איך שכחתי עד כמה זה כואב?! הלידות שלי כ"כ ארוכות,שפעם ביקשתי שיחתכו אותי מכל כיוון וגם בלי הרדמה,רק שיצא כבר
דבוריתמק"רבדיוק.
זו תהיה לידה שישית, ותכל'ס אני כבר לא זוכרת מה בדיוק חשבתי בלידות הקודמות... (זוכרת שבלידה הראשונה היה שלב שבו הסתכלתי על הזריחה דרך החלון, ואמרתי לעצמי: "אז זה היום שבו ייוולד המתוק שלנו. זה התאריך שלו..." נראה לי שבלידות אח"כ כבר היה לי פחות זמן/פנאי לחשוב...)
בכל אופן, כשדמיינתי לעצמי את הלידה הקרובה (שאני מאוד מקווה שתתחיל בצירים, ובצירים ברורים שברור שהם מובילים ללידה) - נראה לי שהיו כל התחושות הנ"ל שפירטת... וגם: "רגע, הבית מסודר מספיק? אני יכולה לעזוב אותו בלב שקט לפני שאפנה את מקומי לזרים ש'יפלשו' אליו כדי לעזור עם הילדים?"...
כשהכאב מתחיל להיות כואב ממש אני בד"כ די מטושטשת, ולא כ"כ חושבת מחשבות ברורות...
שרשור מעניין!
️ 
ומאיך שאחווה אותם...
נכנסת לחדר ניתוח, הקור המזעזע הזה
וחושבת "למה עשיתי את זה לעצמי שוב??????"
שוכבת על שולחן הניתוחים ומתפללת שרק אצא מזה בשלום אני רוצה לחיות....
שאני בהתאוששות אני כל הזמן צובטת את עצמי לראות שזה אני ואני בסדר
ואצלי זה לא עובר כ"כ מהר
בדיוק! הראש נהיה למטה כבר מההתחלהמק"רבעיה רצינית שככה זה כאב
זה איכשהו שווה הכול, למרות שגם לגדל תינוק (וגם כשהוא גדל לילד) זה לא תמיד פשוט...
אשתו שלורגע אחרי לידה רוב הנשים יגידו שזו פעם אחרונה שהן עושות את זה,
תשאלי אחרי שבוע-חודש-שנה, התשובה לרוב תשתנה.
זה כואב, אף אחד לא יגיד לך שלא,
אבל זה כאב ששווה את זה.
ולומדים דרכים גם להקל מעט על הכאב ולהתמודד איתו.
זה שוב לעצמי..
ממש זוכרת בבירור.
זה היה השלב שלפני האפידורל שכבר ממש בלתי נסבל. פתיחה 6 בערך לידה ראשונה.
בהתחלה שמחה והתרגשות
אח"כ כאבים והתכווננות נפשית ללידה ולפגוש את המתוקי תפילות להשם שיהיה בסדר
אח"כ כבר שלב של התכנסות והתמקדות בכאב בכל ציר
אח"כ שלב של צעקות וצרחות בכל ציר
ואז היה השלב שחבתי - אני לא עושה את זה שוב
אח"כ 0 אפידורל - וואי איזה עייפות. התרכזות בגוף ובמה שעובר עליו ועלי
אח"כ שלב הלחיצות - התרגשות, מאמץ גדול מאוד, בכי שאני לא מסוגלת, תפילה בקשה, וכו' - היו שם הרבה רגשות
כשיצא סופסןף - הלם, שמחה גדולה!
בהתחלה - שמחה, התרגשות,
(חיבוקים, כי עוד רגע אסור)
למה שזה יקרה היום, אם עד עכשיו זה לא קרה?
זה באמת זה? תמיד לוקח לי זמן לזהות, אני יותר מרגישה שצריכה לשירותים שוב ושוב.
אז הברית תצא ביום זה וזה....
אחרי, כשיש כאבים מטורפים, זה בעיקר:
מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשנכנסתי להריון????
אין דרך חזרה!!!
רוצה האפידורל הרגע!!!
לוחשת שוב ושוב את שיר המעלות מאין יבוא עזרי, לא מצליחה להיזכר בשום תפילה, ושום שם שרציתי להתפלל עליו, רק מאין יבוא עזרי
תצא כבר!!!
נוווווווווווווווווו, תצא כבר!!!!
בסוף - אושר עילאי, תחושה של נס עצום, ואפיסת כוחות.
שלומצ', כמה שזה קשה וכואב זה גם חויה רוחנית מדהימה,
ותחושה של שותפות למעשה בראשית,
וגם - ישוכחים את הכאבים, לא זוכרים בדיוק את העוצמה של זה.
מעצבן אותי שכל פעם שיש ביקורת על דברים שהמדינה מסבסדת לאנשים עם הכנסה נמוכה, ישר קופצים ואומרים שהמדינה מעודדת אבטלה.
לדוגמה ראיתי עכשיו בפייסבוק מישהו שהתעצבן על מחיר מלא שהוא משלם במעון כי הוא לא זכאי לדרגה, והתעצבן שהמדינה מעודדת אבטלה וכמובן שרוב התגובות לכלכו על הממשלה וההתנהלות שלה.
עכשיו כמו שכולן יודעות, הלוואי והיה אפשר להישאר בבית ולקבל דרגה במעון. אפילו הארכת חופשת לידה שמגיעה לנו על פי חוק!! אנחנו לא יכולות להינות ממנה כי נשלם דרגה מלאה...
אני בחרתי להרוויח כמה שאני מרוויחה?? כולם חייבים לעבוד בהייטק ולהרוויח 40-50 אשח כדי שלא תבכו למה רק לכם מורידים הרבה מס מהמשכורת? תגידו תודה על מה שנשאר לכם אחרי המיסוי כי אנחנו גם את זה לא מרוויחים.
אתם חושבים שאנחנו מביאים ילדים רק כדי להנות מעוד 400 שקל בחודש של נקודות זיכוי?
לא בחרתי את המקצוע שלי, ולא את כמות הילדים שלי רק בגלל שיקולים של הטבות מהמדינה! כאילו זה בכלל משתלם פחחח...
זהו, שחררתי 😁
אלא על כך שבהרבה הטבות הקריטריונים נתפרו בדילים עם המפלגות החרדיות ככה שהם אלה שיעמדו בהם.
ואגב הם מיטיבים גם עם ערבים ואכן יש כפרים שלמים שמצביעים למפלגות חרדיות כחלק מדילים שהם ידאגו גם להם
שבוע הבא אני אמורה להתחיל מעקב גדילה פעם בשבועיים, בגלל עבר של עוברים קטנים.
זה אולטרסאונד אצל טכנאית.
בפעם האחרונה שהייתי אצל הרופא, הוא אמר שאני אשלח לו פניה באפליקציה והוא יוציא לי הפניה.
שלחתי לו פניה, אבל יש סיכוי שהוא לא יענה לי עד התור.
הוא מקבל בימי ראשון, אבל השבוע היה חג ושבוע הבא זה ערב חג.
בעיקרון הוא עובד גם בימי רביעי במקום אחר, אבל השבוע כתוב שהוא לא יהיה, ושבוע הבא זה כבר יהיה אחרי התור.
לא יודעת אם הוא יענה לפניה בזמן אחר.
יש לי הפניה זהה שכבר השתמשתי בה לפני כמה שבועות.
מישהי יודעת אם אני יכולה להשתמש שוב באותה הפניה (היא עדיין בתוקף), או שאני חייבת הפניה חדשה?
אם אני אדפיס את ההפניה מהאתר, יוכלו לקבל אותה?
אני יודעת שבמעקב זקיקים אפשר לצלם את ההפניה ולהשתמש בה כמה פעמים, אבל לא יודעת איך זה באולטרסאונד אחר.
אם אין אפשר, יש לי דרך להוציא הפניה דרך מוקד הריון ולידה הטלפוני?
בקופת חולים מאוחדת.
אשמח אם מישהי יודעת.
אני ככה עשיתי כמה פעמים
במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן
אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.
אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה
תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות
השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.
מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר
אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.
מקווה שידעו לענות לי.
אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...
אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.
אני אנסה מחר להתקשר ולברר.
מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...
וגם לי יש את המספר שלו.
אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...
הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).
אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.
ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.
הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.
אבל עכשיו הוא לא זמין.
והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.
קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.
יש לזה כללים.
לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות
אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.
לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.
עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..
במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,
אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.
וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.
זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..
מקווה שתסתדרי!
והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)
ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב
בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.
אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.
זה לא מעקב של הריון בסיכון...
עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב
יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35
בשבוע 23.
בהריון יחיד.
כשבינתיים הכל תקין.
ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.
אמהלהאחרונהרק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.
כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.
אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.
קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.
התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.
לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.
ננסה מחר בבוקר.
ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.
ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.
שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.
היינו אמורים לקחת לחוג "רובוטיקה" אבל טעינו והגענו לחוג "אלקטרוניקה" והילד אותו אנחנו מייעדים לגדולות (כיתה א') נכנס לזה ואהב (אוהב לחקור ולהבין איך דברים עובדים) ואבא שלו דיי טוען שהילד מתלהב ורוצה, אבל הרובוטיקה יותר עדיף בעיני (יותר נחשב, יותר מתקשר לי עם הייטק ושכר גבוה ופיתוח בעוד שאלקטרוניקה נראה לי מעשי ופחות זוהר כמו איזה איש כפיים בצבא או פחות מכגיס) וגם לרשום לשני חוגים זה טו מאצ'.
סתם יודעת שזו דילמה סופר מטופשת, אבל קצת מבאס, הילד התלהב אבל בעיני זה אפרורי ולא מושך. יודעת שאלוהים גדול וזו רק התחלה.
שקדי מרקלדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..
אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.
אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות
ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.
למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.
הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?
חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)
כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️
איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?
אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....
ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?
אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....
(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)
באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים
ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום
וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי
הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....
והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.
ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.
זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר
ממתקיתהעיקר שהילד נהנה וטוב לו.
לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.
אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI
העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.
אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך
זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.
אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅
ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.
תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.
הילד נהנה ומתפתח? נהדר.
ואז את תראיגם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם 
למקצוע שלו לחיים.
לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.
והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.
אל דאגה...
והניחי לו לנפשו.
ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים
הבן שלי התחיל כיתה ב'.
הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.
הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.
יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.
בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.
הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.
יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).
בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.
לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.
דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.
אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.
בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.
המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.
קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.
אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.
בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?
האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?
או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?
איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?
אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.
אז בגדול -
העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.
שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -
מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע
לאיתור קשיים וטיפול בהם.
בהצלחה רבה!
אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.
כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.
הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.
הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.
הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.
ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.
אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.
לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.
מה זה אומר
שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות
למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים
מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה
את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.
(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)
לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.
מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.
בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .
אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃
את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..
וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.
לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.
היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.
שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.
אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.
אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.
יש לקות שנקראת דיסגרפיה.
הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.
אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...
אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.
הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.
זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.
הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.
בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.
נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.
כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.
אבל אני ממש לא מומחית בעניין.
בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...
כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.
אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...
אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...
בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.
כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.
לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.
כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).
ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).
בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.
אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.
מחכה שהמורה ימלא שאלון.
הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.
תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת
בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.
ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.
או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.
זה לא עזר.
היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.
מה יכול לעניין ילד בן 7?
לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
לכתוב "מנהג רווח" מול "מנהג פחות רווח" בהלכה.
לא הצליח משום מה לערוך.
בכל מקרה, מרגישה ווייב של כעס/תוקפנות מצידך וחבל, זה לא נעים.
שיקפתי בצורה עניינית את הידע שאני בררתי ובעיניי אין שום מקום לזלזל באף פוסק גם אם את לא הולכת על פיו. מאוד צרם לי איך שהתבטאת כלפי פניני הלכה ומשפט שמתחיל "עם כל הכבוד" הוא כמעט אף פעם לא משקף מתן כבוד אמיתי. כבוד תלמידי חכמים חל גם כלפי מי שלא הולכים לפי פסיקותיו.
בין אם זה מפריע לך לשמוע או לא- רוב הדעות בהלכה אומרות שצריך לצום אם לא מניקה או בהריון. העובדה שיש על מי לסמוך בשיטה המקילה שהם בהחלט גדולי דור כמו הרב עובדיה- לא סותרת שזה עדיין לא רוב הדעות. ואין שום בעיה עם זה... ככה זה בעולם ההלכה. אבל יש אנשים שמעוניינים ללכת על פי דעת הרוב וראיתי לנכון לציין את זה.
ואם לא שמת לב, כתבתי שלא כולן הולכות על פי פניני הלכה, אבל הרבה מהציבור הדת"ל בהחלט כן.
אבל זה בכלל לא הפואנטה.
העניין הוא שכל אחת צריכה לבדוק לפי הפסק שלה. לצורך העניין אני מכירה המון אשכנזיות שלא צמות כי חושבות שזה כלל גורף (כמו שאני חשבתי! עד שבדקתי) לא לצום עד שנתיים אחרי לידה. ברור שיש אשכנזיות עם היתר לכך אבל זה דורש בירור.
ניסיתי הכל
כותבת מאנונימי מחשש לאאוטינג כי שאלתי מלא
יש לי שיער יחסית חלק והכל גולש
סרטים, בובו.... הבובו בדרך כלל יש לו גם גבעה מוזרה כזו למעלה וזה מכוער
יש למישהי רעיון???
לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.
תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.
ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.
פטנט לבובו עם סרט סילקון.
לדעת כדאי לנסות
יותר מבלי כלום
זה נמשך אחורה
אז היו לי כמה בריתות שכמובן דרשו מוהל קטרינג וכו וכו...
וברור שזאת השקעה כספית ועשינו אותה בשמחה.
השאלה שלי היא כזו-
כמה זאת חובה להשקיע לבנות?
תכף בעזרת ה אלד בת
ואלה לאחיות שלה לא השקעתי
בגלל שיש לי הרבה אחים בנים,אז בחג שאחריי הלידה כגון -פסח ,סוכות, חנוכה -יצא גם עכשיו.
גם ככה כולם נפגשים אצל ההורים.
אז יש לי מניין שמרגישה בנח כי אחים שלי " להגומל" מכינה מאכל כלשהו )תמיד יש גם ככה אוכל.
מספרים על השם של הקטנה וזהו.
תכלס לא מספיק נכון?
מה הייתי רוצה?
הייתה לי אחות שעשתה ארוע כמו ברית אומנם חיכתה הרבה שנים ואני לא אבל זה מיוחד...
קידוש -הבית כנסת רחוק ובעלי לא אוהב להיות במרכז העניינים....
ארוע נשים בבית?יש לי סלון מאוד קטן.
כאילו לא נעים לי שבגלל שזו בת אין ארוע מכבד וגדול ורשמי.
וגם כל האמירות שזה חשוב ממש. לא יודעת.
מה אתן עשיתן לבת?
מה אתן חושבות?
בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.
ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.
אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.
תעשי מה שנוח לך ונכון לך.
לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.
לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.
ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.
גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)
ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי
וזהו
היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה
יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות
אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי
עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.
אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.
מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.
בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.
בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה
אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...
(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)
רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.
אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.
מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד
תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה
תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה
תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)
תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו
תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)
שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד
ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.
הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.
יש למישהי ניסיון?
או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?
הריון חשוב לי מאוד
ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד
אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.
ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.
כי עלול להיווצר זיהום
וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'
שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.
אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!
אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.
בשורות טובות
תרגישי טוב
אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.
לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...
כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...
יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...
חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...
מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.
יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.
במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.
בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.
אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...
אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...
עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.
ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה
מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות
אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.
תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.
והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.
יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.
ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.
ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.
אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.
הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה
אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.
ככה היה אצלי לפחות.
מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.
אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.
אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום
הייתי גם בסרט הזה
יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏
היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים
ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט
כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..
וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..
פה באישי אם תצטרכי 💕
של עוד מי שפיר
החששות והעבר.
אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...
בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים
ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....
אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא
לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....
בהצלחה יקרה
וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו
מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם
דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.
אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!
יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך
(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )
המון הצלחה!
בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)
אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.
אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.
אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים
ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק
אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)
ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן
גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)
