עם קצת ריפוד ובד,
על מזרן אחד-
יושב נווד.
שמיכה אחת לו ומכולה,
הוא נמצא בה עכשיו,
בעונה גשומה זו-
של השנה.
גיטרה אחת לו,
ורחוקה.
גיטרה אחת לו,
שמספרת לכל את עברו ועברה,
הסי נא גיטרתי,
הוא מבקש,
אך היא בשלה,
תחת אצבעות נפרטת.
והנווד ינגן,
עליה כל הימים,
והנווד ישוטט עמה בין גבעות וחיים,
ויחפש לה פינה של שקט,
כי לפעמים,
גם נוודים זקוקים לבית.
ותנגן גטרתו,
בין מיתריה לחן מוזר ושונה,
כי נוודה מרגיש רחוק.
על מזרן אחד,
בבית חמים, מוסק,
יושב נווד,
בין ידיו תוחזק לעד-
גיטרה.
גיטרה אחת,
יחידה.
קרובה.
עם שיר שלמד לנגן רק לה.
כי,
גם נוודים צריכים בית.

)