שומע על הפיגוע בטי
כמעט התחלתי לבכות
לא הצלחתי כמעט לנהוג
עד מתי ציונים טיפשים?
עד מתי?
שומע על הפיגוע בטי
כמעט התחלתי לבכות
לא הצלחתי כמעט לנהוג
עד מתי ציונים טיפשים?
עד מתי?
מה קורה?
כלום, שום ציר לא נחסם
שום עוצר לא מוטל עליהם
הם ממשיכים לנסוע בתוך הישובים
כי הם פועלים שרוצים בטובתנו.
וכמובן שזה רק מפגע בודד ולא צריך לעשות לכולם שום דבר
עכשיו נסעתי בציר 60.
בחיים לא נסעתי ככ מהר שם.
אין שום ערבי על הכביש!
עוצר כללי על כל הכפרים!
החכמה היא להמשיך את זה לשנים.
אחרי 4 פיגועים בשבוע הגיע הזמן
למה אחרי הפיגוע הראשון לא היה כזה עוצר?
אבל בכל זאת משהו זז
כניסת פועלים מחר לישוב - ע"פ הנחיות הצבא מחר יום שיש לא תתאפשר כניסת פועלים פלסטינים לישוב. בשורות טובות
אבל במקום לבכות שהציונים טיפשים, בא ננסה למנף את זה למחאה יותר רצינית, ושהסנקציות האלו ימשכו לאורך זמן.
לא יעזור עכשיו להתמקד בלהטריד את הצבא בהפגנות קטנטנות ולא מועילות, צריך לעשות משהו גדול, ענק!
ואת זה אי אפשר לעשות לבד. אתה חייב איתך את כל הכח של ההתיישבות.
ההתחלה של זה היית ההיום בהפגנה בכיכר פריז. שם היה כח של ציבור.
בצפייה לבניין אריאל, עכשיו!!!!
מקווה שלא עצבנתי יותר מדי... ![]()
תודה
יצאתי עפה

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול