במחשב שלי יש פתקים נדבקים,
בשכבות
היום יש 32 בערך.
אני רוצה לשחרר אחד:
טעיתי
זהו, ככה פשוט.
בלי מילים נרדפות
ומשחקי צללים
ואותיות.
טעיתי
וזהו,
יש כאן דממה
ומחשבה
ורצון
אבל,
טעיתי
ושום דבר לא משחק לה,
לאמת הפשוטה
שטעיתי
כמו שעון שמהבהב ביום
מספר אותו הסיפור
וכל דקה או שלוש
שוב, מעיר
כי
טעיתי
וכאב
על כל הבחירות
שיכלתי לבחור
ובחרתי,
כן. בחרתי
להמשיך לדהור
וטעיתי.
ומרוצים וחיים
שבחרתי לחיות ושכחתי
לא,
הדחקתי.
רציתי אחרת
רצתי אחרת.
וטעיתי.
כמו פלורוסנט
שטרם כבה לגמרי
כבוי, שקט.
מאיר, כבה.
מאיר
טעיתי
ושוב.
כמו גיהוק שנאחז בריאות
שותק
וכמעט שעבר
ואופס.
סורי, שוב
טעיתי
וכואבת בי הבטן ויש בי בחילה
ורק אני והאמת הפשוטה
וטעיתי
זה לא מושג שקשור לעבר
וטעיתי
עכשיו
רגע שנאחז בטעות.
ביום הזה ובתקווה שהלכה
איך פעם הבנתי, הייתי בטוחה
שטעויות אפשר להפסיק
שיש מחול שדים שאפשר לעצור.
וטעיתי
ותהיתי
ותעיתי
וטעיתי.
ואולי
עוד יבואו מילים
וימים
שאפשר לתקן
ועם הרבה עבודה
ומעט מודעות
וטעיתי.
הי, גם לי!
)