@נזק מנוזק הזכיר לי כשהייתי בהודעה ה4998
|מרחף|
@נזק מנוזק הזכיר לי כשהייתי בהודעה ה4998
|מרחף|
קושקושנית שכמוך![]()
יש בתמצווה לאחותך!
תהני!
תמסרי מזלטוב ודש לבנודודות שלך![]()
ואנחנו צריכות אי פעם מתישהו להמשיך לדבר...
כנראה שלא בזמן הקרוב.
אז מתי?מילי דשטותאכשאני אוכל לדבר נראה...
בעיקרון ישמצב.
בעיקרון אם אני באה זה או ישר לסיבוש
או נוסעת למקום אחר לפני..
קיצר. נראה.
מלכות דקדושה
במקום שאני ישאל שם שוב..מילי דשטותא
מילי דשטותאאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)