביעי ומסיימים בחמישי            

                           קניות לשבת בשלישי

                           להפשיר בחמישי בוקר...

                           (ממליצה על הספר "איך לקבל שבת בנחת, ולמה? - של תמר כהן

                             ללמוד את העיקרון - להתאים לסדר שלך - וללמוד ליישם לכל החיים)

   וכמה שזה תלוי בך - תשתדלי להצמד (היום יום קניות - אז נלך לחתונה רק אחרי הקניות...)

2) רשימות ...

     שהכל יהיה רשום בצורה קריאה וברורה ובמקום נגיש,

     מה עושים בכל יום...

     מה צריך להיות עשוי לפני שבת (חולצה מגוהצת, שעון שבת, ...)

     שלא יזכרו ברגע האחרון.

3) כשיש אירוע תבקשי ממני להיות מוכן שעה לפני הזמן (תכניסי משהוא שאת רוצה לעשות לפני שיהיה סיבה להזדרז, מקסימום לא תספיקו),

ותגדירי מראש מה צריך להספיק עד היציאה (לגהץ, להתקלח, להתלבש, לעצב מתנה - יש לי את הכל?...)

4) להבין מה מלחיץ אותך,

      ולעבוד על זה - אנחנו נגיע למסיבה מאוחר - למה זה מלחיץ? 

     (איבוד שליטה? פדיחות? ... - מה אני יעשה בשביל לא לאבד שליטה, למה הפדיחות לא נוראות?)

     עכשיו אני יגיע מאוחר ואני יהנה מזה..

    (יש אנשים שזה עבודת חיים - אבל זה שווא)

    הוא לא עושה בכוונה - ואני גם ילמד להיות אחרת

    כמו שאני רוצה ללמד אותו את הדרך שלי - אני לומדת את הדרך שלו.

המון הצלחה

כאילו לא בוער לך,אחרי כמה פעמים תראי מה יקרה.אצלי זה עובד

כשמישהו משחרר אחריות,מישהו אחר תמיד יטול אותה

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב