אני הייתי אומרת שאתה פשוט נושא על הכתפיים שלך את הצרות של כל העולם. והגעת למצב שאתה צריך לעצור, לקחת הפסקה ולהכיר את עצמך, להתייחס את עצמך. אבל בגלל שהרגלת את עצמך שתהייה עסוק באחרים- זה קשה לך. בגלל שאנשים אחרים תלויים בך- קשה לך לעזוב אותם.

קודם כל, הדברים שהרגע ציינתי דווקא מעידים על אדם דיי נפלא. אדם שבאמת שם אחרים לפני עצמו.

זה נשמע שאתה פתאום שמת לב כמה אתה אבוד, ובנוסף שמת לב שכולם עליך ושאתה לא יודע כיצד לתפקד עם עצמך, קל וחומר עם כל המשא הזה.

אז עכשיו, שב.. תכתוב את כל הדברים והאנשים שאתה מרגיש אחראי עליהם.

שב.. תכתוב את כל הדברים שאתה מרגיש שאתה לא מצליח לעמוד בהם.

שב.. תחשוב עם עצמך אילו דברים אתה מרגיש מוכן לקחת, ואילו דברים מקשים עליך יותר מידי.

שב.. תכתוב מה קשה לך כלכך בדברים שקשים לך.

שב.. תכיר את עצמך, תעזור לעצמך- תעשה חושבים עם עצמך.

קח הפסקה קלילה מכל המשאות שאתה נושא על גבך. אם זה אומר לצאת לטיול קצר בערב שבת, לתת לרגליים להוביל אותך, לא לתת לאף אדם להטריד את מנוחתך, פשוט להיות אתה עם עצמך- עשה זאת.

אם זה אומר שאתה צריך לכבות את הפל', לא משנה כמה אנשים יתקשרו או כמה אנשים יחפשו אותך, תיקח יום- יומיים ופשוט אל תהייה זמין.

אם זה אומר ללכת למחבוא שלך מהגן ולשבת שם לילה שלם ולבכות/ לחשוב/ להצטער/ להכיר את עצמך- עשה זאת.

אם זה אומר לעשות חיפוש אמיתי, בדרך כזו או אחרת, בדרך שאתה בוחר- עשה זאת!

המון ב''הצלחה בחושבים שבעז''ה אתה תעשה עם עצמך.

ואם תוכל להסביר את הבעיה ביתר דיוק- ניראה לי שנוכל יותר לעזור.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....