כשאתה עומד לסיים את זה.
ומתחשק לך להקיא רק מהמחשבה הזאת.
כשהמילים "להתחיל הכל מהתחלה" משמשות לקונוטציה שלילית.
כשאני פשוט לא יוכל לדמיין את זה.
כשהתקווה שהייתה נגוזה.
כשאין אופטימיות ופתאום אני מרגיש באוויר.
כל הסדר שהיה לי נעלם ואני מתפזר.
לחתיכות.
אפילו חתיכות אין. אני פשוט מתאיין.
וחשש מתגנב. ללב.
איזה מתגנב? פורץ לאור יום. חודר.
דר. קונה שביתה בתוכי.
משבית.
כשרוצים להרגיש.
ומרגישים רע.
כשאני רוצה לדעת מה הקב"ה חושב על זה
והוא לא אומר לי.
אפילו לא רומז.
מתי אדע לבחור נכון.
לב-חור. חור בלב.
שריטה בלב.
שריטה?
חח אני צריך מישהי עם שריטה.
איזה תנאי מטומטם (סליחה על המילים בכל זאת בן ישיבה)
ואני? אנא אני בא.
אנא אנחנו. איך התבלבלנו.
איך מתחילים מחדש?
ואיפה האמונה? דווקא יש. אבל כח. אין.
נ"ב מזעזעת זו מילה מוגזמת מדי.
אני לא אוהב אותה
אבל זה מה שיצא.
אפשר להגיב (כמעט) תמיד
