ולא משהו שאפשר להשיג מהיום למחר

אנרגיות וכח וזמן שאין מבזבזבים על הנאות של החיים והנאות עם הילדים ומהם

לא על הרמת חפצים מהריצפה או שטיפה או סדר

יום שישי כל המשפחה מתלבשת על הבית ביחד וליל שבת הבית מדהים וזה מחזיק רק עד אחרי הסעודה

על מה אני אחשוב , איך עברו החיים? ברדיפה אחרי הרמת דברים מהריצפה, התכופפויות, מלחמות עולם עם כולם על נקיון

מעדיפה לעשות עוד דברים נפשיים שתורמים והנאות של החיים. לשמור את הכח לדברים החשובים

זה כמו שאני אומרת לבעלי אם עכשיו אני מנקה אפילו ארבעים דקות, זהו אחרי זה אי אפשר לדבר איתי, ביזבזתי שם את הכח.

אין את שתיהם!! עד שבעלי הפנים. זה לא גם יפה וגם אופה זה אחד משניהם.

וברור שהכי חכם זה לבחור את האישה ולא את הניקיון.

ואם הוא לא עושה את זה לבינתיים. כנראה שהוא עשה כל מיני שיקולים שזה לא שווה לו.

הוא לא לקח אישה שהיא מנקה. אני שווה הרבה מעבר לזה (לדעתי בכל אופן)ויש לי הרבה מה לתרום חוץ מלהרים נעלים ומעילים מהריצפה. ולאסוף שאריות פתיתים. או לנגב שוקו שנשפך

יותר מכך , אחרי עשר דקות אני מתעייפת. אמרתי ארבעים דקות בהגזמה.

רעיון באמת לשאול בדייטים. איך את חושבת שכשיהיו לך כמה ילדים? יהיה לך כח לנקות?תגידי מראש כי אם כך לא אתחתן איתך

בעיה שאני לא עוקבת אחרי כל מי שנכנס, אני לא עומדת בפתח הבית

והלוואי והחיים היו פשוטים , שפעם אחת אמרת לשים או גם פעמים שלוש מעיל במקום ואז ישימו.

אני יודעת לתפקד מצוין,  לא מאשימה אף אחד

 אני יכולה דבר ראשון שאני שומעת דלת נטרקת לרוץ ולהגיד מעיל במקום, תיק במקום, לא להוריד נעלים בסלון, לא נראה לי לעזוב הכל ולרוץ כל פעם שאני שומעת דלת נטרקת ומישהוא בא.

מה שכן, אם במקרה נכנסים יחד ומשהוא מעיף את המעיל לריצפה אני אומרת תשים במקום.

ובקשר לשוקו בבוקר  דוקא בעלי כבר במשך חמש שנים!! כל בוקר מזכיר לילדים תנגבו את השולחן אחרי השוקו.כי הוא במקרה במטבח מכין אוכל כך שזה ממש מול עיניו והם מנגבים.

אבל רק להסביר שזה כל בוקר !!! כל בוקר!!!! צריך להזכיר.

אז לא מתאים לי כל יום כל היום להזכיר דברים.

ועוד משהוא. שהם מצחצחים שינים כל אחד בא להראות לבעלי איך מצחצח בבוקר ובלילה כי בגלל שיש להם מלא חורים אז בעלי החליט חצי שנה אחרונה לראות איך הצחצוח.

זהו שאני לא ינקה בלי לחשוב פעמים. אני אחשוב אלף פעם. כי זה מלא דברים. זה לנקות ולאסוף ולהרים.

ארוחת ערב ונקיון השולחן כשהגדולים אוכלים אני מקלחת את הקטנים. ואחכ משכיבה אותם  ואז הגדולים מתקלחים.

אני לא אחזור שוב למטבח בשביל להוריד. כי אני כרגע בחדר משכיבה. ומהחדר אני יוצאת למרפסת כביסה לכבס.

ואז כבר לרוב לא חוזרת למטבח. כי אני הולכת לישון. או למקלחת. מדלגת על המטבח כי אין לי מה לחפש בו, אני לא אוכלת בתשע בלילה.

וכן לפעמים אני יושבת במטבח עם בעלי כשהוא מבשל או אוכל. אבל אני יושבת ומדברת איתו!!! אני לא מתזזת בין השולחן לכלים ולסדר. כי אני נחה מהיום. לא ממשיכה לעבוד. זה או לשבת ולדבר איתו או ללכת למיטה. זה לא לדבר איתו ותוך כדי לעבוד. עבדתי מספיק עד שהגיע

הניקיון. 
לדעתי הפוך- זה משאיר אותך פנויה מהצורך כל הזמן רק לנקות.
ובנוסף אני מרגישה שזה סוג של אחריות אישי- גמרת לעשות משהו- לסדר ולנקות אחריך זה חלק מהמשימה.
זה לא רק אם יש לי כח.

ובאמת מעניין איך אני אהיה כשיהיו לי ילדים, אבל נראה לי שזה ימשיך כמו היום.

אני מדברת על נקיון אחרי אחרים

זה לא שאני לא אומרת כלום לילדים. אני מנסה בטוב ואם לא עושים אז לא. להוציא כוחות על ויכוחים איתם אין לי כח ואין לי רצון.

אלא אם כן אני אתישב ואאסוף משחקים אז הם כן יבואו לעזור אבל לי אין כח להתישב ולאסוף

הוא בעצמו כשלעצמו פדנט נוראי, אבל לא בשביל לנקות אלא בשביל עצמו

לכן חולצות הוא מביא לכיבוס וגיהוץ. נעלים הוא כל בוקר מבריש. אבל נגיד גרבים שלו מלוכלכות מתגלגלות בכל מקום.

כל המכנסים שלו הוא גם נותן לניקוי יבש וגיהוץ. הוא תמיד מתגלח ומסתפר ונראה טיפ טופ ונראה טוב. אבל שוב לעצמו.

בבית הוא לא לוקח את האוכל מהשולחן. סיים דורדוראנט התחיל חדש ואת הישן משאיר באמבטיה. פתח סבון חדש השאיר את העטיפה. סיים משחת שינים משאיר ישנה באמבטיה ופותח חדש.

גם אני ככה לעצמי מאוד נקיה. הכל מותאם ומוקפד. אבל בבית לא.

כי הבית זה בור ללא תחתית. ולשנינו אין כח. באים עיפים. שנינו מרגישים שמה שאנחנו תורמים לבית ולילדים זה מעל ומעבר. אין עוד כוחות לסידור הבית.

שנים ראשונות העברנו במריבות אימים. של תיקח את המשחה שנגמרה לפח והוא תשטפי כלים וזה היה נורא. מהרגע שבא וכל הזמן רק מריבות וזה לא מוביל לשום מקום רק לאוירה עכורה ונוראית וכל אחד אומר שאין לו כח לעשות עוד משהוא למען הבית.

לכן שנים אחרונות אנחנו בכלל לא מדברים על נקיון. על הכל חוץ מיזה. לא רוצים בית נקי ומריבות.

נגיד השבוע הוא פתח את הארון זבל ואמר ואוו נשפך שם כל הסבון כלים כי שם אני מאחסנת, פעם הייתי אומרת לו אז תנקה היה אומר תנקי את והיינו רבים . מה שקרה אמר לי ואוו נשפך אמרתי גם ואוו והוא סגר את הדלת של הארון זבל ולא ניקה וגם אני לא וזה נשאר. ועד שמסתבר זה יתיבש או לא יודעת מה יקרה לזה. לפחות אבל לא רבנו והמשכנו את הערב בכיף

רק נשים מסוגלות לפתוח שירשור על ניקיון. לגברים זה לא ראוי ומעולם לא עניין אותם..

אולי חושב רק על עצמו ? אגואיסט? נגיד שכן... אז שוב לא שווה לי להעביר חיים במריבות איתו ולשנות אותו. זה גם לא ילך מנסיון. נגיד האוטו שלו מבריק. אסור לאכול באוטו לילדים. הוא כן מאוד נקי.

בדיוק אתמול צחקתי הוא פתח את הארון שלו להוציא משהוא ואז נפל משהוא אחר. והוא הסתובב הסתכל עלי  והרים את מה שנפל. אמרתי נס שאני פה חחחחח אחרת מה שנפל היה נשאר בריצפה. אז הוא קצת כן פוחד ממני. חחחח

יכול להיות שאישה אחרת במקומי היתה רצה אחריו ומנקה. וזה אני לא מוכנה!!!

יכול להיות שכל ההבדל פה זאת אני ולא הבעל

כי נגיד גם אבא שלי ככה ואמא שלי עושה הכל אבל מקטרת ומתעצבנת. אז אני לא מוכנה לעשות אחריו דברים ולא רוצה להעביר את החיים שלי בעצבים. ולכן נשאר מלוכלך ובלאגן

הרבה יותר חשובים לי ואני לא מבזבזת על שטויות מבחינתי של משהוא שנשפך

מבחינתי תקנה לי שאתה חוזר קראפ או עוגה וכו. זה הרבה יותר חשוב לי

כי זה טרחה לעצור לעמוד בתור ולקנות. לא קניות לבית!! אני מדברת על פינוקים עבורי

אני לא אפציץ אותו כל היום עם מילון בקשות מכל כוון. אני לא מתפעלת אותו!! אני חברה שלו!!

הוא לא חושב שרק אני צריכה לנקות. הוא פשוט הודיע שזה מלוכלך אז אמרתי אווו וזהו. כי אני רוצה שנתייחס כאל חברים לא כאל אחת שפוקדת וגם לא מבקשת . אם הוא היה רוצה הוא היה לוקח ומנקה ואם לא עשה זאת זה לא בגלל שהיה צריך שאגלה את אמריקה שהוא יכול לנקות.

הוא הודיע חשב אולי שאנקה לא ניקיתי והוא גם לא היה לו חשק וזהו. והוא גם כנראה למד שהוא לא יתחיל לריב איתי כי זה לא שווה לו.

זה אומר ששניכם יחד שבשמחה מנקים את הבית? את רוצה להגיד לי שאין לכם מריבות על מטלות הבית? שאם את מנקה זה לא על חשבון כיף עם בעלך? זה לא אומר שאת יותר עיפה ופחות סבלנית לבעלך ולילדים כי יש לך עוד מלא מטלות בבית?

אבל אצלי זה הולך שאני מכינה אוכל ותוך כדי שוטפת את הכלים שאפשר, אחרי הארוחה מפנים את השולחן ושוטפים את הכלים ומנגבים את השיש ומטאטאים את הרצפה, פעם בשבוע מנקים את המקרר מי שרואה שהשרותים מלוכלך מנקה מסיימים משהו מסדרים אח"כ, נפל משהו לרצפה מרימים, כביסה אני עושה ובעלי מוציא לי את זה ואני תולה, וכל דבר אחר בבית מי שיכול עושה.
לנקות חלונות זה בעלי עושה, ואין לנו כ"כ חלוקה ברורה אלא ני שיכול עושה.
אני לא יודעת איך זה עם ילדים אבל מניחה שזה ימשיך ככה כי ככה היה בבית שלי.
ואני כרגע יותר חלשה ופחות יכולה להתאמץ אז בעלי עושה יותר.
אבל למשל ספונג'ה זה משהו שהוא לא ידע לעשות (למד כבר) אז בעיקרון הבאנו מישהי שתעשה את זה פעם בשבוע עד ששבוע אחד היא לא יכלה לבוא ובסוף אני התחרפנתי מזה שכל הרצפה שחורה... (המשך הסיפור היה בשרשור אחר) 
וכן- אנחנו מנקים יחד וכיף לנו! ולפעמים הוא מנקה ואני רק יושבת (כי זה מה שאני יכולה) אבל אנחנו מדברים יחד וצוחקים ונהנים לנו מהזמן המשותף.
וכשאני תולה כביסה אז הוא נמצא איתי ואנחנו נהנים לנו.

אני מקריאה סיפור. יושבת ומקריאה

לא אומרת להם תחנקו עם האוכל ותוך כדי שוטפת כלים

כלים זה משהוא דומם ולהקריא לילד סיפור זה חויה שלא תשכח. זה מה שאני רוצה שהם יזכרו

עכשיו אני קוראת שאתם עדין בלי ילדים. נשמה את לא תביני בחיים

כי אני בתור זוג צעיר בעלי עמד לידי שתליתי כביסה וניקנו יחד כי היינו בלי ילדים. ישנים טוב בלילה ולא מוטשים מהם.

דברי איתי עוד 15 שנה

שכמו שהיה אצלי בבית ואמא שלי סיפרה לנו סיפור בארוחת ערב וגם ניקו את הבית תוך כדי, וכמו שתלינו כביסה עם אמא שלי ושיחקנו יחד משחקים תוך כדי וגם מהר מאוד התחלנו לתלות כביסה לבד, (גיל 6-7) מתוך רצון כי זה נתפס אצלינו כחויה, והיה ברור שמסדרים את המשחקים אח"כ כי אנחנו שיחקנו בזה, ואם לא נאסוף אז למחרת לא נוכל לשחק במשחקים ובבוקר סידרנו את החדר כדי שיהיה לנו כיף לחזור, והכל היה לנו חויה ובכלל לא הרגשתי שאנחנו נחנקים מהצורך לסדר ככה אני מקווה שיהיה אצלי.

וזה בסדר, אני מותשת ברוך ה' מההריון שהוא לא קל ויש דברים שאני מתפשרת עליהם בגלל שאני לא יכולה לנקות, אבל בייסיק? זה אני עושה תוך כדי. אם אני יכולה ומסוגלת אני עושה יותר בשיטת הורג תורכי ונח...
 

ואם טוב לכם איך שאתם- אז סבבה, לא מבינה איך זה יכול להיות, אבל יש כל מיני התנהגויות שאני לא מבינה...

מ8:00-17:00 ולכן יצאה מהבית ב7:00 וחזרה ב18:00.
וכשהיינו יותר קטנים ולא היה ילדים גדולים בבית אז היא חזרה ב16:00 (בתנאי שלא היו עיכובים)
אבא שלי עבד במשרה מלאה שדרשה אותו גם כשהיה בבית.
אני חושבת שלכל אחד יש יכולות שונות וגם מנטליות שונה ותפיסת עולם שונה וזה משפיע על כל ההתנהלות.

ברמת העיקרון אני ממש מסכימה איתך, וכל הכבוד לך שאת מבינה

מה חשוב ושומרת על הכוחות וגם מרגישה עם זה בנח ולא "מתקפלת"

מהתגובות!

רק דבר אחד- אני כן חושבת שחשוב לשמור על "נראות" נורמלית (בעיקר בתחום

הניקיון, סדר פחות משנה) כי בכ"ז מגיעים לפעמים אנשים וחברים של הילדים,

את לא רוצה שהילדים יתביישו להזמין חברים..

כלי מיטה נקיים. יכולים להיות בריצפה שאריות של ביסקוטים ושקדי מרק וכ

אבל המיטות שלנו תמיד כלי מיטה יפים ונקים ומסודרים וגם השמיכה. אז זה עושה הרגשה טובה. מסתכלים כמו שאמרתי למעלה. לא על הריצפה.. חחח שהיא גם מאוד יפה אבל מלאה בדברים

פשוט לי חשוב לישון במיטה מפנקת.

לגבי החברים. לקטנים לא אכפת מהבית. והגדולים  מסדרים את הבית לפני שחברים באים!!!

וזה טוב מאוד כי הרבה מהבלאגן זה שלהם. וזה שאמא שלהם לא צורחת עליהם כל הזמן תקחו את הנעלים והפיזמה והתיקים הם יודעים טוב מאוד שזה לא בסדר.

ואם הם מרגישים בנח עם זה זה מה שחשוב!

כנראה הצלחת לשדר להם את זה וכך הם מרגישים

טוב עם הגישה של שמירה על הכוחות במקום סדר

ומרגישים שזאת גישה חיובית, מדהים בעיני,

ותכלס מה שחשוב זאת התחושה והשדר

גם זה שהם מרגישים בנח לסדר לפהי שמגיעים חברים

ולא מרגישים לא נעים מההורים זה מדהים

בעיני את אלופה

אבל מותר שיהיו דעות שונות.
אבל אני לא מצליחה להבין למה זה ברור שלשים נעליים, תיקים, פיזמה, וכו' במקום זה רק כי אמא כל היום צורחת לעשות את זה.
אצלינו זה היה ברור מאוד ובאוטומט ואמא שלי לא היתה כל היום עם יד על ההדק.

זה לא כולם ככה. רובם כרוח סערה ולא נשאר מטר בבית שזה לא חולף עליו

וזה מצחיק לראות חלק ילדים כאלו חננות ושבאמת ישימו במקום. כנראה שזה גם מולד

מותר לאנשים לחיות ולחשוב אחרת ממך, זה לא הופך אותם לפחות טובים וגם לא אומר שהדרך שלהם בהכרח פסולה

לגבי חינוך - יש גם לטבע של הילד הרבה השפעה, יש ילדים שקל לחנך אותם ויש ילדים שקשה לחנך אותם. זה לא אומר שלא צריך לחנך אבל רק אומרת שבודאי שיש הבדלים בין ילדים אפילו באותה משפחה.

הכרתי מישהי שדיברה כמוך גבוהה גבוהה שהכל עניין של חינוך והיתה כל כך בטוחה בדרך שבה היא מתנהלת עם הילדים שלה והכל היה בסדר עד שאחד הילדים שלה היה טיפוס אחר ועשה לה את הבית ספר של החיים, מאז היא כבר לא כל כך נחרצת כמו שהיא היתה פעם, מבינה ששום דבר בחיים זה לא שחור לבן ויש הרבה מאד גוונים של אפור באמצע..

וגם אין לי בעיה עם זה בכלל

שלא ישלמו לי על החינוך

ולא אצל כולם סדר הוא במקום גבוה בערכים

יכול להראות כמו בקרב כי אנחנו בדיוק משחקים בפיראטים וכל מה שיכול להיות לעזר השתתף במשחק- כולל להזיז ספות ולשים שמיכות בכל מיני זויות.
אבל כשנגמר הזמן לשחק מסדרים הכל ומחזירים את הבית למצב שפוי.

גם הבית שלי לפעמים נראה ככה כי אני מאפשרת לילדים חופש פעולה כל עוד זה בגבולות הסביר (והגבולות שלי די גמישים בענינים האלה כי אני חושבת שהבית נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו) ובסיום המשחק בדר"כ גם מסדרים הכל ומחזירים את הבית לקדמותו א-ב-ל לפעמים בסיום המשחק המצב בבית כזה שכבר אין מספיק כוחות גם לסדר הכל וגם לשמור על אוירה טובה, מישהו נופל מישהו בוכה משהו נשפך התיונק התורן החליט שזה הזמן לינוק ואין מה לדבר על לחכות עוד שניה, הענינים קצת יוצאים משליטה ואת אומרת לעצמך - יאללה שכל הבלגן יישאר רק שיהיה כבר שקט פה ומעדיפה לשים את כולם במיטות עם חיבוק ונשיקה מאשר להכנס למתחים מיותרים - לזה אני קוראת שצריך לדעת להתגמש בחיים ולא הכל שחור לבן

ואחרי כל הסערה

אז יש אמהות שהם יסדרו הכל

ואני לא אמא כזאת (לפעמים אולי כן)

אבל בדר"כ אחרי שכולם הלכו לישון, לשקם סערה זה הרבה זמן והרבה כח שאין לי, כי מחר אני גם צריכה לקום מוקדם. ואני גם צריכה להתעורר בלילה מס' פעמים.

אם יש לך תינוק שאת קמה אליו בלילה, כשאת בהריון או מניקה, הכוחות הם אחרים

היו תקופות שדאגתי שכולם יסדרו והיה לי מספיק כח לעשות את זה בנחת בלי עצבים וצעקות

היו תקופות שסידרתי בעצמי

והיו תקופות שהשארתי את כל הבלגן (בידיעה ברורה שהוא לא יברח לשום מקום ) ולימדתי את עצמי לעצום עינים ולא לראות את זה

איזון זה מילת המפתח, וסדרי עדיפויות בחיים

מי שכותבת (ראיתי פה באחת ההודעות) שכל בוקר שעתיים היא מסדרת את הבית אז שלא תבוא בביקורת למי שקמה בעלות השחר כדי לרוץ לעבודה ולחזור אחה"צ, התנאים הם פשוט לא אותם תנאים

אבל יש הבדל בין בד"כ מסודר ולפעמים יש אילוצים וחוסר ברירה אז לא מצליחים לבין שזה יהיה דרך חיים.
מסכימה עם זה שיש לכל אחד תנאים אחרים אבל בתור אחת שגדלה ככה אז אני לא רואה סיבה למה בית מסודר= חוסר כוחות של האנשים, צרחות ושלא נעים ונחמד לאנשים לגדול.
מהעיניים שלי זה בדיוק הפוך, וכנראה שיש לאנשים אחרים דעות שונות ממני.
אבל בכנות?- מרגיש לי הזוי.

כתבתי את זה גם למטה איפה שעניתי על הסקר

אצלינו זה משולב - נשואים טריים

שבאופן כללי הרבה יותר נעים לחיות בבית מסודר ונקי אבל באמת מדגישה - רק כשזה קורה באוירה טובה ולא מתוך לחץ, מתח ועצבים. עם הסדר והנקיון באים על חשבון האוירה בבית זה לא שווה את זה.

ויש תקופות שצריך להגמיש והתאים את סדרי העדיפויות.

כי מראש אני בעיה עיפה מהעבודה. ומוציאה ילדים מהגנים

ועולה איתם בלי מעלית סוחבת על הידים פלוס שקיות לפעמים וכו

ואז נכנסים בקושי נושמים וכולם רעבים וצמאים ועיפים

זה בקבוק, זה מים, זה שרותים, בינתים עף משהוא, נשפך משהוא, אחד רוצה ללכת לחבר. שני צריכים לקחת אותו לחוג. ואחכ להוציא אותו. וכל יום חוג למישהוא אחר. שזה אומר שוב לרדת עם הקטנים בלי מעלית עם מעלים ואחרי שעה שוב לעלות איתם ונכנסים ושוב רעבים וצמאים . וכו

ואז צריך ארוחת ערב ומקלחת ובין לביו נוצר עוד מלא בלאגן בבית . מה לא ברור איך נוצר בלאגן

יש אנשים שמתחרפנים מלסדר ולא מפריע להם בלאגן

ויש אנשים שמתחרפנים מבלאגן וגם לא רואים בלסדר משימה

כ"כ מאתגרת

אם מבולגן זה הורס את כל ההנאה!!

היא מתזזת אותך, זה כבר משהו אחר.

אני אם זה חשוב לי אני אעשה את זה בעצמי אבל מבינה לגמרי את בעלי שרוצה רק להימרח במיטה ואני לא אתחיל לבקש ממנו לקום ולעשות את כל זה, או שאני אסדר בעצמי או שאם אין לי כח לסדר אני אחליט לוותר על זה אפילו שמציק לי הבלגן בעינים

מסדרת את החדר במלון כשאנחנו בחופשה כי הרבה יותר נעים לי ככה

לא מעירה לבעלי, לא עושה שום דבר שמעיב על המצב רוח אבל כן מסדרת כי אוהבת לסדר ואוהבת שמסודר, מה הבעיה בזה?

לפעמים דברים נדחים עד שא"א יותר, אבל משתדלת מאוד שלא יקרה ככה.
אם זה נדחה, זה הרבה יותר קשה לנקות/לסדר וגם נותן הרגשה רעה וגורם לעצבנות.

משתדלים א, זה הכי כיף ונעים.

גם ב קיים בשביל דברים שעושים פעם ב ולא קשורים לשימוש השוטף כמו חלונות, מראות, דלתות, ארונות - מבחוץ ומבפנים וכדומה

ג - קורה לא מעט בגלל אילוצים שונים - עומס בעבודה/ ילד לא מרגיש טוב/ הריון ויש הרבה פחות כח/ והופס - הצטברו דברים ונהיה קשה להשתלט על זה. ואז מסתערים על הכל, מחסלים את מה שהצטבר ומנסים להמשיך עם א ו ב עד ששוב זה גולש ל ג כי החיים ב"ה עמוסים מאד ומלאי הפתעות.

שורה תחתונה - ג זה לא אידאלי בכלל, גם כשזה קורה לא רואה בזה משהו שהוא לכתחילה ולא מנסה להצדיק את זה. מה שכן - למדתי לא ליפול לרגשות אשמה כי באמת לא תמיד אפשר לעשות כל מה שרוצים בדיוק מתי ואיך שרוצים ולפעמים צריך לערוך סדרי עדיפויות אחרים בזמנים מסוימים.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.