לא שאני בעד פאה סתם כי בעיניי זה מכוער ומבגר(הצנועות כאילו)

אבל בתכלס צודקת לגמרי

לפאה צנועה אין "כללים", זאת אומרת אף אחד לא יכול לבוא ולומר ש20 סנטימטר אורך זה צנוע אבל 21 זה פרוץ. הכלל היחיד לפאה צנועה הוא שלא תהיה בולטת מתוך מגוון התסרוקות שיש ברחוב. כל אשה יכולה לדעת זאת, וזה ממש לא מסובך.

בכל מקום, הנשים יודעים מיד להצביע על אורך או תסרוקת מוגזמת ביחס לנהוג במקום. ופשוט. ברגע שהמוגזם הפך לנורמה - אז הוא שוב מותר... כי אם זה לא בולט, אין שום סיבה לאסור זאת.

כך השיב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, בתשובות שהובאו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג':

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

החתן שלו, הגאון רבי ירוחם, אמר במפורש שיש כאלה מהבנים של הגרש"ז שהאשה שלהן הולכת עם מטפחת, כי כך הן התרגלו מהבית (זאת אומרת אמא שלהן הלכה עם מטפחת).

אני מביא לך תשובות ברורות של הגרש"ז, ואת מספרת לי סיפורי מעשיות.

גם הגאון רבי שלום משאש כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, אבל בתכלס אשתו הלכה עם מטפחת. אז מה?

הסירטונים על הגרי"ש אלישיב או פוסקים אחרים (כנראה את מתבלבלת) הם סירטונים ערוכים ומבושלים, שטויות והבלים.

ועל תקנון לפאות הבאתי ציטוטים ברורים. אביא כעת עוד ציטוט:

"וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

(הגאון רבי משה שטרנבוך, בספר דת והלכה סימן א)

והגרש"ז כמובן לא הכריח אותה לעשות משהו אחר.

גם מרן הגאון רבי שלום משאש, רבה של ירושלים, כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, ועם זאת אשתו נהגה כל ימי חייה לחבוש מטפחת. 

בפרט שבנותיו מעידות שקנה להן פאות, והנכדות מעידות שהמליץ להן לחבוש פאה.

ואת מעדיפה להישאר עם מה שאת "יודעת"...

בספר זה (בפרק הראשון, רשימת המתירים) יש עשרות רבנים שהסכימו עם הרב משאש. הרשימה מסודר לפי סדר כרונולוגי.

אם לא לומדים, לא יודעים...

ישנם פוסקים מהדורות הקודמים שאפשר להתווכח על שיטתם. למרות שאני יכול להוכיח את התזה שלי, אבל בכל זאת - אפשר להתווכח, ויש סברות לכאן ולכאן. אבל יש דברים שאין מה להתווכח עליהם, דברים פשוטים וברורים שמופיעים בספרי גדולי דורנו.

האלה, אבל איך שאני רואה גם רוב המטפחות היום הם לא צנועות.
אולי בריכוזים החרדים כן, אני לא כ"כ מסתובבת בשביל לדעת, אבל בסביבה שלי שזה דת"ל חזק רוב המטפחות של הצעירות הם לא צנועות.

ולכן אני לא מבינה מה כ"כ נגד פאות- יאללה לפחות לובשות כיסוי ראש מלא.

ואני לא הולכת להתחיל ללבוש פאה כי מבחינת ההרגשה שלי יותר קל לי לכסות עם מטפחת ולהתמודד עם זה שהמטפחת גם תהיה צנועה מאשר לשים פאה, אבל ממש חושבת שאם מישהי שמה פאה זה לא הופך אותה לפחות צנועה.

ורק בקשר לסרט החלקה- זה ממש לא נח. ואם קשה לך עם הכיסוי ראש זה מאודד מקשה.

והחצאיות הן כמו החצאיות של אמא שלהן?

אז למה את נתפסת דוקא לפאות? אולי תלכי עם רעלות כמו הסבתא של הסבתא במרוקו או בתימן?

כאן המקום לצטט מה שכתב בשו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) על התדרדרות הלבוש:

"ומה שטענו הרבה אחרונים שמנהג לבישת הפאה הונהג והשתרש ע"י קלי דעת ואפיקורסים, זה היה יציב וקיים אז. אבל מה נאמר ומה נדבר בדורינו כאשר כל מלבוש הנשים, אף היראות ביותר, הוא לבוש שהונהג ע"י פורקי עול והגרועים אף בין אומות העולם. החל מנעלי הנשים עם העקבים, המשך בגרבים הדקות והשמלה המראה מקצת החלק התחתון, וכלה בגרוע מכל בחלק העליון של השמלה המבליט את צורת האשה. כל זה לא נתיסד ע"י אנשים יראים. ואם נעמיד אשה הלבושה בדורינו בצניעות ליד נשים שהיו לבושות לפני מאתיים שנה ויותר, כפרוצה תחשב. וגם על מלבושים יותר צנועים משל היום צעקו גדולי הדור של זמנם. ואם כן לא הנחת אשה תחת בעלה. אלא יש צד להקל, אחרי שכבר נהגו במלבושים אלו החדשים הרבה שנים, הורגלה בהם העין ואינם מעוררים את היצר כמו אז, ואי אפשר עתה לכוף את כל העם ולאסור עליהם הכל מכל וכל. ואין דין הפאה שונה היום משאר המלבושים".

ברור שזה לא נובע מתוך יראת שמים מופלגת, אלא מתוך זה שאת בעצמך לבשת פאה ונאלצת להוריד אותה כי הבנת שזה לא טוב, ועכשיו את רוצה שכל הנשים האחרות גם יורידו, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה". 

אני מדבר על כך שמציגים להם רק את השיטות האוסרות, כביכול אין על מי לסמוך.

אני זוכר כשלמדתי את הנושא בפעם הראשונה, איך הייתי בהלם לקרוא שיש כל כך הרבה פוסקים המתירים זאת.

אם את מודעת לעובדה שיש הרבה פוסקים מתירים, ומחליטה להחמיר על עצמך כדעת הרב עובדיה, אין כאן "כפיה דתית". תחבשי מטפחת וגם תגלי "שתי אצבעות"...

והמציאות היא, שרוב הנשים שמכסות עם מטפחת, לא מצליחות לכסות את כל הראש (יש כל מיני פתרונות, איני יודע אם מוצלחים או לא, אבל הנשים אפילו לא מוכנות לנסות. לדוגמא, מי תסכים להתגלח?). ענין נוסף הוא שאשה עם פאה נראית יותר יפה, ואם נאמר לה לכסות במטפחת, אז בעלה יסתכל על אחרות שלובשות פאות. ממילא יצא הפסדה בשכרה.

לכן המתירים אומרים, שבמציאות של ימינו, עדיף פאה ממטפחת. לא רק חב"ד אלא ח"י רבנים מכל המגזרים!

➊ מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). 

➋ וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות".

➌ וכן מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים, בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

➍ וכן מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". 

➎ וכן מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):  "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".

➏ וכן מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "באמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".

➐ וכן מרן הגר"מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דבריו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים". 

➑ וכן מרן הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: "הרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה... הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".

➒ וכן מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות". 

➓ וכן הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור... לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה".

➊➊ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". ועוד כתב: "גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (הובא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה).

➋➊ וכן הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות", וכן כתב בספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד". ועוד: "מובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

➌➊ וכן מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים: "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".

➍➊ וכן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אמר שפאה היא לכתחילה ולא בדיעבד. בוידאו שפורסם באינטרנט מפגישתו עם כמה ת"ח ("יש לנו כמה שאלות לברר"), לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".

➎➊ וכן הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא: "שאלה... יש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת. תשובה - פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".

➏➊ וכן הרבי מליובאוויטש זצ"ל כתב: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

➐➊ וכן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם", אמר בשם הגרנ"ק: "מרן הגר"נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש"יצא שכרה בהפסדה".

➑➊ וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית דרשתו בפסח תשע"ח): "החזו"א אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר (ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו).. הגריש"א התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת ה-ב-ל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".

היה רק ספר אחד ויחיד שטען שצריך לאסור פאה כדי שיהיה היכר בין נשואה לרווקה, והרב עובדיה (!) דחה את הסברה שלו לגמרי. 

בארצות רבות, הרווקות והנשואות היו מכסות את הראש, וכמובן שאז לא היה שום היכר בין נשואה לרווקה.

כמו כן, בשביל "היכר" לא צריך לכסות את הראש. מספיק סרט, או טבעת על האצבע. אין שום קשר בין כיסוי הראש לבין היכר.

מה גם שהמתבונן במקור הדין, בגמרא מסכת כתובות דף ע"ב, יראה שהאיסור הוא "לבנות ישראל" ללא שום הבדל בין נשואה לרווקה, וכך גם נפסק ברמב"ם ובשו"ע: "אחת פנויה ואחת אשת איש".

מה גם שגרושה ואלמנה חייבת לכסות את הראש, למרות שאין כאן שום ענין של "היכר" כי היא פנויה בעצם.

אני יודע שהרבה תוהים וטועים יקראו את השרשורים האלה, היום או מחר או בעוד כמה שנים, ואני רוצה לחלוק איתם את מה שאני יודע, כדי שלא יושפעו מתעמולת שקר שהם קוראים כל הזמן במודעות רחוב, חוברות, עלונים צבעוניים וכדומה.

לפעמים מול כל המתלהמים מנגד, שמאשימים אותך שאתה "מתיר את השרץ" כאשר אתה בסך הכל מצטט את דברי גדולי הדור, מאוד נחמד לשמוע מילה טובה. מחמם את הלב.

מלכתחילה לבשת פאה כי "כולן הולכות כך". לא היתה לך דעה בנדון. הלכת אחרי הזרם. אפילו היום, בהרבה תגובות התבטאת שרק הרבי מחב"ד הכריע שפאה עדיפה ממטפחת, וזה חוסר ידע משווע כי יש ח"י פוסקים מכל החוגים הסוברים כך. 

אז ביום מן הימים קראת איזה מודעת רחוב או חוברת צבעונית משכנעת, שהציגה לך את הכל בצורה חד צדדית, או שמעת דרשה של הרב עובדיה (אגב, בדרשתו הוא סותר דברים רבים מתוך תשובתו בספרו... כדרך הדרשנים שלא מדייקים אלא מגזימים כדי שהציבור ישמע לדבריהם). זה שכנע אותך, והורדת את הפאה כי מלכתחילה לא היתה לך דעה בנדון...

כדי לשפוט צריך לשמוע היטב את שני הצדדים. ואת, כפי שהתרשמתי ממך, בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד השני.

זה נכון שמסתכלים עלייך יותר עם פאה. גם אם תתאפרי, יסתכלו עלייך יותר. אבל הגמרא מספרת שאפילו הנשים שהיו הולכות עם רעלות ומכסות עין אחת (!) היו מתאפרות בעין השניה שהיתה גלויה (מסכת שבת דף פ)... ואין שום איסור להתאפר.

סביר להניח שגם אם היית יוצאת עם בלויי סחבות, אז אף אחד לא היה מסתכל עלייך, בהשוואה למראה העכשווי שלך. אז מה המסקנה? שתלכי עם בלויי סחבות?

אם החלטת לעשות משהו למען הצניעות, שלא יסתכלו עלייך, ובעלך שלם עם זה וממש לא אכפת לו והוא מצליח לשמור את העיניים ברחוב, והוא מרגיש שיש לו "כלה נאה", אדרבה! חזקי ואמצי! מצידי תלכי עם שק שחור ושני חורים לעיניים (יש המחמירות להניח צינור מעל הראש כדי להסתיר את צורת הראש), אבל למה להטיף לנשים אחרות שגם הן ילכו בלי פאה? את יודעת מה יהיו ההשלכות, אצל האשה או אצל בעלה?

אגב, גם אם לבעלך יש פון כשר, הוא עדיין יכול לשבת לידך ולהקריא לך את הטענות שיש לו בנדון. והוא יותר ממוזמן, הוא וכל הכולל שלו, והרב שלהם, והרב של הרב שלהם.

לשם כך לא צריך "רבנים". יש אפשרות לגלוש במכשיר הפלאפון לתכנים אסורים, ויש אפשרות לחסום אותם, אז למה לא?

אני ממליץ על הסינון של נטספארק או רימון. סינון קל ונוח להתקנה, וכל אחד בוחר לו את רמת ההגנה, עד לרמה שאין אינטרנט בכלל. מי שחושב שקשה לו לעמוד בניסיון, יכול למסור את הסיסמה לאשתו, או לחבר. הסינון מסנן כל גלישה, גם כאשר גולשים ברשת אלחוטית.

עם זאת יש קיצוניים האוסרים גם פלאפון מוגן (בעלונים הצבעוניים שדיברת עליהם)... מה התוצאה הישירה? שחלק גדול מהציבור החרדי והדתי משתמש בפלאפונים ללא שום הגנה כלל. ובהשוואה למאבק בפאות, ניתן לראות היום "מחזות מלבבים" של אשה ההולכת בחצאית מיני מעל הברך וחובשת חצי מטפחת.

כאשר לוקחים פלאפון מוגן, שאין שום סיבה לאסור אותו ע"פ ההלכה, ומחמירים על הציבור ומכריחים אותם לקנות מכשירים עתיקים ומיושנים, ומוציאים מהם גם את המצלמה והנגן וה-SMS, אז זאת התוצאה. גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה + החמרה מעבר לעיקר הדין.

ולרב עובדיה לא היה שום אינטרס להתיר פאה, גם לא לאסור. זו המסקנה ההלכתית שהוא הגיע אליה, זו זכותו המלאה, אמנם דרכו היתה להקל אבל לא חסרים דברים שהחמיר בהם (כמו מיץ ענבים 100 אחוז, בשר חלק).

אם אני מציג את העובדות, שהוא סתר בדרשתו את המציאות, או את מה שכתב בעצמו בספרו, אין בזה שום זלזול. אני אישית מעריך אותו מאוד ומכבד אותו מאוד.

בוא נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה, וננתח את כל מה שאמר שם, מהתחלה ועד הסוף.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

עד שהתחלת לדבר על הרב עובדיה...

הוא היה אחד שמחפש את האמת.

הוא היה מחמיר קיצוני, אשתו היתה הולכת עם שאלים.

היה לו אתר אינטרנט והוא הקדיש חלק ניכר ממנו למלחמה בפאות (לא אתן עוד פרטים מזהים, אבל יתכן שיש כאלה שיבינו במי מדובר).

הוא נתקל באיזה ויכוח שלי באחד האתרים, ב"אשכול" שהגיע ל40 עמודים של ויכוחים.

זה מה שהוא כתב שם (לאחר מכן הוא גם הפך את האתר שלו והכניס שם את כל דברי המתירים...):

"ברוך השם אני כבר כמעט כחודש משקיף מהצד ולומד בעצמי, אמנם נכון אני לא עברתי על כל החומר כי הגעתי עד דף 27 והתחלתי ללמוד הכל בעיון לבד אמנם כיון שאני אישית כל ימי הבנתי שפאה זה הדבר הכי חמור שיש החלטתי לפרסם באתר שלי (...) עניין איסור פאה...

ואכן חיפשתי עניינים שמדברים באיסור זה במשך כשבוע התמקדתי בדעת הרב עובדיה בפרט בהרצאות שלו והדרשנים למיניהם והרב אלישיב.

אח"כ בטעות הגעתי לאשכול הזה וראיתי שמדברים בגנות הפאה ושמחתי למצוא מידע ולזכות את ישראל, אמנם הגעתי למגיב אחד ושמו... וכעסתי מאוד על דבריו שכביכול מתלוצץ עלינו ואומר שעדיף פאה ממטפחת, ודילגתי על המאמרים שלו... אבל אח"כ שראיתי שהוא מגיב בלי סוף, ודברים של טעם, ישבתי על המחשב 12 שעות רצוף, והחכם הזה הצליח לשנות אותי ולהפוך את הקערה על פיה, השם ישלם לו שכרו הטוב כי החכימני הרבה, ולא נזקקתי לגמור את כל האשכול כי השיטה מובנת, ומאז אני עובד לאט על כל התוכן, והורדתי את כל האשכולות (נראה לי) שהוא מדבר שם והעבודה מרובה..."

כתבתי שבדרשתו הוא סתר דברים מתוך ספרו - זאת מציאות, ואם תרצו אפשר גם להוכיח זאת שחור על גבי לבן.

כתבתי שהשומע את דרשתו שומע רק צד אחד, וצריך לשמוע גם את הצד השני, מה יש בזה?

רוצה קצת שיעורי בית, לך או לבעלך?

בואי נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

לגבי הסכמה - את ממש, אבל ממש, לא חייבת להסכים איתי. זכותך המלאה ללכת בדרך שלך, ולכסות את הראש בדרך שאת רואה לנכון.

והוא ממש הגאון מווילנא (מקווה שההשוואה לא פוגעת בכבודו של בעלך...)

אבל בכל זאת, תני לו ללמוד. יש כמה ספרים דיגיטליים, תני לו לקרוא. אולי זה יחדש לו משהו. אם הרב עובדיה היה נוהג ללמוד ולהחכים מכל ספר שאיזה רב מאחרוני האחרונים הוציא לאור, אז גם בעלך יכול.

חן וכבוד

לקט שכחת הפאה

ותשקט הארץ

ואני לא מזלזל בו (אי אפשר לזלזל במי שאני לא מכיר).

אם תתבונני, תראי שאת בעצמך מזלזלת באחרים...

ואענה לך בלשונך: אם את מתעקשת לחשוב שהוא יודע הכל, שיהיה לך לבריאות...

הרבה מו"צים שדיברתי איתם, לא מצאו ידיהם ורגליהם בסוגיה הזו. בדרך כלל לא מתעמקים בזה, ואת הפירצה הזאת מנצלים עסקני הפאות בכל פרסומיהם, או אפילו בשיעורים שהם מעבירים לציבור. הציבור קונה בשקיקה את כל התותים שמוכרים לו, ואין לו מושג מה נכון ומה לא נכון.

לא רק זה, אפילו כאלה שנחשבים לגדולי הדור! לאחר שדיברתי עמם, אמרו לי "חידשת לי המון".

את יכולה לראות גם בהסכמות לספרים שנכתבו בנושא, חלק מגדולי הרבנים המסכימים מתבטאים בצורה של "עברתי על כל החיבור, ונשתוממתי שאסף הכל ומביא כל מה שדנו בזה... לכן, אחרי העיון היטב בדבריו, דעתי להקל".

אז כמו שאמרתי, זה בסדר שאת מעריצה את בעלך, ויתכן שהוא תלמיד חכם גדול (בטח יותר ממני). אבל יתכן שבסוגיה הזאת הוא לא השקיע מספיק זמן, או שהשקיע אבל לא בספרים הנכונים (ותשקט הארץ הוא ספר נחמד, אבל עדיין חסר בו הרבה). 

צריך גם ללמוד מתוך רצון של גישה לרצות להחכים ולדעת, ולא מתוך גישה של "בוא נראה מה יכול לחדש לי הטמבל הזה".

זאת אומרת, "טעה". החליט אחרת, אחרי שעיין שוב. הרב עובדיה! שמכיר את כל הספרים בעל פה, מילה במילה.

כמוהו עוד עשרות פוסקים חזרו בהם, וזו תפארתם וגדולתם.

גם בראשונים נמצאו טעויות. ראשונים כמלאכים!

מכאן שהביטחון שלך שבעלך לא טעה, הוא קצת מגוחך. 

כמובן שיתכן שגם אני טועה, אבל בסך הכל הצעתי שיקרא את הספרים הנ"ל.

ולהפך

יש לך ידיעה אחרת?

אבל לאנשים פרטיים הוא פסק להתיר, במקרים מסויימים, כפי המובא במעיין אומר (סדרת ספרים שנכתבו ע"י מזכירו, הרב יהודה נקי, שהביא במדוייק את השאלה והתשובה):

לשאלת השואל: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

לשאלת השואל: בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

לשאלת השואל: בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום, ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

לשאלת השואל: חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב: "מותר".

כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה שרצונה היה לחבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה. זה שמעתי מת"ח שהיה עד לדבר, ולא אבה לפרסם הכת"י.

ואמנם הגר"ע החמיר במקרים הפוכים, שהחתן רצה והכלה לא רצתה.

כמו כן אחד כתב בשם הגאון הרב ינון יונה (פוסק מפורסם בירושלים) שהביא הרבה זוגות לרב עובדיה והתיר להם. מצ"ב.

מי שמעיז להציג את דעת גדולי הדור שהתירו פאה, הוא "היצר הרע בהתגלמותו". מי שמשקר, מסלף, ועושה הכל כדי להציג תמונה מעוותת כאילו אין פוסק אחד שהתיר פאה, הוא "יצר הטוב". 

אבל ממש לא אכפת לי, עבורי זאת תעודת כבוד, שאין מה לענות לי חוץ מלכנותי בשמות גנאי.

מכל הפשקווילים והעלונים נכנס לאנשים לראש דעה שגויה, כביכול "מראה של שחקנית בהוליווד / דוגמנית" הוא מראה פרוץ לחלוטין. זאת אומרת, האשה היהודיה צריכה להיראות מכוערת, ורחוקה מאוד מכל הנשים שנראות על המסך... אם הדוגמנית / שחקנית לבושה קצר וחשוף, או צמוד מדי, אז מבחינת ההלכה היא פרוצה. אבל אם היא מכסה את כל מה שצריך לכסות, ונראית טוב, איזה הלכה אוסרת זאת?

מצטער להרוס, אבל לפי היהדות, האשה צריכה להיות נאה ככל שאפשר, ולמצוא חן בעיני כל רואיה!

כך מובא בספר "עוז והדר לבושה" שקיבל הסכמות מפוסקי ההלכה המחמירים ביותר, כמו הגר"ש וואזנר, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, ועוד.

להלן ציטוטים נבחרים מתוך הספר:

◄ בעמ' 6: "אני מודעת לכתר בת מלך המעטר את ראשי, ולאחריות הבאה אתו. כיום אני לוקחת בחשבון ונזהרת מאד להיראות במיטבי ולגרום הנאה לכל מי שפוגש אותי, בפרט לבעלי". 

◄ בעמ' 9: "נשים צריכות להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם... ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך".

◄ בעמ' 46: "גם אשה או נערה הלובשת בגדים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את בגדיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות... לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש בגדים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו', כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות".

◄ בעמ' 105: "מותר לה להיראות נאה בצאתה מביתה, וכך עליה לנהוג, משום שהקב"ה העניק לנשים חן, כדי שתיראנה נחמדות תמיד".

◄ בעמ' 226: "אשה נשואה... עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה".

◄ בעמ' 226: "כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה".

◄ בעמ' 252: "במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך".

◄ בעמ' 298: "ראוי שנשים ובנות תקפדנה על הופעה נאה ונעימה".

◄ בעמ' 319:  "עיקר הגוף צריך להיות לבוש בצורה נאה ומלאת חן".

◄ בעמ' 319: "שמלה יפה מסיטה את תשומת הלב מהגוף עצמו. לפיכך, טוב וראוי לשמלה שתהא פרחונית ומקושטת בכל צורה שהיא, בתנאי שהיא לא בולטת במיוחד ביופיה ואינה מושכת תשומת לב מופרזת".

◄ בעמ' 380: "יש נשים המתלבשות בבגדים קודרים וחדגוניים, וכמעט שאינן מקדישות מחשבה להופעתן. ביניהן יש אפילו כאלה, הנוהגות כך מתוך רגש מוטעה של צניעות וענווה. לדוגמא, לא איכפת להן כיצד נראית הפאה שעל ראשן, והן יוצאות מביתן חבושות פאה לא מסורקת ומוזנחת. בנוסף לכך, הן לובשות שמלות חסרות צורה וצבע, משוללות כל חן. סגנון לבוש כזה גורם תחושת אי נוחות לרוב הנשים, היודעות להעריך טעם טוב ולבוש אסתטי, ולכל הפחות מצפות מאשה שתקפיד על הופעה נאה ונעימה. התלבשות בבגדים קודרים ועלובים אינה מעשה מצער ובלתי חברותי בלבד, בנוסף לכך יש כמה סיבות חיוביות ביותר מדוע נשים ובנות צריכות להקפיד תמיד על הופעה נאה ולבוש נעים לעין". 

◄ בעמ' 398: "תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים... למעשה אנו מוצאים בחז"ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים".

◄ בעמ' 399: "הבה נדאג שפנינו יקרינו עדינות, מידות מתוקנות ושמחת חיים, להנאת הזולת".

◄ בעמ' 401: "חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת לגופה תכשיטים בטוב טעם - נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה".

◄ בעמ' 405: "האשה והנערה צריכה להתלבש בבגדים נאים ולהתקשט בתכשיטים מתאימים, כדי להקרין תדמית נאה ומלאת חן יהודי".

◄ בעמ' 406: "השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין".

◄ בעמ' 413: "כך צריכה להיות גישתה של האשה, עליה להופיע בין אנשים במראה נאה ומלא חן".

את טוענת שמטפחת היא כיעור?

ברור שאישה צריכה לטפח את עצמה, ולא להראות מוזנחת, גם איזה תכשיט שמקובל במקום יהיה בסדר. אבל זה בדיוק הקץ', מה שמקובל במקום.

אם את גרה באזור שמקובל בו פאות, לכי על זה, יש מתירים וכל מה שמובן מכך.

אם את גרה באזור שבו נהוג לשים מטפחת, פאה תהיה מושכת את העין ולא טבעית למקום,לכן כדאי שלא.

אני לא חושבת שצעקות ופשקיווילים יעזרו לדיון, כל אחת תעשה כמנהג המקום שלה, ויש לה על מי לסמוך.

אבל להאשים את מי שעושה מה שמותר לפי רבותיה, מה שמקובל באיזורה, זה לא מתקבל.

צניעות שווה בעיקר פשטות ואי משיכת צומת לב, זו קודם כל מידה בנפש, אחר כך זה מתרגם לקווים וסנטימטרים.

אפשר ואף צריך לבת ישראל להיות צנועה וגם מטופחת, ויש המון דרכים לעשות את זה, אבל הקו המנחה הוא מידת הצניעות. אפשר לשים שמלה בעלת שרוול ארוך שמכסה גם את כפות הידיים, פתח שמכסה את הצוואר עד לסנטר, ושמלת  מקסי שנגררת כמה סנטימטר על הרצפה. אבל היא מלאה נצנצים ודוגמאות מושכות, צבעים בוהקים, וכל מיני דוגמאות המדגישות אזורים נשיים, גם אם זה מכסה אותם. זו צניעות?

גם בבגדים פשוטים אפשר למצוא יופי, אבל הכל צריך להבחן ע"פ מידת הצניעות, לא לפי היופי.

הענין הוא שהיום כולם מעורבבים עם כולם. חילוניים, דתיים, חרדים. וחוץ מזה, הרווקות הולכות בשיער גלוי. אז ההולכת עם פאה היא לא "יוצאת דופן" משום בחינה שהיא.

אכן צניעות פירושה לא לבלוט, גם בזה אני מסכים איתך.

אף אחד לא כופה עלייך, בסך הכל מנסים להסביר לך את הצד של המתירים, שלא תחשבי שיש איזה מצווה לצאת למלחמת ג'יהאד נגד חברה שלך שחובשת פאה, או סתם להשקיע זמן בלשכנע אותה. שלא תחשבי שאת צנועה והיא פרוצה. זה הכל. מה תעשי את בעצמך, זה ענין שלך ושל בעלך. יש את הרב עובדיה שמחמיר (אם כי יתכן שבמקרה שלך היה מקל, אם היית שואלת אותו...) ויש מצד שני את המתירים. זו מחלוקת הלכתית, כמו כל המחלוקות, וכל אחד יעשה כפי בחירתו.

אני כאן רק כדי להיות בטוח שכל אחד יודע היטב את שני הצדדים, לפני שהוא מחליט לעצמו או לאחרים מה לעשות.

והבעיה היא לא "מראית העין" ולא מנהג המקום, אלא האוירה של פסח, שאין הבדל בין פסח לבין ימות השנה... כך גם לגבי פאה, אין הבדל בין אשה עם פאה לבין אשה בלי פאה, שתיהן נראות אותו הדבר. זה לא קשור להלכה אלא לאווירה.

ובשורה התחתונה, אחרי כל הדוגמאות מעוגות קמח תפוחי אדמה, הוא הורה לנכדתו ללבוש פאה, ולא להיות שונה מכולן, וקנה פאה לבנותיו.

אדגיש שוב: פאה זה לא האידיאל. האידיאל הוא רעלה גדולה ויפה שמכסה את כל הגוף והראש, ולא שיער שמכסה שיער. אבל מה לעשות, היום זה לא רלוונטי, כל סגנון הלבוש השתנה ואף אחת לא תלבש רעלה. גם אין צורך בכיסוי של השיער, אבל בגלל שמדובר באיסור דאורייתא, הוא נותר במקומו. 

אז במציאות העכשווית, העדיפו גדולי הדור את הפאה על המטפחת. הנה מהגרש"ז שציטטת בעצמך:

"שמעתי את סבא מתבטא, שכאשר יבוא המשיח, אין לו ספק שנשים לא תלבשנה פאות נכריות. אמנם כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג).

אחד שמדבר לשון הרע, מחלל שבת, מתגלח בתער, הוא לא מפריע לאף אחד. לא תראה מודעות ענקיות על "איסור בורר" שרבים נכשלים בו, או דברים אחרים.

הענין של הפאה גורם לאנשים לצאת מדעתם כי הם החליטו להחמיר על עצמם ולא ללכת עם פאה, אבל אחרים החליטו כן ללכת, והקנאה משגעת אותם, אז הם חייבים לגרום לכולם לא ללכת - "גם לי גם לך לא יהיה".

זה אותו ענין.

כי יש כאלה שאומרים שפאה זה לא בסדר - ולא מועיל להם ה"כללים" לגביה (למרות שיש כאן מישהו שמגיב מיידית על כל הודעה כזו, ואיני מתכוין להתייחס לכך שוב).

יש כאלה שאומרים שכן בסדר. ויש כאלה שואמרים שתלוי איך היא נראית.

ויש כאלה שאומרים שזה יותר טוב.

וגם מטפחת - יש אומרים שמעולה, ויופי שאשה תתקשט. ויש כאלה שאומרים שתכסה הכל. ויש כאלה שאומרים שאם יוצא קצת מעבר לכיסוי הכל, זה בסדר. ויש כאלה שאומרים טפח, שזה שתי אצבעות לאורך המצח וכו'...

ובכללי, די מקובל, שכל דבר שהוא ממש בולט ומושך עיניים להביט, זה לא הדיור בצניעות.....

שכן כבר כמה הוכיחו שהם אטומים לכל סוג הוכחה.

מ"מ אם פאה היא כמו שיער והיא לא עומדת בגדרי כיסוי ראש, שזו דעת המחמירים, אז יוצא לפי זה (בהגיון פשוט) שלעולם כל פאה, אפילו הצנועה ביותר תהיה לעולם יותר פרוצה אפילו מהמטפחת הפרוצה ביותר.

ברור שאהרל'ה הנזכר לא יסכים עם זה. וקל לו לומר שהרב עובדיה העלים עיניו במתכוון מכל הרבנים ש"התירו" וגם הוא יטעון שהרב וואזנר התיר למרות תשובותיו המפורשות. ובאמת אין מה לדון על זה. סתם לטחון מים. 

אגב, אהרל'ה טען כמה פעמים שאין הגדרות לפאה וכל דבר מותר גם הפאה הכי פרוצה של חבדניקיות. זה בודאי נסתר מתשובותיו של הרב וואזנר. ועל כן אשאל, אם כל העניין שיהיה מכוסה, מה ראה הרב וואזנר (ועוד גדולים) לגדור גדרים? הרי זה מכוסה.

אלא לא למד ולא שנה, שדברים שמתירים גדולי ישראל בשעת הדחק מחמת דיעבד גמור, הפך אצלו ללכתחילה. ולא שם על לבו שמוטב יאכלו נבלות שחוטות וכו'. 

זה שרבנים התירו בפרט במציאות שכל הנשים הולכות בגילוי ראש לגמרי (הרב מטשבין ועוד) לא בלבל אותו לחשוב שאולי מטפחת עדיפה.

עוד דבר קטן. הרי אם מטפחת אסורה באיסור חמור כמו שכתבו הרמב"ם והשו"ע לפי פירושו, איך "נעלם" מעיני הרב וואזנר שו"ע ורמב"ם מפורש והעדיף (גם לדעתו!) מטפחת על פני פאה

אולם בכדי להאריך את הדיון עוד יותר אמרתי שאכתוב כאן כמה דברים פשוטים, שבעיני מעל"ת נראים תמוהים עד למאוד. 

כל כיסויי הראש המוזכרים בתנ"ך, כולם, הם של בגד (איני משתמש במושג 'מטפחת' כיוון שהוא בלבל אותך, ומושג זה לא היה בשימוש לעניין כיסוי ראש בזמן חז"ל (מטפחות הידיים מטפחות הספג מטפחות הספרים. אך לא מטפחת הראש.) למרות שהיה בשימוש בזמן המקרא כדלקמן. 

ובכן נבחן איזה סוגי "כיסוי ראש" היו בזמן התנ"ך.

אצל רבקה אנו מוצאים את "הצעיף" ותקח הצעיף ותתכס. כן אצל תמר, ועליה רש"י כותב בהדיא שכיוון שכיסתה את ראשה לא הכירה חמיה, ומבואר שהיה זה כיסוי של בגד ולא כיסוי של שערות. ופשוט. אצל רות המואביה אמה של מלכות אנו פוגשים את "המטפחת". אחד רצה לטעון שמדובר בחגורה והסתמך על מדרש. אולם בתרגום על אתר איתא "סודרא". וגם לפירושו שמדובר בחגורה, הנה לא ידע דבר, שכן ברדידים (העשויים כעין טלית) היה צורך לחגרם כדי שלא יתלכלכו ברצפה. ועי' תורה תמימה בהערות שם.

מ"מ הכיסוי לעולם היה בבגד, ושאשה תלך ברחובות קריה בשערות גלויות, הרי זה פריצות. כך מפורש ברש"י בכתובות (עב ע"א): 

אזהרה - מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור. א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר. ע"כ. הפשט של רש"י בלי עיקושים ובלי עיקומים הוא שפריצות הוא לאשה לצאת בשער סתור. ומאי נפקא מינה אם יוצאת בשער סתור שלה, או שהוא לא באמת שלה רק נראה כשלה. הרי אין חובה כיסוי הראש "כהלכה ללא טעם" וללא סיבה, אלא בכדי להסתיר את שערה ושלא תתייפה בו, ואם מתייפה בשער אחרת, הרי מבטלת את עיקר טעם הדין הזה. (סברא זו כתבו כמה פוסקים. ובודאי היא מוסכמת על האוסרים. ולענ"ד כל מי שכתב לאסור "משום מראית העין" לזה היתה כוונתו. אולם אהרלה יחלוק גם על זה בודאי.)

מ"מ מוסכם הדבר שגם בזמן חז"ל לא מצאנו "כיסוי ראש" בשיער, אלא רק בבגד או בדברים שאינם שער (קלתה) לזה הסכים גם אהרלה בעצמו. פאה נכרית מעולם לא יצאה (בהדיא) מחוץ לתחום "החצר". ובכן בחצר מדין התלמוד מותר לאשה להיות בגילוי ראש גמור, כך שאין זו הוכחה שמותר לאשה להיות עם פ"ן בחצר. אולם השלטי גיבורים דקדק מסוגיא זו (העוסקת בהלכות שבת, ולא בדיני צניעות!) שרק בשבת אסור לאשה לצאת לרה"ר עם פ"ן, אך בחול מותר. זהו דקדוק אפשרי, אך לא מוכרח. שכן הרא"ש (בתחילת מסכת שבת פ"א סי' א') כתב: ואף על גב דאיכא איסורא דלפני עור לא תתן מכשול לא איירינן הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה פטור ומותר כיון דליכא איסורא משום שבת: ע"כ. דהיינו שאף שיש איסור מצד אחר, כיוון שהגמרא עסקה בהלכות שבת היא לא ירדה לדון בכל פרטי הדינים בחלקי השו"ע האחרים (במקרה דנן באבן העזר). ואם כן אין להוכיח מדקדוקו של השלטי גיבורים מידי. 

ואם כן חזרנו לכך שלא מצאנו בשום מקום שפ"ן מוגדרת ככיסוי ראש, או משמשת לכיסוי ראש. גם לא בסוגיא בכתובות (עא והלאה) שם מדובר לכל היותר על סל שהאשה מחזיקה מעל ראשה. עם זאת מצאנו עוד כיסויי ראש רבים (גם לרווקות) שכולם מבגדים, שבכה, רדיד, סודר, טלית (נשות הכותל? כנראה שלא) ועוד רבים כולם "בגדים" ובכולם שער האשה לא רק מכוסה "מתמטית" אלא גם אינה נראית עם שער סתור ופרוע (פרוע במשמעות של מגולה ולא כמו שנוהגים לומר היום). 

זאת ועוד, גם כשהוזכרה הפ"ן הראשונים הדגישו כמה פעמים שהיא קשורה לשער, דהיינו השיער הטבעי מעורב עם הפאה הנכרית. כך כתב רש"י בישעיה (ראיה שאהובה על מתנגדי הפ"ן. אולם לענ"ד אי מהא לא איריא. וזו תשובה לאהרלה שאני מחפש רק לשקר בהבאת המקורות) פ"ג פס' טז: היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות: ע"כ. דהיינו שהפ"ן שהוזכרה בזמן חז"ל היתה מעורבת עם שער האשה ושער האשה עצמו היה גלוי. זאת אומרת בצורה ברורה שהפאה הנכרית והראשונים בזמן חז"ל לא שימשה כלל לכיסוי ראש, כי אם תרצה לדקדק שהפ"ן היתה גלויה, כבר ברור הדבר שהשער ממש גם היה גלוי (אהרלה תירץ זאת בכך שנשים היו מוציאות קוקו. דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל). כן נראה ברור מדברי רש"י בשבת (סד ע"ב ד"ה פיאה נכרית). כך שהפיאה הנכרית בודאי היתה עשויה להתקשטות, בחצר, בבית בבית הנשים (כך נראה מתשובת גאונים וכרגע אמ"א), אולם מעולם לא הוזכרה ככיסוי ראש.

ולכאורה יש בעובדא זו בכדי להתמיה, הלא אם כדברי אהרלה שהשתמשו בה ככיסוי ראש, אם כן היאך זאת לא מצאנו בכל ספרות חז"ל ובפרט לא בזו המדברת על ענייני צניעות, שהפ"ן שימשה לכיסוי ראש? הלא אשה ודאי תעדיף לכסות את ראשה בשער מאשר ברדיד או מטפחת, הלא כפי שהוא כתב בעצמו אשה רוצה להתנאות בשערה! 

זאת ועוד, יש ראיה (מעט לא פופולרית היום, אך אנו לא עובדים לפי פופוליזם) לדבריי באבות דרבי נתן נוסחא א פרק א' מובאות כל הקללות שנתקללה חווה, ואחת מהן: עטופה כאבל ע"כ. שוב כיסוי שהוא בגד (למי שלא למד הלכות אבילות, יש דין המובא בגמרא וברמב"ם ובשו"ע, שכיום לצערנו לא נוהגים אותו, כמו הרבה מהלכות אבילות, שהאבל צריך לכסות ראשו ופיו בטלית). לא הוזכר כיסוי של שער, שכן גילוי שער בכל צורה שתהיה הוא פריצות לאשה. ולכן גם עם הפאה תחשב כאלף כיסויים עדיין את טעם הדין "פריצות" היא לא מבטלת אלא אדרבא פורצת יותר ויותר.

ובכן אם הפאה לא שימשה לכיסוי ראש בזמן חז"ל מפני שהיא היתה מעורבת עם השערות, יש כאן אולי אפילו ראיה לאהרלה, שכל מה שפאה לא נאמרה שהיא כיסוי זה רק בגלל שהיא מעורבת בשערות. אולם אם היא תכסה את כל הראש אולי אפשר והיא תחשב ככיסוי ראש. זה מה שיכול לטעון אהרלה וכל מי שמתיר כמוהו. 

אולם הפסד טענה זו מבואר עד מאוד, הרי אם התורה הצריכה ששער האשה יהיה מכוסה בכדי שהיא לא תהיה בגילוי ראש, מה עוזר כיסוי שבעצם בפועל מגלה את מה שהיה אמור להיות מכוסה. ובכן אם היה מקור בחז"ל שאפשר לכסות שלא בבגד או כיו"ב החרשתי. אולם כיוון שאין שום מקור בזה, והסברא בצורה ברורה נוטה לכך ששער פרוע (מגולה!) הוא חוסר צניעות לאשה, ברור אם כן שפאה נכרית אינה כיסוי. 

ועכשיו אבוא לדון במה שטען עלי אהרלה, שאני מבזה את גדולי ישראל וכיו"ב בשאר דברים הדברים.

לענ"ד רוב ככל גדולי ישראל אסרו פאה נכרית. לא בכדי הרב וואזנר אמר כן (ולא נעלם ממנו דבר). אלא שבצוק העיתים בכדי לגרום לנשים באירופה המתחלנת וברוסיא על גזירותיה לכסות במשהו בכדי שלא תשתכח תורת כיסוי ראש לגמרי, הם העדיפו בדיעבד גמור פ"ן על פני גילוי ראש. גם אהרלה טען בעצמו שאלו האומרים שפ"ן היא יותר לכתחילה מאשר מטפחת מעטים הם (הוא עצמו טעם שהרב עובדיה הביא שלושים פוסקים האוסרים. והוא עצמו אמר שהמעדיפים פ"ן מאשר מטפחת אינם יותר מח"י פוסקים). זאת אומרת שההסתכלות הבסיסית של רוב ככל הפוסקים היא שמטפחת היא כיסוי הראש הנכון והישר לאשה שרוצה לעשות את רצון ה' באמת. (מי שלא הרי בכל מקרה תמצא לה היתרים. והים איננו מלא זה ים ההיתרים השוצפים במרשתת). לזה יסכימו כל הגדולים שלדעת אהרלה "התירו" פ"ן. אם היו שואלים אותם את השאלה הבאה "כבוד הרב יאמר לי מה עדיף כלפי שמיא, כלפי עשיית רצון ה', מטפחת או פאה?" הרי תשובת רובם המוחלט היה "מטפחת" (ולא היו חוששים לפירוש המושגה של אהרלה בדעת הרמב"ם והשו"ע, שמטפחת היא איסור גמור. וראיה לכך הרב וואזנר שלא "נעלם ממנו" רמב"ם ושו"ע מפורשים. אלא הבין שמטפחת שמכסה את הראש כולו עדיפא מפאה בכל גווני).

ולכן שפיר יש לומר שרובא דרובא אוסרים. דהיינו למי שרוצה לעשות את רצון ה' באמת ולהיות דבק בה' בלי עיקולי ופשורי זוהי הדרך הנכונה. 

ובמה שטען אהרלה שזה שלא יכלו למחות בנשותיהם זה הוצאת שם רע או שקר וכד'. מה אעשה לו? וכי לא ידע שהרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל אשתו היתה הולכת בגילוי ראש כל ימיה! ולא היה יכול למחות בה כלל. וכן הגאון האדיר הרב משה פיינשטיין אשתו בתחילה היתה הולכת בגילוי ראש גמור (ולא גירשה!) ורק לאחר שנים רבות (אחרי שהגיעו לאמריקה) הסכימה לשים פ"ן. ויש עוד נשים רבות שבגלל ההשכלה וכיו"ב לא יכלו למחות בנשותיהם. הרי רוב הנשים טרם עידן בית יעקב היו כסילות ללא מדע וללא תבונה כלל ועיקר (כפי עדות הרב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת נצח ישראל בירושלים). ומה שהציל את אותן נשים באירופה מרדת שחת היה בית יעקב, ובבית יעקב כבר חינכו ברגיל את הדיעבד של פאה. מסתברא שגדולי ישראל לא רצו למחות בנשים, שהיה זה בעיניהן הרע במיעוטו, ולא היה אפשר להעמיד הדת על תילה כלשון הרב וואזנר. 

אך לבוא ולטעון ולפרסם גם במקומות שלא נוהגים בזה, שזה לכתחילה וכו'. אני תמה, האם הרב ווזנער זצ"ל היה מתיר זאת? הרב הרב אויערבך זצ"ל היה מתיר זאת? האם הרב אלישיב היה מתיר זאת? ולא צריכא למימר שמרן הגרע"י בודאי לא היה מתיר זאת. 

אמת, שדעת הרבי מלובביץ' זצ"ל להתיר בכל גווני, וכן נראית דעת הרב משאש והרב קאפח. אולם האדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. האם כל תימניה ההולכת עם פ"ן הולכת בכל דבריה ודרכיה ע"פ הרב קאפח? האם זהו הפוסק העיקרי הנמצא אצלם בבית על השולחן. וכן לגבי הרב משאש, האם כל ספרדיה ש תלך עם פ"ן פוסקת לפי הרב משאש בכל דבריו גם בחומרותיו בהלכות נדה ועוד? מסתברא לי שלא (ואם כן, לא כלפיהן דברתי). זאת אומרת, אי אפשר לעשות מההלכה צחוק, ללכת לפי פוסקים מסויימים כשנח וכשלא נח "יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים" ב"מ. 

כתבתי זאת כמה פעמים שהשאלה כאן היא שאלה של הגדרה. א. האם כיסוי ראש (לעניין צניעות) הוא שיכוסו השערות מתמטית. ב. שהאשה לא תראה בעלה שער פרוע (מגולה). ואם אני רואה בחז"ל שכל  כיסויי הראש הם של בגד, ועד תחילת ההשכלה באיטליה, לא הוזכר שום כיסוי ראש של שער להלכה, אני כנראה צריך להבין לבד שהגדרה ב' היא הנכונה. אם יהיו שיתעקשו, אין אחריותי עליהם (בודאי לא על החבדניקים, ואכמ"ל) אולם את האמת אי אפשר לסתור (משא"כ שער...)

נ.ב. טענה אחת שחזרה בפי (מקלדתו) של אהרלה כמה פעמים "נשים היו מכוסות ברדיד. כך יוצא שמטפחת היא דיעבד בדיוק כמו פ"ן" כך בערך טענתו, אפשר לבדוק זאת הוא כתב זאת כמה פעמים. טענה זו אינה נכונה על פי מה שביארתי. נכון שמעיקרא אשה צריכה להתכסות ברדיד (רעלה) וזה שאין אנו עושים זאת היום זה דיעבד. אולם לומר שגם בדיעבד פ"ן ומטפחת הן באותה רמה זהו משגה וטעות. שכן כיוון שכל כיסויי הראש המוזכרים בחז"ל (ותסייע לזה המובאה שהבאתי מפרשן יהודי בזמן בית המקדש השני - פילון האלכסנדרוני) הם של בגד, לא יתכן לטעון ששער פרוע (מגולה!) שאותו ציוותה התורה לכסות יהיה שווה ערך לכיסוי בגד, שהוא היחיד המוזכר בחז"ל. 

הארכתי בזה כיוון שהרגשתי שרוב תשובותיי אכן לא היו ממצות. אולם פשיטא לי ששום תשובה לא תשכנע את "אהרלה" ודומיו. כיוון שהם תופסים את הגדרת הצניעות אחרת. ועל כן אין לי אלא לפנות לכל מי שישר הולך, ואומר לו תשפוט בעצמך, תהיה אמיתי עם עצמך, שהתורה ציוותה לכסות את ראש האשה, האם היא התכוונה שתראה בעלת שער סתור פרוע (כאן כלשון ימינו) ומגולה, או שהיא התכוונה לכסות שער בבגד. לא צריך הרבה בשביל זה, רק ישרות פנימית.

(אגב מה שטען אהרלה שצניעות הכוונה היא "אי התבלטות" הנה טענה זו טען הרב יוסף משאש זצ"ל. והוא ע"ה התיר לאשה ללכת ללא שום כיסוי ראש, מחמת הטענה הזו.)

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב