לא שאני בעד פאה סתם כי בעיניי זה מכוער ומבגר(הצנועות כאילו)

אבל בתכלס צודקת לגמרי

לפאה צנועה אין "כללים", זאת אומרת אף אחד לא יכול לבוא ולומר ש20 סנטימטר אורך זה צנוע אבל 21 זה פרוץ. הכלל היחיד לפאה צנועה הוא שלא תהיה בולטת מתוך מגוון התסרוקות שיש ברחוב. כל אשה יכולה לדעת זאת, וזה ממש לא מסובך.

בכל מקום, הנשים יודעים מיד להצביע על אורך או תסרוקת מוגזמת ביחס לנהוג במקום. ופשוט. ברגע שהמוגזם הפך לנורמה - אז הוא שוב מותר... כי אם זה לא בולט, אין שום סיבה לאסור זאת.

כך השיב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, בתשובות שהובאו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג':

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

החתן שלו, הגאון רבי ירוחם, אמר במפורש שיש כאלה מהבנים של הגרש"ז שהאשה שלהן הולכת עם מטפחת, כי כך הן התרגלו מהבית (זאת אומרת אמא שלהן הלכה עם מטפחת).

אני מביא לך תשובות ברורות של הגרש"ז, ואת מספרת לי סיפורי מעשיות.

גם הגאון רבי שלום משאש כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, אבל בתכלס אשתו הלכה עם מטפחת. אז מה?

הסירטונים על הגרי"ש אלישיב או פוסקים אחרים (כנראה את מתבלבלת) הם סירטונים ערוכים ומבושלים, שטויות והבלים.

ועל תקנון לפאות הבאתי ציטוטים ברורים. אביא כעת עוד ציטוט:

"וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון... דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

(הגאון רבי משה שטרנבוך, בספר דת והלכה סימן א)

והגרש"ז כמובן לא הכריח אותה לעשות משהו אחר.

גם מרן הגאון רבי שלום משאש, רבה של ירושלים, כתב תשובות ארוכות להתיר פאה, וכתב שזה עדיף על מטפחת, ועם זאת אשתו נהגה כל ימי חייה לחבוש מטפחת. 

בפרט שבנותיו מעידות שקנה להן פאות, והנכדות מעידות שהמליץ להן לחבוש פאה.

ואת מעדיפה להישאר עם מה שאת "יודעת"...

בספר זה (בפרק הראשון, רשימת המתירים) יש עשרות רבנים שהסכימו עם הרב משאש. הרשימה מסודר לפי סדר כרונולוגי.

אם לא לומדים, לא יודעים...

ישנם פוסקים מהדורות הקודמים שאפשר להתווכח על שיטתם. למרות שאני יכול להוכיח את התזה שלי, אבל בכל זאת - אפשר להתווכח, ויש סברות לכאן ולכאן. אבל יש דברים שאין מה להתווכח עליהם, דברים פשוטים וברורים שמופיעים בספרי גדולי דורנו.

האלה, אבל איך שאני רואה גם רוב המטפחות היום הם לא צנועות.
אולי בריכוזים החרדים כן, אני לא כ"כ מסתובבת בשביל לדעת, אבל בסביבה שלי שזה דת"ל חזק רוב המטפחות של הצעירות הם לא צנועות.

ולכן אני לא מבינה מה כ"כ נגד פאות- יאללה לפחות לובשות כיסוי ראש מלא.

ואני לא הולכת להתחיל ללבוש פאה כי מבחינת ההרגשה שלי יותר קל לי לכסות עם מטפחת ולהתמודד עם זה שהמטפחת גם תהיה צנועה מאשר לשים פאה, אבל ממש חושבת שאם מישהי שמה פאה זה לא הופך אותה לפחות צנועה.

ורק בקשר לסרט החלקה- זה ממש לא נח. ואם קשה לך עם הכיסוי ראש זה מאודד מקשה.

והחצאיות הן כמו החצאיות של אמא שלהן?

אז למה את נתפסת דוקא לפאות? אולי תלכי עם רעלות כמו הסבתא של הסבתא במרוקו או בתימן?

כאן המקום לצטט מה שכתב בשו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) על התדרדרות הלבוש:

"ומה שטענו הרבה אחרונים שמנהג לבישת הפאה הונהג והשתרש ע"י קלי דעת ואפיקורסים, זה היה יציב וקיים אז. אבל מה נאמר ומה נדבר בדורינו כאשר כל מלבוש הנשים, אף היראות ביותר, הוא לבוש שהונהג ע"י פורקי עול והגרועים אף בין אומות העולם. החל מנעלי הנשים עם העקבים, המשך בגרבים הדקות והשמלה המראה מקצת החלק התחתון, וכלה בגרוע מכל בחלק העליון של השמלה המבליט את צורת האשה. כל זה לא נתיסד ע"י אנשים יראים. ואם נעמיד אשה הלבושה בדורינו בצניעות ליד נשים שהיו לבושות לפני מאתיים שנה ויותר, כפרוצה תחשב. וגם על מלבושים יותר צנועים משל היום צעקו גדולי הדור של זמנם. ואם כן לא הנחת אשה תחת בעלה. אלא יש צד להקל, אחרי שכבר נהגו במלבושים אלו החדשים הרבה שנים, הורגלה בהם העין ואינם מעוררים את היצר כמו אז, ואי אפשר עתה לכוף את כל העם ולאסור עליהם הכל מכל וכל. ואין דין הפאה שונה היום משאר המלבושים".

ברור שזה לא נובע מתוך יראת שמים מופלגת, אלא מתוך זה שאת בעצמך לבשת פאה ונאלצת להוריד אותה כי הבנת שזה לא טוב, ועכשיו את רוצה שכל הנשים האחרות גם יורידו, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה". 

אני מדבר על כך שמציגים להם רק את השיטות האוסרות, כביכול אין על מי לסמוך.

אני זוכר כשלמדתי את הנושא בפעם הראשונה, איך הייתי בהלם לקרוא שיש כל כך הרבה פוסקים המתירים זאת.

אם את מודעת לעובדה שיש הרבה פוסקים מתירים, ומחליטה להחמיר על עצמך כדעת הרב עובדיה, אין כאן "כפיה דתית". תחבשי מטפחת וגם תגלי "שתי אצבעות"...

והמציאות היא, שרוב הנשים שמכסות עם מטפחת, לא מצליחות לכסות את כל הראש (יש כל מיני פתרונות, איני יודע אם מוצלחים או לא, אבל הנשים אפילו לא מוכנות לנסות. לדוגמא, מי תסכים להתגלח?). ענין נוסף הוא שאשה עם פאה נראית יותר יפה, ואם נאמר לה לכסות במטפחת, אז בעלה יסתכל על אחרות שלובשות פאות. ממילא יצא הפסדה בשכרה.

לכן המתירים אומרים, שבמציאות של ימינו, עדיף פאה ממטפחת. לא רק חב"ד אלא ח"י רבנים מכל המגזרים!

➊ מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). 

➋ וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות".

➌ וכן מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים, בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

➍ וכן מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". 

➎ וכן מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):  "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".

➏ וכן מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "באמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".

➐ וכן מרן הגר"מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דבריו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים". 

➑ וכן מרן הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: "הרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה... הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".

➒ וכן מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות". 

➓ וכן הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור... לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה".

➊➊ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". ועוד כתב: "גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (הובא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה).

➋➊ וכן הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות", וכן כתב בספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד". ועוד: "מובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

➌➊ וכן מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים: "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".

➍➊ וכן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אמר שפאה היא לכתחילה ולא בדיעבד. בוידאו שפורסם באינטרנט מפגישתו עם כמה ת"ח ("יש לנו כמה שאלות לברר"), לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".

➎➊ וכן הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא: "שאלה... יש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת. תשובה - פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".

➏➊ וכן הרבי מליובאוויטש זצ"ל כתב: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

➐➊ וכן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם", אמר בשם הגרנ"ק: "מרן הגר"נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש"יצא שכרה בהפסדה".

➑➊ וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית דרשתו בפסח תשע"ח): "החזו"א אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר (ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו).. הגריש"א התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת ה-ב-ל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".

היה רק ספר אחד ויחיד שטען שצריך לאסור פאה כדי שיהיה היכר בין נשואה לרווקה, והרב עובדיה (!) דחה את הסברה שלו לגמרי. 

בארצות רבות, הרווקות והנשואות היו מכסות את הראש, וכמובן שאז לא היה שום היכר בין נשואה לרווקה.

כמו כן, בשביל "היכר" לא צריך לכסות את הראש. מספיק סרט, או טבעת על האצבע. אין שום קשר בין כיסוי הראש לבין היכר.

מה גם שהמתבונן במקור הדין, בגמרא מסכת כתובות דף ע"ב, יראה שהאיסור הוא "לבנות ישראל" ללא שום הבדל בין נשואה לרווקה, וכך גם נפסק ברמב"ם ובשו"ע: "אחת פנויה ואחת אשת איש".

מה גם שגרושה ואלמנה חייבת לכסות את הראש, למרות שאין כאן שום ענין של "היכר" כי היא פנויה בעצם.

אני יודע שהרבה תוהים וטועים יקראו את השרשורים האלה, היום או מחר או בעוד כמה שנים, ואני רוצה לחלוק איתם את מה שאני יודע, כדי שלא יושפעו מתעמולת שקר שהם קוראים כל הזמן במודעות רחוב, חוברות, עלונים צבעוניים וכדומה.

לפעמים מול כל המתלהמים מנגד, שמאשימים אותך שאתה "מתיר את השרץ" כאשר אתה בסך הכל מצטט את דברי גדולי הדור, מאוד נחמד לשמוע מילה טובה. מחמם את הלב.

מלכתחילה לבשת פאה כי "כולן הולכות כך". לא היתה לך דעה בנדון. הלכת אחרי הזרם. אפילו היום, בהרבה תגובות התבטאת שרק הרבי מחב"ד הכריע שפאה עדיפה ממטפחת, וזה חוסר ידע משווע כי יש ח"י פוסקים מכל החוגים הסוברים כך. 

אז ביום מן הימים קראת איזה מודעת רחוב או חוברת צבעונית משכנעת, שהציגה לך את הכל בצורה חד צדדית, או שמעת דרשה של הרב עובדיה (אגב, בדרשתו הוא סותר דברים רבים מתוך תשובתו בספרו... כדרך הדרשנים שלא מדייקים אלא מגזימים כדי שהציבור ישמע לדבריהם). זה שכנע אותך, והורדת את הפאה כי מלכתחילה לא היתה לך דעה בנדון...

כדי לשפוט צריך לשמוע היטב את שני הצדדים. ואת, כפי שהתרשמתי ממך, בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד השני.

זה נכון שמסתכלים עלייך יותר עם פאה. גם אם תתאפרי, יסתכלו עלייך יותר. אבל הגמרא מספרת שאפילו הנשים שהיו הולכות עם רעלות ומכסות עין אחת (!) היו מתאפרות בעין השניה שהיתה גלויה (מסכת שבת דף פ)... ואין שום איסור להתאפר.

סביר להניח שגם אם היית יוצאת עם בלויי סחבות, אז אף אחד לא היה מסתכל עלייך, בהשוואה למראה העכשווי שלך. אז מה המסקנה? שתלכי עם בלויי סחבות?

אם החלטת לעשות משהו למען הצניעות, שלא יסתכלו עלייך, ובעלך שלם עם זה וממש לא אכפת לו והוא מצליח לשמור את העיניים ברחוב, והוא מרגיש שיש לו "כלה נאה", אדרבה! חזקי ואמצי! מצידי תלכי עם שק שחור ושני חורים לעיניים (יש המחמירות להניח צינור מעל הראש כדי להסתיר את צורת הראש), אבל למה להטיף לנשים אחרות שגם הן ילכו בלי פאה? את יודעת מה יהיו ההשלכות, אצל האשה או אצל בעלה?

אגב, גם אם לבעלך יש פון כשר, הוא עדיין יכול לשבת לידך ולהקריא לך את הטענות שיש לו בנדון. והוא יותר ממוזמן, הוא וכל הכולל שלו, והרב שלהם, והרב של הרב שלהם.

לשם כך לא צריך "רבנים". יש אפשרות לגלוש במכשיר הפלאפון לתכנים אסורים, ויש אפשרות לחסום אותם, אז למה לא?

אני ממליץ על הסינון של נטספארק או רימון. סינון קל ונוח להתקנה, וכל אחד בוחר לו את רמת ההגנה, עד לרמה שאין אינטרנט בכלל. מי שחושב שקשה לו לעמוד בניסיון, יכול למסור את הסיסמה לאשתו, או לחבר. הסינון מסנן כל גלישה, גם כאשר גולשים ברשת אלחוטית.

עם זאת יש קיצוניים האוסרים גם פלאפון מוגן (בעלונים הצבעוניים שדיברת עליהם)... מה התוצאה הישירה? שחלק גדול מהציבור החרדי והדתי משתמש בפלאפונים ללא שום הגנה כלל. ובהשוואה למאבק בפאות, ניתן לראות היום "מחזות מלבבים" של אשה ההולכת בחצאית מיני מעל הברך וחובשת חצי מטפחת.

כאשר לוקחים פלאפון מוגן, שאין שום סיבה לאסור אותו ע"פ ההלכה, ומחמירים על הציבור ומכריחים אותם לקנות מכשירים עתיקים ומיושנים, ומוציאים מהם גם את המצלמה והנגן וה-SMS, אז זאת התוצאה. גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה + החמרה מעבר לעיקר הדין.

ולרב עובדיה לא היה שום אינטרס להתיר פאה, גם לא לאסור. זו המסקנה ההלכתית שהוא הגיע אליה, זו זכותו המלאה, אמנם דרכו היתה להקל אבל לא חסרים דברים שהחמיר בהם (כמו מיץ ענבים 100 אחוז, בשר חלק).

אם אני מציג את העובדות, שהוא סתר בדרשתו את המציאות, או את מה שכתב בעצמו בספרו, אין בזה שום זלזול. אני אישית מעריך אותו מאוד ומכבד אותו מאוד.

בוא נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה, וננתח את כל מה שאמר שם, מהתחלה ועד הסוף.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

עד שהתחלת לדבר על הרב עובדיה...

הוא היה אחד שמחפש את האמת.

הוא היה מחמיר קיצוני, אשתו היתה הולכת עם שאלים.

היה לו אתר אינטרנט והוא הקדיש חלק ניכר ממנו למלחמה בפאות (לא אתן עוד פרטים מזהים, אבל יתכן שיש כאלה שיבינו במי מדובר).

הוא נתקל באיזה ויכוח שלי באחד האתרים, ב"אשכול" שהגיע ל40 עמודים של ויכוחים.

זה מה שהוא כתב שם (לאחר מכן הוא גם הפך את האתר שלו והכניס שם את כל דברי המתירים...):

"ברוך השם אני כבר כמעט כחודש משקיף מהצד ולומד בעצמי, אמנם נכון אני לא עברתי על כל החומר כי הגעתי עד דף 27 והתחלתי ללמוד הכל בעיון לבד אמנם כיון שאני אישית כל ימי הבנתי שפאה זה הדבר הכי חמור שיש החלטתי לפרסם באתר שלי (...) עניין איסור פאה...

ואכן חיפשתי עניינים שמדברים באיסור זה במשך כשבוע התמקדתי בדעת הרב עובדיה בפרט בהרצאות שלו והדרשנים למיניהם והרב אלישיב.

אח"כ בטעות הגעתי לאשכול הזה וראיתי שמדברים בגנות הפאה ושמחתי למצוא מידע ולזכות את ישראל, אמנם הגעתי למגיב אחד ושמו... וכעסתי מאוד על דבריו שכביכול מתלוצץ עלינו ואומר שעדיף פאה ממטפחת, ודילגתי על המאמרים שלו... אבל אח"כ שראיתי שהוא מגיב בלי סוף, ודברים של טעם, ישבתי על המחשב 12 שעות רצוף, והחכם הזה הצליח לשנות אותי ולהפוך את הקערה על פיה, השם ישלם לו שכרו הטוב כי החכימני הרבה, ולא נזקקתי לגמור את כל האשכול כי השיטה מובנת, ומאז אני עובד לאט על כל התוכן, והורדתי את כל האשכולות (נראה לי) שהוא מדבר שם והעבודה מרובה..."

כתבתי שבדרשתו הוא סתר דברים מתוך ספרו - זאת מציאות, ואם תרצו אפשר גם להוכיח זאת שחור על גבי לבן.

כתבתי שהשומע את דרשתו שומע רק צד אחד, וצריך לשמוע גם את הצד השני, מה יש בזה?

רוצה קצת שיעורי בית, לך או לבעלך?

בואי נקח דרשה מפורסמת מאוד של הרב עובדיה.

1) אמר בדרשתו שיש חרם של ההפלאה על ההולכות בפאה.

"שכח" שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

"שכח" שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות...

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים)

2) אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים. 

זה לא נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לך דבר הסותר לספרו.

3) אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"... גם בספרו כתב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר.

 הבעיה היא שהפני יצחק התיר במפורש ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

4) אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"....

רק בדורו, רוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא, ועוד רשימה ארוכה.

המתיר הראשון היה ספרדי...

ועוד כשלושים פוסקים ספרדים התירו.

5) אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"...

יש כמאה פוסקים אשכנזים שהתירו, חלק גדול מהם בדורנו אנו.

6) אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שזה אסור.

אצטט מדברי הרב וואזנר שם: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עם פאות.

7) אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה.

8) הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית.

הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר שלו לגלות שתי אצבעות.

9) הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, היחיד שעשה חרם זה ההפלאה (חרם שהיה תקף בזמנו ובמקומו כמובן, ללא שום קשר להיום. היו אז פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה) והגאון מוילנא כלל לא אסר, בדרך כלל משייכים אותו למתירים, לפי הביאור שלו לשו"ע שהוא פסק הלכה. שהביא מקור לפסק הרמ"א להתיר פאה, ולא חלק.

10) הזכיר גם את החת"ס שלא אסר בביאורו לשו"ע (אלא הביא שם את האוסרים) ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו, זרעו אחריו (האדמו"ר מערלוי למשל) כתבו תשובות להתיר וכתבו שגם הוא לא אסר אלא לבנותיו.

11) הציג כאילו המתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"... כביכול אף אחד מהפוסקים לא כתב תשובות ארוכות להתיר פאה.

12) אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

בספרו עצמו הוא הביא כמה וכמה מתירים. (יבי"א ד, ג) פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, תבואות שמש ושמש ומגן (הביא אותו בהליכות עולם) שלטי גיבורים, מגן אברהם, אגרות משה, (לפחות 7!!) וכתב שהיות ויש מתירים גם לנשואה, אז לכן אפשר להתיר לגרושה.

13) דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו' (האריך בגידופים)

בוודאי שאין בזה שום רשעות, אם הולכים אחר הפוסקים האלה, ובוודאי ראו את הפוסקים האוסרים, וראו גם את הפוסקים המתירים. ואחד שהולך כמו הפוסקים המתירים הוא לא "רשע" אלא פשוט סובר כמותם, וזו זכותו המלאה.

לגבי הסכמה - את ממש, אבל ממש, לא חייבת להסכים איתי. זכותך המלאה ללכת בדרך שלך, ולכסות את הראש בדרך שאת רואה לנכון.

והוא ממש הגאון מווילנא (מקווה שההשוואה לא פוגעת בכבודו של בעלך...)

אבל בכל זאת, תני לו ללמוד. יש כמה ספרים דיגיטליים, תני לו לקרוא. אולי זה יחדש לו משהו. אם הרב עובדיה היה נוהג ללמוד ולהחכים מכל ספר שאיזה רב מאחרוני האחרונים הוציא לאור, אז גם בעלך יכול.

חן וכבוד

לקט שכחת הפאה

ותשקט הארץ

ואני לא מזלזל בו (אי אפשר לזלזל במי שאני לא מכיר).

אם תתבונני, תראי שאת בעצמך מזלזלת באחרים...

ואענה לך בלשונך: אם את מתעקשת לחשוב שהוא יודע הכל, שיהיה לך לבריאות...

הרבה מו"צים שדיברתי איתם, לא מצאו ידיהם ורגליהם בסוגיה הזו. בדרך כלל לא מתעמקים בזה, ואת הפירצה הזאת מנצלים עסקני הפאות בכל פרסומיהם, או אפילו בשיעורים שהם מעבירים לציבור. הציבור קונה בשקיקה את כל התותים שמוכרים לו, ואין לו מושג מה נכון ומה לא נכון.

לא רק זה, אפילו כאלה שנחשבים לגדולי הדור! לאחר שדיברתי עמם, אמרו לי "חידשת לי המון".

את יכולה לראות גם בהסכמות לספרים שנכתבו בנושא, חלק מגדולי הרבנים המסכימים מתבטאים בצורה של "עברתי על כל החיבור, ונשתוממתי שאסף הכל ומביא כל מה שדנו בזה... לכן, אחרי העיון היטב בדבריו, דעתי להקל".

אז כמו שאמרתי, זה בסדר שאת מעריצה את בעלך, ויתכן שהוא תלמיד חכם גדול (בטח יותר ממני). אבל יתכן שבסוגיה הזאת הוא לא השקיע מספיק זמן, או שהשקיע אבל לא בספרים הנכונים (ותשקט הארץ הוא ספר נחמד, אבל עדיין חסר בו הרבה). 

צריך גם ללמוד מתוך רצון של גישה לרצות להחכים ולדעת, ולא מתוך גישה של "בוא נראה מה יכול לחדש לי הטמבל הזה".

זאת אומרת, "טעה". החליט אחרת, אחרי שעיין שוב. הרב עובדיה! שמכיר את כל הספרים בעל פה, מילה במילה.

כמוהו עוד עשרות פוסקים חזרו בהם, וזו תפארתם וגדולתם.

גם בראשונים נמצאו טעויות. ראשונים כמלאכים!

מכאן שהביטחון שלך שבעלך לא טעה, הוא קצת מגוחך. 

כמובן שיתכן שגם אני טועה, אבל בסך הכל הצעתי שיקרא את הספרים הנ"ל.

ולהפך

יש לך ידיעה אחרת?

אבל לאנשים פרטיים הוא פסק להתיר, במקרים מסויימים, כפי המובא במעיין אומר (סדרת ספרים שנכתבו ע"י מזכירו, הרב יהודה נקי, שהביא במדוייק את השאלה והתשובה):

לשאלת השואל: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".

לשאלת השואל: בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".

לשאלת השואל: בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום, ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".

לשאלת השואל: חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב: "מותר".

כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה שרצונה היה לחבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה. זה שמעתי מת"ח שהיה עד לדבר, ולא אבה לפרסם הכת"י.

ואמנם הגר"ע החמיר במקרים הפוכים, שהחתן רצה והכלה לא רצתה.

כמו כן אחד כתב בשם הגאון הרב ינון יונה (פוסק מפורסם בירושלים) שהביא הרבה זוגות לרב עובדיה והתיר להם. מצ"ב.

מי שמעיז להציג את דעת גדולי הדור שהתירו פאה, הוא "היצר הרע בהתגלמותו". מי שמשקר, מסלף, ועושה הכל כדי להציג תמונה מעוותת כאילו אין פוסק אחד שהתיר פאה, הוא "יצר הטוב". 

אבל ממש לא אכפת לי, עבורי זאת תעודת כבוד, שאין מה לענות לי חוץ מלכנותי בשמות גנאי.

מכל הפשקווילים והעלונים נכנס לאנשים לראש דעה שגויה, כביכול "מראה של שחקנית בהוליווד / דוגמנית" הוא מראה פרוץ לחלוטין. זאת אומרת, האשה היהודיה צריכה להיראות מכוערת, ורחוקה מאוד מכל הנשים שנראות על המסך... אם הדוגמנית / שחקנית לבושה קצר וחשוף, או צמוד מדי, אז מבחינת ההלכה היא פרוצה. אבל אם היא מכסה את כל מה שצריך לכסות, ונראית טוב, איזה הלכה אוסרת זאת?

מצטער להרוס, אבל לפי היהדות, האשה צריכה להיות נאה ככל שאפשר, ולמצוא חן בעיני כל רואיה!

כך מובא בספר "עוז והדר לבושה" שקיבל הסכמות מפוסקי ההלכה המחמירים ביותר, כמו הגר"ש וואזנר, הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, ועוד.

להלן ציטוטים נבחרים מתוך הספר:

◄ בעמ' 6: "אני מודעת לכתר בת מלך המעטר את ראשי, ולאחריות הבאה אתו. כיום אני לוקחת בחשבון ונזהרת מאד להיראות במיטבי ולגרום הנאה לכל מי שפוגש אותי, בפרט לבעלי". 

◄ בעמ' 9: "נשים צריכות להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם... ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך".

◄ בעמ' 46: "גם אשה או נערה הלובשת בגדים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את בגדיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות... לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש בגדים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו', כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות".

◄ בעמ' 105: "מותר לה להיראות נאה בצאתה מביתה, וכך עליה לנהוג, משום שהקב"ה העניק לנשים חן, כדי שתיראנה נחמדות תמיד".

◄ בעמ' 226: "אשה נשואה... עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה".

◄ בעמ' 226: "כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה".

◄ בעמ' 252: "במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך".

◄ בעמ' 298: "ראוי שנשים ובנות תקפדנה על הופעה נאה ונעימה".

◄ בעמ' 319:  "עיקר הגוף צריך להיות לבוש בצורה נאה ומלאת חן".

◄ בעמ' 319: "שמלה יפה מסיטה את תשומת הלב מהגוף עצמו. לפיכך, טוב וראוי לשמלה שתהא פרחונית ומקושטת בכל צורה שהיא, בתנאי שהיא לא בולטת במיוחד ביופיה ואינה מושכת תשומת לב מופרזת".

◄ בעמ' 380: "יש נשים המתלבשות בבגדים קודרים וחדגוניים, וכמעט שאינן מקדישות מחשבה להופעתן. ביניהן יש אפילו כאלה, הנוהגות כך מתוך רגש מוטעה של צניעות וענווה. לדוגמא, לא איכפת להן כיצד נראית הפאה שעל ראשן, והן יוצאות מביתן חבושות פאה לא מסורקת ומוזנחת. בנוסף לכך, הן לובשות שמלות חסרות צורה וצבע, משוללות כל חן. סגנון לבוש כזה גורם תחושת אי נוחות לרוב הנשים, היודעות להעריך טעם טוב ולבוש אסתטי, ולכל הפחות מצפות מאשה שתקפיד על הופעה נאה ונעימה. התלבשות בבגדים קודרים ועלובים אינה מעשה מצער ובלתי חברותי בלבד, בנוסף לכך יש כמה סיבות חיוביות ביותר מדוע נשים ובנות צריכות להקפיד תמיד על הופעה נאה ולבוש נעים לעין". 

◄ בעמ' 398: "תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים... למעשה אנו מוצאים בחז"ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים".

◄ בעמ' 399: "הבה נדאג שפנינו יקרינו עדינות, מידות מתוקנות ושמחת חיים, להנאת הזולת".

◄ בעמ' 401: "חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת לגופה תכשיטים בטוב טעם - נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה".

◄ בעמ' 405: "האשה והנערה צריכה להתלבש בבגדים נאים ולהתקשט בתכשיטים מתאימים, כדי להקרין תדמית נאה ומלאת חן יהודי".

◄ בעמ' 406: "השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין".

◄ בעמ' 413: "כך צריכה להיות גישתה של האשה, עליה להופיע בין אנשים במראה נאה ומלא חן".

את טוענת שמטפחת היא כיעור?

ברור שאישה צריכה לטפח את עצמה, ולא להראות מוזנחת, גם איזה תכשיט שמקובל במקום יהיה בסדר. אבל זה בדיוק הקץ', מה שמקובל במקום.

אם את גרה באזור שמקובל בו פאות, לכי על זה, יש מתירים וכל מה שמובן מכך.

אם את גרה באזור שבו נהוג לשים מטפחת, פאה תהיה מושכת את העין ולא טבעית למקום,לכן כדאי שלא.

אני לא חושבת שצעקות ופשקיווילים יעזרו לדיון, כל אחת תעשה כמנהג המקום שלה, ויש לה על מי לסמוך.

אבל להאשים את מי שעושה מה שמותר לפי רבותיה, מה שמקובל באיזורה, זה לא מתקבל.

צניעות שווה בעיקר פשטות ואי משיכת צומת לב, זו קודם כל מידה בנפש, אחר כך זה מתרגם לקווים וסנטימטרים.

אפשר ואף צריך לבת ישראל להיות צנועה וגם מטופחת, ויש המון דרכים לעשות את זה, אבל הקו המנחה הוא מידת הצניעות. אפשר לשים שמלה בעלת שרוול ארוך שמכסה גם את כפות הידיים, פתח שמכסה את הצוואר עד לסנטר, ושמלת  מקסי שנגררת כמה סנטימטר על הרצפה. אבל היא מלאה נצנצים ודוגמאות מושכות, צבעים בוהקים, וכל מיני דוגמאות המדגישות אזורים נשיים, גם אם זה מכסה אותם. זו צניעות?

גם בבגדים פשוטים אפשר למצוא יופי, אבל הכל צריך להבחן ע"פ מידת הצניעות, לא לפי היופי.

הענין הוא שהיום כולם מעורבבים עם כולם. חילוניים, דתיים, חרדים. וחוץ מזה, הרווקות הולכות בשיער גלוי. אז ההולכת עם פאה היא לא "יוצאת דופן" משום בחינה שהיא.

אכן צניעות פירושה לא לבלוט, גם בזה אני מסכים איתך.

אף אחד לא כופה עלייך, בסך הכל מנסים להסביר לך את הצד של המתירים, שלא תחשבי שיש איזה מצווה לצאת למלחמת ג'יהאד נגד חברה שלך שחובשת פאה, או סתם להשקיע זמן בלשכנע אותה. שלא תחשבי שאת צנועה והיא פרוצה. זה הכל. מה תעשי את בעצמך, זה ענין שלך ושל בעלך. יש את הרב עובדיה שמחמיר (אם כי יתכן שבמקרה שלך היה מקל, אם היית שואלת אותו...) ויש מצד שני את המתירים. זו מחלוקת הלכתית, כמו כל המחלוקות, וכל אחד יעשה כפי בחירתו.

אני כאן רק כדי להיות בטוח שכל אחד יודע היטב את שני הצדדים, לפני שהוא מחליט לעצמו או לאחרים מה לעשות.

והבעיה היא לא "מראית העין" ולא מנהג המקום, אלא האוירה של פסח, שאין הבדל בין פסח לבין ימות השנה... כך גם לגבי פאה, אין הבדל בין אשה עם פאה לבין אשה בלי פאה, שתיהן נראות אותו הדבר. זה לא קשור להלכה אלא לאווירה.

ובשורה התחתונה, אחרי כל הדוגמאות מעוגות קמח תפוחי אדמה, הוא הורה לנכדתו ללבוש פאה, ולא להיות שונה מכולן, וקנה פאה לבנותיו.

אדגיש שוב: פאה זה לא האידיאל. האידיאל הוא רעלה גדולה ויפה שמכסה את כל הגוף והראש, ולא שיער שמכסה שיער. אבל מה לעשות, היום זה לא רלוונטי, כל סגנון הלבוש השתנה ואף אחת לא תלבש רעלה. גם אין צורך בכיסוי של השיער, אבל בגלל שמדובר באיסור דאורייתא, הוא נותר במקומו. 

אז במציאות העכשווית, העדיפו גדולי הדור את הפאה על המטפחת. הנה מהגרש"ז שציטטת בעצמך:

"שמעתי את סבא מתבטא, שכאשר יבוא המשיח, אין לו ספק שנשים לא תלבשנה פאות נכריות. אמנם כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג).

אחד שמדבר לשון הרע, מחלל שבת, מתגלח בתער, הוא לא מפריע לאף אחד. לא תראה מודעות ענקיות על "איסור בורר" שרבים נכשלים בו, או דברים אחרים.

הענין של הפאה גורם לאנשים לצאת מדעתם כי הם החליטו להחמיר על עצמם ולא ללכת עם פאה, אבל אחרים החליטו כן ללכת, והקנאה משגעת אותם, אז הם חייבים לגרום לכולם לא ללכת - "גם לי גם לך לא יהיה".

זה אותו ענין.

כי יש כאלה שאומרים שפאה זה לא בסדר - ולא מועיל להם ה"כללים" לגביה (למרות שיש כאן מישהו שמגיב מיידית על כל הודעה כזו, ואיני מתכוין להתייחס לכך שוב).

יש כאלה שאומרים שכן בסדר. ויש כאלה שואמרים שתלוי איך היא נראית.

ויש כאלה שאומרים שזה יותר טוב.

וגם מטפחת - יש אומרים שמעולה, ויופי שאשה תתקשט. ויש כאלה שאומרים שתכסה הכל. ויש כאלה שאומרים שאם יוצא קצת מעבר לכיסוי הכל, זה בסדר. ויש כאלה שאומרים טפח, שזה שתי אצבעות לאורך המצח וכו'...

ובכללי, די מקובל, שכל דבר שהוא ממש בולט ומושך עיניים להביט, זה לא הדיור בצניעות.....

שכן כבר כמה הוכיחו שהם אטומים לכל סוג הוכחה.

מ"מ אם פאה היא כמו שיער והיא לא עומדת בגדרי כיסוי ראש, שזו דעת המחמירים, אז יוצא לפי זה (בהגיון פשוט) שלעולם כל פאה, אפילו הצנועה ביותר תהיה לעולם יותר פרוצה אפילו מהמטפחת הפרוצה ביותר.

ברור שאהרל'ה הנזכר לא יסכים עם זה. וקל לו לומר שהרב עובדיה העלים עיניו במתכוון מכל הרבנים ש"התירו" וגם הוא יטעון שהרב וואזנר התיר למרות תשובותיו המפורשות. ובאמת אין מה לדון על זה. סתם לטחון מים. 

אגב, אהרל'ה טען כמה פעמים שאין הגדרות לפאה וכל דבר מותר גם הפאה הכי פרוצה של חבדניקיות. זה בודאי נסתר מתשובותיו של הרב וואזנר. ועל כן אשאל, אם כל העניין שיהיה מכוסה, מה ראה הרב וואזנר (ועוד גדולים) לגדור גדרים? הרי זה מכוסה.

אלא לא למד ולא שנה, שדברים שמתירים גדולי ישראל בשעת הדחק מחמת דיעבד גמור, הפך אצלו ללכתחילה. ולא שם על לבו שמוטב יאכלו נבלות שחוטות וכו'. 

זה שרבנים התירו בפרט במציאות שכל הנשים הולכות בגילוי ראש לגמרי (הרב מטשבין ועוד) לא בלבל אותו לחשוב שאולי מטפחת עדיפה.

עוד דבר קטן. הרי אם מטפחת אסורה באיסור חמור כמו שכתבו הרמב"ם והשו"ע לפי פירושו, איך "נעלם" מעיני הרב וואזנר שו"ע ורמב"ם מפורש והעדיף (גם לדעתו!) מטפחת על פני פאה

אולם בכדי להאריך את הדיון עוד יותר אמרתי שאכתוב כאן כמה דברים פשוטים, שבעיני מעל"ת נראים תמוהים עד למאוד. 

כל כיסויי הראש המוזכרים בתנ"ך, כולם, הם של בגד (איני משתמש במושג 'מטפחת' כיוון שהוא בלבל אותך, ומושג זה לא היה בשימוש לעניין כיסוי ראש בזמן חז"ל (מטפחות הידיים מטפחות הספג מטפחות הספרים. אך לא מטפחת הראש.) למרות שהיה בשימוש בזמן המקרא כדלקמן. 

ובכן נבחן איזה סוגי "כיסוי ראש" היו בזמן התנ"ך.

אצל רבקה אנו מוצאים את "הצעיף" ותקח הצעיף ותתכס. כן אצל תמר, ועליה רש"י כותב בהדיא שכיוון שכיסתה את ראשה לא הכירה חמיה, ומבואר שהיה זה כיסוי של בגד ולא כיסוי של שערות. ופשוט. אצל רות המואביה אמה של מלכות אנו פוגשים את "המטפחת". אחד רצה לטעון שמדובר בחגורה והסתמך על מדרש. אולם בתרגום על אתר איתא "סודרא". וגם לפירושו שמדובר בחגורה, הנה לא ידע דבר, שכן ברדידים (העשויים כעין טלית) היה צורך לחגרם כדי שלא יתלכלכו ברצפה. ועי' תורה תמימה בהערות שם.

מ"מ הכיסוי לעולם היה בבגד, ושאשה תלך ברחובות קריה בשערות גלויות, הרי זה פריצות. כך מפורש ברש"י בכתובות (עב ע"א): 

אזהרה - מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור. א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר. ע"כ. הפשט של רש"י בלי עיקושים ובלי עיקומים הוא שפריצות הוא לאשה לצאת בשער סתור. ומאי נפקא מינה אם יוצאת בשער סתור שלה, או שהוא לא באמת שלה רק נראה כשלה. הרי אין חובה כיסוי הראש "כהלכה ללא טעם" וללא סיבה, אלא בכדי להסתיר את שערה ושלא תתייפה בו, ואם מתייפה בשער אחרת, הרי מבטלת את עיקר טעם הדין הזה. (סברא זו כתבו כמה פוסקים. ובודאי היא מוסכמת על האוסרים. ולענ"ד כל מי שכתב לאסור "משום מראית העין" לזה היתה כוונתו. אולם אהרלה יחלוק גם על זה בודאי.)

מ"מ מוסכם הדבר שגם בזמן חז"ל לא מצאנו "כיסוי ראש" בשיער, אלא רק בבגד או בדברים שאינם שער (קלתה) לזה הסכים גם אהרלה בעצמו. פאה נכרית מעולם לא יצאה (בהדיא) מחוץ לתחום "החצר". ובכן בחצר מדין התלמוד מותר לאשה להיות בגילוי ראש גמור, כך שאין זו הוכחה שמותר לאשה להיות עם פ"ן בחצר. אולם השלטי גיבורים דקדק מסוגיא זו (העוסקת בהלכות שבת, ולא בדיני צניעות!) שרק בשבת אסור לאשה לצאת לרה"ר עם פ"ן, אך בחול מותר. זהו דקדוק אפשרי, אך לא מוכרח. שכן הרא"ש (בתחילת מסכת שבת פ"א סי' א') כתב: ואף על גב דאיכא איסורא דלפני עור לא תתן מכשול לא איירינן הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה פטור ומותר כיון דליכא איסורא משום שבת: ע"כ. דהיינו שאף שיש איסור מצד אחר, כיוון שהגמרא עסקה בהלכות שבת היא לא ירדה לדון בכל פרטי הדינים בחלקי השו"ע האחרים (במקרה דנן באבן העזר). ואם כן אין להוכיח מדקדוקו של השלטי גיבורים מידי. 

ואם כן חזרנו לכך שלא מצאנו בשום מקום שפ"ן מוגדרת ככיסוי ראש, או משמשת לכיסוי ראש. גם לא בסוגיא בכתובות (עא והלאה) שם מדובר לכל היותר על סל שהאשה מחזיקה מעל ראשה. עם זאת מצאנו עוד כיסויי ראש רבים (גם לרווקות) שכולם מבגדים, שבכה, רדיד, סודר, טלית (נשות הכותל? כנראה שלא) ועוד רבים כולם "בגדים" ובכולם שער האשה לא רק מכוסה "מתמטית" אלא גם אינה נראית עם שער סתור ופרוע (פרוע במשמעות של מגולה ולא כמו שנוהגים לומר היום). 

זאת ועוד, גם כשהוזכרה הפ"ן הראשונים הדגישו כמה פעמים שהיא קשורה לשער, דהיינו השיער הטבעי מעורב עם הפאה הנכרית. כך כתב רש"י בישעיה (ראיה שאהובה על מתנגדי הפ"ן. אולם לענ"ד אי מהא לא איריא. וזו תשובה לאהרלה שאני מחפש רק לשקר בהבאת המקורות) פ"ג פס' טז: היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות: ע"כ. דהיינו שהפ"ן שהוזכרה בזמן חז"ל היתה מעורבת עם שער האשה ושער האשה עצמו היה גלוי. זאת אומרת בצורה ברורה שהפאה הנכרית והראשונים בזמן חז"ל לא שימשה כלל לכיסוי ראש, כי אם תרצה לדקדק שהפ"ן היתה גלויה, כבר ברור הדבר שהשער ממש גם היה גלוי (אהרלה תירץ זאת בכך שנשים היו מוציאות קוקו. דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל). כן נראה ברור מדברי רש"י בשבת (סד ע"ב ד"ה פיאה נכרית). כך שהפיאה הנכרית בודאי היתה עשויה להתקשטות, בחצר, בבית בבית הנשים (כך נראה מתשובת גאונים וכרגע אמ"א), אולם מעולם לא הוזכרה ככיסוי ראש.

ולכאורה יש בעובדא זו בכדי להתמיה, הלא אם כדברי אהרלה שהשתמשו בה ככיסוי ראש, אם כן היאך זאת לא מצאנו בכל ספרות חז"ל ובפרט לא בזו המדברת על ענייני צניעות, שהפ"ן שימשה לכיסוי ראש? הלא אשה ודאי תעדיף לכסות את ראשה בשער מאשר ברדיד או מטפחת, הלא כפי שהוא כתב בעצמו אשה רוצה להתנאות בשערה! 

זאת ועוד, יש ראיה (מעט לא פופולרית היום, אך אנו לא עובדים לפי פופוליזם) לדבריי באבות דרבי נתן נוסחא א פרק א' מובאות כל הקללות שנתקללה חווה, ואחת מהן: עטופה כאבל ע"כ. שוב כיסוי שהוא בגד (למי שלא למד הלכות אבילות, יש דין המובא בגמרא וברמב"ם ובשו"ע, שכיום לצערנו לא נוהגים אותו, כמו הרבה מהלכות אבילות, שהאבל צריך לכסות ראשו ופיו בטלית). לא הוזכר כיסוי של שער, שכן גילוי שער בכל צורה שתהיה הוא פריצות לאשה. ולכן גם עם הפאה תחשב כאלף כיסויים עדיין את טעם הדין "פריצות" היא לא מבטלת אלא אדרבא פורצת יותר ויותר.

ובכן אם הפאה לא שימשה לכיסוי ראש בזמן חז"ל מפני שהיא היתה מעורבת עם השערות, יש כאן אולי אפילו ראיה לאהרלה, שכל מה שפאה לא נאמרה שהיא כיסוי זה רק בגלל שהיא מעורבת בשערות. אולם אם היא תכסה את כל הראש אולי אפשר והיא תחשב ככיסוי ראש. זה מה שיכול לטעון אהרלה וכל מי שמתיר כמוהו. 

אולם הפסד טענה זו מבואר עד מאוד, הרי אם התורה הצריכה ששער האשה יהיה מכוסה בכדי שהיא לא תהיה בגילוי ראש, מה עוזר כיסוי שבעצם בפועל מגלה את מה שהיה אמור להיות מכוסה. ובכן אם היה מקור בחז"ל שאפשר לכסות שלא בבגד או כיו"ב החרשתי. אולם כיוון שאין שום מקור בזה, והסברא בצורה ברורה נוטה לכך ששער פרוע (מגולה!) הוא חוסר צניעות לאשה, ברור אם כן שפאה נכרית אינה כיסוי. 

ועכשיו אבוא לדון במה שטען עלי אהרלה, שאני מבזה את גדולי ישראל וכיו"ב בשאר דברים הדברים.

לענ"ד רוב ככל גדולי ישראל אסרו פאה נכרית. לא בכדי הרב וואזנר אמר כן (ולא נעלם ממנו דבר). אלא שבצוק העיתים בכדי לגרום לנשים באירופה המתחלנת וברוסיא על גזירותיה לכסות במשהו בכדי שלא תשתכח תורת כיסוי ראש לגמרי, הם העדיפו בדיעבד גמור פ"ן על פני גילוי ראש. גם אהרלה טען בעצמו שאלו האומרים שפ"ן היא יותר לכתחילה מאשר מטפחת מעטים הם (הוא עצמו טעם שהרב עובדיה הביא שלושים פוסקים האוסרים. והוא עצמו אמר שהמעדיפים פ"ן מאשר מטפחת אינם יותר מח"י פוסקים). זאת אומרת שההסתכלות הבסיסית של רוב ככל הפוסקים היא שמטפחת היא כיסוי הראש הנכון והישר לאשה שרוצה לעשות את רצון ה' באמת. (מי שלא הרי בכל מקרה תמצא לה היתרים. והים איננו מלא זה ים ההיתרים השוצפים במרשתת). לזה יסכימו כל הגדולים שלדעת אהרלה "התירו" פ"ן. אם היו שואלים אותם את השאלה הבאה "כבוד הרב יאמר לי מה עדיף כלפי שמיא, כלפי עשיית רצון ה', מטפחת או פאה?" הרי תשובת רובם המוחלט היה "מטפחת" (ולא היו חוששים לפירוש המושגה של אהרלה בדעת הרמב"ם והשו"ע, שמטפחת היא איסור גמור. וראיה לכך הרב וואזנר שלא "נעלם ממנו" רמב"ם ושו"ע מפורשים. אלא הבין שמטפחת שמכסה את הראש כולו עדיפא מפאה בכל גווני).

ולכן שפיר יש לומר שרובא דרובא אוסרים. דהיינו למי שרוצה לעשות את רצון ה' באמת ולהיות דבק בה' בלי עיקולי ופשורי זוהי הדרך הנכונה. 

ובמה שטען אהרלה שזה שלא יכלו למחות בנשותיהם זה הוצאת שם רע או שקר וכד'. מה אעשה לו? וכי לא ידע שהרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל אשתו היתה הולכת בגילוי ראש כל ימיה! ולא היה יכול למחות בה כלל. וכן הגאון האדיר הרב משה פיינשטיין אשתו בתחילה היתה הולכת בגילוי ראש גמור (ולא גירשה!) ורק לאחר שנים רבות (אחרי שהגיעו לאמריקה) הסכימה לשים פ"ן. ויש עוד נשים רבות שבגלל ההשכלה וכיו"ב לא יכלו למחות בנשותיהם. הרי רוב הנשים טרם עידן בית יעקב היו כסילות ללא מדע וללא תבונה כלל ועיקר (כפי עדות הרב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת נצח ישראל בירושלים). ומה שהציל את אותן נשים באירופה מרדת שחת היה בית יעקב, ובבית יעקב כבר חינכו ברגיל את הדיעבד של פאה. מסתברא שגדולי ישראל לא רצו למחות בנשים, שהיה זה בעיניהן הרע במיעוטו, ולא היה אפשר להעמיד הדת על תילה כלשון הרב וואזנר. 

אך לבוא ולטעון ולפרסם גם במקומות שלא נוהגים בזה, שזה לכתחילה וכו'. אני תמה, האם הרב ווזנער זצ"ל היה מתיר זאת? הרב הרב אויערבך זצ"ל היה מתיר זאת? האם הרב אלישיב היה מתיר זאת? ולא צריכא למימר שמרן הגרע"י בודאי לא היה מתיר זאת. 

אמת, שדעת הרבי מלובביץ' זצ"ל להתיר בכל גווני, וכן נראית דעת הרב משאש והרב קאפח. אולם האדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. האם כל תימניה ההולכת עם פ"ן הולכת בכל דבריה ודרכיה ע"פ הרב קאפח? האם זהו הפוסק העיקרי הנמצא אצלם בבית על השולחן. וכן לגבי הרב משאש, האם כל ספרדיה ש תלך עם פ"ן פוסקת לפי הרב משאש בכל דבריו גם בחומרותיו בהלכות נדה ועוד? מסתברא לי שלא (ואם כן, לא כלפיהן דברתי). זאת אומרת, אי אפשר לעשות מההלכה צחוק, ללכת לפי פוסקים מסויימים כשנח וכשלא נח "יבחר אלהים חדשים אז לחם שערים" ב"מ. 

כתבתי זאת כמה פעמים שהשאלה כאן היא שאלה של הגדרה. א. האם כיסוי ראש (לעניין צניעות) הוא שיכוסו השערות מתמטית. ב. שהאשה לא תראה בעלה שער פרוע (מגולה). ואם אני רואה בחז"ל שכל  כיסויי הראש הם של בגד, ועד תחילת ההשכלה באיטליה, לא הוזכר שום כיסוי ראש של שער להלכה, אני כנראה צריך להבין לבד שהגדרה ב' היא הנכונה. אם יהיו שיתעקשו, אין אחריותי עליהם (בודאי לא על החבדניקים, ואכמ"ל) אולם את האמת אי אפשר לסתור (משא"כ שער...)

נ.ב. טענה אחת שחזרה בפי (מקלדתו) של אהרלה כמה פעמים "נשים היו מכוסות ברדיד. כך יוצא שמטפחת היא דיעבד בדיוק כמו פ"ן" כך בערך טענתו, אפשר לבדוק זאת הוא כתב זאת כמה פעמים. טענה זו אינה נכונה על פי מה שביארתי. נכון שמעיקרא אשה צריכה להתכסות ברדיד (רעלה) וזה שאין אנו עושים זאת היום זה דיעבד. אולם לומר שגם בדיעבד פ"ן ומטפחת הן באותה רמה זהו משגה וטעות. שכן כיוון שכל כיסויי הראש המוזכרים בחז"ל (ותסייע לזה המובאה שהבאתי מפרשן יהודי בזמן בית המקדש השני - פילון האלכסנדרוני) הם של בגד, לא יתכן לטעון ששער פרוע (מגולה!) שאותו ציוותה התורה לכסות יהיה שווה ערך לכיסוי בגד, שהוא היחיד המוזכר בחז"ל. 

הארכתי בזה כיוון שהרגשתי שרוב תשובותיי אכן לא היו ממצות. אולם פשיטא לי ששום תשובה לא תשכנע את "אהרלה" ודומיו. כיוון שהם תופסים את הגדרת הצניעות אחרת. ועל כן אין לי אלא לפנות לכל מי שישר הולך, ואומר לו תשפוט בעצמך, תהיה אמיתי עם עצמך, שהתורה ציוותה לכסות את ראש האשה, האם היא התכוונה שתראה בעלת שער סתור פרוע (כאן כלשון ימינו) ומגולה, או שהיא התכוונה לכסות שער בבגד. לא צריך הרבה בשביל זה, רק ישרות פנימית.

(אגב מה שטען אהרלה שצניעות הכוונה היא "אי התבלטות" הנה טענה זו טען הרב יוסף משאש זצ"ל. והוא ע"ה התיר לאשה ללכת ללא שום כיסוי ראש, מחמת הטענה הזו.)

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.