המקום הזה הוא ווירטואלי.
אנשים נמצאים בו בצורה אנונימית.
לאט לאט נוצרים פה קשרים- וכל אחד בוחר לבד למי הוא יזדהה ועם מי הוא יהיה בקשר מעבר לגבולות הערוץ.
אין לאף אחד זכות להעביר שמות/ מספרים של אנשים פה לאנשים אחרים בלי בקשה לפני מהאדם.
אף אחד לא רוצה להגיע למצב של אי נעימות.
תחסכו את זה בבקשה.
טיפת רגישות.
יש מליון ואחת סיבות, כל אחד והסיבה שלו.
למי שאני בוחרת להזדהות, זה עם מחשבה.
ממש לא מתאים לי שכל אחד ידע מי אני עכשיו.
בבקשה לשים לב לזה.
בטוחה שיש פה עוד שזה מפריע להם.
ערב טוב.
ולמי שיכול לעשות את זה גם מחר,
שוב, שימי לב.
אני מנסה לעשות את זה בעדינות וברגישות ואת מנסה ליצור תיגרה.
הבחירה שלך ואת יודעת שלי זה לא יזיז. אז חבל.
יומנים נשרפיםמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
