קר, קר, כל כך קר.
האוויר של ירושלים קפוא הלילה יותר מהרגיל, הוא בטוח בזה. בכלל, הרבה זמן לא היה לילה קר כל כך- לא בחורף הזה, לא בזה שלפניו וגם לא בזה שקדם לו.
הרבה ספסלים, מדרכות, תעלות ועצים הוא החליף בשנים האחרונות, ואת כולם הוא זוכר היטב. אבל לילה קר כזה לא נצפה בזכרונו.
אולי, כי בפעם האחרונה שירד שלג, עוד היתה פיסת גג שהפרידה בינו לבין השמיים החשופים.
הוא מצטמרר במעיל האדום והבלוי שלו, זה שמשמש בתור כרית בקיץ ובתור ארגז מצעים שלם בחורף. האבנים הירושלמיות קפואות למגע, והוא מנסה להיצמד קרוב ככל שאפשר אל הקיר מבלי לגעת בו בעור החשוף. עובר אורח חולף על פניו בצעדים גדולים, עטוף כולו מכף רגל ועד ראש, מעיף מבט באיש המבוגר שרועד בפינת הרחוב, מניד בראשו ברחמים וממשיך הלאה.
הוא התרגל, הוא כבר לגמרי התרגל. שלוש שנים ברחוב לימדו אותו להבחין בין הטיפוסים השונים שמאכלסים אותו, על הטוב ועל הרע שבהם. הוא השתדל להתמקד בטוב, כי מה כבר יועיל לו הרע. אולי האדם הזה ממהר. אולי אין לו יכולת לעזור, כנראה הוא חושש לגשת. בטוח יש לו סיבה.
משב של רוח קרה מעיף את השקית הגדולה ששימשה לו בתור שמיכה וצולפת לו בפנים. הוא פולט רצף שיעולים ארוך, והאדים שיוצאים מהפה שלו יוצרים צורות משונות באוויר, כמו שפעם הוא אהב לצייר במכחול ושני צבעים של גואש, כשעוד היה לו איך. היום את הגואש החליפו גוונים של בוץ והאצבע משמשת בתור מכחול, אבל לצייר הוא לא הפסיק. קרטונים הרוסים משמשים לו בתור בד, וצמחים קטנים מקשטים את הבוץ ונותנים לו תחושה של צמיחה, של התקדמות. או אולי של אשליה אחת גדולה.
הרוח מתחזקת, והוא מחליט לזוז קצת כדי להתחמם. האורות ברחוב ובחנויות כבויים כמעט כולם, ורק פנס רחוב אחד מונע ממנו מליפול אל תוך שלולית שנקוותה ליד הכביש. האיברים שלו משמיעים קול מחאה כשהוא מתמתח, והוא מתחיל לרוץ במקום. כששתי צעירות במעילי פרווה חולפות על פניו, הוא שומע את הגיחוך הקל שעולה מהן. למה לא לצחוק בעצם, הוא חושב. סבאלה מקפץ באמצע הלילה בירושלים הקפואה, מחזה מבדר לכל הדעות. באירוניה הוא נזכר בשיעורי הספורט בבית הספר היסודי. רק שאז היה לו חם, והוא היה בכושר, והוא גם היה קצת ילד וקצת בלי זקן. סנטה קלאוס מלוכלך מקפץ ברחוב, הוא השתעשע במחשבה. רק חסר שלג.
טיפות מתחילות לרדת עליו, כאילו בתגובה למחשבותיו. הוא אוהב חורף, בכלל, אבל קצת קשה לאהוב את הגשם כשהוא ממיס לך את המיטה. אז הוא מבין שאין סיכוי לישון הלילה, ולוקח בעדינות את הקרטון לפח הקרוב.
אם תעברו הלילה בפינת הרחוב, תוכלו לראות סנטה קלאוס קופץ ורוקד בגשם. במעיל אדום ישן וקרוע, בלי מרכבה ובלי איילים, אבל עם שפע של מתנות לחלק.
האוויר של ירושלים קפוא הלילה יותר מהרגיל, הוא בטוח בזה. בכלל, הרבה זמן לא היה לילה קר כל כך- לא בחורף הזה, לא בזה שלפניו וגם לא בזה שקדם לו.
הרבה ספסלים, מדרכות, תעלות ועצים הוא החליף בשנים האחרונות, ואת כולם הוא זוכר היטב. אבל לילה קר כזה לא נצפה בזכרונו.
אולי, כי בפעם האחרונה שירד שלג, עוד היתה פיסת גג שהפרידה בינו לבין השמיים החשופים.
הוא מצטמרר במעיל האדום והבלוי שלו, זה שמשמש בתור כרית בקיץ ובתור ארגז מצעים שלם בחורף. האבנים הירושלמיות קפואות למגע, והוא מנסה להיצמד קרוב ככל שאפשר אל הקיר מבלי לגעת בו בעור החשוף. עובר אורח חולף על פניו בצעדים גדולים, עטוף כולו מכף רגל ועד ראש, מעיף מבט באיש המבוגר שרועד בפינת הרחוב, מניד בראשו ברחמים וממשיך הלאה.
הוא התרגל, הוא כבר לגמרי התרגל. שלוש שנים ברחוב לימדו אותו להבחין בין הטיפוסים השונים שמאכלסים אותו, על הטוב ועל הרע שבהם. הוא השתדל להתמקד בטוב, כי מה כבר יועיל לו הרע. אולי האדם הזה ממהר. אולי אין לו יכולת לעזור, כנראה הוא חושש לגשת. בטוח יש לו סיבה.
משב של רוח קרה מעיף את השקית הגדולה ששימשה לו בתור שמיכה וצולפת לו בפנים. הוא פולט רצף שיעולים ארוך, והאדים שיוצאים מהפה שלו יוצרים צורות משונות באוויר, כמו שפעם הוא אהב לצייר במכחול ושני צבעים של גואש, כשעוד היה לו איך. היום את הגואש החליפו גוונים של בוץ והאצבע משמשת בתור מכחול, אבל לצייר הוא לא הפסיק. קרטונים הרוסים משמשים לו בתור בד, וצמחים קטנים מקשטים את הבוץ ונותנים לו תחושה של צמיחה, של התקדמות. או אולי של אשליה אחת גדולה.
הרוח מתחזקת, והוא מחליט לזוז קצת כדי להתחמם. האורות ברחוב ובחנויות כבויים כמעט כולם, ורק פנס רחוב אחד מונע ממנו מליפול אל תוך שלולית שנקוותה ליד הכביש. האיברים שלו משמיעים קול מחאה כשהוא מתמתח, והוא מתחיל לרוץ במקום. כששתי צעירות במעילי פרווה חולפות על פניו, הוא שומע את הגיחוך הקל שעולה מהן. למה לא לצחוק בעצם, הוא חושב. סבאלה מקפץ באמצע הלילה בירושלים הקפואה, מחזה מבדר לכל הדעות. באירוניה הוא נזכר בשיעורי הספורט בבית הספר היסודי. רק שאז היה לו חם, והוא היה בכושר, והוא גם היה קצת ילד וקצת בלי זקן. סנטה קלאוס מלוכלך מקפץ ברחוב, הוא השתעשע במחשבה. רק חסר שלג.
טיפות מתחילות לרדת עליו, כאילו בתגובה למחשבותיו. הוא אוהב חורף, בכלל, אבל קצת קשה לאהוב את הגשם כשהוא ממיס לך את המיטה. אז הוא מבין שאין סיכוי לישון הלילה, ולוקח בעדינות את הקרטון לפח הקרוב.
אם תעברו הלילה בפינת הרחוב, תוכלו לראות סנטה קלאוס קופץ ורוקד בגשם. במעיל אדום ישן וקרוע, בלי מרכבה ובלי איילים, אבל עם שפע של מתנות לחלק.
