כולם נראים יפים כאלה שזה כואב בך צולף ואת מעריצה אותם על האהבה העצמית הזאת
וזה לא שאת שונאת את עצמך אבל מה
מה השתבש פה שככה את מרגישה
לירות את עצמך בעובדות בנקודות חדות כאלה וכואבות כמו חיצים עם ראש משונן ופוצע
רבאק שיפצע כבר שירד הדם שתישאר צלקת שתכאב ותזכיר לך שגם לכאוב זה משחרר
תהיי טובה ומלכותית כמו שתמיד היית צריכה להיות תהיי ילדת טבע שרצה והבוץ נדבק לה לנעליים והרוח מפזרת לה את השיער שמצליף לה על הגב וחי איתה ביחד
(אופי של תלתלים?)
תכתבי פואמות על דף נייר ודיו וכאב ותצרחי שטוב לך ותחבקי את העולם ותבלעי אותו בעיניים שלך כי הבחוץ יפה ככ יפה רק תפקחו את העיניים
ולישון על אדמה קשה ולרעוד מקור בתוך שק שינה בצבע חאקי ולהרגיש הכי חיה שאפשר ולנשום ריח של גשם ועננים ואנשים ששותקים ומנגנים איתך מילים שאת מציירת במנגינה על דף, שאת צובעת על קנבס בעזרת גוונים של אדמה
