או  כמו שהוא אמר

"נמאס לי להפתיע ולהרגיש שאני חייב לספק אותך...זה כבר הפך לי לעונש"

האמת?

אל תלכי בכלל למקווה בואי נראה שהוא יסתכל על אחרות איך תרגישי.

כמו ששאלו למעלה את לא נהנית??

גם אשתי חושבת כמוך ואת יודעת מה?

זה גורם לי לחשוב שיום המקווה זה עונש!

תעשה כלים תסדר את הבית כדי שאת תתאחדי עם בעלך הוא הופך להיות משרת!

אם זה לא חשוב לך האיחוד עם בעלך הבעיה אצלך לא אצלו...

ממש מוזר, ולא תקין בכלל ! אצלי זה בדיוק הפוך, אני טרי, ואצלי זה הפוך.

איזה עולם....

המשפט הזה שהוא אמר - "נמאס לי להפתיע ולהרגיש שאני חייב לספק אותך...זה כבר הפך לי לעונש"

זה אומר הרבה, נראה לי שמשהו בגישה שלך שגוי מאד. 

קודם כל את לא טובלת בשבילו אלא בשביל שניכם. את חוטאת לאמת הפנימית האמיתית שלך אם את לא חושבת שזה בשבילך לפחות כמו בשבילו.

וליל טבילה זה זמן כל כך מיוחד, מה פתאום בעלך צריך להפתיע אותך במשהו או את אותו? מדי פעם אפשר לעשות משהו מיוחד כדי לגוון אבל באופן כללי עצם המציאות שאת חוזרת מהמקווה - זה הדבר המיוחד בעצמו.  

אף פעם לא חשבתי שבעלי צריך לעשות משהו ובטח שלא להפתיע (צפיה כמעט על אנושית ממנו ) - הגעגועים ההדדיים, הצפיה ההדדית ואחר כך להיות שוב ביחד - זה הדבר הכי גדול שיכול להיות.

אם את מצליחה לגרום לו להרגיש שזה כמו עונש את צריכה לעשות חושבים עם עצמך. לדעתי הטעות היא שלך.

יש לה מזל שבעלה מדבר איתה על זה ולא מעניש אותה...

אשתי הייתה כל פעם עושה לי פרצופים ולצערי ימים של מקווה כבר הייתי מתעלם ממנה...

לא הייתי מסוגל להרגיש שכדי שהיא תהיה איתי אני צריך "להפתיע " אותה...

שנשמע לי שיש לכם בעיה קשה של תקשורת וחבל מאד להשאיר את זה ככה - זה לא ישתפר מעצמו.

אם אשתך היתה כותבת כאן הייתי יכולה לענות לה מה שעניתי לפותחת אבל מכיון שהיא לא כותבת כאן אלא רק אתה אז התשובה אליך היא שונה לחלוטין - אתה צריך ללמוד איך לדבר עם אשתך בדרך שתביא אתכם להבנה והתקרבות הדדית.

א ב של חיי נישואין זה לדבר, להבין. אם אשתך *עושה לך פרצופים* אתה מפרש את זה כמו שאתה מפרש, יכול להיות שאתה מפרש את זה בצורה שונה מאד ממה שהיא התכוונה. אתה צריך לשאול אותה למה בדיוק היא מתכוונת, צפה להפתעות גדולות מאד!

וגם ההמשך - "לצערי ימים של מקווה כבר הייתי מתעלם ממנה..." זה עוד יותר לא תקין! אתה הגבר, אתה התחייבת לאשתך בכתובה "עונתה לא יגרע" - אם יש בעיות בתקשורת ביניכם קח אחריות ותתחיל לטפל בזה. להתעלם ממנה????? בעיני זו תגובה ילדותית ולא בוגרת, חוסר לקיחת אחריות. מבינה את הקושי שלך אבל חושבת שאתה טועה מאד בגישה.

וכתוצאה מזה לא הולכת לטבול... מי עובר על ה"עונתה לא יגרע"?

אבל כבר כתבו בשירשור אחר... לפעמים נמאס לגבר להיות כל הזמן זה שצריך להתרפס ולהתחנן על הסליחה והמחילה...

ולהתחיל להסביר דברים שאולי קרו לפני 10 שנים ולבקש מחילה וכפרה על מה שהיה ולא היה....

ביטוי של תפיסה לא בוגרת..

אפילו הודעה שהוא מחכה לזה הוא לא שולח..

וכן אני מתארגנת יותר מיום ועם הבדיקות כל השבוע זה לא נחשב?

הגבר לא אמור להראות שהוא מתגעגע לאשתו?? האישה אמורה לעשות את זה?

את חושבת שהוא בכלל לא מתגעגע? אני שואלת באמת כדי להבין את התמונה הכוללת

שאת מרגישה שרק את משקיעה זמן ומאמץ (אולי גם נפשי) לפני הטבילה- בדיקות ,לחץ, ענינים,

ואת רוצה להרגיש שליל טבילה זו חויה ששתיכם השקעתם למענה.

אז מה שבעלך עשה עד עכשיו זה יפה מאד, לא שמעתי הרבה בעלים שעושים ומשקיעים ככה כל פעם, כן שמעתי מלא נשים שמפתיעות את הבעלים שלהן לקראת בכל מיני אופנים.

אולי תדברי איתו ותשתפי אותו בהשקעה שיש לך לפני המקווה, בנפרד- תעריכי ותוקירי את מה שהוא עשה ותנסי להבין מה חסר לך וממילא מה יוכל לעזור.

הרי לא כל החיים הוא יכין לך חגיגות כאלו, נכון? אולי את רוצה תחושת שותפות ב7 נקיים? אולי תבקשי ממנו (אם זה מתאים לכם, לשתיכם) שהוא אחראי להזכיר לך בדיקה לפני השקיעה שבדרכ יותר קשה לזכור? אולי תתני לו דוגמא לדברים קטנים שיספקו אותך,

כי בדרכ לאישה חשוב המחווה ולא ה'וואו', ואולי הוא לא שולח הודעה כדברייך כי אין לו את הרעיון שהדבר הפעוט הזה ישמח אותך?

מה צריך לתכנן בערב של טבילה?

אני באמת שואלת

אז למה הוא אמר תתכנני משהו?

גבר שמשתוקק לאשתו צריך להראות לה!

זה לא יום רגיל שמחליטים יחד לאן לצאת...הוא אמור להפתיע ליזום..

וזה שהוא אומר נמאס לי להפתיע מבחינתי זה אומר נמאס לי ממך

צריך משהו יותר מיוחד ממקווה?

תגידו לי אם אני לא מבינה פה משהו?

מסכימה איתך לחלוטין שגבר צריך להראות לאשתו אבל תדעי שגברים דוסים נזהרים הרבה יותר כדי לא ליפול, אולי הוא כזה?

ועוד דבר, אולי הוא כ"כ מפחד לאכזב אותך שהוא לא מראה לך שום רגשות כי כלום לא ימצא חן בעייניך

דיברת איתו על זה?

זה ממש לא נכון בעיני.

את רוצה ממנו דברים שלא באים לא טבעי ומכניסה אותו למילכוד כזה שהוא יודע שכאילו מה שהוא יעשה הוא לא יצליח לספק אותך אז נמאס לו מכל זה וזה ממש מובן. זה לא שנמאס לו ממך חס וחלילה, נמאס לו מהצפיות האלה שלך - זה הבדל גדול ותסלחי לי אבל הוא פשוט צודק.

קודם כל נראה לי שזה טעות לחשוב שכל ליל טבילה צריך ליזום משהו מיוחד, ליל טבילה הוא מיוחד בפני עצמוף בלי לעשות בו משהו מיוחד נוסף, זה רק מקטין. 

אבל זכותך לחשוב שזה כן נצרך אבל פה באת הטעות השניה שלך - שאת חושבת שזה צריך לבוא דוקא ממנו ושהוא צריך דוקא להפתיע.

אפשר להחליט יחד לאן לצאת ומה לעשות ואת יכולה גם ליזום בעצמך, זה ממש לא התפקיד הקלאסי של הגבר, אדרבא - רוב הגברים לא היו עומדים בצפיות האלה.

הדברים גדולים - יש מילים ומבטים שחזקים יותר מכל ביטוי אחר

ונכון גם מה שאמרו פה שגבר ששומר על עצמו לפעמים נזהר מלבטא יותר מדי לפני המקווה כי זה יכול לגרום לו לזרע לבטלה,

הוא לא קורא מחשבות ויש לו ראש של גבר אז את צריכה לעזור לו להבין למה את מצפה.

כשאני מצפה ליחס מבעלי זה א ב ג וכשהוא מצפה ליחס ממני זה דברים אחרים לגמרי

איך אני יכולה להפתיע אותו?

מקווה שאני בכלל יצליח...

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת