אני רוצה (ולא רוצה) להושיב אותה ליד המחשב.
לכאן. כן לכאן. לפורומים האלה. נגיד.
להראות לה שאני פצלש.
להראות לה אותי האמיתי ואותי האמיתי עוד יותר.
את הלב שלי הכתוב.
כשאני כותב בידיעה שרק אחד רואה.
בלי לחשוב יותר מדי.
כי זורם זה הכי אמיתי.
שהחיים האלה הם גם ככה לא פה כדי שנסבול.
שהכל (כמעט) זה הצגה.
ולכן אני ככה.
"rankRuehl;">אלא עושה האמת מפני שהוא אמת" (הלכות תשובה לרמב"ם)
זה גם קצת התעללות. היא תפחד.
מי אתה?
אז ככה אתה חי?
למה אתה מראה לי את זה בכלל, אם אתה...?
אתה לא נורמלי.
כולנו לא נורמלים. אענה לה
אם היא תעז היא תאמר לי שאני צריך טיפול.
אם לא, היא רק תחשוב את זה.
למרות שזה מחוץ לעולם המושגים שלה.
וחבל. כי לא צריך כל כך להיבהל.
זה שיש בי גם תחושות כאלה לא אומר ש...
הכל מה'.
לא יקרה
