מה זה "פניה לרופא קשב וריכוז"..

זה האדם.

אם הוא היה מבקש עצה, אפשר להעלות השערה כזו (שאינני בטוח בנכונותה).

מחילה...

אבל אני גם מאנשי הרגע האחרון וממש אין לי בעיות של קשב וריכוז... 

גם טיפול תרופתי, אגב, לא עוזר לשנות הרגלים לא טובים! מניסיון משפחתי...

זה עוזר להתמקד, זה מתפקד במקום הורמון שחסר במח... אבל לא עוזר לשפר הרגלים כהוא זה...

אפשר לקחת ריטלין ולהמשיך להכניס שבת ברגע האחרון, ואחרי האחרון... ולהגיע באיחור לכל מקום. 

אין לי פתרון קסמים, אני אישית גם כן מהסוג הזה
מה שכן, לאט לאט למדנו שיש כאן איזשהו איזון ששנינו צריכים להרפות וללמוד זה מזה (כמו כל דבר בחיים)

אני למדתי עם השנים לקחת אחריות איפה שקריטי (זה דורש מאמץ עילאי...) וכן להתאמץ לעמוד קצת יותר בזמנים,

ורחלי למדה לאט לאט להרפות ולהבין שיש ייתרון גם בספונטניות ובחוסר הלחץ.

מה זה "את שונאת את זה"?...

התחתנת איתו? זו תכונה של האיש הזה. מן הסתם גם לך יש תכונות שהוא יכול "לשנוא"... אולי, למשל, דווקא את זה שאת "מתוכננת" כזו?..

אתם איש ואשתו, משפחה. זו לא איזו תכונה שלילית נוראית אלא חלק מאופי. קבלי את זה בסבלנות. הוא לא "עובד אצלך".. תני לו לנשום לפי הקצב שלו. את רק תוויחי מזה בסופו של דבר.

[אין ספק, שיש הרבה גברים שהיו יכולים  לשאול "למה לדבר בטלפון שעה כשאת יכולה באותו זמן להספיק המון דברים"....]

[אגב, "לחץ" זה דבר סובייקטיבי. אני לא מניח שהוא, למשל, נלחץ מזה]

צריכות ללמוד שהבעל אינו ילד שלכן. הוא אדם, עם אופי - שיש לו כל מיני השלכות - לא על כל דבר שוברים את הכלים.

עצם העובדה שאומר שזה נכון, ובכ"ז הדברים חוזרים, מראה שאכן זה האדם.

אפשר להזכיר בנחת דברים מסויימים - למשל, אולי תתקן אחרי שנחזור, שנגיע בנחת. אם מקבל -מקבל. אם לא, זה האדם, כל אחד עם התנהלותו. לא מדובר בדברים שהם בלתי נסבלים באופן אובייקטיבי.

אפשר גם בזמנים אחרים, במינון לא גדול, להציע לגבי נקודה קונקרטית, לשים לב, וגם עצה פרקטית איך ליישם. אם זה בא מרצון טוב, יש להניח שתהיה השתדלות. אם ילך, מה טוב. אם לא, אפשר אח"כ להזכיר ש"חבל שלא זכרת, תשתדל פעם הבאה".. כשדברים באים ברצון טוב, בלי הלחצות יתרות, ובמינון סביר וכבוד לזולת - יש סיכוי שיעזרו.

מעבר לכך - אין מה לעשות לכל אחד יש יתרונות וחסרונות, צריך לקחת את האדם השלם, להשתדל "להתנתק" מנטלית כשקורה משהו שיכול להלחיץ (כניסת שבת - לא חייבת להיות בתוך האוירה של המהירות של עצמו ברגע האחרון..), ולהתמקד בעיקר בחיובי.

בקושי את עצמנו אנחנו מצליחים.... לא?

אז את השני?

חוץ מזה שזה נורא מרגיז שמנסים לשנות אותך.

להשלים עם המצב זה להרפות,

ולמצוא בעצמך דברים שיעזרו לך להתמודד עם זה.

משנה לך שהוא מכניס את השבת בלחץ? תנסי לראות מה יקל עליו להכניס את השבת בזמן... מה תוקע כל פעם את ההכנות לשבת שלו? (תמיד זה הגיהוץ? אז תכניסי ללו"ז שלך לגהץ לו ביום חמישי...או מה שנוח לך... תמיד זה הסדר בבית? תנסו ביחד לבדוק באיזה שעה או יום אתם מסדרים את הבית ביחד שזה לא יהיה הנק' המלחיצה לפני שבת)

אנחנו גם כאלה- שנינו אנשי הרגע האחרון..ובעלי יותר ממני. ואפילו שאני מנסה להיות מתוכננת- הדברים לא דופקים כמו שאני רוצה! אני רוצה לסיים את הבישולים לשבת ביום חמישי, ובאמת מתכוננת לזה כמו שצריך, עושים קניות יום רביעי, מפשירה דברים כבר מחמישי בבוקר..

אבל-

לפעמים מגיע חמישי אחהצ / ערב והילדים לא רוצים לתקתק ארוחת ערב מקלחות וכו' כמו שאני רוצה, הם לא נרדמים בזמן (תינוקת..) ואז צריך לאכול א.ערב גם...ולהכין שיעורים למחר .... או -שכל היום היה מעייף ואני צונחת על הספה... ופתאום 12 בלילה.. להכין עכשיו בישולים לשבת?

אז כמה שאנחנו מנסים להיות מתוכננים...זה לא תמיד עובד. אולי התכנון לא נכון..לא יודעת...אולי התכנון לא מתאים לכוחות הפיזיים הנדרשים..

אני יכולה להגיד לך ששנינו מנסים לעבוד על זה- וזה מאד מאד קשה! קשה לשנות הרגלים. יש אנשים שהלו"ז שלהם דופק והכל סבבה אצלם. אצל אנשי הרגע האחרון- זה לא דופק. לא יודעת למה..לא הצלחתי לעלות על העניין..

בגלל זה... בחג... 

וחנינו בכניסה לעיר והלכנו קצת ברגל...

ממש ממש לא קל. ולא קל לשתוק.

אבל מדברים על זה שאנחנו ביחד - ושותפים. וזה מקרי קיצון האיחורים האלה לתוך שבת.

לגבי אוטובוסים- זה מחרפן ממש. אני לא הייתי סומכת על האוטובוס האחרון ואם אין שני זמנים של אוטובוסים (בקטע שבונים על הראשון ואם מפספסים עולים על הבא)- אז צריך מראש למצוא דרך אחרת לנסיעה (לשכור רכב לשבת למשל... או כל פתרון אפשרי אחר. אפילו לקבוע עם אח שיבוא לקחת אתכם מראש זה פיתרון..אם הוא מסכים...)

העניין הוא שכמה שמנסים לשנות - זה לא עוזר. זה רק מעלה את העצבים יותר.

אני החלטתי בלי נדר, לשנות גישה, ורק על דברים שממש ממש חשובים לי להגיד ולהדגיש שזה חייב להיות בזמן (זה אומר שבעלי מפסיד דברים שהוא רוצה לעשות, כי אני יודעת, למשל, שלוקח לו זמן מסויים לעשות משהו - למרות שהוא בטוח שהוא יספיק...הוא לא עושה את זה כדי לעמוד בזמנים ספציפיים שחשוב לי להיות בזמן).

זה בהחלט עבודה הדדית, כמו שכתבת במשפט האחרון.. ולכן צריך לדבר ולדבר ולדבר...בנחת, ברגיעה ובלי עצבים שניה לפני שבת..

ראשית: אין טעם להמליץ המלצות מעשיות אם בפעול בעלך אינו מעוניין לשנות את הגישה. ולכן כדאי לך להשקיע את המשאבים של הכעס והתסכול בדברים חיוביים שיגרמו לו להבין בעצמו שלחכות עם דברים לרגע האחרון ובכללי דחיינות היא תכונה שלילית. 

אחכ כשהוא כבר מוכן לעשות שינוי מסויים:

יש שני דברים עיקריים שפותרים את הבעיה - 
1. לעבוד עם רשימה מסודרת מה עושים ועד מתי. 

2. לעשות את תכנון היום כך שדברים שיש להם משך קבוע - יהיו בהתחלה וכך ממזערים את הסטיות והאיחורים. 

שנית, את צריכה לקבל אותו כמו שהוא ולהבין שאם הוא עושה את הכול בזמן וכמו שצריך, זו הדרך שלו וזה מה שהוא בוחר כאדם בוגר. 

בהצלחה

הזיזי בהסכמה איתו את מחוגי השעונים בסביבתו שיגרמו לשעון למהר.

החליטי שלא סוף העולם אם תאחרו למקומות שמקובל לאחר אליהם.

קבעו מראש לצאת מהבית בשעה מוקדמת יותר מזו שלהערכתך צריך לצאת מהבית.

בקשי מחברים שכשהם מזמינים את כולם לשעה מסוימת שיזמינו אתכם לשעה המוקדמת בחצי שעה.

בדקי את עצמך האם כשאתם מגיעים להצגה, סרט וכו' אתם האחרונים 

או שעם ישראל ממשיך להגיע גם אחריכם.

בהצלחה

אורז מיום רביעי בשבת?

האוכל פשוט ישב במקרר ויהיה לו טעם לא טרי..זה למה שבת צריך להכין סמוך לשבת ולא בתחילת השבוע.

אפשר להציע דרכים אחרות להתייעלות בהכנות לשבת , כמו להכין אוכל פשוט שלא דורש הרבה שלבים... 

שלא לוקח הרבה זמן בישול.

אפשר לקחת עוזרת אם יש לכם מספיק מאיפה.. לסידור הבית ואז להתפנות לבישולים לגמרי...

אם היא לא לבד בבית בימי שישי (תינוק/ילדים) אז בכלל אין מה לדבר שקשה להספיק.

זורקת אחרי יומיים כי הייתי בטוחה שזה מתקלקל כבר.

לא נורא, העיקר שאנחנו יכולים להמשיך ללמוד.

אולי הוא נשאר טיפה זמן מחוץ למקרר וזה מספיק כדי להחמיץ...

אולי היה יום חם במיוחד.

זה קורה הרבה פעמים כשמכינים לראש השנה...במיוחד אם יש גם שבת צמודה...

אצלי המצב חמור בהרבה - לא רגע אחרון, אלא איחור בלתי נסבל.

זה לא משתנה או משתפר, וצריך להחליט מה עושים.

אני החלטתי שלמקומות שחשוב לי להגיע בזמן אני לא מחכה לו. שיגיע לבד, ואם גם הילדים הולכים, הם מוכנים בזמן והולכים איתי.

לשבת, תהיי את מוכנה. הוא רוצה לגהץ שיגהץ.  את מוכנה ומדליקה נרות בזמן.

צריך הרבה כוחות נפש, אני עדין מתחרפנת ועולה בטונים. 

מקוה שתצליחי לשפר את המצב, הוא צריך להבין שזה לא אפשרי להתנהל כך כשהוא לא לבד, ולנסות לשנות.

בהצלחה.

ויש כנראה, וגם היו ממנו דרישות ולא איפשרו לו לממש את הדברים בהם הוא מאמין.

תני לו להיות הוא והוא ישתנה במפתיע. 

יכול להיות שלפחות חלק מהדברים שהוא מתעכב מלבצע פשוט שנואים בעיניו או שהוא מפחד מהם?

כרגיל אני יצור די מתוקתק, אבל כשיש משהו ששנוא בעיני או מפחיד אותי, אני מתעסק בדברים אחרים בכדי 'לדחות את הקץ'.

בכל מקרה אני מאחל לשניכם המון הצלחה

קודם כל - בשביל לאפיין קשב וריכוז אצל מבוגרים צריך פחות מאפיינים מאשר אצל ילדים

בגלל שהמבוגרים לומדים  עם השנים איך להתמודד עם החיים

כך שגם אדם מתוכנן יכול להיות קשב וריכוז

מומלץ ללמוד את הנושא במידה וחושבים שזה רלוונטי

אני מכירה כמה מבוגרים שיש להם ורואה את ההבדל בין אנשים מטופלים ואלו שלא 

(יש גם הדרכה פסיכולוגית למבוגרים -השם לומדים להשתמש בנקודות חוזק שלהם להתגבר על הקושי)

לא ממליצה להזניח

לגבי תופעות הרגע האחרון

זה קשור מאוד לקשב וריכוז כי הסדר עדיפויות שלהם לא נכון

הם מתמקדים בדברים שוליים 

ילדה מסתרקת במשך שעה

כשהיא צריכה לצאת הרגע לבית הספר - אבל היא בכלל לא לבושה...

מה שאני יכולה להמליץ לשנות את האווירה בבית:

1) תסבירי לו שאת יודעת שהוא מסתדר כך וזה מקסים לו,

    אבל את לא מצליחה עם זה והאם הוא מוכן לעזור לך?

    המון הבנה שכמו שמותר לך להיות מתוכננת, מותר לו להיות אחרת

    אבל אתם נשואים ורוצים לעשות טוב אחד לשני.

    תבקשי טובה שיתאמץ בשבילך

    (אבל במקביל תעזרי לו לעשות את זה)

1) תגדירי זמנים - למשל נקיון מתחילים ברביעי ומסיימים בחמישי            

                           קניות לשבת בשלישי

                           להפשיר בחמישי בוקר...

                           (ממליצה על הספר "איך לקבל שבת בנחת, ולמה? - של תמר כהן

                             ללמוד את העיקרון - להתאים לסדר שלך - וללמוד ליישם לכל החיים)

   וכמה שזה תלוי בך - תשתדלי להצמד (היום יום קניות - אז נלך לחתונה רק אחרי הקניות...)

2) רשימות ...

     שהכל יהיה רשום בצורה קריאה וברורה ובמקום נגיש,

     מה עושים בכל יום...

     מה צריך להיות עשוי לפני שבת (חולצה מגוהצת, שעון שבת, ...)

     שלא יזכרו ברגע האחרון.

3) כשיש אירוע תבקשי ממני להיות מוכן שעה לפני הזמן (תכניסי משהוא שאת רוצה לעשות לפני שיהיה סיבה להזדרז, מקסימום לא תספיקו),

ותגדירי מראש מה צריך להספיק עד היציאה (לגהץ, להתקלח, להתלבש, לעצב מתנה - יש לי את הכל?...)

4) להבין מה מלחיץ אותך,

      ולעבוד על זה - אנחנו נגיע למסיבה מאוחר - למה זה מלחיץ? 

     (איבוד שליטה? פדיחות? ... - מה אני יעשה בשביל לא לאבד שליטה, למה הפדיחות לא נוראות?)

     עכשיו אני יגיע מאוחר ואני יהנה מזה..

    (יש אנשים שזה עבודת חיים - אבל זה שווא)

    הוא לא עושה בכוונה - ואני גם ילמד להיות אחרת

    כמו שאני רוצה ללמד אותו את הדרך שלי - אני לומדת את הדרך שלו.

המון הצלחה

כאילו לא בוער לך,אחרי כמה פעמים תראי מה יקרה.אצלי זה עובד

כשמישהו משחרר אחריות,מישהו אחר תמיד יטול אותה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?