הבעיה בנסיונות האלה שהם ככ מוגזמים ומוזרים שאין הרבה אנשים שאני יכול להתייעץ איתם על זה אני יכול מקסימום להעזר בהם בשביל להתמודד אבל הבעיה שאני בחיים שלי בן אדם כזה שכל העולם נשען עליו ונעזר בו ומבקש ממנו עזרה כל הזמן אפילו אנשים שאני בקושי מכיר אז לבוא ולבקש מאנשים עזרה זה ממש קשה לי.... ולא רק זה גם במעט פעמים שהעזתי בכלל לבקש עזרה אנשים ממש פגעו בי... ואלה אנשים שלא רק שעזרתי להם חלק מהם גם חייבים לי כמעט את החיים שלהם... אז הבנתי מזה שד' רוצה שאני אפנה רק אליו...

לגבי העצות על הנקודות טובות והכל תודה אבל באמת שאני כבר יודע את כל העצות הטובות וניסיתי ואני מנסה את רובם אבל בתכלס רק לי זה לא עובד ושלא תביני לא נכון אני לא אומר שזה לא עובד מה פתאום..... אני יודע בוודאות שזה עובד ייעצתי ככה לאנשים אחרים מלא פעמים וזה עבד אבל עלי משום מה כלום לא עובד לא יודע למה.... זה חלק מהנסיון..... וזה לא שאני מדוכא או עצוב יש לי נפש מאוד חזקה אנשים לא יכולים לראות עלי בכלל שאני סובל כמו שאני סובל... מישהו אמר לי פעם אני לא יודע איך אתה מסוגל לחייך בכלל ככה אני הייתי בדכאון כל היום וסהכ סיפרתי לו על נסיון מאוד קטן שיש להרבה אנשים...

אני אומר תודה לד' על הכל גם על הרע אין לי טענות אני יודע מי אני ומה עשיתי וכנראה שזה מה שצריך כדי לתקן אבל הכוחות נגמרים..... אני כל הזמן דואג לאנשים אחרים ולא לעצמי וקשה בכלל להסביר מה אני עושה בשביל אחרים כי זה ישמע לא נורמלי בכלל.... פעם הייתי צריך עזרה במשהו ואמא שלי אמרה לי תבקש מחבר אתה עושה ככ הרבה בשביל כולם למה שלא יעזרו לך ובכלל לא יכלתי להגיד לה שאני לא מסוגל לבקש עזרה מאנשים..

לא חושב שלאקוצ'ר יש כלים להבין מה שאני עובר אלה דברים באמת מוזרים ויוצאי דופן ואני יודע שזה נשמע שאני בכיין ומגזים אבל בדכ האנשים שיודעים לענות לי על הקשיים האלה הם רבנים ממש צדיקים ומיוחדים..... וגם הם אומרים לי שאני באמת זוכה לנסיונות "מיוחדים" חחח.... מעודד ככל שזה יהיה...........

@תופסת אומץ תודה גם לך על התשובה ממש מעריך העניין הוא שאני לא מדבר פה על תחושות או רגשות ולא על בחירה אני חושב שפשוט אם ד' ככ מקשה עלי כנראה שכל מה שנשאר לי לעשות זה רק להרים ידיים עברתי המון דברים קשים בחיים והצרה הכי קשה בזה שהם היו דברים שאף אחד לא ראה אז כולם חושבים שהחיים שלי מושלמים בגלל שיש לי ככה וככה דברים שמבחוץ נראים כמו ברכה ענקית אבל בפועל הם מביאים איתם נסיון ממש קשה שקשה להסביר ובכל זאת למרות כל הקשיים האלה אני יודע לקום ולנער את עצמי ולהתחזק ואפילו לחזק אנשים אחרים אבל פשוט נגמרים לי הכוחות וזה לא שאני בוחר בזה קשה להסביר פה בפומבי מה בדיוק אני מתכוון אבל המעט אנשים ששמעו כל מה שעובר עלי פשוט בכו ואני מאוד מנסה לא לשתף אף אחד כי אני יודע שלרוב האנשים אין איך לעזור לי וזה סתם לגרום להם כאב לי וחבל לי לצער אנשים אחרים זה המעט שאני יכול לחסוך לפחות..... ותודה על הברכה אני רק מוסיף שזה לא רק העניין של השידוך פשוט זה המסקנה שהגעתי אליה בגלל שכבר אין לי כוחות באמת שאין לי....

תודה מאוד מאוד לשתיכם על העצות והעזרה ותודה שקראתן את מה שכתבתי אני מקווה שזה לא באמת יצער מישהו באתי רק לפרוק כי כבר באמת שככ כבד לי שאני מרגיש שאני על סף לאבד את זה...... אבל מקווה שמתישהו ד' יפתח לי פתח וירחם עלי כי פתחתי הרבה יותר מחודו של מחט מאות ואלפי פעמים ומרגיש לי שעדיין לא נפתח לי פתח אולם אחד (ברור שאני מגזים אבל מותר לי לבכות גם חחחח)...

קשה קצת להסביר פה מול כולם אבל ננסה... לפני כמה הרבה זמן דיברתי עם הרב שלי על זה שאני רוצה לחזור לאיזו פעילות גופנית שאני אוהב מגיל צעיר והתייעצתי איתו אם אין בזה ביטול תורה וכל זה והוא אמר לי שאם זה עושה לי טוב כמו שאני אומר ההפך זה טוב והכל ואז תוך כמה זמן נפצעתי בצורה שאין לה סיבה רפואית אבל מונעת ממני להמשיך בזה ועדיין לא מצאתי לזה פתרון.. ורק בשביל להבין כמעט כל דבר שאני מנסה לעשות קורה איזה משהו כזה שמשמים אומרים לי לא נתן לך... לא חושב שלקאוצ'ר יש כלים להתמודד עם דברים כאלה זה לא שאני לא יודע מה צריך לעשות זה פשוט שמשמים יש ככ הרבה מניעות שבתכלס לעשות אותם כל דבר נתקע

למעשים בפועל וזה פחות העניין שלי כי מה שצריך אני עושה או משתדל לעשות..... יצא לי פעם לדבר עם קואצ'רית שעוד שניה תלשתי שערות מחוסר ההבנה שלה הכל היה אצלה "לא תקשיב למה שאני אומרת תעשה פשוט" וניסיתי להסביר לה שיש דברים חיצוניים שמונעים והיא פשוט לא הצליחה להבין כי לימדו אותה שהכל תלוי בך וכל זה וזה לא תמיד נכון

כל הדברים האלה קורים... זה פשוט הצד המעשי של לנסות לעשות דברים אפילו הכי קטנים שיש ושולחים לך משמים כל מיני מניעות פשוט בלי סוף על כמעט כל דבר קטן... מסכים שצריך לעבוד על הדאגה ולשכוח מהעבר שזה משהו שאני עובד עליו כבר די הרבה זמן ללא הצלחה גם בטיפולים אבל כשאין כח לתפקד בגלל שכל דבר קטן קורה עם קושי זה קצת קשה..... תודה מאוד על האכפתיות

כל הדברים האלה קורים... זה פשוט הצד המעשי של לנסות לעשות דברים אפילו הכי קטנים שיש ושולחים לך משמים כל מיני מניעות פשוט בלי סוף על כמעט כל דבר קטן... מסכים שצריך לעבוד על הדאגה ולשכוח מהעבר שזה משהו שאני עובד עליו כבר די הרבה זמן ללא הצלחה גם בטיפולים אבל כשאין כח לתפקד בגלל שכל דבר קטן קורה עם קושי זה קצת קשה..... תודה מאוד על האכפתיות

אבל די אין כח כבר...

זאת לא הפעם הראשונה שנאלצתי לגרור את עצמי החוצה מתקופה כזאת קשה כשזה במשך שנים וחוזר כל הזמן...... ולהשאר במצב הזה לא צריך באמת כח פשוט לחכות שיהיה מה שיהיה....

באנשים ככה זה ממש לא דרך לטפל אבל בכלל קואצ'ר בלי הכשרה במשהו של הנפש זה לא הכי טוב לדעתי צריך ללמוד להיות קצת רגיש למי שאתה עוזר לו

גם אם ברור לי שכל זה קורה כי ד' אוהב אותי אבל זה ככ הרבה שנים וככ הרבה דברים שקשה לי להכיל את זה וככ קשה לי באמת להכניס לעצמי לראש שכל זה מאהבה באמת וכל פעם שאני עובד על זה ומצליח קצת אז קורה משהו חדש שמפיל אותי חזרה לקרשים

זאת העבודה וזה לא רק עבודה וגם יצא לי מן הסתם ללמוד הרבה ספרים שנוגעים באמונה וביטחון וקשה להעביר בלי שמכירים אותי ממש טוב איפה אני אוחז בעניינים האלה פשוט לפעמים יש מקרים יוצאי דופן ולא שאני מזלזל או משהו אבל כבר יצא ליללמוד ספררים מהסוג שהמצלת עליו ובאמת שהתרגשתי מהם ברמות ממש אבל בפועל כשהלכתי בשיטה זה לא עבד לי למרות שממש השתדלתי ושוב גם אם אני אקבל את זה בלב שד' אוהב אותי בהכל וכל זה אין לי הבטחה מזה שהמניעות יפסיקו... כל יהיה יותר קל להתמודד רגשית אבל ההתמודדות הרגשית היא פחות העניין פה בעצם אלא העובדה שאני פשוט תקוע על פול גז בניוטרל ומרגיש שאני כל הזמן טוחן מים כי כל מה שאני עושה לא עושה שום דבר שאפשר למדוד או להרגיש ואני יודע שזה גם עניין ושזה גם נסיון ולפעמים אפילו מראים לי משמים כמה דברים שאני עושה פועלים כדי שאני לא אתייאש אבל פשוט התעייפתי מלעבוד ככה את ד' ולא שאני רוצה לוותר על זה כי אם ד' בחר לי את זה אז ברור שזה הכי טוב לי אבל הייתי רוצה קצת תקופות של מנוחה ולא שנים על גבי שנים עם הפוגות קטנות ככ שאי אפשר להנות מהן כמעט מרגיש שאני נוסע על הקצה של מכל הדלק מלא זמן כבר לגבי הספר שהמלצת אני בדוק עליו בעזרת ד' תודה רבה על ההמלצה גם ל- @נפש חיה.

שה' בחר בך להעביר אותך ניסיונות משונים. יש הרבה אנשים שחיים בשלווה. ויש כאלה כמה שסובלים.

אז אתה מיוחד. וגם אנשים מיוחדים צריכים לפעמים לנוח. 

ואני כן ממליצה לשתף אנשים עם ההתמודדות שלך, אפילו שנראה לך שהם לא יבינו או לא יכולים להכיל. 

ואני שוב מזכירה לך - אתה מיוחד. 

והאושר שלך לא בהכרח תלוי במצב זה או אחר. ואתה יכול להתחתן ככה כמו שאתה עם פחות בריאות, בלי כסף.

אבל שמחה? על השמחה צריך לעבוד.

ובאמת כל השאר, מה שלא באחריותך. תרפה

והלוואי וה' ייתן לך כוחות להתמודד עם הכל.  

אבל ההרגשה היא פחות העניין... אני יודע להתעודד, החוסר כוחות מחוץ לשליטתי

זה העניין של הקושי המתמיד והשוחק שפשוט לפעמים כבר אין כוח ובא רק לנוח

כתבתי באיזה תגובה פה שלמרות שיש לי בלאגן בריאות הוא לא משהו שהרופאים יודעים מה הוא ברוך ד' כל הבדיקות בסדר בעיקרון תודה על האכפתיות ולא אני לא ישן מסודר קצת קשה לישון ככה

פשוט רב מה שכתבת קצת דורש ממני לחשוף מעצמי דברים שאני מתבייש פה מול כולם אבל על כל השאלות ששאלת התשובה ממש תהיה מבאסת.. כשיוצא לי לדבר עם אנשים על הדברים האלה והם אומרים לי את העצות שאמרת ואני אומר להם למה אני לא יכול זה בדכ גורם לאנשים קצת להשבר כי באמת רואים שאין לי ברירה כבר.... לגבי הטיפולים אני כן עושה דברים זה פשוט לא מחזיק מעמד יש לי איזו נקודה רגשית כואבת מאוד אולי שתיים ששתיהן אחת שקשה לשחרר... מה שכתבת על הדלתות נראה לי קצת נכון מרגיש לי שאני צריך ללכת ולצאת מהאיזור הנוחות שלי אבל מכמה וכמה סיבות אני משותק כבר מפחד

שהנקודה הכי כואבת בחיים שלי אין פשוט סיכוי שאני אוכל להתעמת איתה פעם הרב שלי הציע לי אבל המקרה הזה היה טראומה גדולה מדי ואני מפחד שזה יגרום לסיבוך יותר גדול.... ולגבי המטפלים אני חושב על זה די הרבה זמן כי יש אנשים עם יראת שמים שאולי יכולים באמת לעזור בליווי מעשי וכאלה הבעיה זה שאין לי יכולת כלכלית בכלל....

אבל זה קשור לכל המניעות שכתבתי פה כמה פעמים שכל פעם שאני עושה משהו שעושה לי טוב קורה משהו שמונע את זה

התגובה שלך ממש עשתה לי נחת שאמרת שהתחזקת מזה זה אחד הדברים שהכי עושים לי נחת בחיים... לגבי הבעיה הבריאותית בעיקרון אני עובד על זה אבל אין לזה פתרון זה משהו שאמור לחלוף לבד רק שזה לוקח זמן ומסתבך קצת

דברים שצריך לחשוף כדי להבין כי בגדול עניתי לכל העניינים האלה פה ושם בתגובות האחרות.... אז קודם כל לכל מי שקורה את זה העצות שלך ממממש טובות ממש ממש אפילו.... ובאמת שאם מישהו במצב הזה אני מציע לעשות כמו שכתבת זה באמת רעיונות ממש טובים

קודם כל תודה לכל מי שהגיבו עצם ההקשבה וההשתתפות בכאב ממש משמחים כי זה מה שחסר לי ביום יום כי אני מסתיר את הכאב שלי מכולם פשוט ומעט מאוד אנשים יודעים וגם אלה שיודעים לא יודעים לעזור פשוט אז ממש עזר לי שיכלתי לפרוק פה וגם דיברתם איתי על זה וזה משחרר... אז אני אספר שהצלחתי קצת להשתחרר מהכבדות אולי לא לגמרי אבל קצת... ופשוט ארגנתי קבוצה של אנשים והלכנו לעשות קצת בלאגן שם בשמים ולהתפלל כמובן שלא אמרתי לאף אחד למה אני יוזם את זה אבל ברוך ד' כיוונו על הרבה אנשים... אמנם יש עוד לא מעט עבודה להשתחרר מההרגשה המעיקה אבל בנתיים לפחות ממש תודה לכל מי שענה

אם אתה יכול למצוא את המקור על הכלי חרס זה יעודד אותי אבל אם זה קשה אל תתאמץ סתם בשבילי... ותודה על מה שכתבת אני יודע ומצפה לגלגל הזה שיתהפך הבעיה שהוא כבר הרבה הרבה שנים בצד למטה

להתחזק מזה זה פשוט דבר גדול ועצום מאוד...

מוסיפה קצת מנק' המבט שלי, לא יודעת אם מחזק או הפוך, מקווה שלא הפוך..

הזדהתי עם חלקים ממה שכתבת.גם אני לא מגלה מה שקשה לי ומתמודדת לבד כי אנשים תופסים אותי כ"פותרת בעיות" וגם יודעת שכנראה לא ידעו לעזור...

נראה לי שאני שלב אחריך- אני בתוך או אחרי שלב היאוש..

אבל לא רע לי ואפילו טוב.

אני ביאוש מהמרדף אחרי ישועות והחלטה או הגעה למציאות שאני מרפה ומה שיהיה -יהיה וחיה את העכשיו ומשתדלת לשמוח במה שיש ויש המון ב"ה .אני עושה מה שנראה לי מתאים ונכון ופחות מחשבנת,כבר לא איכפת לי..

. אצלי למשל היה אתגר מסויים שהתמודדתי איתו ואני זוכרת שהתפילה הקבועה שלי הייתה שה' יעזור לי להיות טובה יותר ופחות האתגר..האתגר נשאר אבל כל הזמן נפגשתי עם מציאות של כאב, כאב של אנשים שאני אוהבת ואני טיפוס שמתמסר עד הסוף, הייתה תק' שהעמסתי (ועודני לפעמים) הכל עלי וזה מוטט אותי כאילו מה שקורה לאחרים קורה לי, מעין סמביוזה כזאת...ואז לאט לאט למדתי ועדיין מתאמנת בלזרוק את הבעיות על ה' ולהשתדל לגופה של בעיה ולהרפות..הפכתי להיות אלופה בלהתפלל על אחרים וכמעט בכלל לא עצמי  לא מוצאת כח וזמן כי הרגיש ומרגיש לי כמו פינוק...עם השנים אני רואה שהאתגר ההוא הולך ונעלם כאילו מעצמו..

אז יש עוד עניינים שהייתי שמחה עד מאוד אם יפתרו..

מה זה אומר יאוש אצלך?

יאוש רע בכרח?

את ה' הרי א"א בכ"מ לעזוב ב"ה, הוא נותן החיים עצמם..

האמת שנראה לי שאני יכול לעזור לך במצב שאת נמצאת בו הייתי במצב הזה פעם ובאמת התפרקתי פעם מרוב אכפתיות ברמה שנכנסתי פעם למיטה לכמה ימים מרוב כאב לדמתי על זה מכל מיני ספרים של רבנים חשובים אין להתמודד יש אמירה בשם החזון איש... לגבי ההגדרה שלי ליאוש זה פשוט אדישות כזאת שדי לא אכפת לי וזהו מה שיהיה יהיה.... בדכ זה פשוט אומר שאני עושה מה שצריך ולא מתייחס לא לתוצאות ולא לרצונות ולא לקיווייים אבל בימים האחרונים זה אומר שאני פשוט לא מתאמץ הרבה לצאת מהמיטה ומחכה שימאאס לי פשוט להיות שם.... בשאר הדברים לא השתנה הרבה.... מקווה שגם אצלך הכל יעבור ותגיעי לטוב המיוחל בעזרת ד'

העניין הוא שאחת הבעיות היא שכל מה שעושה לי טוב ונותן לי כוחות נתקל בחומות של מניעות כתבתי למעלה למשל על פעילות גופנית שממש מאישה לי את הנשמה ואי אפשר להתעסק בה כבר אבל אולי בזכות התפילות שלך אני אזכה

יצא לי ליצור קשר עם כל מיני גורמים שעוזרים בעניינים כאלה..... מקווה שהתנופה תחזיק...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?