יש לי המון משימות ובנתיים לא עשיתי אף אחת באמת

הראש כואב

והוא לא פה משום מה

ויש לי המון דברים

ומחר סיור לעזאזל 

ואיך אני מגיעה לשם 

אין כח עוד

זה כי הלב שלי לא מתרצה

רק שאני עומד על הקצה

וסתם מכח ההרגל מצאתי את עצמי כבר לא את ההבדל

שותק ומתגלגל

אז אני חי כאילו אף אחד לא הבטיח שאספיק להתעורר גם למחר

לא באלי

לא באלי

לא באלי

לא רוצה לדעת את זה ממך ועליך

לא עדכון כל פעם

אעאע

אני משתגעת נראלי

אנחנו לא בקטע של לרדת

ובנתיים הראש מתפקע לשניים עוד מעט

והגוף מחלק לכל 12 שבטי ישראל

ואז תיהיה מזכרת ממני

יאיי

uvhv thku t,r aphra kbu t, zv

zv vhv burt nzni

ufh; kh kf,uc ffv

utpar kf,uc vrcv ayuhu,

tck 

vcyj,h kgmnh akt

tbh kt fu,c, pv hu,r

kt x,o vpxe,h

utbh x,o juzr, gfahu ut,ctx gk zv nna

ujck 

tck tup cuss kh uthi crhrv

tbh mrhfv yhp nuo kvdhs cu nv nrdhav

batr,h kcs cb,hho

,eupv zt,

tz mrhfv neuo

unts gmuc kh azv erv

tc kkpju, tbh nusg, kgmnh

tgtg

tct 

tct

tct

futc kh

fnv fsurho kej,h vhuo?

vhui/

uvfk bpah ksg,h

thi auo xhcv cguko kvrdha ffv

,hpes,h ngukv vhuo

uthnnkv vcyi

cuoo shzwu ak kpbh ab,hho

thzv ,upv burth,

tkueho 

knv bzfr, czv fkk

aubt, t, zv

tbh tuvc, erut scrho

tc zv fthku tbh kuej, xfhi uju,f, gk jfho ehhnho an,jhkho kvhrpt/

futc

futc

futc

zv ctn, guav kh kt bgho

tz tukh pauy ,pxheh x,unv?

kt rumv

fh; kh

tct akh her utvuc

,,i ch fuj fh p,tuo tzk cnth

tjrh ,eupv ctn, yucv

,hvhv th,h

cceav

tbh re vc, veybv akl arumv tu,l th,v cfk rdg cjhho

fh ju. nnl

thi kv t; tjs cuko vdsuk vzv

cb,hho

נראה לי אני מיובש

יום חמישי בבוקר.

כל המדינה רועשת עדיין על התינוק שנקבר אתמול, עובר שנקרע בבת אחת מההגנה, החום והבטחון שברחם אמו לתוך עולם אכזרי במיוחד.

יושבת עם זוג הורים צעירים, מוסלמים, ושלישיית התינוקות המתוקים שלהם.

אני יודעת ששום עוצמת כאב שאני מרגישה, לא תגרום לי לתת להם טיפול שונה מלכל נבדק אחר, מאיזה מוצא שיהיה.

ברור, חוץ מעניין הערבית.

אני תמיד מדברת עם פציינטים ערבים בערבית, כדי להקל עליהם את הצורך בשימוש בשפה זרה, בעת בדיקה שרבים כל כך חוששים מתוצאותיה.

לא היום, אני לא מסוגלת. הם פונים אליי באנגלית, ואני עונה באנגלית, וזה מסתכם בזה. הם לא צריכים לדעת שאפשר גם בערבית.

"the hearing is fine"

אני אומרת לאמא אחרי שאני מסיימת לבדוק תינוקת אחת, היא מחייכת. הלאה, תינוק שני.

זה דו קיום מחורבן, אני כותבת לחברים שלי. היולדת הערביה נרדמת פה על הכורסה בחדר שלי, כשבחיקה תינוקת אחת ישנה ועוד שניים בסלקלים ליד, והבטחון שלהם להירדם אצלי- המתנחלת- בחדר, והמוות הכל כך נוראי שהתרחש בדיוק 5 קומות מעל איפה שאני יושבת- זו תמצית ההבדל בינינו לבינם.

"אל תגיעי למקומות האלה" הם מבקשים לענות לי "לתינוקות הרכים אין שום קשר לפשעי שנאה"

נכון, אני עונה, והלוואי שהם יגדלו להיות מבשרי שלום.

ומשהו ממשיך להצבט בלב. אני חושבת על האמא הצעירה ששוכבת כמה קומות מעלי, ולבי איתה.

"this one is also fine"

אני אומרת לאמא, כשבעלה מצליח להעיר אותה אחרי שסיימתי את הבדיקה השניה.

היא ישנה חזק ועמוק במהלך הבדיקה, ואני מתחילה להרפות.

מתכוונת להתחיל את ההכנות לבדיקה של התינוק השלישי, האבא יושב לידי על כסא ומסתכל על אתר חדשות בפלאפון שלו.

מחייך.

"פי כמאן מתסאוובין", יש עוד פצועים, הוא אומר לאשתו.

חיוך רחב מתפשט גם על הפנים שלה. "אה? כיף?" כן? איך?

הוא מצחקק. "עמליאת", פיגועים.

הם מחליפים חיוכים מרוצים, מתרווחים בכיסאות הנוחים, אני קופאת.

לא מסוגלת להישאר פה יותר.

לא יכולה לתת לאנשים האלה טיפול.

אני יוצאת מהחדר, ומתפרקת בבכי בזרועות Dvora.

איך בנאדם יכול להיות מנוול כל כך?

איך???

גם להם יש תינוקות, שנולדו בערך באותו שלב הריון כמו הרך שהלך לעולמו רק אתמול.

פה, באותו בי"ח, באותה פגייה.

אותם רופאים נלחמו על חייהם, אותן אחיות טיפלו בהם בשבועות שהיו מאושפזים.

לעזאזל, אחד התינוקות שלהם אולי ישן במיטה שבה הגור התמים נפח את נשמתו.

והם מפיקים עונג מהאלימות הזאת?

באיזו שפלות ועזות מצח הם צוחקים על דברים כאלה, רק כמה קומות מתחת למקום בו שוכבת אותה בחורה צעירה, שנפער לה חור שאין לדמיין אותו בבטן? רגע אחד היה שם עובר, בועט, מתרוצץ, רוקד, שיא התמימות והרוך, חלק ממנה ומזהותה. אמא. ורגע אחרי זה כדורי שנאה פילחו את גופה ושברו את לבה ואת חייה לאלפי רסיסים.

איך אפשר להפיק הנאה מהרס, מוות, כאב?!?

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.