שעשו, מעניין כמה זה דומה לספר.

מעניין, אבל לא מאוד

הם באמת חיו כולם שם בוינה בזמנים חופפים כל כך?

ברוקה, פרויד, ניטשה ועוד

 

או שזה פרי דמיונו של הכותב?

הגיוני שפרויד וברוקה לא היו קשורים, אבל מעניין אם הם יכלו להיות 

שפורש את כל תורתו של פרויד, הזדהית יותר עם תורתו של פרויד או של פרנקל?

אבל זו אחת השאלות הקשות

אני מזדהה עם פרנקל

וחושבת כמו פרויד.

 

 

אם מה שהתכוונת, אבל אני אמרתי שאני מזדהה עם פרנקל רק כי בתור אדם דתי אני חייב לחשוב כך, אבל מדבר אלי הרבה יותר פרויד.

לגבי הרקע, כן,אאלט חיו ביחד פחות או יותר ברקה מת ב1880 ופרויד חי מ1860 בערך עד תחילת המלחמה.

בשכל, פרויד צודק.

ברגש, רוצים למצוא תירוץ למה להסכים עם פרנקל

 

 

 

(נ.ב.ב. אני נורא רוצה לדוגמא להסכים עם המשפט בחתימה שלי, בשכל יודעת שהוא די שנוי במחלוקת)

(זה העדיפות של החתימה שלי, אי אפשר שלא להזדהות, באסה שזה אפילו לא פרנקל עצמו)

הוא יוצא מנקודת הנחה שאין אלוהים וכמו שהגשמנו אותו ככה גם הרגנו אותו ואם לא מצליחים להתנתק מהרובד הזה זה יכול לערער. אבל חוץ מזה יש נקודות קטנות שנכנסות לך ללב.
כל הרעיון של הספר בכלל שבה אותי

אבל קרה לי להרגיש את זה בהרבה ספרים.

（אגב, החתימה שלך מתארת מצב. לא גורם למצב.）

הוא מנסה להגיד שאדם, גם כשהוא נמצא בזמנים קשים וכו', הוא יזכיר לעצמו את המשמעות בשביל מה הוא חי ושיש משהו שלמענו הוא סובל וזה יתן לו כח לעבור את זה, או לתת לו סיפוק ממה שהוא עושה.

למה?

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)