אז דיברתי היום עם אחי, הקטן, על פדופיל שמסתובב בשכונה. הא חרדתי, הילד. מסכן, מה עוד מחכה לו.
הוא אמר לי שהוא חולה נפש, והוא פדופיל. והגה את המילה החדשה בשבילו בחרדת קודש.
מה זה פדופיל? אני שואלת, הוא אומר לי , זה התואר שלו. חמוד.
הסברתי לו שאין לו מה לפחד, ואחרי איזה שעה כשהוא קצת נרגע הוא שאל אותי, אז מה, גם הליצנים המפחידים מפעם זה לא מפחיד??? והעיניים שלו נפתחו לגודל מקסימאלי. אז עניתי לו אחרי אנחה גדולה, כמו איזו זקנה בת מאתיים, שהכל בראש. ואז נבהלתי, כי נשמעתי כמו אבא שלי.
ולא הספקתי ממש להבהל, כי הוא הסתכל לי עמוק בתוך העיניים. והעיניים הקטנות שלו, בצבע דבש, נכנסו לי ללב, והוא אמר. הכל בראש. כשיבוא אליך פדופיל, תגידי שהכל בראש, שטויות. ונאנח.
ורציתי כל כך לחבק את האחד עשרה שנים השבריריות מולי. אבל נפלתי לתהום.
שהפיל אותי לתוכה,
פדופיל אחד.
לפני מיליון שנה.
