בואו נודה בזהחופשיה לנפשי
הפורום הזה הוא כמו פייסבוק רק ציבורי, כל אחד כותב מה שעובר לו בראש באותו רגע(לא שזה רע, זה דווקא נחמד)
כמו פייסבוק רק דתי...נחמיה17

זה כמו הציונות הדתית קצת.

הוא עם בעיות לא אומר. והמעורב והדאחקות. והמקום לתת לדפוסי התנהגות כפרניים.

 

אבל אין פה קללות. ולא מילים גסות. ותמונות לא צנועות. עם כל מה שאנחנו מעורבים ורוצים לפרוק, ונוער...
 

 

אשרי העם שככה לו. שאלו פריקותיו.

מסכימהרגע שלם

רק שזו פלטפורמה הרבה יותר אנונימית ומוסתרת מפייסבוק.

אם האישיות האמיתית שלנו הייתה גלויה כאן לכולם

אני בטוחה שרוב מוחלט של הניקים לא היו כותבים 80% ממה שעולה על דעתם

והיו שוקלים כמה פעמים טובות אם לחשוף את מה שעובר עליהם

זה מקום נוח לברוח אליו ולפרוק בו ולהיות בו משהו שלא תמיד מתאפשר במציאות.

 

(כנות מתפרצתכאילו מוציא לשון)

בגלל זה אפילו יותר נחמדחופשיה לנפשי
את יכולה לפרוק ולדעת שלא יזהו אותך (לפחות רוב האנשים)
בדיוק! זה נוח לנו כפשוטורגע שלםאחרונה


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך