בס"ד
כמה עידודים מההלל לעתות משבר/
כמה פרגונים להמשך הדרך-
"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה"-
פעם היו כמה חבר'ה, עבדו כפועלי בניין. בנו משהו.
הייתה שם אבן.
הם אמרו שהיא קטנה, שאין לה מקום בבניין הזה, ביזו אותה.
יש אנשים עם לב של אבן.
היא בכתה.
יש אבנים עם לב אדם.
ככה זה בחיים!
לפעמים יש מסביבנו אנשים שלא מעודדים.
שהורסים, פוגעים בהרבה חלקות טובות שבנו.
לפעמים אפילו אלו צדדים מחלישים שנמצאים בתוכנו.
שמואסים בנו במקום לבנות.
כולנו מכירים תחבר'ה האלה.
אבל לא! אנחנו לא ניתן להם להרוס!!
אנחנו נתקדם, נצמח, נשתפר.
נתעלה, נעזור ונשפיע.
נהיה לראש פינה.
*"מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינו"-
תכלס, תחשבו על זה.
אחרי כל הסיפורים, הקשיים, המשברים וכל זה-
ראוי שנעשה משהו.
כשזה נגמר ורואים למה הגענו-
ראוי שנעצור ונסתכל על התהליך המטורף הזה.
ואז, במבט מאמין לפחות, אנחנו חייבים להודות ש-
וואו! ועוד פעם. וואו אמיתי כזה. טהור. טוב. חזק.
וואו שמגיע למעלה, לאבא האוהב שמן הסתם מחכה לו,
ולתודה שתבוא אחריו.
כי תכלס, זה נפלא בעינינו, לא?
