הלוואי שהיית בעינייך יפה
כמו אביב וחלום וגומות,
כמו סחלב ובועות וזריחה ושקיעה
ופסנתר מנגן חלומות.

הלוואי שהיית בעינייך יפה
כמו שמלה לשבת חדשה,
כמו דבר שנמצא בדיוק במקום,
וקשיש יד ביד עם קשישה.

הלוואי שהיית רואה את היופי
שמוצאים בך כולם מסביב,
הלוואי שהיית נעצרת לרגע,
לנשום ולהם להקשיב.

הלוואי שהיית בעינייך זכה
כפכפוך מעיין, כסליחה וקירבה.
אולי אז בכל זווית בה היית מסתכלת,
סוף סוף, היית אומרת: "ראויה לאהבה".

אולי לא היית מרגישה אז חובת הוכחה, התאמצות אדירה להצליח.
אולי הלוואי והיית מוכנה להפסיד
ובטווח הרחוק - להרוויח.

הלוואי שהיית בעינייך יפה,
שלמה, זכה וראויה עד כאב.
הלוואי שהיית מזיזה קופסאות
ומפנה לעצמך מקום בלב.







זאת העבודה שלי עכשיו .
קשה קשה
כי, אדם שמח על הקשיים שהוא עבר, משום שהם בנו אותו למי שהוא.
אבל אם האדם לא שמח עם מי שהוא ולא אוהב את עצמו, הקשיים עדיין יהיו קשיים.

וכי, אי אפשר לתת אם בפנים הכל שבור. אין פשוט מה לתת
ולדעת לקבל, זה לתת לאחרים לתת לך.
אז אני צריכה ללמוד לתת. להשתחרר. ולאהוב.

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?