ולא משהו שאפשר להשיג מהיום למחר

אנרגיות וכח וזמן שאין מבזבזבים על הנאות של החיים והנאות עם הילדים ומהם

לא על הרמת חפצים מהריצפה או שטיפה או סדר

יום שישי כל המשפחה מתלבשת על הבית ביחד וליל שבת הבית מדהים וזה מחזיק רק עד אחרי הסעודה

על מה אני אחשוב , איך עברו החיים? ברדיפה אחרי הרמת דברים מהריצפה, התכופפויות, מלחמות עולם עם כולם על נקיון

מעדיפה לעשות עוד דברים נפשיים שתורמים והנאות של החיים. לשמור את הכח לדברים החשובים

זה כמו שאני אומרת לבעלי אם עכשיו אני מנקה אפילו ארבעים דקות, זהו אחרי זה אי אפשר לדבר איתי, ביזבזתי שם את הכח.

אין את שתיהם!! עד שבעלי הפנים. זה לא גם יפה וגם אופה זה אחד משניהם.

וברור שהכי חכם זה לבחור את האישה ולא את הניקיון.

ואם הוא לא עושה את זה לבינתיים. כנראה שהוא עשה כל מיני שיקולים שזה לא שווה לו.

הוא לא לקח אישה שהיא מנקה. אני שווה הרבה מעבר לזה (לדעתי בכל אופן)ויש לי הרבה מה לתרום חוץ מלהרים נעלים ומעילים מהריצפה. ולאסוף שאריות פתיתים. או לנגב שוקו שנשפך

יותר מכך , אחרי עשר דקות אני מתעייפת. אמרתי ארבעים דקות בהגזמה.

רעיון באמת לשאול בדייטים. איך את חושבת שכשיהיו לך כמה ילדים? יהיה לך כח לנקות?תגידי מראש כי אם כך לא אתחתן איתך

בעיה שאני לא עוקבת אחרי כל מי שנכנס, אני לא עומדת בפתח הבית

והלוואי והחיים היו פשוטים , שפעם אחת אמרת לשים או גם פעמים שלוש מעיל במקום ואז ישימו.

אני יודעת לתפקד מצוין,  לא מאשימה אף אחד

 אני יכולה דבר ראשון שאני שומעת דלת נטרקת לרוץ ולהגיד מעיל במקום, תיק במקום, לא להוריד נעלים בסלון, לא נראה לי לעזוב הכל ולרוץ כל פעם שאני שומעת דלת נטרקת ומישהוא בא.

מה שכן, אם במקרה נכנסים יחד ומשהוא מעיף את המעיל לריצפה אני אומרת תשים במקום.

ובקשר לשוקו בבוקר  דוקא בעלי כבר במשך חמש שנים!! כל בוקר מזכיר לילדים תנגבו את השולחן אחרי השוקו.כי הוא במקרה במטבח מכין אוכל כך שזה ממש מול עיניו והם מנגבים.

אבל רק להסביר שזה כל בוקר !!! כל בוקר!!!! צריך להזכיר.

אז לא מתאים לי כל יום כל היום להזכיר דברים.

ועוד משהוא. שהם מצחצחים שינים כל אחד בא להראות לבעלי איך מצחצח בבוקר ובלילה כי בגלל שיש להם מלא חורים אז בעלי החליט חצי שנה אחרונה לראות איך הצחצוח.

זהו שאני לא ינקה בלי לחשוב פעמים. אני אחשוב אלף פעם. כי זה מלא דברים. זה לנקות ולאסוף ולהרים.

ארוחת ערב ונקיון השולחן כשהגדולים אוכלים אני מקלחת את הקטנים. ואחכ משכיבה אותם  ואז הגדולים מתקלחים.

אני לא אחזור שוב למטבח בשביל להוריד. כי אני כרגע בחדר משכיבה. ומהחדר אני יוצאת למרפסת כביסה לכבס.

ואז כבר לרוב לא חוזרת למטבח. כי אני הולכת לישון. או למקלחת. מדלגת על המטבח כי אין לי מה לחפש בו, אני לא אוכלת בתשע בלילה.

וכן לפעמים אני יושבת במטבח עם בעלי כשהוא מבשל או אוכל. אבל אני יושבת ומדברת איתו!!! אני לא מתזזת בין השולחן לכלים ולסדר. כי אני נחה מהיום. לא ממשיכה לעבוד. זה או לשבת ולדבר איתו או ללכת למיטה. זה לא לדבר איתו ותוך כדי לעבוד. עבדתי מספיק עד שהגיע

הניקיון. 
לדעתי הפוך- זה משאיר אותך פנויה מהצורך כל הזמן רק לנקות.
ובנוסף אני מרגישה שזה סוג של אחריות אישי- גמרת לעשות משהו- לסדר ולנקות אחריך זה חלק מהמשימה.
זה לא רק אם יש לי כח.

ובאמת מעניין איך אני אהיה כשיהיו לי ילדים, אבל נראה לי שזה ימשיך כמו היום.

אני מדברת על נקיון אחרי אחרים

זה לא שאני לא אומרת כלום לילדים. אני מנסה בטוב ואם לא עושים אז לא. להוציא כוחות על ויכוחים איתם אין לי כח ואין לי רצון.

אלא אם כן אני אתישב ואאסוף משחקים אז הם כן יבואו לעזור אבל לי אין כח להתישב ולאסוף

הוא בעצמו כשלעצמו פדנט נוראי, אבל לא בשביל לנקות אלא בשביל עצמו

לכן חולצות הוא מביא לכיבוס וגיהוץ. נעלים הוא כל בוקר מבריש. אבל נגיד גרבים שלו מלוכלכות מתגלגלות בכל מקום.

כל המכנסים שלו הוא גם נותן לניקוי יבש וגיהוץ. הוא תמיד מתגלח ומסתפר ונראה טיפ טופ ונראה טוב. אבל שוב לעצמו.

בבית הוא לא לוקח את האוכל מהשולחן. סיים דורדוראנט התחיל חדש ואת הישן משאיר באמבטיה. פתח סבון חדש השאיר את העטיפה. סיים משחת שינים משאיר ישנה באמבטיה ופותח חדש.

גם אני ככה לעצמי מאוד נקיה. הכל מותאם ומוקפד. אבל בבית לא.

כי הבית זה בור ללא תחתית. ולשנינו אין כח. באים עיפים. שנינו מרגישים שמה שאנחנו תורמים לבית ולילדים זה מעל ומעבר. אין עוד כוחות לסידור הבית.

שנים ראשונות העברנו במריבות אימים. של תיקח את המשחה שנגמרה לפח והוא תשטפי כלים וזה היה נורא. מהרגע שבא וכל הזמן רק מריבות וזה לא מוביל לשום מקום רק לאוירה עכורה ונוראית וכל אחד אומר שאין לו כח לעשות עוד משהוא למען הבית.

לכן שנים אחרונות אנחנו בכלל לא מדברים על נקיון. על הכל חוץ מיזה. לא רוצים בית נקי ומריבות.

נגיד השבוע הוא פתח את הארון זבל ואמר ואוו נשפך שם כל הסבון כלים כי שם אני מאחסנת, פעם הייתי אומרת לו אז תנקה היה אומר תנקי את והיינו רבים . מה שקרה אמר לי ואוו נשפך אמרתי גם ואוו והוא סגר את הדלת של הארון זבל ולא ניקה וגם אני לא וזה נשאר. ועד שמסתבר זה יתיבש או לא יודעת מה יקרה לזה. לפחות אבל לא רבנו והמשכנו את הערב בכיף

רק נשים מסוגלות לפתוח שירשור על ניקיון. לגברים זה לא ראוי ומעולם לא עניין אותם..

אולי חושב רק על עצמו ? אגואיסט? נגיד שכן... אז שוב לא שווה לי להעביר חיים במריבות איתו ולשנות אותו. זה גם לא ילך מנסיון. נגיד האוטו שלו מבריק. אסור לאכול באוטו לילדים. הוא כן מאוד נקי.

בדיוק אתמול צחקתי הוא פתח את הארון שלו להוציא משהוא ואז נפל משהוא אחר. והוא הסתובב הסתכל עלי  והרים את מה שנפל. אמרתי נס שאני פה חחחחח אחרת מה שנפל היה נשאר בריצפה. אז הוא קצת כן פוחד ממני. חחחח

יכול להיות שאישה אחרת במקומי היתה רצה אחריו ומנקה. וזה אני לא מוכנה!!!

יכול להיות שכל ההבדל פה זאת אני ולא הבעל

כי נגיד גם אבא שלי ככה ואמא שלי עושה הכל אבל מקטרת ומתעצבנת. אז אני לא מוכנה לעשות אחריו דברים ולא רוצה להעביר את החיים שלי בעצבים. ולכן נשאר מלוכלך ובלאגן

הרבה יותר חשובים לי ואני לא מבזבזת על שטויות מבחינתי של משהוא שנשפך

מבחינתי תקנה לי שאתה חוזר קראפ או עוגה וכו. זה הרבה יותר חשוב לי

כי זה טרחה לעצור לעמוד בתור ולקנות. לא קניות לבית!! אני מדברת על פינוקים עבורי

אני לא אפציץ אותו כל היום עם מילון בקשות מכל כוון. אני לא מתפעלת אותו!! אני חברה שלו!!

הוא לא חושב שרק אני צריכה לנקות. הוא פשוט הודיע שזה מלוכלך אז אמרתי אווו וזהו. כי אני רוצה שנתייחס כאל חברים לא כאל אחת שפוקדת וגם לא מבקשת . אם הוא היה רוצה הוא היה לוקח ומנקה ואם לא עשה זאת זה לא בגלל שהיה צריך שאגלה את אמריקה שהוא יכול לנקות.

הוא הודיע חשב אולי שאנקה לא ניקיתי והוא גם לא היה לו חשק וזהו. והוא גם כנראה למד שהוא לא יתחיל לריב איתי כי זה לא שווה לו.

זה אומר ששניכם יחד שבשמחה מנקים את הבית? את רוצה להגיד לי שאין לכם מריבות על מטלות הבית? שאם את מנקה זה לא על חשבון כיף עם בעלך? זה לא אומר שאת יותר עיפה ופחות סבלנית לבעלך ולילדים כי יש לך עוד מלא מטלות בבית?

אבל אצלי זה הולך שאני מכינה אוכל ותוך כדי שוטפת את הכלים שאפשר, אחרי הארוחה מפנים את השולחן ושוטפים את הכלים ומנגבים את השיש ומטאטאים את הרצפה, פעם בשבוע מנקים את המקרר מי שרואה שהשרותים מלוכלך מנקה מסיימים משהו מסדרים אח"כ, נפל משהו לרצפה מרימים, כביסה אני עושה ובעלי מוציא לי את זה ואני תולה, וכל דבר אחר בבית מי שיכול עושה.
לנקות חלונות זה בעלי עושה, ואין לנו כ"כ חלוקה ברורה אלא ני שיכול עושה.
אני לא יודעת איך זה עם ילדים אבל מניחה שזה ימשיך ככה כי ככה היה בבית שלי.
ואני כרגע יותר חלשה ופחות יכולה להתאמץ אז בעלי עושה יותר.
אבל למשל ספונג'ה זה משהו שהוא לא ידע לעשות (למד כבר) אז בעיקרון הבאנו מישהי שתעשה את זה פעם בשבוע עד ששבוע אחד היא לא יכלה לבוא ובסוף אני התחרפנתי מזה שכל הרצפה שחורה... (המשך הסיפור היה בשרשור אחר) 
וכן- אנחנו מנקים יחד וכיף לנו! ולפעמים הוא מנקה ואני רק יושבת (כי זה מה שאני יכולה) אבל אנחנו מדברים יחד וצוחקים ונהנים לנו מהזמן המשותף.
וכשאני תולה כביסה אז הוא נמצא איתי ואנחנו נהנים לנו.

אני מקריאה סיפור. יושבת ומקריאה

לא אומרת להם תחנקו עם האוכל ותוך כדי שוטפת כלים

כלים זה משהוא דומם ולהקריא לילד סיפור זה חויה שלא תשכח. זה מה שאני רוצה שהם יזכרו

עכשיו אני קוראת שאתם עדין בלי ילדים. נשמה את לא תביני בחיים

כי אני בתור זוג צעיר בעלי עמד לידי שתליתי כביסה וניקנו יחד כי היינו בלי ילדים. ישנים טוב בלילה ולא מוטשים מהם.

דברי איתי עוד 15 שנה

שכמו שהיה אצלי בבית ואמא שלי סיפרה לנו סיפור בארוחת ערב וגם ניקו את הבית תוך כדי, וכמו שתלינו כביסה עם אמא שלי ושיחקנו יחד משחקים תוך כדי וגם מהר מאוד התחלנו לתלות כביסה לבד, (גיל 6-7) מתוך רצון כי זה נתפס אצלינו כחויה, והיה ברור שמסדרים את המשחקים אח"כ כי אנחנו שיחקנו בזה, ואם לא נאסוף אז למחרת לא נוכל לשחק במשחקים ובבוקר סידרנו את החדר כדי שיהיה לנו כיף לחזור, והכל היה לנו חויה ובכלל לא הרגשתי שאנחנו נחנקים מהצורך לסדר ככה אני מקווה שיהיה אצלי.

וזה בסדר, אני מותשת ברוך ה' מההריון שהוא לא קל ויש דברים שאני מתפשרת עליהם בגלל שאני לא יכולה לנקות, אבל בייסיק? זה אני עושה תוך כדי. אם אני יכולה ומסוגלת אני עושה יותר בשיטת הורג תורכי ונח...
 

ואם טוב לכם איך שאתם- אז סבבה, לא מבינה איך זה יכול להיות, אבל יש כל מיני התנהגויות שאני לא מבינה...

מ8:00-17:00 ולכן יצאה מהבית ב7:00 וחזרה ב18:00.
וכשהיינו יותר קטנים ולא היה ילדים גדולים בבית אז היא חזרה ב16:00 (בתנאי שלא היו עיכובים)
אבא שלי עבד במשרה מלאה שדרשה אותו גם כשהיה בבית.
אני חושבת שלכל אחד יש יכולות שונות וגם מנטליות שונה ותפיסת עולם שונה וזה משפיע על כל ההתנהלות.

ברמת העיקרון אני ממש מסכימה איתך, וכל הכבוד לך שאת מבינה

מה חשוב ושומרת על הכוחות וגם מרגישה עם זה בנח ולא "מתקפלת"

מהתגובות!

רק דבר אחד- אני כן חושבת שחשוב לשמור על "נראות" נורמלית (בעיקר בתחום

הניקיון, סדר פחות משנה) כי בכ"ז מגיעים לפעמים אנשים וחברים של הילדים,

את לא רוצה שהילדים יתביישו להזמין חברים..

כלי מיטה נקיים. יכולים להיות בריצפה שאריות של ביסקוטים ושקדי מרק וכ

אבל המיטות שלנו תמיד כלי מיטה יפים ונקים ומסודרים וגם השמיכה. אז זה עושה הרגשה טובה. מסתכלים כמו שאמרתי למעלה. לא על הריצפה.. חחח שהיא גם מאוד יפה אבל מלאה בדברים

פשוט לי חשוב לישון במיטה מפנקת.

לגבי החברים. לקטנים לא אכפת מהבית. והגדולים  מסדרים את הבית לפני שחברים באים!!!

וזה טוב מאוד כי הרבה מהבלאגן זה שלהם. וזה שאמא שלהם לא צורחת עליהם כל הזמן תקחו את הנעלים והפיזמה והתיקים הם יודעים טוב מאוד שזה לא בסדר.

ואם הם מרגישים בנח עם זה זה מה שחשוב!

כנראה הצלחת לשדר להם את זה וכך הם מרגישים

טוב עם הגישה של שמירה על הכוחות במקום סדר

ומרגישים שזאת גישה חיובית, מדהים בעיני,

ותכלס מה שחשוב זאת התחושה והשדר

גם זה שהם מרגישים בנח לסדר לפהי שמגיעים חברים

ולא מרגישים לא נעים מההורים זה מדהים

בעיני את אלופה

אבל מותר שיהיו דעות שונות.
אבל אני לא מצליחה להבין למה זה ברור שלשים נעליים, תיקים, פיזמה, וכו' במקום זה רק כי אמא כל היום צורחת לעשות את זה.
אצלינו זה היה ברור מאוד ובאוטומט ואמא שלי לא היתה כל היום עם יד על ההדק.

זה לא כולם ככה. רובם כרוח סערה ולא נשאר מטר בבית שזה לא חולף עליו

וזה מצחיק לראות חלק ילדים כאלו חננות ושבאמת ישימו במקום. כנראה שזה גם מולד

מותר לאנשים לחיות ולחשוב אחרת ממך, זה לא הופך אותם לפחות טובים וגם לא אומר שהדרך שלהם בהכרח פסולה

לגבי חינוך - יש גם לטבע של הילד הרבה השפעה, יש ילדים שקל לחנך אותם ויש ילדים שקשה לחנך אותם. זה לא אומר שלא צריך לחנך אבל רק אומרת שבודאי שיש הבדלים בין ילדים אפילו באותה משפחה.

הכרתי מישהי שדיברה כמוך גבוהה גבוהה שהכל עניין של חינוך והיתה כל כך בטוחה בדרך שבה היא מתנהלת עם הילדים שלה והכל היה בסדר עד שאחד הילדים שלה היה טיפוס אחר ועשה לה את הבית ספר של החיים, מאז היא כבר לא כל כך נחרצת כמו שהיא היתה פעם, מבינה ששום דבר בחיים זה לא שחור לבן ויש הרבה מאד גוונים של אפור באמצע..

וגם אין לי בעיה עם זה בכלל

שלא ישלמו לי על החינוך

ולא אצל כולם סדר הוא במקום גבוה בערכים

יכול להראות כמו בקרב כי אנחנו בדיוק משחקים בפיראטים וכל מה שיכול להיות לעזר השתתף במשחק- כולל להזיז ספות ולשים שמיכות בכל מיני זויות.
אבל כשנגמר הזמן לשחק מסדרים הכל ומחזירים את הבית למצב שפוי.

גם הבית שלי לפעמים נראה ככה כי אני מאפשרת לילדים חופש פעולה כל עוד זה בגבולות הסביר (והגבולות שלי די גמישים בענינים האלה כי אני חושבת שהבית נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו) ובסיום המשחק בדר"כ גם מסדרים הכל ומחזירים את הבית לקדמותו א-ב-ל לפעמים בסיום המשחק המצב בבית כזה שכבר אין מספיק כוחות גם לסדר הכל וגם לשמור על אוירה טובה, מישהו נופל מישהו בוכה משהו נשפך התיונק התורן החליט שזה הזמן לינוק ואין מה לדבר על לחכות עוד שניה, הענינים קצת יוצאים משליטה ואת אומרת לעצמך - יאללה שכל הבלגן יישאר רק שיהיה כבר שקט פה ומעדיפה לשים את כולם במיטות עם חיבוק ונשיקה מאשר להכנס למתחים מיותרים - לזה אני קוראת שצריך לדעת להתגמש בחיים ולא הכל שחור לבן

ואחרי כל הסערה

אז יש אמהות שהם יסדרו הכל

ואני לא אמא כזאת (לפעמים אולי כן)

אבל בדר"כ אחרי שכולם הלכו לישון, לשקם סערה זה הרבה זמן והרבה כח שאין לי, כי מחר אני גם צריכה לקום מוקדם. ואני גם צריכה להתעורר בלילה מס' פעמים.

אם יש לך תינוק שאת קמה אליו בלילה, כשאת בהריון או מניקה, הכוחות הם אחרים

היו תקופות שדאגתי שכולם יסדרו והיה לי מספיק כח לעשות את זה בנחת בלי עצבים וצעקות

היו תקופות שסידרתי בעצמי

והיו תקופות שהשארתי את כל הבלגן (בידיעה ברורה שהוא לא יברח לשום מקום ) ולימדתי את עצמי לעצום עינים ולא לראות את זה

איזון זה מילת המפתח, וסדרי עדיפויות בחיים

מי שכותבת (ראיתי פה באחת ההודעות) שכל בוקר שעתיים היא מסדרת את הבית אז שלא תבוא בביקורת למי שקמה בעלות השחר כדי לרוץ לעבודה ולחזור אחה"צ, התנאים הם פשוט לא אותם תנאים

אבל יש הבדל בין בד"כ מסודר ולפעמים יש אילוצים וחוסר ברירה אז לא מצליחים לבין שזה יהיה דרך חיים.
מסכימה עם זה שיש לכל אחד תנאים אחרים אבל בתור אחת שגדלה ככה אז אני לא רואה סיבה למה בית מסודר= חוסר כוחות של האנשים, צרחות ושלא נעים ונחמד לאנשים לגדול.
מהעיניים שלי זה בדיוק הפוך, וכנראה שיש לאנשים אחרים דעות שונות ממני.
אבל בכנות?- מרגיש לי הזוי.

כתבתי את זה גם למטה איפה שעניתי על הסקר

אצלינו זה משולב - נשואים טריים

שבאופן כללי הרבה יותר נעים לחיות בבית מסודר ונקי אבל באמת מדגישה - רק כשזה קורה באוירה טובה ולא מתוך לחץ, מתח ועצבים. עם הסדר והנקיון באים על חשבון האוירה בבית זה לא שווה את זה.

ויש תקופות שצריך להגמיש והתאים את סדרי העדיפויות.

כי מראש אני בעיה עיפה מהעבודה. ומוציאה ילדים מהגנים

ועולה איתם בלי מעלית סוחבת על הידים פלוס שקיות לפעמים וכו

ואז נכנסים בקושי נושמים וכולם רעבים וצמאים ועיפים

זה בקבוק, זה מים, זה שרותים, בינתים עף משהוא, נשפך משהוא, אחד רוצה ללכת לחבר. שני צריכים לקחת אותו לחוג. ואחכ להוציא אותו. וכל יום חוג למישהוא אחר. שזה אומר שוב לרדת עם הקטנים בלי מעלית עם מעלים ואחרי שעה שוב לעלות איתם ונכנסים ושוב רעבים וצמאים . וכו

ואז צריך ארוחת ערב ומקלחת ובין לביו נוצר עוד מלא בלאגן בבית . מה לא ברור איך נוצר בלאגן

יש אנשים שמתחרפנים מלסדר ולא מפריע להם בלאגן

ויש אנשים שמתחרפנים מבלאגן וגם לא רואים בלסדר משימה

כ"כ מאתגרת

אם מבולגן זה הורס את כל ההנאה!!

היא מתזזת אותך, זה כבר משהו אחר.

אני אם זה חשוב לי אני אעשה את זה בעצמי אבל מבינה לגמרי את בעלי שרוצה רק להימרח במיטה ואני לא אתחיל לבקש ממנו לקום ולעשות את כל זה, או שאני אסדר בעצמי או שאם אין לי כח לסדר אני אחליט לוותר על זה אפילו שמציק לי הבלגן בעינים

מסדרת את החדר במלון כשאנחנו בחופשה כי הרבה יותר נעים לי ככה

לא מעירה לבעלי, לא עושה שום דבר שמעיב על המצב רוח אבל כן מסדרת כי אוהבת לסדר ואוהבת שמסודר, מה הבעיה בזה?

לפעמים דברים נדחים עד שא"א יותר, אבל משתדלת מאוד שלא יקרה ככה.
אם זה נדחה, זה הרבה יותר קשה לנקות/לסדר וגם נותן הרגשה רעה וגורם לעצבנות.

משתדלים א, זה הכי כיף ונעים.

גם ב קיים בשביל דברים שעושים פעם ב ולא קשורים לשימוש השוטף כמו חלונות, מראות, דלתות, ארונות - מבחוץ ומבפנים וכדומה

ג - קורה לא מעט בגלל אילוצים שונים - עומס בעבודה/ ילד לא מרגיש טוב/ הריון ויש הרבה פחות כח/ והופס - הצטברו דברים ונהיה קשה להשתלט על זה. ואז מסתערים על הכל, מחסלים את מה שהצטבר ומנסים להמשיך עם א ו ב עד ששוב זה גולש ל ג כי החיים ב"ה עמוסים מאד ומלאי הפתעות.

שורה תחתונה - ג זה לא אידאלי בכלל, גם כשזה קורה לא רואה בזה משהו שהוא לכתחילה ולא מנסה להצדיק את זה. מה שכן - למדתי לא ליפול לרגשות אשמה כי באמת לא תמיד אפשר לעשות כל מה שרוצים בדיוק מתי ואיך שרוצים ולפעמים צריך לערוך סדרי עדיפויות אחרים בזמנים מסוימים.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)