לא שאני בעד פאה סתם כי בעיניי זה מכוער ומבגר(הצנועות כאילו)

אבל בתכלס צודקת לגמרי

לפאה צנועה אין "כללים", זאת אומרת אף אחד לא יכול לבוא ולומר ש20 סנטימטר אורך זה צנוע אבל 21 זה פרוץ. הכלל היחיד לפאה צנועה הוא שלא תהיה בולטת מתוך מגוון התסרוקות שיש ברחוב. כל אשה יכולה לדעת זאת, וזה ממש לא מסובך.

בכל מקום, הנשים יודעים מיד להצביע על אורך או תסרוקת מוגזמת ביחס לנהוג במקום. ופשוט. ברגע שהמוגזם הפך לנורמה - אז הוא שוב מותר... כי אם זה לא בולט, אין שום סיבה לאסור זאת.

כך השיב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, בתשובות שהובאו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג':

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

החתן שלו, הגאון רבי ירוחם, אמר במפורש שיש כאלה מהבנים של הגרש"ז שהאשה שלהן הולכת עם מטפחת, כי כך הן התרגלו מהבית (זאת אומרת אמא שלהן הלכה עם מטפחת).

אני מביא לך תשובות ברורות של הגרש"ז, ואת מספרת לי סיפורי מעשיות.

גם הגאון רבי שלום משאש כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, אבל בתכלס אשתו הלכה עם מטפחת. אז מה?

הסירטונים על הגרי"ש אלישיב או פוסקים אחרים (כנראה את מתבלבלת) הם סירטונים ערוכים ומבושלים, שטויות והבלים.

ועל תקנון לפאות הבאתי ציטוטים ברורים. אביא כעת עוד ציטוט:

"וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

(הגאון רבי משה שטרנבוך, בספר דת והלכה סימן א)

והגרש"ז כמובן לא הכריח אותה לעשות משהו אחר.

גם מרן הגאון רבי שלום משאש, רבה של ירושלים, כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, ועם זאת אשתו נהגה כל ימי חייה לחבוש מטפחת. 

בפרט שבנותיו מעידות שקנה להן פאות, והנכדות מעידות שהמליץ להן לחבוש פאה.

ואת מעדיפה להישאר עם מה שאת "יודעת"...

בספר זה (בפרק הראשון, רשימת המתירים) יש עשרות רבנים שהסכימו עם הרב משאש. הרשימה מסודר לפי סדר כרונולוגי.

אם לא לומדים, לא יודעים...

ישנם פוסקים מהדורות הקודמים שאפשר להתווכח על שיטתם. למרות שאני יכול להוכיח את התזה שלי, אבל בכל זאת - אפשר להתווכח, ויש סברות לכאן ולכאן. אבל יש דברים שאין מה להתווכח עליהם, דברים פשוטים וברורים שמופיעים בספרי גדולי דורנו.

האלה, אבל איך שאני רואה גם רוב המטפחות היום הם לא צנועות.
אולי בריכוזים החרדים כן, אני לא כ"כ מסתובבת בשביל לדעת, אבל בסביבה שלי שזה דת"ל חזק רוב המטפחות של הצעירות הם לא צנועות.

ולכן אני לא מבינה מה כ"כ נגד פאות- יאללה לפחות לובשות כיסוי ראש מלא.

ואני לא הולכת להתחיל ללבוש פאה כי מבחינת ההרגשה שלי יותר קל לי לכסות עם מטפחת ולהתמודד עם זה שהמטפחת גם תהיה צנועה מאשר לשים פאה, אבל ממש חושבת שאם מישהי שמה פאה זה לא הופך אותה לפחות צנועה.

ורק בקשר לסרט החלקה- זה ממש לא נח. ואם קשה לך עם הכיסוי ראש זה מאודד מקשה.

והחצאיות הן כמו החצאיות של אמא שלהן?

אז למה את נתפסת דוקא לפאות? אולי תלכי עם רעלות כמו הסבתא של הסבתא במרוקו או בתימן?

כאן המקום לצטט מה שכתב בשו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) על התדרדרות הלבוש:

"ומה שטענו הרבה אחרונים שמנהג לבישת הפאה הונהג והשתרש ע"י קלי דעת ואפיקורסים, זה היה יציב וקיים אז. אבל מה נאמר ומה נדבר בדורינו כאשר כל מלבוש הנשים, אף היראות ביותר, הוא לבוש שהונהג ע"י פורקי עול והגרועים אף בין אומות העולם. החל מנעלי הנשים עם העקבים, המשך בגרבים הדקות והשמלה המראה מקצת החלק התחתון, וכלה בגרוע מכל בחלק העליון של השמלה המבליט את צורת האשה. כל זה לא נתיסד ע"י אנשים יראים. ואם נעמיד אשה הלבושה בדורינו בצניעות ליד נשים שהיו לבושות לפני מאתיים שנה ויותר, כפרוצה תחשב. וגם על מלבושים יותר צנועים משל היום צעקו גדולי הדור של זמנם. ואם כן לא הנחת אשה תחת בעלה. אלא יש צד להקל, אחרי שכבר נהגו במלבושים אלו החדשים הרבה שנים, הורגלה בהם העין ואינם מעוררים את היצר כמו אז, ואי אפשר עתה לכוף את כל העם ולאסור עליהם הכל מכל וכל. ואין דין הפאה שונה היום משאר המלבושים".

ברור שזה לא נובע מתוך יראת שמים מופלגת, אלא מתוך זה שאת בעצמך לבשת פאה ונאלצת להוריד אותה כי הבנת שזה לא טוב, ועכשיו את רוצה שכל הנשים האחרות גם יורידו, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה". 

אני מדבר על כך שמציגים להם רק את השיטות האוסרות, כביכול אין על מי לסמוך.

אני זוכר כשלמדתי את הנושא בפעם הראשונה, איך הייתי בהלם לקרוא שיש כל כך הרבה פוסקים המתירים זאת.

אם את מודעת לעובדה שיש הרבה פוסקים מתירים, ומחליטה להחמיר על עצמך כדעת הרב עובדיה, אין כאן "כפיה דתית". תחבשי מטפחת וגם תגלי "שתי אצבעות"...

והמציאות היא, שרוב הנשים שמכסות עם מטפחת, לא מצליחות לכסות את כל הראש (יש כל מיני פתרונות, איני יודע אם מוצלחים או לא, אבל הנשים אפילו לא מוכנות לנסות. לדוגמא, מי תסכים להתגלח?). ענין נוסף הוא שאשה עם פאה נראית יותר יפה, ואם נאמר לה לכסות במטפחת, אז בעלה יסתכל על אחרות שלובשות פאות. ממילא יצא הפסדה בשכרה.

לכן המתירים אומרים, שבמציאות של ימינו, עדיף פאה ממטפחת. לא רק חב"ד אלא ח"י רבנים מכל המגזרים!

➊ מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). 

➋ וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות".

➌ וכן מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים, בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

➍ וכן מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". 

➎ וכן מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):  "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".

➏ וכן מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "באמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".

➐ וכן מרן הגר"מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דבריו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים". 

➑ וכן מרן הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: "הרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה... הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".

➒ וכן מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות". 

➓ וכן הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור... לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה".

➊➊ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". ועוד כתב: "גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (הובא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה).

➋➊ וכן הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות", וכן כתב בספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד". ועוד: "מובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

➌➊ וכן מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים: "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".

➍➊ וכן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אמר שפאה היא לכתחילה ולא בדיעבד. בוידאו שפורסם באינטרנט מפגישתו עם כמה ת"ח ("יש לנו כמה שאלות לברר"), לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".

➎➊ וכן הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא: "שאלה... יש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת. תשובה - פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".

➏➊ וכן הרבי מליובאוויטש זצ"ל כתב: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

➐➊ וכן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם", אמר בשם הגרנ"ק: "מרן הגר"נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש"יצא שכרה בהפסדה".

➑➊ וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית דרשתו בפסח תשע"ח): "החזו"א אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר (ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו).. הגריש"א התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת ה-ב-ל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".

היה רק ספר אחד ויחיד שטען שצריך לאסור פאה כדי שיהיה היכר בין נשואה לרווקה, והרב עובדיה (!) דחה את הסברה שלו לגמרי. 

בארצות רבות, הרווקות והנשואות היו מכסות את הראש, וכמובן שאז לא היה שום היכר בין נשואה לרווקה.

כמו כן, בשביל "היכר" לא צריך לכסות את הראש. מספיק סרט, או טבעת על האצבע. אין שום קשר בין כיסוי הראש לבין היכר.

מה גם שהמתבונן במקור הדין, בגמרא מסכת כתובות דף ע"ב, יראה שהאיסור הוא "לבנות ישראל" ללא שום הבדל בין נשואה לרווקה, וכך גם נפסק ברמב"ם ובשו"ע: "אחת פנויה ואחת אשת איש".

מה גם שגרושה ואלמנה חייבת לכסות את הראש, למרות שאין כאן שום ענין של "היכר" כי היא פנויה בעצם.

אני יודע שהרבה תוהים וטועים יקראו את השרשורים האלה, היום או מחר או בעוד כמה שנים, ואני רוצה לחלוק איתם את מה שאני יודע, כדי שלא יושפעו מתעמולת שקר שהם קוראים כל הזמן במודעות רחוב, חוברות, עלונים צבעוניים וכדומה.

לפעמים מול כל המתלהמים מנגד, שמאשימים אותך שאתה "מתיר את השרץ" כאשר אתה בסך הכל מצטט את דברי גדולי הדור, מאוד נחמד לשמוע מילה טובה. מחמם את הלב.

מלכתחילה לבשת פאה כי "כולן הולכות כך". לא היתה לך דעה בנדון. הלכת אחרי הזרם. אפילו היום, בהרבה תגובות התבטאת שרק הרבי מחב"ד הכריע שפאה עדיפה ממטפחת, וזה חוסר ידע משווע כי יש ח"י פוסקים מכל החוגים הסוברים כך. 

אז ביום מן הימים קראת איזה מודעת רחוב או חוברת צבעונית משכנעת, שהציגה לך את הכל בצורה חד צדדית, או שמעת דרשה של הרב עובדיה (אגב, בדרשתו הוא סותר דברים רבים מתוך תשובתו בספרו... כדרך הדרשנים שלא מדייקים אלא מגזימים כדי שהציבור ישמע לדבריהם). זה שכנע אותך, והורדת את הפאה כי מלכתחילה לא היתה לך דעה בנדון...

כדי לשפוט צריך לשמוע היטב את שני הצדדים. ואת, כפי שהתרשמתי ממך, בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד השני.

זה נכון שמסתכלים עלייך יותר עם פאה. גם אם תתאפרי, יסתכלו עלייך יותר. אבל הגמרא מספרת שאפילו הנשים שהיו הולכות עם רעלות ומכסות עין אחת (!) היו מתאפרות בעין השניה שהיתה גלויה (מסכת שבת דף פ)... ואין שום איסור להתאפר.

סביר להניח שגם אם היית יוצאת עם בלויי סחבות, אז אף אחד לא היה מסתכל עלייך, בהשוואה למראה העכשווי שלך. אז מה המסקנה? שתלכי עם בלויי סחבות?

אם החלטת לעשות משהו למען הצניעות, שלא יסתכלו עלייך, ובעלך שלם עם זה וממש לא אכפת לו והוא מצליח לשמור את העיניים ברחוב, והוא מרגיש שיש לו "כלה נאה", אדרבה! חזקי ואמצי! מצידי תלכי עם שק שחור ושני חורים לעיניים (יש המחמירות להניח צינור מעל הראש כדי להסתיר את צורת הראש), אבל למה להטיף לנשים אחרות שגם הן ילכו בלי פאה? את יודעת מה יהיו ההשלכות, אצל האשה או אצל בעלה?

אגב, גם אם לבעלך יש פון כשר, הוא עדיין יכול לשבת לידך ולהקריא לך את הטענות שיש לו בנדון. והוא יותר ממוזמן, הוא וכל הכולל שלו, והרב שלהם, והרב של הרב שלהם.

לשם כך לא צריך "רבנים". יש אפשרות לגלוש במכשיר הפלאפון לתכנים אסורים, ויש אפשרות לחסום אותם, אז למה לא?

אני ממליץ על הסינון של נטספארק או רימון. סינון קל ונוח להתקנה, וכל אחד בוחר לו את רמת ההגנה, עד לרמה שאין אינטרנט בכלל. מי שחושב שקשה לו לעמוד בניסיון, יכול למסור את הסיסמה לאשתו, או לחבר. הסינון מסנן כל גלישה, גם כאשר גולשים ברשת אלחוטית.

עם זאת יש קיצוניים האוסרים גם פלאפון מוגן (בעלונים הצבעוניים שדיברת עליהם)... מה התוצאה הישירה? שחלק גדול מהציבור החרדי והדתי משתמש בפלאפונים ללא שום הגנה כלל. ובהשוואה למאבק בפאות, ניתן לראות היום "מחזות מלבבים" של אשה ההולכת בחצאית מיני מעל הברך וחובשת חצי מטפחת.

כאשר לוקחים פלאפון מוגן, שאין שום סיבה לאסור אותו ע"פ ההלכה, ומחמירים על הציבור ומכריחים אותם לקנות מכשירים עתיקים ומיושנים, ומוציאים מהם גם את המצלמה והנגן וה-SMS, אז זאת התוצאה. גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה + החמרה מעבר לעיקר הדין.

ולרב עובדיה לא היה שום אינטרס להתיר פאה, גם לא לאסור. זו המסקנה ההלכתית שהוא הגיע אליה, זו זכותו המלאה, אמנם דרכו היתה להקל אבל לא חסרים דברים שהחמיר בהם (כמו מיץ ענבים 100 אחוז, בשר חלק).

אם אני מציג את העובדות, שהוא סתר בדרשתו את המציאות, או את מה שכתב בעצמו בספרו, אין בזה שום זלזול. אני אישית מעריך אותו מאוד ומכבד אותו מאוד.

בוא נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה, וננתח את כל מה שאמר שם, מהתחלה ועד הסוף.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

עד שהתחלת לדבר על הרב עובדיה...

הוא היה אחד שמחפש את האמת.

הוא היה מחמיר קיצוני, אשתו היתה הולכת עם שאלים.

היה לו אתר אינטרנט והוא הקדיש חלק ניכר ממנו למלחמה בפאות (לא אתן עוד פרטים מזהים, אבל יתכן שיש כאלה שיבינו במי מדובר).

הוא נתקל באיזה ויכוח שלי באחד האתרים, ב"אשכול" שהגיע ל40 עמודים של ויכוחים.

זה מה שהוא כתב שם (לאחר מכן הוא גם הפך את האתר שלו והכניס שם את כל דברי המתירים...):

"ברוך השם אני כבר כמעט כחודש משקיף מהצד ולומד בעצמי, אמנם נכון אני לא עברתי על כל החומר כי הגעתי עד דף 27 והתחלתי ללמוד הכל בעיון לבד אמנם כיון שאני אישית כל ימי הבנתי שפאה זה הדבר הכי חמור שיש החלטתי לפרסם באתר שלי (...) עניין איסור פאה...

ואכן חיפשתי עניינים שמדברים באיסור זה במשך כשבוע התמקדתי בדעת הרב עובדיה בפרט בהרצאות שלו והדרשנים למיניהם והרב אלישיב.

אח"כ בטעות הגעתי לאשכול הזה וראיתי שמדברים בגנות הפאה ושמחתי למצוא מידע ולזכות את ישראל, אמנם הגעתי למגיב אחד ושמו... וכעסתי מאוד על דבריו שכביכול מתלוצץ עלינו ואומר שעדיף פאה ממטפחת, ודילגתי על המאמרים שלו... אבל אח"כ שראיתי שהוא מגיב בלי סוף, ודברים של טעם, ישבתי על המחשב 12 שעות רצוף, והחכם הזה הצליח לשנות אותי ולהפוך את הקערה על פיה, השם ישלם לו שכרו הטוב כי החכימני הרבה, ולא נזקקתי לגמור את כל האשכול כי השיטה מובנת, ומאז אני עובד לאט על כל התוכן, והורדתי את כל האשכולות (נראה לי) שהוא מדבר שם והעבודה מרובה..."

כתבתי שבדרשתו הוא סתר דברים מתוך ספרו - זאת מציאות, ואם תרצו אפשר גם להוכיח זאת שחור על גבי לבן.

כתבתי שהשומע את דרשתו שומע רק צד אחד, וצריך לשמוע גם את הצד השני, מה יש בזה?

רוצה קצת שיעורי בית, לך או לבעלך?

בואי נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

לגבי הסכמה - את ממש, אבל ממש, לא חייבת להסכים איתי. זכותך המלאה ללכת בדרך שלך, ולכסות את הראש בדרך שאת רואה לנכון.

והוא ממש הגאון מווילנא (מקווה שההשוואה לא פוגעת בכבודו של בעלך...)

אבל בכל זאת, תני לו ללמוד. יש כמה ספרים דיגיטליים, תני לו לקרוא. אולי זה יחדש לו משהו. אם הרב עובדיה היה נוהג ללמוד ולהחכים מכל ספר שאיזה רב מאחרוני האחרונים הוציא לאור, אז גם בעלך יכול.

חן וכבוד

לקט שכחת הפאה

ותשקט הארץ

ואני לא מזלזל בו (אי אפשר לזלזל במי שאני לא מכיר).

אם תתבונני, תראי שאת בעצמך מזלזלת באחרים...

ואענה לך בלשונך: אם את מתעקשת לחשוב שהוא יודע הכל, שיהיה לך לבריאות...

הרבה מו"צים שדיברתי איתם, לא מצאו ידיהם ורגליהם בסוגיה הזו. בדרך כלל לא מתעמקים בזה, ואת הפירצה הזאת מנצלים עסקני הפאות בכל פרסומיהם, או אפילו בשיעורים שהם מעבירים לציבור. הציבור קונה בשקיקה את כל התותים שמוכרים לו, ואין לו מושג מה נכון ומה לא נכון.

לא רק זה, אפילו כאלה שנחשבים לגדולי הדור! לאחר שדיברתי עמם, אמרו לי "חידשת לי המון".

את יכולה לראות גם בהסכמות לספרים שנכתבו בנושא, חלק מגדולי הרבנים המסכימים מתבטאים בצורה של "עברתי על כל החיבור, ונשתוממתי שאסף הכל ומביא כל מה שדנו בזה... לכן, אחרי העיון היטב בדבריו, דעתי להקל".

אז כמו שאמרתי, זה בסדר שאת מעריצה את בעלך, ויתכן שהוא תלמיד חכם גדול (בטח יותר ממני). אבל יתכן שבסוגיה הזאת הוא לא השקיע מספיק זמן, או שהשקיע אבל לא בספרים הנכונים (ותשקט הארץ הוא ספר נחמד, אבל עדיין חסר בו הרבה). 

צריך גם ללמוד מתוך רצון של גישה לרצות להחכים ולדעת, ולא מתוך גישה של "בוא נראה מה יכול לחדש לי הטמבל הזה".

זאת אומרת, "טעה". החליט אחרת, אחרי שעיין שוב. הרב עובדיה! שמכיר את כל הספרים בעל פה, מילה במילה.

כמוהו עוד עשרות פוסקים חזרו בהם, וזו תפארתם וגדולתם.

גם בראשונים נמצאו טעויות. ראשונים כמלאכים!

מכאן שהביטחון שלך שבעלך לא טעה, הוא קצת מגוחך. 

כמובן שיתכן שגם אני טועה, אבל בסך הכל הצעתי שיקרא את הספרים הנ"ל.

ולהפך

יש לך ידיעה אחרת?

אבל לאנשים פרטיים הוא פסק להתיר, במקרים מסויימים, כפי המובא במעיין אומר (סדרת ספרים שנכתבו ע"י מזכירו, הרב יהודה נקי, שהביא במדוייק את השאלה והתשובה):

לשאלת השואל: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

לשאלת השואל: בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

לשאלת השואל: בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום, ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

לשאלת השואל: חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב: "מותר".

כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה שרצונה היה לחבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה. זה שמעתי מת"ח שהיה עד לדבר, ולא אבה לפרסם הכת"י.

ואמנם הגר"ע החמיר במקרים הפוכים, שהחתן רצה והכלה לא רצתה.

כמו כן אחד כתב בשם הגאון הרב ינון יונה (פוסק מפורסם בירושלים) שהביא הרבה זוגות לרב עובדיה והתיר להם. מצ"ב.

מי שמעיז להציג את דעת גדולי הדור שהתירו פאה, הוא "היצר הרע בהתגלמותו". מי שמשקר, מסלף, ועושה הכל כדי להציג תמונה מעוותת כאילו אין פוסק אחד שהתיר פאה, הוא "יצר הטוב". 

אבל ממש לא אכפת לי, עבורי זאת תעודת כבוד, שאין מה לענות לי חוץ מלכנותי בשמות גנאי.

מכל הפשקווילים והעלונים נכנס לאנשים לראש דעה שגויה, כביכול "מראה של שחקנית בהוליווד / דוגמנית" הוא מראה פרוץ לחלוטין. זאת אומרת, האשה היהודיה צריכה להיראות מכוערת, ורחוקה מאוד מכל הנשים שנראות על המסך... אם הדוגמנית / שחקנית לבושה קצר וחשוף, או צמוד מדי, אז מבחינת ההלכה היא פרוצה. אבל אם היא מכסה את כל מה שצריך לכסות, ונראית טוב, איזה הלכה אוסרת זאת?

מצטער להרוס, אבל לפי היהדות, האשה צריכה להיות נאה ככל שאפשר, ולמצוא חן בעיני כל רואיה!

כך מובא בספר "עוז והדר לבושה" שקיבל הסכמות מפוסקי ההלכה המחמירים ביותר, כמו הגר"ש וואזנר, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, ועוד.

להלן ציטוטים נבחרים מתוך הספר:

◄ בעמ' 6: "אני מודעת לכתר בת מלך המעטר את ראשי, ולאחריות הבאה אתו. כיום אני לוקחת בחשבון ונזהרת מאד להיראות במיטבי ולגרום הנאה לכל מי שפוגש אותי, בפרט לבעלי". 

◄ בעמ' 9: "נשים צריכות להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם... ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך".

◄ בעמ' 46: "גם אשה או נערה הלובשת בגדים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את בגדיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות... לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש בגדים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו', כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות".

◄ בעמ' 105: "מותר לה להיראות נאה בצאתה מביתה, וכך עליה לנהוג, משום שהקב"ה העניק לנשים חן, כדי שתיראנה נחמדות תמיד".

◄ בעמ' 226: "אשה נשואה... עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה".

◄ בעמ' 226: "כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה".

◄ בעמ' 252: "במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך".

◄ בעמ' 298: "ראוי שנשים ובנות תקפדנה על הופעה נאה ונעימה".

◄ בעמ' 319:  "עיקר הגוף צריך להיות לבוש בצורה נאה ומלאת חן".

◄ בעמ' 319: "שמלה יפה מסיטה את תשומת הלב מהגוף עצמו. לפיכך, טוב וראוי לשמלה שתהא פרחונית ומקושטת בכל צורה שהיא, בתנאי שהיא לא בולטת במיוחד ביופיה ואינה מושכת תשומת לב מופרזת".

◄ בעמ' 380: "יש נשים המתלבשות בבגדים קודרים וחדגוניים, וכמעט שאינן מקדישות מחשבה להופעתן. ביניהן יש אפילו כאלה, הנוהגות כך מתוך רגש מוטעה של צניעות וענווה. לדוגמא, לא איכפת להן כיצד נראית הפאה שעל ראשן, והן יוצאות מביתן חבושות פאה לא מסורקת ומוזנחת. בנוסף לכך, הן לובשות שמלות חסרות צורה וצבע, משוללות כל חן. סגנון לבוש כזה גורם תחושת אי נוחות לרוב הנשים, היודעות להעריך טעם טוב ולבוש אסתטי, ולכל הפחות מצפות מאשה שתקפיד על הופעה נאה ונעימה. התלבשות בבגדים קודרים ועלובים אינה מעשה מצער ובלתי חברותי בלבד, בנוסף לכך יש כמה סיבות חיוביות ביותר מדוע נשים ובנות צריכות להקפיד תמיד על הופעה נאה ולבוש נעים לעין". 

◄ בעמ' 398: "תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים... למעשה אנו מוצאים בחז"ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים".

◄ בעמ' 399: "הבה נדאג שפנינו יקרינו עדינות, מידות מתוקנות ושמחת חיים, להנאת הזולת".

◄ בעמ' 401: "חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת לגופה תכשיטים בטוב טעם - נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה".

◄ בעמ' 405: "האשה והנערה צריכה להתלבש בבגדים נאים ולהתקשט בתכשיטים מתאימים, כדי להקרין תדמית נאה ומלאת חן יהודי".

◄ בעמ' 406: "השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין".

◄ בעמ' 413: "כך צריכה להיות גישתה של האשה, עליה להופיע בין אנשים במראה נאה ומלא חן".

את טוענת שמטפחת היא כיעור?

ברור שאישה צריכה לטפח את עצמה, ולא להראות מוזנחת, גם איזה תכשיט שמקובל במקום יהיה בסדר. אבל זה בדיוק הקץ', מה שמקובל במקום.

אם את גרה באזור שמקובל בו פאות, לכי על זה, יש מתירים וכל מה שמובן מכך.

אם את גרה באזור שבו נהוג לשים מטפחת, פאה תהיה מושכת את העין ולא טבעית למקום,לכן כדאי שלא.

אני לא חושבת שצעקות ופשקיווילים יעזרו לדיון, כל אחת תעשה כמנהג המקום שלה, ויש לה על מי לסמוך.

אבל להאשים את מי שעושה מה שמותר לפי רבותיה, מה שמקובל באיזורה, זה לא מתקבל.

צניעות שווה בעיקר פשטות ואי משיכת צומת לב, זו קודם כל מידה בנפש, אחר כך זה מתרגם לקווים וסנטימטרים.

אפשר ואף צריך לבת ישראל להיות צנועה וגם מטופחת, ויש המון דרכים לעשות את זה, אבל הקו המנחה הוא מידת הצניעות. אפשר לשים שמלה בעלת שרוול ארוך שמכסה גם את כפות הידיים, פתח שמכסה את הצוואר עד לסנטר, ושמלת  מקסי שנגררת כמה סנטימטר על הרצפה. אבל היא מלאה נצנצים ודוגמאות מושכות, צבעים בוהקים, וכל מיני דוגמאות המדגישות אזורים נשיים, גם אם זה מכסה אותם. זו צניעות?

גם בבגדים פשוטים אפשר למצוא יופי, אבל הכל צריך להבחן ע"פ מידת הצניעות, לא לפי היופי.

הענין הוא שהיום כולם מעורבבים עם כולם. חילוניים, דתיים, חרדים. וחוץ מזה, הרווקות הולכות בשיער גלוי. אז ההולכת עם פאה היא לא "יוצאת דופן" משום בחינה שהיא.

אכן צניעות פירושה לא לבלוט, גם בזה אני מסכים איתך.

אף אחד לא כופה עלייך, בסך הכל מנסים להסביר לך את הצד של המתירים, שלא תחשבי שיש איזה מצווה לצאת למלחמת ג'יהאד נגד חברה שלך שחובשת פאה, או סתם להשקיע זמן בלשכנע אותה. שלא תחשבי שאת צנועה והיא פרוצה. זה הכל. מה תעשי את בעצמך, זה ענין שלך ושל בעלך. יש את הרב עובדיה שמחמיר (אם כי יתכן שבמקרה שלך היה מקל, אם היית שואלת אותו...) ויש מצד שני את המתירים. זו מחלוקת הלכתית, כמו כל המחלוקות, וכל אחד יעשה כפי בחירתו.

אני כאן רק כדי להיות בטוח שכל אחד יודע היטב את שני הצדדים, לפני שהוא מחליט לעצמו או לאחרים מה לעשות.

והבעיה היא לא "מראית העין" ולא מנהג המקום, אלא האוירה של פסח, שאין הבדל בין פסח לבין ימות השנה... כך גם לגבי פאה, אין הבדל בין אשה עם פאה לבין אשה בלי פאה, שתיהן נראות אותו הדבר. זה לא קשור להלכה אלא לאווירה.

ובשורה התחתונה, אחרי כל הדוגמאות מעוגות קמח תפוחי אדמה, הוא הורה לנכדתו ללבוש פאה, ולא להיות שונה מכולן, וקנה פאה לבנותיו.

אדגיש שוב: פאה זה לא האידיאל. האידיאל הוא רעלה גדולה ויפה שמכסה את כל הגוף והראש, ולא שיער שמכסה שיער. אבל מה לעשות, היום זה לא רלוונטי, כל סגנון הלבוש השתנה ואף אחת לא תלבש רעלה. גם אין צורך בכיסוי של השיער, אבל בגלל שמדובר באיסור דאורייתא, הוא נותר במקומו. 

אז במציאות העכשווית, העדיפו גדולי הדור את הפאה על המטפחת. הנה מהגרש"ז שציטטת בעצמך:

"שמעתי את סבא מתבטא, שכאשר יבוא המשיח, אין לו ספק שנשים לא תלבשנה פאות נכריות. אמנם כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג).

אחד שמדבר לשון הרע, מחלל שבת, מתגלח בתער, הוא לא מפריע לאף אחד. לא תראה מודעות ענקיות על "איסור בורר" שרבים נכשלים בו, או דברים אחרים.

הענין של הפאה גורם לאנשים לצאת מדעתם כי הם החליטו להחמיר על עצמם ולא ללכת עם פאה, אבל אחרים החליטו כן ללכת, והקנאה משגעת אותם, אז הם חייבים לגרום לכולם לא ללכת - "גם לי גם לך לא יהיה".

זה אותו ענין.

כי יש כאלה שאומרים שפאה זה לא בסדר - ולא מועיל להם ה"כללים" לגביה (למרות שיש כאן מישהו שמגיב מיידית על כל הודעה כזו, ואיני מתכוין להתייחס לכך שוב).

יש כאלה שאומרים שכן בסדר. ויש כאלה שואמרים שתלוי איך היא נראית.

ויש כאלה שאומרים שזה יותר טוב.

וגם מטפחת - יש אומרים שמעולה, ויופי שאשה תתקשט. ויש כאלה שאומרים שתכסה הכל. ויש כאלה שאומרים שאם יוצא קצת מעבר לכיסוי הכל, זה בסדר. ויש כאלה שאומרים טפח, שזה שתי אצבעות לאורך המצח וכו'...

ובכללי, די מקובל, שכל דבר שהוא ממש בולט ומושך עיניים להביט, זה לא הדיור בצניעות.....

שכן כבר כמה הוכיחו שהם אטומים לכל סוג הוכחה.

מ"מ אם פאה היא כמו שיער והיא לא עומדת בגדרי כיסוי ראש, שזו דעת המחמירים, אז יוצא לפי זה (בהגיון פשוט) שלעולם כל פאה, אפילו הצנועה ביותר תהיה לעולם יותר פרוצה אפילו מהמטפחת הפרוצה ביותר.

ברור שאהרל'ה הנזכר לא יסכים עם זה. וקל לו לומר שהרב עובדיה העלים עיניו במתכוון מכל הרבנים ש"התירו" וגם הוא יטעון שהרב וואזנר התיר למרות תשובותיו המפורשות. ובאמת אין מה לדון על זה. סתם לטחון מים. 

אגב, אהרל'ה טען כמה פעמים שאין הגדרות לפאה וכל דבר מותר גם הפאה הכי פרוצה של חבדניקיות. זה בודאי נסתר מתשובותיו של הרב וואזנר. ועל כן אשאל, אם כל העניין שיהיה מכוסה, מה ראה הרב וואזנר (ועוד גדולים) לגדור גדרים? הרי זה מכוסה.

אלא לא למד ולא שנה, שדברים שמתירים גדולי ישראל בשעת הדחק מחמת דיעבד גמור, הפך אצלו ללכתחילה. ולא שם על לבו שמוטב יאכלו נבלות שחוטות וכו'. 

זה שרבנים התירו בפרט במציאות שכל הנשים הולכות בגילוי ראש לגמרי (הרב מטשבין ועוד) לא בלבל אותו לחשוב שאולי מטפחת עדיפה.

עוד דבר קטן. הרי אם מטפחת אסורה באיסור חמור כמו שכתבו הרמב"ם והשו"ע לפי פירושו, איך "נעלם" מעיני הרב וואזנר שו"ע ורמב"ם מפורש והעדיף (גם לדעתו!) מטפחת על פני פאה

אולם בכדי להאריך את הדיון עוד יותר אמרתי שאכתוב כאן כמה דברים פשוטים, שבעיני מעל"ת נראים תמוהים עד למאוד. 

כל כיסויי הראש המוזכרים בתנ"ך, כולם, הם של בגד (איני משתמש במושג 'מטפחת' כיוון שהוא בלבל אותך, ומושג זה לא היה בשימוש לעניין כיסוי ראש בזמן חז"ל (מטפחות הידיים מטפחות הספג מטפחות הספרים. אך לא מטפחת הראש.) למרות שהיה בשימוש בזמן המקרא כדלקמן. 

ובכן נבחן איזה סוגי "כיסוי ראש" היו בזמן התנ"ך.

אצל רבקה אנו מוצאים את "הצעיף" ותקח הצעיף ותתכס. כן אצל תמר, ועליה רש"י כותב בהדיא שכיוון שכיסתה את ראשה לא הכירה חמיה, ומבואר שהיה זה כיסוי של בגד ולא כיסוי של שערות. ופשוט. אצל רות המואביה אמה של מלכות אנו פוגשים את "המטפחת". אחד רצה לטעון שמדובר בחגורה והסתמך על מדרש. אולם בתרגום על אתר איתא "סודרא". וגם לפירושו שמדובר בחגורה, הנה לא ידע דבר, שכן ברדידים (העשויים כעין טלית) היה צורך לחגרם כדי שלא יתלכלכו ברצפה. ועי' תורה תמימה בהערות שם.

מ"מ הכיסוי לעולם היה בבגד, ושאשה תלך ברחובות קריה בשערות גלויות, הרי זה פריצות. כך מפורש ברש"י בכתובות (עב ע"א): 

אזהרה - מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור. א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר. ע"כ. הפשט של רש"י בלי עיקושים ובלי עיקומים הוא שפריצות הוא לאשה לצאת בשער סתור. ומאי נפקא מינה אם יוצאת בשער סתור שלה, או שהוא לא באמת שלה רק נראה כשלה. הרי אין חובה כיסוי הראש "כהלכה ללא טעם" וללא סיבה, אלא בכדי להסתיר את שערה ושלא תתייפה בו, ואם מתייפה בשער אחרת, הרי מבטלת את עיקר טעם הדין הזה. (סברא זו כתבו כמה פוסקים. ובודאי היא מוסכמת על האוסרים. ולענ"ד כל מי שכתב לאסור "משום מראית העין" לזה היתה כוונתו. אולם אהרלה יחלוק גם על זה בודאי.)

מ"מ מוסכם הדבר שגם בזמן חז"ל לא מצאנו "כיסוי ראש" בשיער, אלא רק בבגד או בדברים שאינם שער (קלתה) לזה הסכים גם אהרלה בעצמו. פאה נכרית מעולם לא יצאה (בהדיא) מחוץ לתחום "החצר". ובכן בחצר מדין התלמוד מותר לאשה להיות בגילוי ראש גמור, כך שאין זו הוכחה שמותר לאשה להיות עם פ"ן בחצר. אולם השלטי גיבורים דקדק מסוגיא זו (העוסקת בהלכות שבת, ולא בדיני צניעות!) שרק בשבת אסור לאשה לצאת לרה"ר עם פ"ן, אך בחול מותר. זהו דקדוק אפשרי, אך לא מוכרח. שכן הרא"ש (בתחילת מסכת שבת פ"א סי' א') כתב: ואף על גב דאיכא איסורא דלפני עור לא תתן מכשול לא איירינן הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה פטור ומותר כיון דליכא איסורא משום שבת: ע"כ. דהיינו שאף שיש איסור מצד אחר, כיוון שהגמרא עסקה בהלכות שבת היא לא ירדה לדון בכל פרטי הדינים בחלקי השו"ע האחרים (במקרה דנן באבן העזר). ואם כן אין להוכיח מדקדוקו של השלטי גיבורים מידי. 

ואם כן חזרנו לכך שלא מצאנו בשום מקום שפ"ן מוגדרת ככיסוי ראש, או משמשת לכיסוי ראש. גם לא בסוגיא בכתובות (עא והלאה) שם מדובר לכל היותר על סל שהאשה מחזיקה מעל ראשה. עם זאת מצאנו עוד כיסויי ראש רבים (גם לרווקות) שכולם מבגדים, שבכה, רדיד, סודר, טלית (נשות הכותל? כנראה שלא) ועוד רבים כולם "בגדים" ובכולם שער האשה לא רק מכוסה "מתמטית" אלא גם אינה נראית עם שער סתור ופרוע (פרוע במשמעות של מגולה ולא כמו שנוהגים לומר היום). 

זאת ועוד, גם כשהוזכרה הפ"ן הראשונים הדגישו כמה פעמים שהיא קשורה לשער, דהיינו השיער הטבעי מעורב עם הפאה הנכרית. כך כתב רש"י בישעיה (ראיה שאהובה על מתנגדי הפ"ן. אולם לענ"ד אי מהא לא איריא. וזו תשובה לאהרלה שאני מחפש רק לשקר בהבאת המקורות) פ"ג פס' טז: היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות: ע"כ. דהיינו שהפ"ן שהוזכרה בזמן חז"ל היתה מעורבת עם שער האשה ושער האשה עצמו היה גלוי. זאת אומרת בצורה ברורה שהפאה הנכרית והראשונים בזמן חז"ל לא שימשה כלל לכיסוי ראש, כי אם תרצה לדקדק שהפ"ן היתה גלויה, כבר ברור הדבר שהשער ממש גם היה גלוי (אהרלה תירץ זאת בכך שנשים היו מוציאות קוקו. דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל). כן נראה ברור מדברי רש"י בשבת (סד ע"ב ד"ה פיאה נכרית). כך שהפיאה הנכרית בודאי היתה עשויה להתקשטות, בחצר, בבית בבית הנשים (כך נראה מתשובת גאונים וכרגע אמ"א), אולם מעולם לא הוזכרה ככיסוי ראש.

ולכאורה יש בעובדא זו בכדי להתמיה, הלא אם כדברי אהרלה שהשתמשו בה ככיסוי ראש, אם כן היאך זאת לא מצאנו בכל ספרות חז"ל ובפרט לא בזו המדברת על ענייני צניעות, שהפ"ן שימשה לכיסוי ראש? הלא אשה ודאי תעדיף לכסות את ראשה בשער מאשר ברדיד או מטפחת, הלא כפי שהוא כתב בעצמו אשה רוצה להתנאות בשערה! 

זאת ועוד, יש ראיה (מעט לא פופולרית היום, אך אנו לא עובדים לפי פופוליזם) לדבריי באבות דרבי נתן נוסחא א פרק א' מובאות כל הקללות שנתקללה חווה, ואחת מהן: עטופה כאבל ע"כ. שוב כיסוי שהוא בגד (למי שלא למד הלכות אבילות, יש דין המובא בגמרא וברמב"ם ובשו"ע, שכיום לצערנו לא נוהגים אותו, כמו הרבה מהלכות אבילות, שהאבל צריך לכסות ראשו ופיו בטלית). לא הוזכר כיסוי של שער, שכן גילוי שער בכל צורה שתהיה הוא פריצות לאשה. ולכן גם עם הפאה תחשב כאלף כיסויים עדיין את טעם הדין "פריצות" היא לא מבטלת אלא אדרבא פורצת יותר ויותר.

ובכן אם הפאה לא שימשה לכיסוי ראש בזמן חז"ל מפני שהיא היתה מעורבת עם השערות, יש כאן אולי אפילו ראיה לאהרלה, שכל מה שפאה לא נאמרה שהיא כיסוי זה רק בגלל שהיא מעורבת בשערות. אולם אם היא תכסה את כל הראש אולי אפשר והיא תחשב ככיסוי ראש. זה מה שיכול לטעון אהרלה וכל מי שמתיר כמוהו. 

אולם הפסד טענה זו מבואר עד מאוד, הרי אם התורה הצריכה ששער האשה יהיה מכוסה בכדי שהיא לא תהיה בגילוי ראש, מה עוזר כיסוי שבעצם בפועל מגלה את מה שהיה אמור להיות מכוסה. ובכן אם היה מקור בחז"ל שאפשר לכסות שלא בבגד או כיו"ב החרשתי. אולם כיוון שאין שום מקור בזה, והסברא בצורה ברורה נוטה לכך ששער פרוע (מגולה!) הוא חוסר צניעות לאשה, ברור אם כן שפאה נכרית אינה כיסוי. 

ועכשיו אבוא לדון במה שטען עלי אהרלה, שאני מבזה את גדולי ישראל וכיו"ב בשאר דברים הדברים.

לענ"ד רוב ככל גדולי ישראל אסרו פאה נכרית. לא בכדי הרב וואזנר אמר כן (ולא נעלם ממנו דבר). אלא שבצוק העיתים בכדי לגרום לנשים באירופה המתחלנת וברוסיא על גזירותיה לכסות במשהו בכדי שלא תשתכח תורת כיסוי ראש לגמרי, הם העדיפו בדיעבד גמור פ"ן על פני גילוי ראש. גם אהרלה טען בעצמו שאלו האומרים שפ"ן היא יותר לכתחילה מאשר מטפחת מעטים הם (הוא עצמו טעם שהרב עובדיה הביא שלושים פוסקים האוסרים. והוא עצמו אמר שהמעדיפים פ"ן מאשר מטפחת אינם יותר מח"י פוסקים). זאת אומרת שההסתכלות הבסיסית של רוב ככל הפוסקים היא שמטפחת היא כיסוי הראש הנכון והישר לאשה שרוצה לעשות את רצון ה' באמת. (מי שלא הרי בכל מקרה תמצא לה היתרים. והים איננו מלא זה ים ההיתרים השוצפים במרשתת). לזה יסכימו כל הגדולים שלדעת אהרלה "התירו" פ"ן. אם היו שואלים אותם את השאלה הבאה "כבוד הרב יאמר לי מה עדיף כלפי שמיא, כלפי עשיית רצון ה', מטפחת או פאה?" הרי תשובת רובם המוחלט היה "מטפחת" (ולא היו חוששים לפירוש המושגה של אהרלה בדעת הרמב"ם והשו"ע, שמטפחת היא איסור גמור. וראיה לכך הרב וואזנר שלא "נעלם ממנו" רמב"ם ושו"ע מפורשים. אלא הבין שמטפחת שמכסה את הראש כולו עדיפא מפאה בכל גווני).

ולכן שפיר יש לומר שרובא דרובא אוסרים. דהיינו למי שרוצה לעשות את רצון ה' באמת ולהיות דבק בה' בלי עיקולי ופשורי זוהי הדרך הנכונה. 

ובמה שטען אהרלה שזה שלא יכלו למחות בנשותיהם זה הוצאת שם רע או שקר וכד'. מה אעשה לו? וכי לא ידע שהרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל אשתו היתה הולכת בגילוי ראש כל ימיה! ולא היה יכול למחות בה כלל. וכן הגאון האדיר הרב משה פיינשטיין אשתו בתחילה היתה הולכת בגילוי ראש גמור (ולא גירשה!) ורק לאחר שנים רבות (אחרי שהגיעו לאמריקה) הסכימה לשים פ"ן. ויש עוד נשים רבות שבגלל ההשכלה וכיו"ב לא יכלו למחות בנשותיהם. הרי רוב הנשים טרם עידן בית יעקב היו כסילות ללא מדע וללא תבונה כלל ועיקר (כפי עדות הרב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת נצח ישראל בירושלים). ומה שהציל את אותן נשים באירופה מרדת שחת היה בית יעקב, ובבית יעקב כבר חינכו ברגיל את הדיעבד של פאה. מסתברא שגדולי ישראל לא רצו למחות בנשים, שהיה זה בעיניהן הרע במיעוטו, ולא היה אפשר להעמיד הדת על תילה כלשון הרב וואזנר. 

אך לבוא ולטעון ולפרסם גם במקומות שלא נוהגים בזה, שזה לכתחילה וכו'. אני תמה, האם הרב ווזנער זצ"ל היה מתיר זאת? הרב הרב אויערבך זצ"ל היה מתיר זאת? האם הרב אלישיב היה מתיר זאת? ולא צריכא למימר שמרן הגרע"י בודאי לא היה מתיר זאת. 

אמת, שדעת הרבי מלובביץ' זצ"ל להתיר בכל גווני, וכן נראית דעת הרב משאש והרב קאפח. אולם האדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. האם כל תימניה ההולכת עם פ"ן הולכת בכל דבריה ודרכיה ע"פ הרב קאפח? האם זהו הפוסק העיקרי הנמצא אצלם בבית על השולחן. וכן לגבי הרב משאש, האם כל ספרדיה ש תלך עם פ"ן פוסקת לפי הרב משאש בכל דבריו גם בחומרותיו בהלכות נדה ועוד? מסתברא לי שלא (ואם כן, לא כלפיהן דברתי). זאת אומרת, אי אפשר לעשות מההלכה צחוק, ללכת לפי פוסקים מסויימים כשנח וכשלא נח "יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים" ב"מ. 

כתבתי זאת כמה פעמים שהשאלה כאן היא שאלה של הגדרה. א. האם כיסוי ראש (לעניין צניעות) הוא שיכוסו השערות מתמטית. ב. שהאשה לא תראה בעלה שער פרוע (מגולה). ואם אני רואה בחז"ל שכל  כיסויי הראש הם של בגד, ועד תחילת ההשכלה באיטליה, לא הוזכר שום כיסוי ראש של שער להלכה, אני כנראה צריך להבין לבד שהגדרה ב' היא הנכונה. אם יהיו שיתעקשו, אין אחריותי עליהם (בודאי לא על החבדניקים, ואכמ"ל) אולם את האמת אי אפשר לסתור (משא"כ שער...)

נ.ב. טענה אחת שחזרה בפי (מקלדתו) של אהרלה כמה פעמים "נשים היו מכוסות ברדיד. כך יוצא שמטפחת היא דיעבד בדיוק כמו פ"ן" כך בערך טענתו, אפשר לבדוק זאת הוא כתב זאת כמה פעמים. טענה זו אינה נכונה על פי מה שביארתי. נכון שמעיקרא אשה צריכה להתכסות ברדיד (רעלה) וזה שאין אנו עושים זאת היום זה דיעבד. אולם לומר שגם בדיעבד פ"ן ומטפחת הן באותה רמה זהו משגה וטעות. שכן כיוון שכל כיסויי הראש המוזכרים בחז"ל (ותסייע לזה המובאה שהבאתי מפרשן יהודי בזמן בית המקדש השני - פילון האלכסנדרוני) הם של בגד, לא יתכן לטעון ששער פרוע (מגולה!) שאותו ציוותה התורה לכסות יהיה שווה ערך לכיסוי בגד, שהוא היחיד המוזכר בחז"ל. 

הארכתי בזה כיוון שהרגשתי שרוב תשובותיי אכן לא היו ממצות. אולם פשיטא לי ששום תשובה לא תשכנע את "אהרלה" ודומיו. כיוון שהם תופסים את הגדרת הצניעות אחרת. ועל כן אין לי אלא לפנות לכל מי שישר הולך, ואומר לו תשפוט בעצמך, תהיה אמיתי עם עצמך, שהתורה ציוותה לכסות את ראש האשה, האם היא התכוונה שתראה בעלת שער סתור פרוע (כאן כלשון ימינו) ומגולה, או שהיא התכוונה לכסות שער בבגד. לא צריך הרבה בשביל זה, רק ישרות פנימית.

(אגב מה שטען אהרלה שצניעות הכוונה היא "אי התבלטות" הנה טענה זו טען הרב יוסף משאש זצ"ל. והוא ע"ה התיר לאשה ללכת ללא שום כיסוי ראש, מחמת הטענה הזו.)

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל