איך שכחתי עד כמה זה כואב?! הלידות שלי כ"כ ארוכות,שפעם ביקשתי שיחתכו אותי מכל כיוון וגם בלי הרדמה,רק שיצא כבר
דבוריתמק"רבדיוק.
זו תהיה לידה שישית, ותכל'ס אני כבר לא זוכרת מה בדיוק חשבתי בלידות הקודמות... (זוכרת שבלידה הראשונה היה שלב שבו הסתכלתי על הזריחה דרך החלון, ואמרתי לעצמי: "אז זה היום שבו ייוולד המתוק שלנו. זה התאריך שלו..." נראה לי שבלידות אח"כ כבר היה לי פחות זמן/פנאי לחשוב...)
בכל אופן, כשדמיינתי לעצמי את הלידה הקרובה (שאני מאוד מקווה שתתחיל בצירים, ובצירים ברורים שברור שהם מובילים ללידה) - נראה לי שהיו כל התחושות הנ"ל שפירטת... וגם: "רגע, הבית מסודר מספיק? אני יכולה לעזוב אותו בלב שקט לפני שאפנה את מקומי לזרים ש'יפלשו' אליו כדי לעזור עם הילדים?"...
כשהכאב מתחיל להיות כואב ממש אני בד"כ די מטושטשת, ולא כ"כ חושבת מחשבות ברורות...
שרשור מעניין!
️ 
ומאיך שאחווה אותם...
נכנסת לחדר ניתוח, הקור המזעזע הזה
וחושבת "למה עשיתי את זה לעצמי שוב??????"
שוכבת על שולחן הניתוחים ומתפללת שרק אצא מזה בשלום אני רוצה לחיות....
שאני בהתאוששות אני כל הזמן צובטת את עצמי לראות שזה אני ואני בסדר
ואצלי זה לא עובר כ"כ מהר
בדיוק! הראש נהיה למטה כבר מההתחלהמק"ראיך לעזאזל אתן עושות את זה שוב??? 
(אני לפני לידה ראשונה, עוד תוהה איך עושים את זה בכלל...)
זה איכשהו שווה הכול, למרות שגם לגדל תינוק (וגם כשהוא גדל לילד) זה לא תמיד פשוט...
אשתו שלורגע אחרי לידה רוב הנשים יגידו שזו פעם אחרונה שהן עושות את זה,
תשאלי אחרי שבוע-חודש-שנה, התשובה לרוב תשתנה.
זה כואב, אף אחד לא יגיד לך שלא,
אבל זה כאב ששווה את זה.
ולומדים דרכים גם להקל מעט על הכאב ולהתמודד איתו.
זה שוב לעצמי..
ממש זוכרת בבירור.
זה היה השלב שלפני האפידורל שכבר ממש בלתי נסבל. פתיחה 6 בערך לידה ראשונה.
בהתחלה שמחה והתרגשות
אח"כ כאבים והתכווננות נפשית ללידה ולפגוש את המתוקי תפילות להשם שיהיה בסדר
אח"כ כבר שלב של התכנסות והתמקדות בכאב בכל ציר
אח"כ שלב של צעקות וצרחות בכל ציר
ואז היה השלב שחבתי - אני לא עושה את זה שוב
אח"כ 0 אפידורל - וואי איזה עייפות. התרכזות בגוף ובמה שעובר עליו ועלי
אח"כ שלב הלחיצות - התרגשות, מאמץ גדול מאוד, בכי שאני לא מסוגלת, תפילה בקשה, וכו' - היו שם הרבה רגשות
כשיצא סופסןף - הלם, שמחה גדולה!
בהתחלה - שמחה, התרגשות,
(חיבוקים, כי עוד רגע אסור)
למה שזה יקרה היום, אם עד עכשיו זה לא קרה?
זה באמת זה? תמיד לוקח לי זמן לזהות, אני יותר מרגישה שצריכה לשירותים שוב ושוב.
אז הברית תצא ביום זה וזה....
אחרי, כשיש כאבים מטורפים, זה בעיקר:
מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשנכנסתי להריון????
אין דרך חזרה!!!
רוצה האפידורל הרגע!!!
לוחשת שוב ושוב את שיר המעלות מאין יבוא עזרי, לא מצליחה להיזכר בשום תפילה, ושום שם שרציתי להתפלל עליו, רק מאין יבוא עזרי
תצא כבר!!!
נוווווווווווווווווו, תצא כבר!!!!
בסוף - אושר עילאי, תחושה של נס עצום, ואפיסת כוחות.
שלומצ', כמה שזה קשה וכואב זה גם חויה רוחנית מדהימה,
ותחושה של שותפות למעשה בראשית,
וגם - ישוכחים את הכאבים, לא זוכרים בדיוק את העוצמה של זה.
מתייעצת...
ילד מתוק מאווווד מלא שמחת חיים, חברותי שמח, משתף
שנה שעברה הכל היה נראה חלק בהקנית הקריאה עם הגננת
לא היו תלונות בכלל
כן ראיתי שהוא קורא מעט לאט אבל לא חשבתי שיש בעיה בתור התחלה
ועם הזמן זה ישתפר
השנה עשו בדיקה לכל הילדים
והמורה שבדקה אמרה שיש לו קשיים רבים בהקנית הקריאה, לרבות הקריאה האיטית והוא צריך הוראה מתקנת אצלה
ברור שזרמנו ורצינו ומיד התחלנו שיעורים
הילד מילא את כל המשימות בשמחה ובהתמדה והיה נראה שהוא מתקדם
אחרי כמה שיעורים התקשרתי לשאול איך מתקדם
אז היא ככה נאנחה ואמרה שהוא מפטפט המון ומאוד אסוציאטיבי ונראה לה שצריך אבחון כי זה תוקע את ההתקדמות בקריאה
לדעתה יצטרך רק לזמן מועט עד שיעלה על המסלול
כמו ילדים טובים לקחנו לאבחון אצל אחד המומחים בארץ בתשלום של כמה אלפים טובים
והמומחה אמר שהוא נוטה להבין למה המורה מתכוונת וממליץ על תקופה להקנית הקריאהה לטיפול תרופתי ואז נשקול אם להפסיק
הדגיש גם שבגלל שמדובר בילד שופע בחן הוא לא מעונין לכבות אותו ולכן מתחיל ממינון של 10 מג ולדעתו זה בהחלט יספיק
התחלנו לתת לו, התחיל להרדם מאוווווד מאוחר
לפעמים בוכה
אבל בסהכ תופעות שהתמודדנו איתם הכל למען ביסוס הקריאה
אני ובעלי עובדים איתו והוא משתף פעולה והיה נראה לשתינו שהוא התקדם מאוד
עכשיו המורה שולחת לנו דוח סיכום אחרי רצף שיעורים עם העתק ששלחה גם למורה שבכיתה שלו
עם דוח נכון למצב הילד בו היא כותבת בשורתץ סיכום שהילד משתף פעולה ומתקדם אבל נוטה לדבר הרבה ולאסוציאטיביות מרובה
והיא ממליצה לשקול להעלות מינון תרופתי
האמת נשברתי ממש עומדות לי דמעות מאז שקראתי את הדוח בגלל השורה הזו
גם ככה היה לי מאווווד קשה לתת לו את זה בגלל שלדעתי הוא ככ קטן ובכלל
ועכשיו היא בכלל מעונינת לכבות אותו סופית??
כן הוא ילד דברן...
אני מנסה להבין ממי שמכירה ,האם ילדים בכיתה א אמורים לשבת שיעור שלם אחד על אחד לעשות הוראות ולא לדבר בכלל?? או עד כמה אפשר לדבר ומתי זה נחשב למוגזם?
אולי היא לא מאוד מענינת אז הוא מתחיל לדבר?
אין לי באמת ניסיון אבל נשמע תקין שזו ההמללצה אחרי שאנחנו רואים התקדמות והיא גם ציינה ?
זה בעיניי לא סיבה לריטלין.
אני מבינה שזה הדבר הכי קל למורה, ונוח שאם הורים משתפים פעולה אז יאללה למה לא.
אבל נשמע שהילד בסדר גמור, הוא רק בכיתה א, בעבר בכלל לא היתה ציפיה לעלות לכיתה א קוראים ורק בשלב הזה של השנה ילדים התחילו להתאפס על הנושא.
הגבירו את הציפיות מהילדים לשמיים, שיבואו קוראים, שלא ידברו, שלא יזוזו, שיתקדמו כולם בול באותו קצב כי אם זה מהר מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתת מחוננים ואם זה לאט מדי אז לאבחן ולשלוח לכיתה קטנה או שילוב וכמובן כדורים.. ולמרות שמורים עובדים מאד מאד קשה, נשמע לי שיש דברים שהם פשוט החליטו לא להתמודד איתם.
אישית לא הייתי נותנת גם את מה שאתם כבר נותנים.. הייתי מדברת עם הילד מסבירה לו כמה חשוב לא להפריע בשיעור, עושה לו מבצע עם טבלת מדבקות או כל תמריץ אחר. וכן, לפעמים הוא ידבר ויהיה אסוציאטיבי (הוא ילד! הם אסוציאטיביים...) וזה יהיה בול כמו כל ילד אחר.
ועם ההתקדמות ההו כה חשובה בקריאה - פשוט שבו איתו בבית ותקראו. יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן. אז מה
פשוט יש סביבי המון ילדים בגיל הזה, חלקם ילדים עם אתגרים כאלה ואחרים וחלקם "נורמטיביים" לגמרי (יודעת שזה נחשב מילה פוגענית, אין לי ניסוח יותר טוב כרגע), ואני ממש רואה שזה חוזר על עצמו אצל המון ילדים, שגרים באזורים שונים ובתיס שונים. עם הילדים המאתגרים יותר אני עוד יכולה להבין, אבל ילדים שקצת חולמים - אבחון וריטלין, ילדים שמדברים- אבחון וריטלין, ילדים שלא משתלבים חברתית - אבחון ותרופות. ועוד ועוד. ברמה שבית ספר לא מוכן לתת לילד שקט שלא מפריע בכלל אבל שמאובחן עם דיסלקציה עזרה עד שיקח ריטלין.. לא יודעת פשוט נשמע לי מוגזם כל המצב
בכיתה המורה שלו לא התלוננה על דיבורים
יזמנו כמה פעמים כבר שיחות איתה והיא אמרה שההוראה המתקנת תעזור לו אבל חוץ מזה הכל בסדר גמור
(הדגישה שאין לנו מה לחשוש שהיא כבר עברה הרבה ילדים ופגשה הרבה סוגים והוא יעלה על דרך המלךך עם הקריאה)
הייתה אפילו רגועה מדי
אני מדברת על דיבור אצל המורה התקנת שעוזרת לו בקריאה
שם זה שיעור אחד על אחד
וכנראה הציפייה היא להיות הרבה יותר קשב כי למעשה אין הרבה הסחות...
לק"י
כל עוד הוא לומד ומתקדם (ולא מפריע אפילו לאחרים), אז הכל בסדר.
שהמורה הפרטנית תמצא דרך להתמודד עם זה.
על כזה דבר
לכדורים יש המון תופעות לוואי
אם לא חייבים לא כדאי
ואני חושבת שהגיוני שכשהילד באחד על אחד הוא יותר מעוניין לפטפט
יכול להיות שזה מבחינתו חוג עם "חברה גדולה" והוא לא מבין שזה זמן שיעור. או שלא בא לו עוד שיעור של להחזיק את עצמו בנוסף לשיעורים בכיתה. חוג זה דבר משוחרר יותר..
מממש לא הייתי נותנת ריטלין על כזה דבר. זה כדור עם הרבה השפעות
הוא נשמע ממש ילד מתוק ולעניין. ילד שמח שבשיחה אחד על אחד באלו להנות
אם המורה בכיתה לא מתלוננת, מי היא שכן תתלונן? שתתמודד. היא מצפה שהשיעור ירוץ כמו במרתון?
כותבת את דעתי האישית בלי שום הבנה בתחום. הוא נשמע כלכך מתוק!
בה יש לי עוד ילדים.. כולם מתוקים מאוד
אבל בו יש משהו שובה לב
מקבלת על זה הרבה פידבקים מאנשים
שמחתי שהתרופה לא כיבתה אותו לגמרי כמו שחששנו
וניסינו להתמודד עם ההשלכות האחרות
ועכשיו זה גם לא מספיק
לא יודעת למה זה ממש הציף אותי...
וכמו שאת אומרת, ילד שובה לב
כולם משוגעים עליו
משהו קטן מתפקשש
וזה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
ממש מבינה את הכאב שלך
מקווה שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בקלות.
בשורות טובות
ועם הריטלין.
ילדים צריכים קצת דחיפה של ההורים בקריאה לפעמים. ולפעמים לוקח זמן ללמוד קריאה ונשמע שהמורה הזו של הוראה מתקנת לא משהו
לק"י
אם רק בשיעור הפרטני הוא פטפטן זה לא נורא.
אם בכיתה, אז צריך לחשוב מה לעשות (לא מבינה בקשב וריכוז. אבל לא בטוח שתרופה זה הפתרון, אם זה הקושי היחיד).
או בגלל הקריאה? אם זה רק לקריאה אז קודם כל כתבת שגם אתם וגם היא רואים התקדמות, ושעם כל הכבוד תנסה להתמודד עם זה שהוא מדבר ואסוציאטיבי. אם יש פה בעיה של קשב וריכוז צריך לבדוק את זה כמו שצריך ולאבחן. עם כל הכבוד למורה הפרטית, מותר לילד לדבר ולהיות מוסח גם אם זה אחד על אחד, והדרך לטפל בזה היא לא לדחוף לו תרופות אלא לעניין אותו- בין אם שתשנה את צורת הלימוד או שתעשו לו מבצע או משהו שיתן לו יותר מוטיבציה. לדחוף תרופות של קשב וריכוז רק בשביל שיעורי קריאה פרטיים נשמע לי פשוט לא קשור. אם היא לא מוכנ העדיף בעיני להחליף מורה ולא לתת לילד תרופות שהוא לא באמת צריך
ועוד אחכ בהמשך התגובות הבנתי שבכיתה הוא בסדר והמורה לא התלוננה ושזה רק המורה באחד על אחד, אז באמת נשמע לי מוזר לתת על זה תרופה..
להפך לנצל את זה שהוא אסוציאטיבי לעשות לו משחקים מעניינים לאתגר אותו, לעניין אותו לא לדכא אותו... ולא בטוח שילד בגיל הזה צריך להיות דממה על הכסא בפרטני...
פרופ ווטמברג
והוא גם אמר שהוא מבין על מה המורה המתקנת מדברת
שהוא כן ילד עם הסחות יחסית לגילו
ומקבל את ההצעה שזה יהיה לתקופה של הקנית הקריאה
ואז נשקול אם להמשיך אם בכלל צריך...
אני גם מכירה מהבית שהוא מדבר הרבה
זא עשינו אבחון
בלב כבד נתתי לו כי באמת רוצה שיצליח והוא גם יש לו המון מוטיבציה
אבל עכשיו היא ממש גרמה לי להתחרט...
באמת אחד על אחד זה משעמם כנראה בשבילו
אבל בכיתה עם כל ההסחות הוא כנראה לא משתעמם, בכל אופן הוא לא מפריע שזה ממש יפה
והשאלה אם אפשר להקנות קריאה גם בלי הכדור או שזה בלתי אפשרי? היתה תקופת ניסיון?
בתחילת שנה הוא למד כמה שיעורים
ואז כשיזמנו איתה שיחה על התקדמות היא התלוננה שהוא מרבה לדבר וזה מפריע לו להתקדם כמו שהיא חושבת שהיה צריך
לכן המליצה על אבחון
מה שלי הפריע בכל הסיפור
זה השורת סיכום
" מתקדם ומשתף פעולה אך עדין מרבה לדבר וכו... ולכן ממליצה לשקול העלאת מינון...
לא הבנתי היא מאבחנת קשב או מורה מתקנת?
לא יודעת איך מקובל לכתוב אבל נשמע קצת קשוח משתף פעולה ומתקדם למה אי אפשר להשאיר את זה שם פשוט
אולי להחליף מורה מתקנת?
שמורה מתקנת לילדים בגיל הזה
אמורה לדעת להתמודד עם זה
אמורים להיות לה הכלים המתאימים לגרום לו להתעניין וללמוד
הוא לא בן 15
היא לא יכולה לצפות ממנו להקשבה של מבוגר
וגם הוא מתקשה לשבת
ויוצא מריכוז.
המורה אמרה שזה עדיין טבעי כי הם בסהכ באו הרגע מהגן הם צריכים ללמוד סדר יום.
וכל עוד הוא מתקדם היא לא רואה סיבה להתחיל לטפל.
נשמע שהגיוני שילד קצת תזזיתי.
מה אני הייתי עושה...
תגידי לה שהעלית לו ל20 מג ותשאלי אם יש שיפור.
ילד בכיתה א לא צריך יותר מ10 בעיקרון... הריטלין לא משתיק, אולי היא צריכה יותר לתת גבולות?
אולי הוא מפטפט בגבול הנורמלי והיא רוצה שקט?
ריטלין לא נותנים כדי שיהיה למורה קל יותר! נותנים כדי לעזור לילד. ואני גם מורה ואני יודעת שילד שמפטפט זה יכול לשגע, אבל לא בגלל זה נותנים מינון גבוה יותר.
ואכן תהיתי לעצמי האם זה הגיוני לפנות לרופא ולהגיד "הילד ממשיך לדבר..."
בתור מורה ילד בכיתה א בשיעור אחד על אחד עד כמה הגיוני שהילד ידבר ועם זאת לא יפריע לו בלימוד?
כמה גבולות יש בשיעור הזה,
כמה מעניין לעומת כמה משעמם,
כמה השיעור ממושך? כמה פעיל וכמה סביל...
ילד פטפטן זה גם אופי, יש לי כאלה בבית, דברנים בלי סוף (בנים!)
היא לא יכולה להמליץ לשנות מינון, בטח שלא להמליץ לתת טיפול תרופתי
היא כן יכולה להמליץ ללכת לנויורלוג שיאבחן. (הוא מאבחן, לא היא).
משהו נוסף, בניגוד לחלק מהדעות כאן אני חושבת שילד שהוא אסוציאטיבי ומדבר הרבה בזמן לא מותאם בהוראה פרטנית בהחלט לא תואם גיל. (תלוי כמה ומתי).
אפשר לנסות מרפאה בעיסוק לשיפור תפקודים ניהוליים (אני חושבת שגישת קוגפאן מומלצת מאוד לזה).
לעבוד על זה בבית, (זמן גדל בהדרגה שבו רק קוראים, דקה, שתי דקות עם טיימר.
להקפיד להתחיל ולסיים מטלה, לדבר על נושא ספציפי ).
להתאים את אתגרי הקריאה ליכולותיו, בלי תסכול משמעותי.
ועוד משהו, ממש מוזר לי לקחת ריטלין להקניית הקריאה, ומה עושים אחרי שקוראים?
יש אתגרים אחרים, הבנת הנקרא, חשבון וכו'
והם אתגרים לא פחות קשים שדורשים לא פחות משאבי קשב.
איך מגיעים למי שעובדת לפיה הגישה הזו???
גם אני שאלתי כמוך
מה זה תקופה מוגבלת
ואמרו שכן זה אפשרי
ואחרי שיעלה על המסלול מבחינת קריאה כנראה כבר לא יצטרך
עכשיו הפנמתי זה גישה פסיכולוגית לתווך להורים את התרופה
כשיודעים ש\זה רק לזמן מוגבל זה פחות מלחיץ
ובינתיים לאט לאט אפשר להמליץ לשנות מינון וכו...
יש להם גם באתר מטפלים שעובדים בשיטה הזו.
בכללי מרפאות בעיסוק יכולות לעבוד על תפקודים ניהוליים. שזה קושי מרכזי אצל ילדים עם הפרעות קשב
יש לנסות כל מיני שיטות להתמודד עם הקשב והריכוז. אם יש לילד בעיה של קשר וריכוז היא לא תיעלם אחרי שהוא ילמד לקרוא...
לא מכירה את גישת קוגפאן אבל זה שיטה להתמודדות וטיפול בקשב וריכוז
יש באתר פירוט של מטפלים
אני גם מבררת על זה, הקלינאית תקשורת שלנו ממש המליצה.
פעם ראשונה ששומעת על המושג
איך מגיעים לכאלו שעובדות לפי הגישה הזו?
ואגב גם אני שאלתי מה זה אומר רק לתקופה מוגבלת להקנית הקריאה?<
אחרי שהפנמתי גם את הסגנון שהיא חותר ת אליו זו שיטה פסיכולוגית אולי כדי לא לתת הרגשה
שעכשיו הילד הולך לקחת תרופה לכל החיים
אלא זה רק לתקופה של הקריאה.. ואחכ רק להעלות מינון וכו וכו
ובאמת תוהה עד כמה רחוק לקבל הכל או באמת אני צריכה לעצור ולהגיד עד כאן יש עוד שיטות לעזור לילד...
זה דבר שחדש לי ובאמת אני תוהה לגבי כל הסיפור הזה
בין הלימוד קריאה לקשב וריכוז. אם יש לילד בעיה של קשב וריכוז, כדאי לדעתי לאבחן ולהחליט איזה דרך טיפול אתם רוצים (לא חייב תרופות, אבל כדאי שתדעו עם מה אתם מתמודדים) כי הבעיה לא תהיה רק עכשיו בלימוד קריאה אלא בעוד דברים בהמשך (דרך אגב, למרות מה שהמומחה אמר, זה לא נשמע שיש פה בעיית קשב וריכוז חמורה שתצריך בשלב הזה טיפול תרופתי, כי הוא כן מסתדר בשאר התחומים ובבי"ס).
בלי קשר, הוא צריך הוראה מתקנת ללימוד קריאה. ובשביל זה למיטב ידיעתי לא צריך ריטלין, אלא יש גישות ודרכים שונות של והראה מתקנת שבה מלמדים את זה וכנראה שהמורה הפרטית הזאת פשוט לא מתאימה לילד שלכם. באופן כללי, אם בכיתה של שלושים תלמידים שבה מלמדים בשיטה אחת הילד לא צריך ריטלין אין שום סיבה שיקח לשיעור פרטי, שתתכבד המורה הפרטית שהוא התלמיד היחיד שלה בשיעור הזה ותתאים את עצמה אליו, ואם היא לא מוכנה אז שווה להחליף מורה.
זה לא בסמכותה ולא בתחום אחריותה. היא יכולה להגיד מה היא רואה,
ולהמליץ לחזור לרופא, לא מעבר.
אני הייתי שוקלת להחליף מורה, בפרט אם בכיתה המחנכת לא מתלוננת על זה.
חיזקתן אותי
לא יודעת למה הרגשתי חצי מרומה... כאילו אני זרמתי במשהו שאני לא מתחברת אליו והמערכת מנסה לשנות לי את הילד
לפה או לפה
לפעמים צריך חיזוק מבחוץ
אנחנו אחרי IVF, כך שבעלי ממש מצפה להריון, ורוב הסימנים מראים שזה כך בעזרת ה'.
הוא לא יודע את היום המדויק שאני צריכה לבצע את הבדיקה.
תנו רעיון איך לספר לו בצורה נעימה ופשוטה אבל עדיין מפתיעה.
וגם להורים....
או כוס שכתוב עליה לאבא הכי טוב בעולם
(אם זה הריון ראשון)
שיהיה בשעה טובה!
בקלות ובבריאות!
הרבה פעמים קם ויוצא לפני שאני קמה...
ואני את ההריון הנוכחי גיליתי בכלל בחופשה בלעדיו
לא סיפרתי לו שאני בודקת
ולא האמנתי בכלל שזה זה
זה היה ביום האיחור ורק רציתי לדעת אם להתכונן לקבל מחזור באמצע החופשה חחח
הופתעתי ממש
איזה כיףירושלמית במקוראני תמיד עשיתי באמצע היום
קניתי ובדקתי
פעם אחת זה קרה בשירותים של קניון
שאף פעם לא עשיתי הפתעה כלשהי
לא ראיתי טעם בזה
שיחה רגילה לגמרי
לא אוהבת הפתעות
לא לעשות ולא לקבל
במיוחד לא מאנשים קרובים
יש מחזור קבוע
ואז אין תאריכים מדויקים
הדימום לא הגיע עם הפרישה
המחזור שלי לא סדיר
דווקא כי זה בזמן שבעלי לא בבית.
בדרך כלל זה בערב-לילה, כששנינו בבית והילדים ישנים.
אבל תמיד אני בודקת כשהוא יודע, ומחכה לתשובה. אין מצב שאני אפתיע אותו.
והוא גם עוקב אחרי התאריכים ויודע מתי זה אמור להיות.
אין אמון בבדיקה ביתית
היא אפפם לא הייתה לטובתי 😂
סתם כי לא רציתי לאכזב אותו אם יצא שלילי
אבל תמיד סיפרתי לו שניה אחרי.. או שהתקשרתי לספר או שהוא היה בבית.
מחכים לזה שנים וכן רוצה קצת דרך מיוחדת, למרות שהבשורה עצמה תהיה הכי בעולם אבל עדיין
מניסיון כן? הכי לא באתי לבאס.
אמן אמן! בהצלחה!
אני אישית לא חושבת שפייר לעכב את הבעל מלקבל את הבשורה הזאת.
הוא מחכה לזה בדיוק כמוך, את היית רוצה שהאחות במחלקה תספר לו ולא לך ותחכי עוד כמה שעות בשביל שיפתיע? כנראה שלא. אני לא הייתי רוצה.
הייתי אומרת לך שתעשו בדיקה ביתית ביחד בבוקר נגיד של הבדיקות דם (אני עשיתי בדיקה ביתית שבוע אחרי החזרת עובר בן 5 וכבר יצאה תשובה חיובית ברורה).
מוזמנות לכתוב כאן זמנים שאתן לוקחות לעצמכן, להתנתק מהמסכים, להיות נוכחות בכאן ועכשיו.
ומוזמנות לעודד, לפרגן ולתמוך אחת בשניה ❤️
מי שרוצה תיוג כשנפתח שרשור חדש מוזמנת להצטרף ולהגיב ובעזרת ה' נתייג את כל מי שפעילה בשרשורים מי שמתוייגת כאן אבל לא רוצה תיוג תגידו לנו ונוריד מהרשימה
מתחברת בהנקות ומתנתקת כשהוא ישן או משחק כדי לנצל את הזמן.
בצהריים עם הילדים בעזרת ה' אני אקח שעתיים או שלוש הרמטי יותר
בלי נדר
תודה על התיוג!
מעכשיו עד 19:00
שוב, עד 19:30
זה עוזר לי להתנתק כמו שצריך וללמוד למבחן....
בעזרת ה' בלי נדר
ממש לא נוח לי הכיסוי ראש בנהיגה!!
נוהגת יחסית הרבה שעות בשבוע, ומרגישה שזה ממש משפיע על כל היציבה שלי בנהיגה,
לא מצליחה לסדר את המשענת ראש בצורה שתלך אחורה ותתן מקום לקוקס ולמטפחת, ככה שאני מוטה קדימה ועם כאבי גב..
יש למישהי עצות או תובנות בנושא?
הסתכלתי על כריות תמיכה למשענת ראש/לצוואר, אבל לא ברור לי אם זה יעזור או רק יותר יפריע.
קשירות נמוכות הולכות עכשיו ממש
כדי שלא יתקע לך הראש בגג (-:
השילוב כנראה הכי גרוע הוא בין מטפחת לרכב. כבר קרו לי כמה מקרים שבהם יצאתי או נכנסתי לרכב, ולא הייתי מודעת לגובה הנוסף, אז המטפחת נשארה מאחוריי.
המרחק בין המושב למשענת ראש נשאר זהה, לא?
שואלת כדי להבין..
אולי באמת אשחק עם זה קצת ואנסה לראות
עם הגובה של המשענת ראש?
אם עיקר הנפח הוא המטפחת, פשוט תורידי לבובו.
זה לא הכי אסתטי, אבל זה מכסה… ולא דורש מי יודע מה תכנון מראש
ודאגנו למשפחה של האבא לדירה באיזור לשבת כדי שיהיו בברית בשבת בבוקר
ארוחות שבת צריכות להיות יחד כמו שבת חתן?
או שצריכים להיפגש רק בברית מילה?
ואם הם צריכים להביא לעצמם אז צריך לדאוג להם או שיביאו גם לפלטה , כלים , מיץ ענבים/יין
בדרכ לא נהוג לאכול בדירה אם זה של משפחה אחרת בלי תיאום מראש
בבריתות בשבת
היה אירוח לכל הסעודות למי שהגיע מרחוק
ובסעודה בבוקר הזמינו עוד אנשים שגרים קרוב
וגם עשינו קידוש אחרי התפילה לכל מי שהשתתף בברית
בקיצור הילד חגג בר מצווה בגיל 8 ימים בגדול.
אבל זה תלוי גם בכמה אנשים מדובר, ציפיות שלהם, ציפיות שלכם..
ולא עקבתי, מזל טוב?!
לפחות כך אצלנו
הזמנו אנשים ודאגנו להם לדירות ואכלנו כולנו יחד את כל הסעודות.
שאלתי בשביל בת משפחה
כי תהינו דיברנו לא חשבתי שבאמת מברית זה הופך לשבת חתן
עכשו אני מבינה שבאמת כך נהוג תודה לכן 💚
המזל שלנו היה שזה היה בן בכור, אז הסבתות די ארגנו וגם שילמו הכל. ובסוף צחקו שהן ארגנו את הברית ושאנחנו נתכונן לבר מצוה... (הברית הייתה בשבת קצת מאתגרת לאירוח).
רק אציין שב"ה הבר מצוה גם אחרינו. שבת מאתגרת ומלחמה...
ב"ה שמתעסקים בשמחות!
פעם ראשונה עשינו כל הסודות משותפות.
בפעמים הבאות שזה קרה הכרזתי שזה קשה לי כיולדת (גם להשתתף בשלוש סעודות עם כולם... היה לי ממש מתיש) אז אמרתי שמבינה מי שלא יכול לבוא.. אבל אנחנו רק מארגנים סעודת ברית בבוקר.
בפועל כמעט כולם הגיעו והתארגנו בעצמם לשאר הסעודות
מזל טוב!
וזה באמת קשוח
כאן במקרה ההורים שלי ממש מעורבים, לאחותי נשאר רק להנות מהרעיון
יצא לי להיות בתקופה האחרונה ב2 בריתות כאלה
אחת של ילד מס 13 ואחת של הבכור
מדהים השוני בארגון חחח
אצל הילד ה13 האורחים היו רק הנשואים וסבא וסבתא
ומי שהכין את האוכל וארגן הכל היו בני המשפחה (הבנות הרווקות ואנחנו הכלות)
אצל הבכור הזמינו עולם ומלואו
משפחה של 2 ההורים, חברים וכו'
ומי שארגן הכל היו ההורים של ביולדת ובעלה בחלוקה חצי חצי
ב2 המקרים ליולדת לא נתנו לעשות כלום....
מעניין מה יהיה אם אני אלד בשבת🤭
להזמין חברים זה אובר אלא אם כן בא להם חפלה ויש תקציב 🙂
כאן זה משפחות דיי צעירות
ולכן הכל שונה
בילד 13 אני מניחה שגם המשפחה הגרעינית לבד היא גדוד בפני עצמו 😂
אבל זה בהחלט היה אובר
הזמינו אותנו ברגע האחרון כי היה מקום פנוי וזרמנו...
זה גם כלים
ופלטות
ומקום לאכול
ולהשאיר נקי אחרי הארוחה
ומקרר לשמור את האוכל.
לא בהכרח שמשפחה שמשאירה דירה לשבת מתאים לה שיעשו אצלם סעודת שבת וישתמשו במטבח ובמקרר ובפינת אוכל (לא מדברת על קפה ועוגה בקטנה שזה הגיוני).
אחרי לידה לעשות את כל הסעודות משותפות למרות שהגיעו די מעט מהמשפחה.
עשינו את הסעודה של הברית משותף, ו 2 משפחות שהגיעו התארגנו לארוחת לילה לבד, סעודת שלישית לקחו שאריות של לחמניות וסלטים ואכלו בדירה שארגנו להם.
למזלי הם שאלו מעצמם אם אני רץמעדיפה לאכול לבד או ביחד. ככה שזה מאוד הקל עלי שאני לא הייתי צריכה לבקש
אני מכירה כאלה שמזמינים את כולם ודואגים לשינה וסעודות לכולם, וכאלה שדואגים רק לשינה/סעודות ואומרים לאורחים לדאוג לעצמם לשאר, ורק מי שמסתדר מגיע
לא בטוחה שאני לא אעשה כמוך
בורה בנושא ורוצה לקנות
מה חשוב לבדוק? דגמים מומלצים?
ןממליצה בפה מלא
לקחת קודם ממישהי אחרת
ולנסות *בבית שלך*
אולי תחשבי אחרת אחרי זה..
קניץי דרימי 14
התלהבתי אבל תכלס=לא חושבת ששווה את ההשקעה
זה לא כמו שטיפה. אבל לשטיפה הייתי מגיעה פעם בשבוע, עם השואב מעבירה כל יום, גג יומיים, עוזר בליכלוכים נקודתיים והבית הרבה יותר נקי מאז שיש לנו אותו.
יש לנו של רובורוק f25
יש להם כל פעם דגמים אחרים במבצע של ה200 דולר
הפונקציות החשובות הם
1. חיי הסוללה במהלך השימוש
2. עוצמת השאיבה
3. גודל המיכל
4. שיש לו קו אפס כך שמגיע אוב לפנלים
5. ניקוי וייבוש עצמי.
כל שאר הדברים זה גימיקים נחמדים
אבל לא באמת משפיעים על האיכות וסתם מעלים בגלל זה את המחיר.
רובוטי אין לי המלצות.
מצטרפת להמלצה של אנונימית לקחת ממישהי אחרת, יש כאלה מאוהבות במוצר ויש כאלה שלא מבינות על מה כל ההייפ
אני אישית, בתור שוש אמא לשניים מרוצה מהדרימי 14
מדגישה שזאת אני כי יש כאלה ראו את ההמלצה קנו ולא התחברו
בגלל זה מדגישה את זה
מצד שני יש מלא שקנו ואהבו.
השירות של דרימי, לא משהו. יצא לי לנסות פעם אחת להגיע אליהם וקצת הסתבכתי (בפעם אחרת שכן הצלחתי הם היו ממש נחמדים ועזרו לי במקום). בשני הפעמים לא היה מדובר בתקלה אלא בנורה שנדלקה ולא ידעתי מה לעשות
המכשיר עצמו? עבורי הוא מעולה.
לא נעים להגיד אבל הוא מחליף אצלי שטיפה והבית לגמרי נקי. עבורי זה מספיק, יש כאלה שאולי לא מספיק להן.
שירותים אמבטיה שיש חלונות עושה עם סבון וגורפת עם הדרימי. אני משתמשת בו בתדירות של בין פעמיים לארבע בשבוע, הוא מתמודד מעולה עם לכלוך בדירה של 4 אנשים.
ארוחת ערב צלחות עפות באוויר והדרימי אוסף הכל מצוין.
מוצאי שבת, טינופת של שבת - כנל - מתמודד יופי.
קניתי אותו, אחרי פסח יהיה לנו שנתיים.
יצא לי בתקופה הזאת להחליף שלוש או ארבע פעמים - את המכשיר קיבלנו עם שניים ואת השלישי רביעי קניתי באלי אקספרס. חומר ניקוי אני לא משתמשת במקורי, אבל שמה ממש ממש קצת. אם שמים הרבה חומר זה יכול לפגוע במנוע.
אם את גרה באזור ירושלים, בשמחה תקחי ממני לכמה שעות - תזהרי לך אם לא תחזירי מייד. אני חייבת אותו לידי.
יש חוק במדינההמקוריתלכל מוצר שקונים משם יש תעודת אחריות. לשנה אחת לפחות זה בטוח
יצא לנו להחליף 3-4 פעמים את הרולר ואת הפילטר. בקניית המכשיר מקבלים שניים מכל דבר.
בהמשך קנינו את החלפים בכמה עשרות באלי אקספרס.
אחרי שהרולר נמצא בשימוש הרבה זמן, מרגישים שהניקיון פחות איכותי ואחרי ההחלפה שמים לב להבדל.
מברכת אותו כל יום
לא ממליצה על הדגם שלי כי יש כבר הרבה יותר מתקדמים בשוק, בהזדמנות אשדרג בעז"ה …
חרף הייתי אדם די משכיל בניקיון אני ממש פרימיטיבית שוטפת את הבית עם סמרטוט.
אין לי מושג מה הצרכים, שלחתן אותי לבירור מעמיק
תודה לכל העונות
יש לי המלצה על שוטף שואב ידני
אוטמטי יש לי דיס וגם המלצה חיובית השאלה כמה את רוצה להשקיע
שוטף שואב ידני יש לי את הדרימי h14 pro dual
שימי לב שיש h14 שהוא לא פרו אני לא ממליצה עליו בכלל מהמון פרמטרים (טווח שאיבה לא 180 מיכל מים קטן עוצמת שאיבה ועוד)
יש לי אותו כבר שנתיים ואני מרוצה מאוד היום כבר יצא h15 אבל אין לי ניסיון בו..
לגבי רובןטי יש לי xiaomi x20 אני פחות מרוצה כי הניקיון שלו ממש לא מספיק בעיני וגם החיישנים שלו לדעתי לא מספיק משוכללים..אחותי לעומת זאת קנתה את הדגם הכי מתקדם שעולה 5 אלף (אם תרצו אבדוק דגם) והוא מנצנץ לה את הבית הענק שלה אז זה כן שווה
אבל- זוג ללא, דירה מפלס אחד (ודי קטנה)
עשיתי לו תזמונים קבועים לחלק מהזמן, ובשאר הזמן מפעילה מהאפליקציה לפי המפה שיש לו של הבית. (נניח- רק סלון, ואז בוחרת איזה סוג - שאיבה/שטיפה/גם וגם, עוצמה וכו).
לנו הוא מחליף גם שטיפה, אם יש כתם חריג אז לפעמים משפשפת אותו ספציפית.
אבל בעיקר ליומיום, מבינה? למי יש כוח לטאטא את הסלון מטבח כל ערב? (מה גם שלפעמים צריך גם להעביר סמרטוט).
לא קניתי ידני כי לא רציתי לעבוד איתו, רציתי שיעבוד לבד.
קנינו דגם של חברה מוכרת אבל יחסית פשוט, אז עלה בערך 2000 לדעתי.
שיקולים שצריך לקחת בחשבון כשיש ילדים- עד כמה זה פשוט להגיע למצב שאין משחקים קטנטנים על הרצפה/שטיח? כתמים רציניים באופן שגרתי?
אה, ואם יש לך שטיח זה משהו שצריך לבדוק לפני שקונים. שלי יודע להרים את המגבים ולעשות רק שאיבה על השטיח. לא כל הרובוטים יודעים. (בידני לא ככ בעיה כי את פשוט לא מנקה איתו על השטיח)
נראה לי שהדבר היחיד שלא מתמודדת זה פלסטלינה דבוקה לרצפה אבל זה גם שטיפה רגילה לא מתמודדת וצריך להתכופף ולגרד...
או פתיתים? סלט ירקות? רוטב?
הכל יורד עם הרובוטי?
אשמח לשמוע אחזה דגם יש לך
צריכה ''להגיד'' לו?
אשמח לשם הדגם
תודה!
אחרת את תצטרכי להתעסק כל הזמן עם ניקוי המברשת והחלקים כדי שלא יסריחו.
אם יש שטיפה עצמית צריך רק כשמסיים לרוקן את המיכל של המים המלוכלכים
יש לי דרימי H14 דואל. קניתי אותו אחרי המון בירורים ובאמת בכל הפרמטרים הוא לוקח בגדול אבל קשה לתחזק אותו לא מסריח וזה מבחינתי לא היה מספיק אישו בשיח לפני שקניתי.
לפני ההריון למדתי איך לתפעל יחסית בקלות בלי שיסריח אבל עכשיו עם ההריון מבחינתי זה מזעזעעעעע
ממה שאני רואה, הטינקו פחות חזק ןדרימי ברוב הפרמטרים לוקח אבל הוא בקלות יותר לא מסריח וזה משמעותי. מה גם שהוא זול היום בהרבה מאשר בתקופה שקניתי אותו
צריך לתפעל את הניקוי כל הזמן?
לראשונה.
אני בסוף יום שימוש שופכת מים מלוכלכים, מנקה את המיכל עם סקוצ' באמבטיה ומשאירה פתוח לאוורור.
המכשיר שלי לא מעלה שום ריח
הבית לפני שימוש בדרימי מלוכלך, לפעמים אפילו מאוד.
ככה שאין לי מושג במה מדובר.
תודה לכל העונות
מכירות את חברת WIZ? היא טובה?
ןמישהי שמעה על שואב מנגב?
ואיך הרובוטים של שיומי?
ילדתי בה כבר לפני חודש
תינוק יפה ומתוק
ילד לא ראשון..
בריא ב"ה!! ככ חששתי והתםללנו שהכל יהיה טוב (ההריון היה תקין ב"ה) סתם היה לי לחץ גדול אולי בגלל שאני כבר לא בת עשרים....
אני אסירת תודה על הבריאות ככ לא מובן מאליו !
אמהמה התינוק לא קל....בעיקר ביום (שוב תודה תודה תודה שבלילות הוא ישן טוב)
ההנקה לא הולכת בקלות מההתחלה הוא גם על הנקה וגם על תוספות.
לא רגוע
לא לוקח מוצץ
נרדם לי רק על הידיים (ובהליכה)
לא אשקר אני מרגישה שהתהפכו לי החיים (כבר שנים אין פה תינוק בבית)
אני מאוהבת בו הוא מתנה ענקית!!
אבל לא קל הגידול שלו
ולא זכור לי כזה קושי אצל אפחד מהילדים
אולי אצל הבכור
לפעמים אני מתוסכלת מאוד לא יודעת מה הוא רוצה
גם הילדים לא ממש יכולים לעזור כי הוא לא ממש הרגע אצל כל אחד
ובכלל לפעמים האווירה בבית קצת עכורה בגלל זה
התחלתי לשמוע מהילדים משפטים כמו
שישן כבר ויהיה לנו שקט
איזה תינוק סיוט
בעצם היה יותר כיף בלעדיו
ועוד כל מיני
בקיצור כל משפט כזה זה צביטה ענקית בלב שלי.
איזה עצות יש לכם בשבילי ?
מה עושים כדי לא להגיע לכאלו משפטים תובנות
ושכולם כולם ישמחו ים המתנה הענקית הזו....
תנוחי הרבה וכמה שיותר
בע"ה יעבור לו עם הזמן.. יש תינוקות כאלה ויש מצב שממש אוטוטו ישתפר
אפשר להיעזר במנשא שמותאם לגיל לידה מדי פעם ויש גם ערסל ניענוח
לגבי האחים לא להיבהל
תגובות אחרי לידה זה ממש הגיוני
בטח אם הוא כרגע לא רגוע
אפשר לדבר הרבה לא בהטפה על הנס הזה
ואיזה יופי שזכינו באח משמח למשפחה
ואיזה יופי שהוא בריא
ואיזה כיף שיש להן עוד מתנה מדהימה כמו שאתם מתנות מדהימות
להכניס לשיח...
ובע"ה לאטלאט יחלחל אליהם
וזה לא לעכשיו כי עכשיו את רק צריכה לנוח זה נשמע כמו בקשה לצומי
וזה בהמשך... לנסות לתת לכל אחד זמן שלך איצו לבד
את בשכיבה /ישיבה ונמצאת רק איתו ומקשיבה רק לו
אפשר גם שוקו ועוגיה
בהצלחהההה
חזרתי לעבודה כעבור חצי שנה רק כי כבר לא יכולתי לשאת את הצרחות שלה. בעלי לא רצה יותר ילדים בגלל הסבל שזה היה, אבל אמרתי לו שאני חייבת תיקון.
עם הזמן החל מגיל שנתיים זה התמתן.
היום ב"ה היא כבר בת 9, ילדה מהממת רגישה ברמות, כנראה שהצרחות היו חלק מהרגישות הזו.
אני עוד בתחילת הדרך שלי
אז לא יודעת כמה הניסיון שלי יתרום
אבל מעבר לסבלנות
אולי לבדוק אם יש קושי ספציפי שאפשר לתת לו מענה ולהקל
שפת התינוקות דנסטן כדי להבין את הצרכים שלו יותר
אוסטיאופתיה לגרעפסים/גזים
יועצת הנקה שתעשה סדר
יודעת שאני גיליתי שיש דברים כאלה שיכולים ממש להקל! ולא הכל זה רק לחכות שיגדל...
וכמובן חיבוק גדול לך!
זה לא נעים לך בבטן/ קשה לך להירדם כי אין לך מוצץ/ היית רוצה להצליח לינוק יותר טוב ופחות לקבל תחליפים- לגלות אמפתיה לקושי שלו כשהוא בוכה. מאמינה שעם הזמן גם הילדים יתפסו את נק' המבט הזו.
בנוסף, אפשר להגיד להם אם שומעים אותם אומרים משפט צובט כזה, נכון, היום לא קל לו, אבל כשתעבור התקופה הקשה שלו ואולי אפילו רק עוד 10 שנים, אתם פתאום תראו איזה כיף לנו שיש לנו אותו. ובלי להילחץ. זו דרך ישירה ונורמלית של ילדים שלא רוצים להתמודד עם אתגר, וזה בכלל לא אומר שהם לא אוהבים אותו ושמחים בו, אפילו אם הם עדיין *באמת* לא מרגישים אליו אהבה ואחוה.
חיבוק, נשמע מעייף ומתסכל בהחלט גם בשבילך 🤍
להתחיל עם הבנה
שתינוק זה לפעמים סיוט
ולגיטימי להרגיש שיותר טוב בלעדיו
כנות והכלת רגשות
זה הצעד הראשון לחיים טובים
אחרי זה אפשר לחשוב על הקלה/ פתרונות
וזה גם טוב שהם מדברים את זה שקשה להם. זה בסדר שיהיו משפטים כאלו.
הייתי ממליצה דווקא להיות אמפטית כלפי משפטים כאלו- "וואי זה באמת קשה שהוא בוכה הרבה" אפשר לשתף אותם שגם לך קשה.
ומצד שני בזמנים רגועים כשהם לא עצבניים עליו. אפשר לשתף אותם שזאת תקופה קשה עכשיו ועם הזמן הוא יגדל ויחייך, ויהיה מתוק וחמוד.
וגם לשים דגש על המתיקות שלו גם עכשיו. איך הוא תופס עם האצבעות הקטנות שלו. והחיוך הרפלקסיבי החמוד. וכשהוא ישן אפשר להראות להם כמה הוא מתוק.
אני מכירה את התחושה הזאת שהחיים התהפכו. חוויתי את זה אחרי הלידה הראשונה וזה ממש ממש לא קל. תני מקום לקושי הזה. תחמלי על עצמך בתוך הסיטואציה המורכבת. זאת לא כפיות טובה שקשה לך עם תינוק מאתגר, גם אם ברוך ה' הוא בריא והכל בסדר. ובעזרת ה' עם הזמן הוא יסתגל לעולם והכל יתייצב מחדש. אבל זה יכול לקחת חודשים.
וטיפ קטן פרקטי שמאוד עזר לי- להשתמש הרבה במנשא. אצלי זה ממש הרגיע והרדים בגילאים הפיצים.
וחוץ מזה- להקל על עצמך בכללי איפה שאפשר. זה הגיוני להוריד סטנדרטים במשך תקופה משמעותית אחרי הלידה. אחרי אחת הלידות שלי השתמשנו בעיקר בחד"פ במשך 5 חודשים עד שהרגשתי שאני פנויה לחזור לשטיפת כלים.
בהצלחה רבה!!! בעזרת ה' שישתפר בקרוב!
באיזה גיל היה הילד?
היה בקע דו צדדי או חד צדדי?
איך עליתם על זה?
כמה זמן עבר מאז שגיליתם עד הניתוח?
איפה ניתחתם? לקחתם רופא פרטי?
איך הייתה ההתאוששות?
עוד מידע שאני צריכה לדעת?
תודה מראש
רק בריאות אצל כולן.
סליחה שמאנונימי, לא מעוניינת שיהיה אצלי בניק, בטח תזהו אותי לפי סגנון הכתיבה
בגיל 5 שבועות ראיתי נפיחות באזור.
לקחתי אותו לרופאת ילדים שאבחנה בקע והפנתה לכירורג.
הכירורג אישר את האבחנה והפנה אותנו לניתוח.
הניתוח היה בגיל 4 חודשים, בבית החולים שערי צדק.
לא לקחנו רופא פרטי, דרך הביטוח המשלים בתקופת חולים יכולנו לבחור רופא ועשינו אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.
ההתאוששות היתה בקלות.
בעיקרון זה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה אחר הצהריים, נשארנו לילה אחד לאשפוז ושוחררנו על הבוקר.
למחרת הניתוח הייתי איתו בבית, והוא היה בסדר.
יום אחרי זה כבר הלך למסגרת.
נראה לי שלא היה צורך במשכחי כאבים.
במקום של ניתוח היה פלסטר שירד אחרי כמה ימים, ולא הצריך טיפול.
שבועיים לפני הניתוח הגענו לבית חולים לטרום ניתוח.
ביום של הניתוח, אמרו לנו להגיע בשעה 13:00 ושיהיה בצום 4 שעות לפני זה (הזמן של הצום תלוי בתזונה. בהנקה צריך פחות זמן).
בפועל הניתוח היה רק בן 15:00, וכשהגעתי אמרו לי שאפשר לתת לו בינתיים קצת מי סוכר (לא דאגו לתת לי, והבאתי לו לבד מהעמדת קפה במחלקה).
לא נתנו לנו מקום להיות עד לניתוח. (תכננתי לשאוב בינתיים אבל לא היה לי איפה).
אחרי הניתוח הייתי איתו בחדר התאוששות, ואז הגענו למחלקה. הוא בעיקר ישן בהתחלה.
שרציתם? היתה המתנה ארוכה? מדובר על ד"ר ירון ארמון?
עשו ניתוח לפרוסקופי או רגיל?
עם ביטוח מאוחדת שיא.
כן, אצל ירון ארמון.
קבענו דרך הזימון תורים, ושם נתנו לנו לבחור רופא.
נראה לי חיכינו בסביבות חודש וחצי.
הם עושים יום מרוכז של ניתוחים אולי פעם בחודש.
זה היה לפני 6 שנים, לא יודעת אם משהו השתנה.
היה חתך אחד קטן, לא יודעת איך זה מוגדר.
לא לפרוסקופי.
אני בלאומית אז כנראה שונה
המליצו לנו גם על ירון ארמון, מקווה שיסבסדו לנו את הניתוח בשר"פ.
אצלנו מדובר על ילד גדול
הבנתי שלרוב זה אצל תינוקות שאז זה מולד או אצל מבוגרים.
הרופא היה קצת מופתע שזה הופיע פתאום.
ואני נלחצתי.....
הידע עוזר לי להרגע...
תודה על המידע, עזרת לי מאד.
כמה זה ילד גדול?
כשהבן שלי עשה את הניתוח היה אחרינו בתור ילד בן שנתיים בערך.
לא זוכרת מתי גילינו, עבר את הניתוח בגיל שנה וחצי בשניידר, אשפוז יום. התאושש בסדר גמור, כעבור יום או יומיים כבר הרגיש מצוין
עכשיו אני רואה שאת שואלת על ילד גדול יותר...
