מצפה לילד, מה זה הפרויקט הזה?

איך ההתפתחות שלו בשאר התחומים?

איך יודעים מתי לפנות?

הגדול שלי בן שנתיים, אומר מילים אך לא מקשר למשפט, ויש לו מילים הפוכות לא מעט...(לבד-ביה , חם -קר , שוקו -קושו )

כמובן אבדוק מול רופא אך אשמח לקבל ייעוץ והכוונה גם מכן

אחין שלי עכשיו נהיה בן שנתיים בקושי אומר מילים בצורה נכונה, וגם האוצר מילים שלו לא גדול, אבל האחות בטיפת חלב אמרה לאחותי שההתפתחות תקינה והיא לא צריכה לדאוג. 
(הילדה הקודמת בגיל הזה כבר דיברה שוטף)

כמו - אמא בואי

או - רוצה בקבוק

וכדומה.

וכמובן שזה תקין גם אם המילים האלה משובשות כמו צה במקום רוצה וכן הלאה.

מילים משובשות/הפוכות זה תקין בגיל שנתיים.

כל ילד יש לו קצב משלו וילד שההתפתחות הכללית שלו תקינה פחות או יותר אני לא הייתי נלחצת אם חלק מהדברים מגיעים קצת יותר מאוחר. 

היו מצבים שאני הייתי היחידה שמבינה את הילד, בעלי היה צוחק כל פעם שהיה מדבר עם הילד ונזקק לשירותי התרגום שלי. הוא השתגע כל פעם מחדש איך אני מצליחה להבין אותו.

הוא גם לא עולה טוב במשקל ורק לאחרונה התחיל ללכת

במסגרת טיפול הומאופתי.

התוצאה תהיה מיטבית מכל הבחינות, ולא נדרשת השקעה סיזיפית של תרגול או אסטרטגיות מפצות.

השינוי שיתחולל יהיה יסודי ולמעשה לכל החיים.

אורך הטיפול והעוצמה של התסמינים הכרוכים בו הם אישיים ונובעים ממידת המורכבות אצל המטופל.

נותנים טיפה אחת - מדוייקת מבחינת החומר ההומאופתי והמינון - ומשם מתחילה דינמיקה טיפולית.

אם יש צורך, מלווים את הטיפול ונותנים תמיכה של חומרים הומאופתים נוספים כדי להקל על התסמינים שעולים בטיפול.

אני כן מאמינה בהומאופטיה, או לפחות חושבת שלא יזיק לנסות

תודה

כמובן שטיפול במי קסמים זו שיטה שנבחנה, נחקרה והופרכה לחלוטין בצורה חד משמעית כפי שאף נוכלות מעולם לא נחקרה ונבחנה לפניה - אבל אם את רוצה לבזבז את הכסף שלך על זה, כמובן שזו זכותך. 

אבל למען ילדך, כדאי שתעשי את זה במקביל לטיפול אמיתי ולא במקומו. 

שהשיטה הזו הומצאה ומבוססת על כך שלפני פחות מ-200 שנים, סמואל הנמן שתה כינין - שהיתה התרופה למלריה באותו זמן - ואז הוא פיתח תסמינים של מלריה. 

כמובן שכינין לא גורם לתסמינים של מלריה - כמו שכל אחד יכול לבדוק על עצמו (זה הטוניק בג'ין וטוניק) - וכנראה שסמואל הנמן פשוט חטף שפעת באותו זמן וייחס את זה בטעות לכינין. 

מזה הוא הסיק ש"דומה מרפא דומה" ומה שגורם לתסמינים מרפא את המחלה וכו'... 

וזהו - על זה מבוססת שיטת הטיפול במי קסמים ופיות. מכאן הכל התחיל... הזוי יותר מהספור של ג'ון סמית והדת המורמונית... 

שלום לך!

בד"כ בגיל כזה נותנים הפניה לטיפול רק למי שיש בה צורך מאד משמעותי,

מה שאומר שהוא כבר צבר פער ניכר וגם כשיתחיל לדבר יצטרך להדביק פער גדול מבני גילו.

בטיפול נותנים הרבה הדרכה לבית ובעיקר מדגימים לכם איך לעשות את העבודה בצורה הנכונה.

יש מצב שיספיקו מעט טיפולים בשלב הזה ואז כבר תדעו איך להמשיך לקדם אותו נכון בבית

(ואז חוזרים למעקב אחרי 3 חודשים ואם צריך ממשיכים עוד בטיפולים).

לדעתי- טיפול בגיל הזה זה קריטי.

גם להתקדמות שלו מבחינת קוגניציה וחשיבה.

אם יש לך שאלות בפרטי את מוזמנת בשמחה!

איך הוא ישן בלילה? האם מתעורר הרבה? נוחר? נושם בכבדות?

אני שואלת כי הבן שלי היה במצב דומה לשלך. אפילו אחרי גיל שנתיים לא היו לו צלילים כמעט בכלל (שלא לדבר על הבהרות). הוא היה פשוט שקט כמעט כל הזמן (חוץ מהזמן שהוא בכה). לא לקחנו אותו לקלינאית כי הוא היה מאד מאד ביישן והיה ברור שהוא לא ישתף פעולה עם מישהו זר אבל עבדנו איתו בבית בעצמנו (לפי כללים שקראתי באינטרנט באתר של קלינאית אלופה teachmetotalk.com - Helping Parents Teach Toddlers To Understand and Use Language). למשל למדתי שדיבור הוא סוג של חיכוי. אז, עבדנו על חיכוי בלי קשר לדיבור. (אני התגלגלתי על הרצפה ואז הוא. אני מחיתי כפיים ואז הוא וכו). אחר כך עבדנו על לעשות כל מיני סוגים של רעש עם הפה - צעקות שמחה, וואו של הפתעה וכו בלי קשר לדיבור, כי ילד לא יכול לדבר אם הוא לא עושה רעש עם הפה בכלל. אח"כ עבדנו על הבהרות מאד פשוטות וכו. כל שלב לקח זמן. כל זה קידם אותו לרמה של מילים בודדות.

אצלנו השינוי הכי גדול היה אחרי שעישנו לו ניתוח להוצאת שקדים. מתברר שהוא היה עם הפסקות נשימה בלילה וכמה חודשים אחרי הניתוח פשוט אי אפשר היה להאמין שהילד לא דבר כי הוא כבר השתמש במשפטים שלמים והיה לו התפוצצות שפה לאוצר מילים גדול. אז, אם יש לילד שלך שינה לא שקטה, כדאי לבדוק גם את הכיוון הזה, שמאד יכול להשפיע לרעה על התפתחות הדיבור.

חייבת לציין שגם אני בתור ילדה לא אמרתי מילה עד שלא עברתי את הניתוח. הפריע לי ביותר לפי מה שאמי מספרת.

אז כן שווה בדיקה אם הילד לא מדבר זה יכול להיות סיבה.

ולפעמים לוקח לו זמן לחזור לישון

איך ידעתם שצריך ניתוח?

זה אינו חוות דעת מקצועי אבל עברתי את זה עם 3 ילדים. 

תעמדי לכמה דקות ליד הילד כשהוא ישן (אפשר לנסות כמה פעמים בשעות שונות). ילד רגיל לחלוטין ישן בשקט מוחלט. כדי לראות שהוא נושם צריך ממש להסתכל עליו ולראות את החזה עולה ויורד. ילד עם בעיות נשימה בשינה יראה בדר"כ לפחות חלק מהסימנים הבאים:

* נחירות

* נשימה רועשת/כבדה בשינה (יכולתי לשמוע את הילד נושם מחדר אחר של הבית)

* הפסקות נשימה (הילד פשוט מספיק לנשום לכמה זמן, והרבה פעמים יהיה מלווה בבכי של התעוררות פתאומית כי הגוף מעיר את עצמו מחוסר חמצן - הבת שלי היתה מתעוררת בצרחות בערך כל 15-20 דקות כל הלילה ואז חוזרת לישון. אפשר להרגיש בזה אם נמצאים כמה זמן ליד הילד ורואים/שומעים אם הוא נושם ברצף.)

כי הילד שלי יש לו נשימה מאד כבדה ורועשת בשינה ורופא אף אוזן גרון בכלל לא דיבר על הכיוון הזה אז עכשיו בעקבות דבריך אני פתאום חושבת שאולי אנחנו מפספסים פה משהו איתו

היו מקרים שרופא משפחה הפנה אותנו, והיו מקרים של רופא אף אוזן גרון. עברנו את זה עם 3 ילדים.אחרי הילד הראשון, אני כבר למדתי לדרוש את הבדיקה מהרופא. צריך לעשות:

* צילום רנטגן (נראה לי של הצוואר)

* בדיקה במעבדת שינה

עברנו את זה עם 3 ילדים. אחרי הבדיקות שינה התוצאות היו חד משמעיות - הפסקות נשימה משמעותיות. אחרי ניתוח היה ממש מהפכה מבחינת השינה של הילדים. מאד מאד ממליצה לבדוק ולטפל. שינה טובה היא קריטית להתפתות תקינה. ילדים עם בעיות נשימה בשינה הם בסיכון גבוהה יותר למחלות לב וגם הרבה פעמים מאובחנים כ-ADHD למרות שמקור הבעיה בחוסר שינה תקינה.

אגב, אם יש לך רופא שלא מתלהב מלתת הפניות וחושב שאת סתם אמא לחוצה, אני ממליצה לצלם בפלאפון את הילד ישן. כשהרופא שומע בעצמו את כובד הנשימה של הילד יש יותר נטיה לשלוח לבדיקות.

א. אוטיזם אי אפשר לראות באולטראסאונד, וכך גם את רוב סוגי הפיגור.

ב. יש בהחלט ילדים עם קשיים קלים, שעם מעט (או הרבה) עזרה חיצונית - אפשר לעזור להם ולהביא אותם למצב רגיל לגמרי.

את צודקת שבימינו יש לפעמים נטייה לאבחון-יתר, אבל לרוב האבחון רק עוזר לילד!

לאמא (ולאבא) יש את האינטואיציה בד"כ לזהות מתי המצב זמני ויעבור מעצמו, ומתי יש צורך בהתערבות ובעזרה.

(אני כותבת מתוך ניסיון אישי של שני ילדים שהיו עם עיכוב שפתי בדיבור - וכמה שהיה לי קשה עם העובדה שהם צריכים גן חנ"מ - אני שמחה שהם הלכו לשם, ונעזרו שם לגמרי. היום הם בחינוך רגיל לגמרי! מה שכנראה לא היה קורה אם היינו מדחיקים את הקושי שלהם ולא מטפלים...)

אבל את לא צודקת שאין מה ללכת לאבחון לפני גיל שלוש.

במקרה של הילדים שלנו - אם היינו מחכים לגיל שלוש הם היו מפספסים שנה קריטית בגן שקידם אותם כל-כך...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....