מרגישה שרוב הדייטים שלי נפסלים על קטע דתי.
חזר בשאלה , לא סגור על עצמו, מרגיש שהוא לא 100% בדת או סתם פשוט לא ברמה שאני מחפשת מבחינה דתית וכל פעם זה נגמר ככה.
בכללי יש לי תחושה שאנשים כבר סתם מגדירים את עצמם בתור דתי תורני, אני כשהתחלתי לצאת הייתי בטוחה דתי תורני זה אחד עם כיפה, שלוש תפילות, ציצית, נגיעה וקביעת עיתים. אך למרבה ההפתעה הסתבר לי שממש לא וכל אחד מפרש את זה אחרת.
ה' רוצה שנתקרב אליו והוא ישפיע עלינו מהאור שלו אך נראה שככול שאני מתקרבת האור מתרחק ומקבלת רק רע, לפחות מהעיניים שלי.
אני יודעת שאומרים אמונתך בלילות – האמונה נמדדת בחושך, אך נורא קשה להמשיך להאמין שיבוא משהו טוב ולהמשיך להיות אופטימית.
כל פעם אני אומרת עכשיו זה זה. עכשיו ה' באמת יראה לי שהוא איתי, וזה קשה כל פעם להתאכזב מחדש. עוד אחד שאפילו בקושי מתפלל.
בסופו של דבר אני רוצה משהו חיובי אז למה לתת לי אנשים שכל כך רחוקים ואפילו יכולים לדרדר אותי. אני עושה את כל ההשתדלות מבחינתי וכל פעם אומרים לי הוא ממש צדיק. ואני מתאכזבת לגלות שאפילו דרך ארץ אין לו, זה קשה כי אני לא רוצה להתפשר על הדת.
אשמח ממש לתגובות איך להמשיך להאמין שה' רוצה בטובתי, כי לפעמים אני מרגישה אולי אני מחפשת משהו שלא קיים ואני כן צריכה לבוא יותר פתוח ולא לפסול על דברים שמפריעים לי מבחינה דתית.
